הצגת מקור
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
מוסד הרי אפרים

מתוך עינהשופטופדיה

ילדי עופר ואילה מגיעים למוסד - 1950
ילדי עופר ואילה מגיעים למוסד - 1950
מחנכים במוסד (משמאל - יוסף וילפנד, יצחק ליכט, אלמוני, שמחה ברסקי, יהושע זקס, דב ורדי)
מחנכים במוסד (משמאל - יוסף וילפנד, יצחק ליכט, אלמוני, שמחה ברסקי, יהושע זקס, דב ורדי)
ארוחה בחדר האוכל הזמני עם יוסף וילפנד
ארוחה בחדר האוכל הזמני עם יוסף וילפנד
מכינים ארוחה במוסד - 1950
מכינים ארוחה במוסד - 1950
מתכוננים לפעולה שומרית - שנות החמישים
מתכוננים לפעולה שומרית - שנות החמישים
משיכת חבל בניצוחו של גיורא ינאי- שנות החמישים
משיכת חבל בניצוחו של גיורא ינאי- שנות החמישים
הבנות משקיעות בלימודים - 1969
הבנות משקיעות בלימודים - 1969
קבוצת שקד בהופעה - 1975
קבוצת שקד בהופעה - 1975
בית הכיתות - 1979
בית הכיתות - 1979
מהמוסד באהבה - מסיבה בעין השופט - 1978
מהמוסד באהבה - מסיבה בעין השופט - 1978
לילך, עדי, חגית, ליסה ואלון
לילך, עדי, חגית, ליסה ואלון
משמאל : רועי פלבס, עמי פישביין ושחר ינאי(להלן מוסדניקים)
משמאל : רועי פלבס, עמי פישביין ושחר ינאי(להלן מוסדניקים)

תוכן עניינים

שער הכניסה
אני פותח ערך זה בתקווה שרבים יצטרפו לכתיבת המסע המיוחד הזה אל החיים המכונה "מוסד הרי אפרים". (עמוס כרמל).

המוסד החינוכי "הרי אפרים" התחיל את פעילותו ב 1 באוקטובר 1950 , במתכונת ובמבנה של המוסדות החינוכיים של הקבה"א שקדמו לו (משמר העמק, מעברות, מרחביה, שריד). ראשון שבהם היה המוסד במשמר העמק שנוסד ב-1931, שהיה מהבולטים שבבתי החינוך הפרוגרסיביים שקמו בא"י בשנות השלושים.
לאחר 46 שנים, מאז נוסד מוסד הרי אפרים, הוקם בשנת 1996 בקמפוס של מוסד הרי אפרים, בי"ס אזורי בשם "מגידו", מאיחודם של המוסדות "הרי אפרים" ו"שומריה", ונוצרה הפרדה ניהולית, כלכלית, וארגונית בין ביה"ס החדש לבין פנימיית "הרי אפרים", שפעלה לצידו בתחום הבלתי פורמלי. בשנת 2003 הוחלף השם של הפנימייה "הרי אפרים" בשם "חברת הנעורים רעות" , כאשר היא נפתחה לכל ישובי האזור ועברה לבעלותה של המועצה האזורית מגידו. בשם "הרי אפרים" נעשה שימוש כיום כדי לציין את הקן השומרי שפועל באזור.

