ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
תרבות

גרסה מתאריך 12:21, 13 בנובמבר 2007 מאת עמוס כרמל (שיחה | תרומות)

"...מעל המישור האפור של חולין חיינו, מתנשאים כפסגות ימי חג ומועד, בהם מפסיק אדם לדאוג לשעה לרשות היחיד ומצרף עצמו לרשות הרבים, לחוויות הציבור ומתעלה יחד איתו על מנת לחוש בצוותא זכרונות וחוויות היסטוריים" (יוסף וילפנד 1962).

קיים קושי לא קטן להגדיר מה כולל תחום ה"תרבות" בישוב רב שנים (70) ורב גילי כמו עין השופט (4 דורות). והרי כמעט כל תחום חברתי, רוחני, ספורטיבי, מסורת, פעולה פוליטית, טיולים, מופעים, חוגים, תחביבים ועוד ועוד יכולים להיכלל בערך "תרבות". בעניין זה כותב אלכס מאיר, שהיה מפעילי התרבות בקיבוץ, ב- 1968 "...לא רחוקים מאתנו ימים בהם הייתה ועדת התרבות מופקדת על כל מערכי הרוח בקבוץ. אז היא דאגה לא רק לסרט והצגה ולא רק למרצה בליל שבת, אלא להשכלה פוליטית, לארגון חג, לעיתון וכן לחוגים של אומנות ושל הרחבת ההשכלה וכמובן גם לבידור...אני ישבתי השנה בועדת תרבות ולא פעם נדמה לי שזהו משרד לאמרגנות בידור או דאגה מיוחדת לתה וארטיק בערבי שבתות...". אמנון שוק כרכז תרבות (1995) מביא רשימת תחומים בהם עסקה הועדה: "...חגים, ערבי שישי, הרצאות, טיולים, הופעות בבית, הופעות באולם, קולנוע, מועדון לחבר, "קפה קיץ", ערבי שכבות, יום האם, ערב ג'אז, ערב קריוקי, חידון וידאו, ערב זמר...".
אנסה להתמקד כאן בעיקר בתחומים בהם עסקו ועדות התרבות מאז הוקם הקיבוץ ועד היום, מאחר והם הוגדרו בברור ע"י הקיבוץ כ"תרבות", מה גם שרכזי התרבות בתקופות השונות דווחו על פעולותיהם בעיתון הקיבוץ, ממנו שאבתי חלק רב מהחומר.
ערך "תרבות" בויקיפדיה העין השופטית, מעצם היותו תחום רב פנים וגוונים, "מזמין" חברים מכל השכבות, להשתתף בעיצובו ובכתיבתו, אפשר להוסיף, להביע דעות שונות, לחדשו ולהעשירו. אני רק הנחתי כאן את היסודות.
בכל הקשור לפעולות התרבות שהתקיימו באולם הגדול מצפון לקיבוץ, ראה ערך "אולם מופעים".