דגם המוסד החינוכי
דגם המוסד החינוכי בקבה"א עוצב בהשפעת תנועת הנוער "השומר הצעיר" ונגזר מתוך המודל של הקיבוץ השומרי. הקבה"א הקים את המוסדות החינוכיים כמגזר ייחודי ועצמאי, כביטוי לשאיפות החברתיות, הייחודיות שלו, ליָחָד, ולהשקפת העולם שטיפח. המוסדות החינוכיים בקבה"א הוקמו עפ"י דגם אחיד וזהה, בצמוד לקיבוצים, אך לא בתוכם (תסמונת "המחנה ביער"), במטרה ליצור קיבוץ של נוער המאפשר לו "...אוטונומיה כמסגרת לכל מגמותיו ושאיפותיו הפנימיות ובאפיק הרצוי לו...", כל זאת במגמה שהפעילות במוסד לא תופרע ע"י החברה הבוגרת (כולל ההורים) ולא ידבקו בו מגרעותיהם ומחדליהם של הקיבוץ והמשפחה. יחד עם זאת, המייסדים הבטיחו שתהיה השפעה מכרעת של הרעיונות, התפיסות והשקפת העולם של "הקבוץ הארצי", ושל דרכי החינוך והפדגוגיה של תנועת הנוער השוה"צ, על חניכי המוסד. זאת עשו בעיקר באמצעות "חבר העובדים" - מיטב המטפלות, המורים והמחנכים - אנשים שלמדו באוניברסיטאות בחו"ל ובארץ, אנשי אשכולות, חברים מרכזיים בקיבוציהם, שראו עצמם כ"שליחים" וכ"נושאי הדגל" של החברה הקיבוצית בשדה החינוך. מצב זה של ניתוק בני הנעורים מהחברה הבוגרת ומהמשפחה, הקנה ל"חבר העובדים" דומיננטיות רבה ויכולת השפעה בלעדית. השאיפה הייתה להעלות את הנוער במוסד לרמת חינוך ולימוד גבוהים ולגבש השקפת עולם ציונית-סוציאליסטית, שיוקרנו על החברה הקיבוצית, עם הצטרפותם של הבנים לקיבוציהם.

שמואל גולן - מאבות החינוך הקיבוצי ומייסדיו, שרטט בספרו על החינוך המשותף ( יצא לאור לאחר מותו בשנת 1961) את דמותו ואופיו של בוגר המוסד האידאלי: "איש קיבוץ, איש משק, לוחם אמיץ, משכיל, בעל רגש, איש תנועה ומפלגה, בעל מוסר אישי ומצפון קולקטיבי, פעיל בכל התחומים הנ"ל". המוסד היווה "...בית יוצר להווי ותרבות-נוער...כחברת ילדים ונעורים עצמאית...", כשבמרכזה הקבוצה החינוכית ובראשה מחנך. בהרי אפרים הייתה תלויה סיסמא בחדר האוכל: "כאן בית היוצר לדור מגשימים". הייתה זו מערכת הוליסטית, ששילבה בין מספר גורמים מרכזיים: חברת ילדים אוטונומית, חינוך ברוח ערכי תנועת הנוער, לימודים בשיטת הנושאים, עבודה במשק עצמי של חברת הילדים, כל זאת מודרך ע"י קולקטיב- מחנכים . בשנת 1973 נמנו 21 מוסדות חינוכיים בקבה"א. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1984 פעלו 20 מוסדות, בהם התחנכו 6927 ילדי קיבוץ ו-282 ילדים מבחוץ, כולל חברות נוער. עם חלוף השנים התאגדו קיבוצים, (עפ"י אזורים גיאוגרפיים), איחדו את מערכות החינוך שלהם ויצרו מוסדות חינוך אזוריים משותפים.

"תקופת ה-70"
מוסד "הרי אפרים" כונה כך בשל טעות בזיהוי האזור של מקימי הקיבוצים הראשונים. עם הזמן הסתבר שהאזור הוא רמת מנשה, בו ישב שבט מנשה, והרי אפרים אותרו מדרום לואדי ערה. כל הניסיונות, בעבר, לשנות את השם לא התקבלו ע"י חניכי המוסד. הביתנים הראשונים במוסד נבנו במהלך שנת 1950 , כאשר בראשון לאוקטובר בשנה זו נפתח המוסד. התקופה הראשונה במוסד כונתה "תקופת ה-70", מאחר וייסדו אותו 70 ילדים משלושה קיבוצים יחדיו: מעין השופט – קבוצת "עופר" כיתה ח', וקבוצת "איילה" כיתה ו'. מדליה ורמת השופט - קבוצת "שחף" כיתה ז'. שנים לאחר מכן הצטרפו למוסד גם חניכי קיבוץ רמות מנשה.


באותה התקופה התחנכו "חברות נוער" בקיבוצים, נערים שהיו בגיל ילדי המוסד. בתאריך 20.2.53 התקיימה במוסד שיחת חברה בנושא: "היחס בין המוסדניקים לחברות הנוער" בקיבוץ. בשיחה נאמר ש"בני הקיבוץ מרגישים את עצמם עליונים בזכויותיהם כלפי הנוער בקיבוץ, דבר שבא הודות לתנאי החיים (המשופרים, ע.כ.)בהם נמצאים וחיים ילדי המוסד". נאמר עוד, שהקיבוץ כיום אינו יכול לאפשר לחברות הנוער את אותם התנאים שנותן לילדיו, אך ילדי המוסד צריכים לשנות את יחסם לחברי חברות הנוער. ("יומן החברה", 1953).

הקשר בין ילדי המוסד והקיבוצים היה רופף למדי ובמידה רבה גם לגבי ההורים. אחד המאמרים בעיתון המוסד "נתיבות" (1953)מתריע על כך "...יש הרבה חברים (במוסד, ע.כ.)שמתפארים על שלא היו כבר חודש בבית...ולפעמים הזמן אורך כחודשיים ומעלה...ישנם חברים, לא מעטים, אשר יחסם לקיבוץ הוא יחס זלזלן...כל חבר צריך לראות חובה לעצמו ללכת (להורים, ע.כ.)פעם בשבוע על חשבון זמנו החופשי. החברה צריכה לשפר את יחסיה עם הקיבוץ, כי לא פעם נפגעים חברי הקיבוץ מהיחס האדיש של חברי -המוסד...(שרה "שחף")

ההוויה החינוכית במוסד
מספר עקרונות בסיסים עמדו במרכז ההוויה החינוכית במוסד:

  • אוטונומיה – עצמאות ניהולית-ארגונית של החניכים בתחומי החברה, התרבות, הספורט, השוה"צ, פעילות בחברה הישראלית ועוד.
  • דמוקרטיה - משמשת כמקור הסמכות לאוטונומיה של החניכים. ישנה חשיבות רבה להלימה בין אופן ההתנהלות של המדינה והקיבוץ לדרכי החיים של חברת הנעורים.
  • יחס בין-אישי (דיאלוגי) - היחסים בין המחנך לבין החניך מבוססים על קשר בין-אישי מתמשך -דיאלוגי, של דיבור והקשבה הדדיים, המהווים כר לצמיחה לשני הצדדים.
  • עשייה ויצירה משותפים - מהווים מנוף חינוכי בעל עוצמה, הן במישור החברתי והן בתחום האישי, הבאים לביטוי בכל היקף חיי חברת הנעורים – בעבודה, בפעילות חברתית, בלימוד, בספורט ועוד.
  • מגוון - פלורליזם תרבותי, המאפשר פעילויות במכלול רחב של תחומי החיים, ונותן ביטוי לכלל החניכים, השונים אחד מרעהו, בתחומי תרבות, עבודה, חברה, ספורט, הדרכה ועוד.
  • נוער מחנך נוער - נטילת אחריות של נוער בוגר על חניכים צעירים, תוך יצירת תכנית חינוכית- ערכית, מתמשכת. הדבר בא לביטוי בעיקר בפעילות של השוה"צ ובועדות המוסד.
  • תרבות-יצירה עצמית - חיי התרבות נעשים בעיקר ע"י החניכים עצמם, תוך שיקוף ומתן ביטוי לחיים בחברת הנעורים, ותוך הכרה ולימוד של מסורות ותכנים יהודיים וכלליים.
  • מחויבות ואחריות אישית - מחויבות הדדית בין החברה לבין החניך, ואחריות אישית של החניך למעשיו. הדבר בא לביטוי בחובת עבודה, ביצוע תורנויות, מלוי תפקידים, השתייכות לקבוצה ועוד.