חגים:
"את החגים חגגנו כבר בימים הראשונים בחדרה" - אומרת ציפקה אפרת בראיון איתה ב-1997 - "חגגנו את החגים שלנו מתוך אמונה שאנו יוצרים תרבות מקורית. ראינו את הפסח קודם כל כחג של יציאה מעבדות לחירות...הכנסנו להגדה תכנים מהמקרא ומההיסטוריה המתאימים למוטיב החירות. בהמשך הוספנו את השואה שמאוד הושפענו ממנה, ואחרכך את קום המדינה..." אמנון שוק כותב לעיתון הקבוץ במאי 1998: "מעטים החגים בהם יש לנו מסורת ומסגרת קבועה, וזה בהחלט מקשה עלינו. הבעיה היא לא רק שלנו, אלא של התנועה הקיבוצית כולה. אנחנו מתלבטים כל פעם מחדש מה מתאים לנו, מה אנחנו רוצים ומה אנחנו מסוגלים לעשות..." כמעט 40 שנה לפני כן כתוב יוסף וילפנד בעיתון הקיבוץ על ויכוחים בין החברים, באשר לאופיים של החגים. הדעות מטלטלות בין החשש מעודף קלריקליזם (דתיות) לבין הרצון לקשור את החגים לתקופות השנה החקלאיות ולמציאות הארץ-ישראלית המתחדשת.
ההתלבטות אילו תכנים לצקת בחגים, שנעה בין מסורת לחידוש, מלווה את ועדות התרבות בכל שנותיו של הקיבוץ. "...אי אפשר לקום בבוקר אחד וליצור מסורת חדשה. היא מתגבשת במשך דורות, לובשת ופושטת צורה, אולם העקרונות והרעיונות המרכזיים, נשארים" (יזהר ירון 1979). גליה שגיא שסיימה זה עתה את תפקידה בריכוז התרבות ( ספטמבר 2007), מסכמת במשפט אחד מאמר שכתבה לעיתון הקיבוץ: "...הצלחת התרבות בעין השופט הייתה בעבר, הינה בהווה, ותהיה בעתיד תלויה ביכולת לשלב בין ישן וחדש, בין מסורת ליצירה חדשה, בין השורשים לבין ענפים חדשים וירוקים..." עד כאן הציטוט.
בשנים הראשונות של הקיבוץ ישנה תחושה חזקה של יצירת יש מאין, הקשורה להתחדשות העם היהודי בא"י, ובעיקר לכל מה שנוגע לחגים החקלאיים : בחג הסוכות הודגש החלק של חג האסיף. ניתנה תשומת לב מיוחדת לחג האילנות המתחדש בארץ - ט"ו בשבט. בחג הפסח, הורחב "קציר העומר" שנחוג באירוע מיוחד בשדה עוד לפני הסדר, ובהגדה שולבו קטעים הקשורים לטבע ולעבודת השדה. חג השבועות ומתן תורה הפך לחג הביכורים. בעשורים הראשונים של הקיבוץ נחוג "חג הגז" מייד לאחר גז הצאן, זאת בדמותו של החג התנ"כי שנערך ברוב עם על הכירה וצלי הבשר. בעשור הראשון לקיבוץ ניתנה תשומת לב מיוחדת ל"חג הכרם" שנחוג בט"ו באב, המזכיר את בני בנימין "החוטפים" את הבנות בכרמים, שבעיקרו התבסס על ריקודים מעוצבים, ליד הכרמים, בהנחייתה של הרקדנית והכוריאוגרפית בעלת המוניטין באותם ימים - ירדנה כהן. ותיקי הקיבוץ סוברים שחג זה עוצב לראשונה בעין השופט ומכאן עבר לקיבוצים אחרים.
המייסדים מציינים במיוחד את החגים שמקורם בתקופת המקרא, בחברה אגרארית, חגים ש"התנוונו" בתקופת הגלות, ועתה הם מקבלים צביון ציוני – חקלאי מתחדש. לכל זאת מתלווה, בשנים הראשונות, גם נימה אנטי-דתית בולטת, והרצון להתנער מהמסורת של בית אבא. כותב יזהר ירון (1943): מנורת החנוכה שנקבעה על המגדל עלולה להיראות כחזרה אל הדת, "יש להיזהר מקלריקליזם-ראקציוני". יש להכניס אלמנטים חדשים במסורת – כותב יזהר - סמלים אכן דרושים לנו בכל החגים אך צריך לשלב בהם תוכן המיוחד לנו. בקו זה ממשיך יזהר גם ב-1953 כאשר הוא מתייחס לסדר פסח: "...רבים כבר התייאשו מצורתו של החג, ההגדה התחילה להיות "משעממת", רבים תוהים מהם השינויים שיש להכניס לאופי הסדר, לעשותו יותר מעניין...". אין ספק שיזהר מבטא את רחשי ליבם של מרבית החברים מהדור הוותיק. כך הוא כותב ב- 1978 "...יש לטפח ביתר שאת סמלים מסורתיים, מבלי להקנות להם את המשמעויות הדתיות שדבקו בהם במרוצת ההיסטוריה היהודית...איני רואה את הצורך הדחוף לחזור באינטנסיביות מיוחדת למקורות של המסורת היהודית...עלינו לינוק ממקורות אחרים (אוניברסאליים), הומאניים, עדכניים, העונים לדרישות האינטלקטואליות של האדם בזמננו...".
יוסף וילפנד, לעומת יזהר ירון, דווקא חושש מה"חדשנות נטולת השורשים" (1960) למרות שגם הוא נמנה עם הותיקים. הוא מביע ביקורת קשה על חגיגות הפורים, אותן הוא מכנה "בידור המוני וזול", ומוסיף, שבמסיבות הללו נכנסת כל ה"פסולת" שאין מותירים לה להשתלב בחגים האחרים. אנו צריכים לחזור לקריאת המגילה בפורים, לשוב למסורת שכינינו אותה "ראקציונית". במאמר אחר באותה השנה מתייחס יוסף בביקורת לסגנון הבידורי של הדור הצעיר, שחונך על ברכי "מצעד הפזמונים" ועל תרבות "התשבץ והחידון", ומסיים: "...גדל דור שרואה את התרבות שונה מאיתנו".
אחד האירועים החדשניים וה"מסעירים" שהתרחש ב- פורים 1997 ו"הקפיץ" את החבֵרות "הפמיניסטיות" כנגדו, היה מופע חשפנות של מספר בחורות מבחוץ שהוזמנו לבדר את קהל החוגגים, בתשלום. על כך סערו הרוחות זמן רב, מעל דפי עיתון הקיבוץ ו"במדרכות".