עד כאן העקרונות שגובשו ברבות השנים במוסד, תוך כדי תנועה, והיוו את עמוד האש ההולך לפני המחנה. לצד התורה הסדורה שהבאתי כאן, מצאתי לנכון להביא גם מכתב שהתפרסם ב"ניב המוסד" מספר 3, משנת 1954 12.3, מכתב אמיץ של חניך המוסד לשעבר(בעילום שם), שהתחנך בו 4 שנים, המבקר את חיי המוסד ממרחק הזמן והמקום, בחזקת "מה שרואים משם לא רואים מכאן", ומעלה שאלות נוקבות ואמיתיות לגבי אורח החיים במוסד:"...החיים במסגרת הקבוצה חינוכית יכולים אולי להיות מושכים ויש בהם הרבה מהחיוב, אך נוכחתי לדעת כי הם מפתחים רק מספר פרטים (חניכים)מסויימים ואת השאר מדכאים...כך נוצר בכל קבוצה מרכז פעיל ואילו רוב החברים נשארים פאסיביים...// הלימודים אשר לפי הערכתי צריכים להיות במרכז התענינותם של החניכים במוסד, פגומים בשל העובדה שאותם החברים המוכשרים והמסוגלים לעשות חיל בהם, מועסקים יתר על המידה בפעולה חברותית... ואשר ללימודים עצמם, עד כמה שהמשטר החופשי אצלכם מוסיף, שכרו יוצא בהפסדו...תלמידים המתקשים במקצוע מסויים מנצלים את החופש הניתן אצלכם לרעה ואינם מכינים שיעורים... החופש משפיע לרעה גם על המשמעת בשיעורים. אך ביותר הופתעתי מחוסר היחס של כבוד כלפי המורה// הכל מעניקה החברה ביד רחבה, כל רעיון מכניסים לו(לחניך) לראש, ואולי בכאן הסיבה לחוסר מחשבה עצמית ופיגור בהתפתחות העצמית...אילו לא היה רובץ עליו (על החניך) עול החברה, היה יכול להתפתח, ליזום,ליצור ולהעמיק בלימודים, אולם כל זה חסר ועל כן לקויה היוזמה...// גם את התנועה "מלבישים" על החבר ולמרות כל הדיבורים היפים בשיחות ומשפטים(ספרותיים), אין החבר שלכם רואה את עצמו מחוייב למלא אחר הדיברות וההחלטות כי גם לתנועה נכנס אוטומטית...".


מבחנים וציונים
מבחנים וציונים לא היו נהוגים בשנים הראשונות, מאחר והמורים גרסו שיש ללמוד מתוך "מוטיבציה פנימית". עם הזמן, כאשר בוגרי המוסד הגיעו לאוניברסיטאות, מחד, ומאידך היה קושי ליצור "מוטיבציה פנימית" ללימודים בגיל ההתבגרות, החלו לחלחל תפיסות ודעות באשר להכנסת בחינות בגרות לתכנית הלימודים. לאחר דיונים ארוכים ומתישים במחצית שנות ה-80, בהתלבטויות בחבר העובדים ובין ההורים, הוחלט ב- 1987 להכניס בחינות בגרות למוסד.

אליעזר הנהג
אי אפשר שלא להזכיר את אליעזר הנהג, דמות כמעט מיתולוגית, שהסיע את חניכי המוסד בימים, בערבים ובלילות לקיבוצים ובחזרה למוסד, ולטיולים בסביבה, במשך 40 שנה. החניכים באו , התבגרו והלכו , המחנכים והמורים התחלפו ברבות השנים, אך אליעזר המשיך בעבודתו והיה לדמות הותיקה ביותר במוסד. יש זוכרים שהוא אף התקלח עם החניכים במקלחת המשותפת בשנות המוסד הראשונות.

ילדי בר וטבע
היינו ילדי טבע מוסקים נעורינו// לשמן-זית-זך// מאושרים כחצבים// מאדימים לחיינו כלניות// מבוססים בבוץ לרדוף אחר// פטריות בישניות // היינו ילדי טבע// רק על טבענו לא ידענו לעמוד// (עוזית דגן, "קיבוץ שירים", 2008)

ילדי המוסד צמחו עם העצים הרכים שניטעו על גבעת הטרשים בשנותיו הראשונות, ילדי בר וטבע, דור שני למייסדים, במדינה שזה עתה נולדה, נערים המתחנכים הרחק מחברת המבוגרים ומהוריהם, חפים מכל פינוק ומחיבוק. המחנכים, - השאור שבעיסה, שליחים של "הקולקטיב", מקימים חברת ילדים פעילה ויוצרת, מהווים דוגמא אישית ומשען לילדים המחפשים זהות, קשר ושייכות. הקבוצה החינוכית ובראשה המחנך היוותה את המסגרת החשובה ביותר לפרט – אחים להתבגרות "קבוצת השווים" - התומכת אך גם המבקרת והשופטת. באותם ימים ראשונים, הלימודים – היו בדמותה של האחות הצנועה, הנחבאת אל הכלים למול האחות הבחירה - "החברה", שטיפחה את התרבות ואת החיים התוססים ומלאי התוכן: תזמורת כלי הפריטה, המקלחת המשותפת, המדורה השומרית, העבודה במשק הילדים, "המשפטים הספרותיים", ימי הספורט, הטיולים, שיחות החברה, "חבורת הזוגות", עיתון המוסד ועוד ועוד...

המבנה החברתי
בעיית חלוקת התפקידים בין ה"קן" ל"חברה" במוסד ליוותה אותו בכל שנותיו. לכאורה ה"חברה" במוסד חינוכי של השוה"צ היא ה"קן" השומרי, אך למעשה נוצרו שתי רשויות נפרדות ש"התחרו" ביניהן על תחום התרבות ועל הפעילות החברתית. הכניסה לתנועת השוה"צ במוסד או בקיבוץ התבצעה באופן קבוצתי-קולקטיבי, ללא אפשרות של בחירה. היה זה נוהג שונה לחלוטין מעקרון הוולונטריות שהדריך את תנועת הנוער באשר היא. כמו כן הקבוצה הלימודית-חינוכית חפפה בדיוק את מסגרת הקבוצה התנועתית, דבר שלא אפשר הרחבת ההיכרויות, וגיוון הקשרים החברתיים, כפי שהתרחש בתנועה בערים. לכן הטיולים עפ"י גדודים ארציים תנועתיים, המחנות הצופיים וה"שומריות", קיבלו משמעות מיוחדת לגבי חניכי המוסד "הסגור", כמו פתיחת צוהר אל "העולם הרחב" והמסקרן שלא הכירו.

== התפיסות האידיאולוגיות-פוליטיות ==

(החומר בסעיף זה מסתמך על עבודת מחקר של עומר חכים, על השנים 1950-1960 , שהגיש באוני. חיפה / 2008 , בנושא האמור). התפיסות האידיאולוגיות-פוליטיות אשר עמדו בליבת החינוך במוסד בשנות ה-50 נשענו באופן מוחלט על התפיסות וההווי הסובייטי, שרווחו בקבה"א ובתנועת השוה"צ. התפיסות הללו דועכות בסוף שנות ה-50 ועד היעלמותן לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 , גם אם סממנים כאלה ואחרים עדיין ליוו את המוסד עד שנות ה-70. עומר חכים מוצא שבמתח שהיה קיים במוסד בשנות ה-50 בין החינוך הפוליטי-דוקטרינרי לבין החינוך הפרוגרסיבי בו התגדרו אנשי החינוך במוסד, הרי הפרוגרסיביות ידה הייתה על העליונה, זאת בהשפעת המחנכים שעלו מארה"ב, שם הושפעו מהלכי רוח מתקדמים ודמוקרטיים בשדה החינוך. את הראָייה ל"נצחונו" של הקו הפרוגרסיבי במוסד, אפשר למצא בפרסומו הרב של חומר ביקורתי על הממסד החינוכי שנכתב ע"י החניכים בעיתוני המוסד השונים, וכן בביקורת העצמית של המחנכים, שהתלבטו רבות בקו שיש לנקוט, העולה מפרוטוקולים של שיחות מחנכים. במיוחד אפשר לציין את עיתוני "המחתרת" שהתפרסמו במוסד בראשית שנות ה-70 : "עד העצם" ו"בלתי תלוי", בהם יוצאים החניכים נגד כמעט כל מה שהחינוך במוסד חתר אליו. בסיכום העבודה, עומר מצטט מדבריו של יעקב חזן בנושא זה: "בסופו של דבר, המורה והמחנך הגדול ביותר הם החיים עצמם, ובראש וראשונה החיים שהילדים בונים במו ידיהם ומתוך כך גם נבנים על ידם".