אי אפשר שלא לציין את הפן "הסוציאליסטי" שליווה את החגים היהודיים בשנים הראשונות, אם זה קטעים "מעמדיים" ששולבו בהגדה של פסח, ואם זה קטעי קריאה "פועליים" ששובצו בחגים השונים. לדוגמא קטע אופייני מדבריו של יוסף וילפנד בפרוס חג הפסח ((תש"כ)"...קציר העומר פירושו חירות האדם ותקווה לגאולתו. לצד המסורת, תשובץ אגדת ביתנו ובניית הקיבוץ. ונספר על מאבק עמלים לזכויות אדם ומאבק מושפלים באפריקה ואסיה ושחרור האדם מכבליו".
האדם העובד נזכר גם בדבריו של מנחם שילוני שהיה אב הסדר ב-1997 "...הפסח והעומר הם חוליה שמקשרת בינינו לבין האדמה. כל בני עין השופט לדורותיהם יצאו בעומר מבין השיבולים. חשוב לזכור ולהזכיר, כי בימים אלה יש הנוטים לשכוח ומערערים על זכויותינו על הקרקע..."

זו ההזדמנות לציין את החגים ה"סוציאליסטיים" שנחוגו ברוב עם ובהתלהבות, כמו ה- 7 בנובמבר – יום המהפכה הרוסית, והאחד במאי – חג הפועלים, שניהם נחוגו בקיבוץ שנים רבות, באדיקות רבה בנאומים "חוצבי להבות", במסכות ובשירים רוסיים נוסטלגיים. בשנת 1959 כותב שלמק בורנשטיין רכז התרבות, לאחר מסיבת ה-7 בנובמבר "...טוב לראות שההנהגה הסובייטית מתגברת על גידולי הפרא של פולחן היחיד ומוליכה את המפלגה להישגים כבירים". בעשורים הראשונים, נקבע הראשון במאי כיום שבתון בקיבוץ, בו היו תולים דגלים אדומים בכל רחבי הקיבוץ והחברים כולם היו יוצאים, על דגלי הקיבוץ וכרזותיו, להפגנות פועלים ומצעדים ברחובות חיפה. עם השנים, ובעיקר לאחר הועידה ה-20 ברוסיה הסובייטית, הצטמצמה אט אט ההתעניינות ב- 7 בנובמבר והוא צוין עוד מספר שנים בדור השני כערב התרפקות על השירה הרוסית המשתפכת. גם האחד במאי, עם השנים, הלך ונעלם מהנוף הקיבוצי, ורק "משוגעים לדבר" היו תולים דגל אדום ביום זה, כדוגמת איציק טרש שכינה את מקום עבודתו "רח' העמל מס' 1" והיה מניף דגלים אדומים ותולה תמונות "פועליות", או יניב וגליה שגיא שתלו השנה דגלים אדומים ליד חדר האוכל (2007).