קבוצות
הקבוצות שהיו במוסד עד שנת הפיכתו ל"בית ספר מגידו" ב- 1996: 1950 - עופר, שחף, אילה, ארז-חבצלת, שלהבת 1960 - שחר, אשל-סנונית, רימון, אייל-יסעור, עומר, סלע –שקמה, הדס-צאלים, לבנה-ערב, נירים-סער, דרור-רעים. 1970 - להב-צורים, אלון-עמירים, אורים-אלומה, גולן-תומר, אורן-אשחר, שחם-עופרים, ארז-גפן, רותם, עלומים,דגן. 1980 - שחר-כוורת, רעות-ארבל-גולן, יהב-אמיר, עיינות-שלהבת, להב-ירדן-כוכב, סלעית-אלומה, שקמה-ערבה, חמסין-תמוז, סער-עומרים. 1990 - פלג-נחשולים, חופים-מעין-שחף, כרמל-יעלים-להבה, שקמים-אמירים, חורש-ירדן,זריחת השמש, צוקים-צאלון.

משנת 1996 כאשר אוחדו הרי אפרים ושומריה, נפרדה הפנימייה מביה"ס, והמוסד החינוכי הרי אפרים במתכונתו המקורית השלמה, ששילב חינוך פורמלי עם חינוך בלתי פורמלי,פסק להתקיים.

קטעי הווי
במסיבת הפורים במוסד בשנת 1951 השתתף ראש הממשלה בן גוריון שהוזמן לחוות את החג עם הילדים.לאחר ימים הגיע מכתב מהקריה (08.4.1951)בו מודה ראש הממשלה על ההזמנה, ומציין שבמסיבה, עפ"י הישיבה, נוצרו שתי "מפלגות": בנים ובנות, תופעה שלילית של הפרדה בין המינים, שאינה מוכרת בשום בי"ס בארץ. ובאשר לשירה באותה מסיבה, מציין בן גוריון שהשירים כולם היו שירי פלמ"ח וצבא, אשר לא התאימו כלל לחגיגית פורים, מה גם שמתוך 70 הילדים רק 10 ילדים לקחו חלק בשירה וחסרה עליזות והתרוממות רוח של חג.(נכתב ב:"נתיבות" מס' 2, ע"מ 7, ניסן תשי"א).

מתוך עתון המוסד "השתקפות" שהופיע לרגל חגיגות ה-50 למוסד הרי אפרים 9.6.2000 בו שובצו קטעי הווי שנאספו מעיתוני המוסד, אגרות להורים ועוד. יגאל זכאי (קב' איילה) 1951: "...כעת, כתום שנה של עבודה ולימודים יש ואני עובר בשבילי המוסד ורואה אותו משגשג, השטח כולו נטוע, ואני רואה את ראשית עמלנו אחר שנה ראשונה ואומר: מה טוב!".

גיורא ינאי ("עופר) 1952: "חג גדול הוא השביעי בנובמבר. חג לקיבוץ, לתנועה ולפועל ולעולם הסוציאליסטי כולו....אם כן חוגגים אנו חג פועלים, האם לא מן הצורך לשיר את האינטרנציונל?...".

אלמוני 1957: "בעיית הלבוש במוסדנו. כן טענות רבות לי למחסנאיות שלנו ולכל צורת הלבוש הקבוצתית. כאשר אתה בא לקיבוץ מיד אתה מבחין שלכולם אותו הלבוש. ממש כמו בבית יתומים. מן הגדולים ביותר ועד הקטנים לובשים אותה חולצה משובצת ואותם מכנסי גרנט דהויים...האם אין זה משעמם לעין? נוער חי ותוסס צריך ללבוש בגדים ססגוניים יותר...והבנות, האם הבנות אצלנו לעולם לא ילכו בחצאיות? הרי זה טבע העולם שבנות הולכות בחצאיות. רק אצלנו לא. ואם כבר הולכים בחצאיות, אז הולכים בחצאיות השומריות המשעממות. מדוע שלא ילבשו חצאיות מודרניות?

אלעד 1964 : "אני לא יודע...כשרצינו ללכת לסרט אז הלכנו לשאול את המחנך אם מותר לנו ללכת. המחנך לא ידע אז הלכנו למטפלת, המטפלת לא ידעה אז הלכנו למזכירה, המזכירה לא ידעה אז הלכנו למרכז ועדת תרבות, גם הוא לא ידע אז...הלכנו לסרט. ואחרי הסרט נודע לנו שאסור ללכת..."

מתוך איגרת להורים 1966: "כמעט כל הבנות שדברו, אמרו שה"עבירות" על עיקרון השיתוף בבגדים באות כתוצאה מאי-סיפוק הצרכים ההכרחיים להן כבנות, כנשים. לדעתן שואפת הבת להתלבש יפה, לפחות בשבתות וחגים, להבליט את נשיותן, למצוא חן בעיני הבן, ואילו הלבוש המקובל במוסד ובייחוד המכנסיים נוגדים שאיפה זו...".

אלמוני 1966: "לדעתי, מזלזל בן המוסד בבת. בכל אופן כך זה בקבוצתי. וזאת מכמה סיבות: לרוב אין הבנות מבריקות במיוחד בלימודים, הן לרוב הממוצע ואולי אפילו למטה מזה. משום כך מחשיבים את הבת ללא יוצלחית שאינה מבינה כלום...אין הבנים יודעים מה הבת יודעת ואינם מעריכים אותה...משום כך חושבים רוב הבנים שאין לבנות מושג בכלום מלבד בבגדים, תסרוקות, שחקני קולנוע ואולי קצת מוזיקה".

אברהם שרון 1978: "ניסינו לכתוב עיתון מהפכני ("עד העצם"), קיווינו שירעיד ויסעיר וירגש. שיזיז משהו למישהו. ביקשנו לעורר על דרך ההקנטה. רקחנו הכל יחד: פוליטיקה, מין, סמים, הורים, חינוך. חיים ומות ביד העיתון. בחרנו לצאת אל העולם ולראות אור בביטוי חצוף וסונט. ניפחנו שרירים, סילסלנו מילים ואמרנו ישר בפנים דברים מרדניים".

רותם גלר 1987: "...המצב כיום הוא שרוב החניכים מתנגדים לבגרות, שאמורה להיכנס בשנה הבאה ולכן גם נאבקים נגד זה. חבר העובדים ניסה לסתום לנו את הפה, כשהוא הודיע לנו שהדיבורים על הבגרות מיותרים. אנחנו יכולים לדבר על מה שאנחנו רוצים להיאבק למען דברים שאנחנו מאמינים. כרגע החברה קיבלה החלטה והיא הולכת איתה לקיבוצים.
אסף וכתב עמוס כרמל
>


מה זה הרי אפרים/יגאל וילפנד

(קטע שנכתב בשנת 2000 לרגל יובל החמישים לייסוד המוסד החינוכי הרי-אפרים)

מה זה הרי-אפרים, זה אבא יוסף, שקוראים לו יוסל , עם הספרים/
זה עמי עם הגיטרה, זה נעורים/
זה מקלחת משותפת, חולצות לבנות, מקהלה מדברת ושירים רוסיים/
ריקודים עד אור הבוקר/ טיולים ומדורה/ בירורים לסמלי הבוגרים/
דעת קהל, ביקורת בונה, אך גם לא מעט הורסת/
קבוצה של הרבה ביחד אך גם לא מעט לחץ. מה זה הרי אפרים/
זו אהבה ראשונה/ עיניים כחולות/ ביישנות/
מבטים/ מכתבים/ הסבוב הקטן והגדול/
חדר הפסנתר, הדיבר העשירי/
תזמורת ומקהלה/ מוסדיות בכל השטחים/
משק ילדים, גיוסים לגינה/
ספורט לאלפים ולאלופים/
" כאן בית היוצר לדור מגשימים"/
ומרד נעורים של שנות השבעים.
מה זה הרי אפרים/ חברה פתוחה לכל רוחות העולם/
אך גם מוקפת חומות של מסורת ודעות קדומות/
לימודים ללא ציונים בשיטת הנושאים/
וימים אחרים של בגרות ומבחנים.
מה זה הרי אפרים/
ארבעה קיבוצים/ מחנכים ומורים/
חבר העובדים/ ומאות של חניכים/
מכאן יוצאים, לכאן חוזרים
והיו ימים ובמיוחד לילות/
עכשיו כבר חמישים/ אך כמו בהתחלה/
" ישנן אולי יפות ממנה אך אין יפה כמוה"