"כלים אומנותיים"
"כלים אומנותיים" היוו קבוצות וצוותים שפעלו באופן קבוע, בתחום אומנותי כלשהו, והופיעו בחגים ובאירועים תרבותיים שונים, כמו: מקהלה, צוותי נגינה, חוג דרמטי, קבוצות מחול ועוד.
בעשורים הראשונים של הקיבוץ עמדו לצידו של רכז התרבות "כלים" מגוונים, שסייעו לו בעבודתו. עם חלוף השנים, אנו מוצאים רכזי תרבות לא מעטים הקובלים על כך שהכלים האומנותיים אינם עוד בנמצא, והם נאלצים "לייבא" כלים אומנותיים מבחוץ, בתשלום.
שלמק בורנשטיין שריכז את ועדת התרבות ב- 1960 מציין, שמאז שיענקלה שגיא נמצא עם משפחתו בניר עוז במסגרת "שנת שירות", המקהלה וההרכבים המוזיקליים אינם פעילים עוד. יחד עם זאת הוא מונה פעולות תרבות רבות ומגוונות באותה השנה: 18 הרצאות , 17 מסיבות חג , 28 ערבי שישי , 6 פגישות של מועדון הספר, 14 הופעות באולם.
מעל גבי עיתוני הקיבוץ מתפרסמים באותן שנים מאמרים בגנות ה"תרבות המיובאת" המביאה בידור זול, תכנים זרים, עולה כסף רב, ומנוונת את התרבות העצמית.
התקציב המופנה לתרבות באותן שנים עמד על כ-16,000 לירות.


"יום הילד"
אחד האירועים היותר מושקעים, בעשורים הראשונים של הקיבוץ, שטופחו מאוד היה "יום הילד", שאת מרביתם יזמה וארגנה חנה ינאי. (החברים הותיקים טוענים שהם הגו לראשונה יום זה ואילו קיבוצים אחרים "העתיקו" מהם). ליום חגיגי זה הוכנה עפ"ר הצגה גדולה, בה לקחו חלק חברים רבים, בתי הילדים שופצו, מתקני המשחקים תוקנו ונצבעו, חברים התנדבו למבצע עשיית צעצועים לבתי הילדים. "יום הילד" שנערך במאי 1953, כאשר נמנו בקיבוץ 212 ילדים, מהם 46 במוסד החינוכי, עמד בסימן "מבחן הרציפות של הדורות במעגל היצירה הקיבוצית" - כדברי המייסדים, אשר ייחסו ערך היסטורי בעל חשיבות עליונה לעובדה שראשוני הדור השני, חניכי קבוצת "אורן" עומדים להצטרף לקיבוץ. הם ראו בכך הוכחה ניצחת לחוסנו, וליכולתו של הקיבוץ להמשיך להתקיים לאורך שנים רבות, ולא כאפיזודה חולפת - כדבריהם. על כך נכתב בעיתון הקיבוץ: "...מאז הצריף הראשון בחדרה, אשר הונף עליו דגל הקיבוץ, כשהביאו את אורה (כהן) הביתה ועד היום – ערב שובה הביתה כחברת קיבוץ...נסגר מעגל" (אורה כהן, חברת קבוצת "אורן", קבוצה שלמדה במוסד בשריד). על "יום הילד" כותב זיסקינד כרמל בספר שנערך לחג ה-25 של הקיבוץ: "...לנו היה נדמה שאנחנו האבות הראשונים, הילד תפש מקום ראשון בראש דאגותינו ומאוויינו. הילדים הראשונים היו של הקיבוץ כולו, ועל כן, היה זה מן ההיגיון שכולנו נהיה מגויסים ל"יום הילד". בעלי המקצוע הראו את יכולתם בחרושת הצעצועים..."