"שדה האפונים הירוקות" - סרטו של יגאל תיבון
בתאריך ה-6.9.08 במוצאי שבת הוקרן באולם האזורי הסרט "שדה האפונים הירוקות", כאשר האולם בעין השופט מתקשה להכיל את 800 בוגרי המוסד שבאו מכל קצווי הארץ, להתרפק על סיפור מחוזות ילדותם. תחילתה של היוזמה באפריל 2005 כאשר יגאל תיבון (עין שמר), בוגר המוסד, מזמין שמונה מחבריו, מקבוצות "אייל" "יסעור", עם הגיעם לגיל 60,למפגש מצולם, "במוסד הרי אפרים". שלושה ימים רצופים ערכו הצילומים, כמסע אישי של המשתתפים אל ימי נעוריהם, אל מסלול חייהם לאחר השירות בצבא, תוך מחשבות ומאוויים אל העתיד. כל אנשי צוות היוצרים של הסרט, כולם בוגרי מוסד הרי אפרים לדורותיו. קיבוץ עין השופט תמך בפרויקט מראשיתו, כאשר חברים רבים בו מסייעים בהפקתו, ובראשם שושנה שפירא בניהול ההפקה.

מרים גלילי (טוסון, אריזונה, ארה"ב), ממשתתפי הסרט כותבת בחוברת שחולקה בהקרנת הבכורה:"...בעשור האחרון, אני מגלה בתוכי עניין גובר - אעיז ואומר סוחף, בהשלכות ובהשפעות של שנות הילדות הקיבוצית הייחודית שלי, על עיצוב השקפת עולמי, על הבחירות שבחרתי, על הדרך בה אני חיה ומתנהלת - ובאחת, על מי שהנני כיום. נדלקתי לרעיון הפגישה עם חבריי לקבוצה, הזדמנות לחזור אל שנות נעוריי, לראות אותן דרך עיני חבריי, דרך המסעות האישיים ומרחק הזמן שעברנו...למדתי שלא באמת ידעתי מה עובר על ילדי הקבוצה - לטוב ולרע, בבית ההורים ובעמקי נפשם - ועם זה קשה לי...במפגש הזה התאהבתי מחדש במשפחת הקבוצה הזאת המעניינת, המורכבת, הלא מושלמת שהיתה - ועדיין היא חלק מחיי כל יום..."

יגאל וילפנד מוסיף: הסרט " שדה האפונים הירוקות" עשוי באהבה גדולה, לאנשים, לנופים, לימים היפים של הנעורים, לתקוות ולחלומות, לזיכרונות. ארבעים שנה לאחר שסיימו את שש שנות החינוך במוסד החינוכי של השומר הצעיר בהרי אפרים ( 1963), שנה אחרי הקבוצה הכי טובה במוסד-רימון לוקח יגאל תיבון שברוחו ובכוחו נעשה הסרט שמונה מחניכי שתי הקבוצות "אייל-יסעור" ( שימו לב לשמות-כוח ועוצמה לצד מעוף ויצירה) שהיום הם כבר סבים וסבתות ומפגיש אותם ביחד לשלושה ימים קסומים של מסע אל העבר עם נגיעות חמות בהווה ומחשבות על העתיד.

בשיחות שהם מקיימים, בפעילויות, במבט העיניים ובמגעים הם נוגעים ברגעי מפנה בחייהם, בהחלטות קובעות, ביחסים עם דור ההורים החלוצים והמהפכנים, עם הבנים והנכדים, מאבקים שהיו, חיפושי דרך של יחיד מול כלל, מחשבות על חינוך, מסורת תרבות וחברה, קיבוץ ומדינה, שורשים וחלומות. השירים והמוסיקה של צבי שרף כמו המפוחית של גדעון מחזירים אותנו אל שירי הנפש והמדורה, עריכה יפה של ארבל רום , הרגעים האישיים והנגיעה בכואב ובעצב המזוכך של כל המשתתפים ומעל לכל מסעו האישי של יגאל שבמובנים רבים הוא גם מסענו שלנו אל האנשים, המראות והניגונים שעיצבו בנעורינו את חיינו.
(הביא לדפוס עמוס כרמל)


מקור: http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93_%D7%94%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D

דף זה נצפה 49,774 פעמים. שונה לאחרונה ב - 10/11/2008 10:20

קטגוריה: מ