מאחר ואנו מצויים בשנת ה-70 לקיבוצנו, בחרתי לסגור את הערך "תרבות" עם מאמר של גליה שגיא, שריכזה את התרבות במשך שלוש שנים, והיא מסיימת בימים אלה את תפקידה.
גליה כותבת:
זכיתי להוביל מערכת של עשייה מבורכת, יצירתית, עם חברים אכפתיים, שרואים ורוצים את טובת הקהילה ויודעים ליהנות ולממש את היכולות האמנותיות והחברתיות שלהם ביצירת התרבות ובצריכתה. אני מאמינה שתפקידה העיקרי של התרבות שלנו הוא ליצור תרבות מקומית משותפת של יוצרים ואנשים רבים, שהעשייה התרבותית מפגישה ביניהם ומצמיחה יותר ממה שהם היו עושים כל אחד בנפרד.
להיות רכזת תרבות בעין השופט זה תפקיד מאתגר ולא פשוט. זוהי גם זכות גדולה. התרבות בעין השופט, כמו בתנועה הקיבוצית כולה ניזונה ממסורות רבות-שנים, והציפיות שלנו ממנה הן שתהיה מעניינת ומגוונת, מרגשת, ועם זאת מותאמת לרוח הזמן.
הביקורת על האירועים היא גדולה, הן של 'העומדים' על הבמה והן של הבאים ליהנות ולחגוג. אני בוחרת לראות בביקורת, מעורבות ואכפתיות של חברי הקיבוץ, זאת מתוך ידיעה אמיתית שרובם ככולם עושים ותורמים, מארגנים ומשתתפים - כל אחד בתחומו.
אני שמחה לומר שזכיתי לעבוד ולהכין אירועים כמעט עם כל האנשים שחיים כאן – ומוקירה זאת. ישנם חברים שמרכזים ומארגנים לפחות חג או אירוע גדול אחד בשנה, גם אם כל שנה זה אירוע אחר. ישנם צוותי חג קבועים, וכמובן פעילויות שכבתיות, מועדונים, קבלות שבת, תערוכות, קונצרטים, קהילה לומדת, סבסוד מופעים וארגון נסיעות למופעים, שפועלים על בסיס קבוע ובאופן עצמאי.
תרבות בסדר גודל של קהילה כמו שלנו, יכולה לצמוח ולהגיע לקשת גדולה של עשייה, בזכות חברים שלוקחים על עצמם, במסירות רבה, להוביל פעילויות כאלה ולתת שירותי תרבות מסוגים שונים. היא מתבססת על מתן שירותים ותמיכה ממשית מכל ענפי העזר והשירות: מכבסה וקומונה, בנין ומסגריה, חשמליה, כלבו וכמובן ענף המזון, שנותן שירות רחב ומקצועי לכל אירוע ואירוע בכיבוד, בצורת הגשה ובהכנה משותפת של חדר האוכל.
הרבה עבודה עשינו בשנים האחרונות עם מערכת החינוך על מקומם של הילדים 'על הבמה' ובקהל, מקומם של ילדי החוץ באירועים פנימיים והתאמת אירועים לילדים ולמשפחות בחגים וביניהם. מערכת הבריאות וועדת ספורט לקחו חלק פעיל בתרבות השוטפת, ולראייה - הפעילויות המגוונות, בקיץ אחרון, לגילאים שונים בבריכת השחייה המשופצת.
ענפונים ואומנים רבים שותפים לעשייה ותורמים מכישרונם ומשדרגים את איכות התרבות. תרבות בסדר גודל כמו שלנו מתאפשרת בזכות תמיכה יומיומית ומעשית של המזכירות, על כל מרכיביה, של הנהלת מש"א ושל הנהלת חשבונות.
מתוך מפגשים עם רכזי תרבות באזור ובארץ, אני אומרת באחריות: אין הרבה קיבוצים כאלו וזה לא מובן מאליו!
בשנים האחרונות הקמנו הנהלה פעילה וציבורית לתרבות - כמו במערכות חברתיות אחרות בקיבוצנו. חברי ההנהלה הפעילה דאגו, לפי חלוקת תפקידים קבועה, לתת מענה לכל צוותי התרבות השונים והלכו איתי יד ביד.
אחד הנושאים החשובים והחיוניים כיום הוא איחוד ומחשוב התורנויות בעין השופט. הנושא מונח על שולחן מש"א, בשיתוף הגורמים השונים והתרבות בתוכם. כל נושא כוח האדם בתרבות זקוק להמשך טיפול מערכתי - בשיתוף האגף החברתי. אנחנו עושים הרבה מאד תורנויות, ויש להפעיל חשיבה אסטרטגית איך למזער את כמות התורנויות - מבלי להקטין את הפעילות.

ברמה הארצית שמרנו על קשר עם מטה התרבות התנועתי, לקחנו חלק בפעילויות השונות ובכנסים ואירחנו כאן את פורום רכזי תרבות. במפגשי העשרה של התנועה, לקחנו חלק קטן בשנים האחרונות, בעיקר מתוך תחושה שאצלנו הדברים מסודרים יחסית.
ברמה האזורית קיימנו מספר אירועים משותפים עם המועצה והאזור כולו. אנחנו מפעילים את הקולנוע לטובת כל האזור, בניהולו של אמנון שוק . בשנה האחרונה, אנו מתקשים למצוא נקודות חיבור לפעילות האזורית המתמעטת, בעיקר באולם. אני מקווה שהתרבות האזורית תשכיל להקים פורום רכזי תרבות משמעותי, שיוביל תרבות אזורית עשירה לטובת כולנו.
כמו בנושא הזה, בכל הנושאים בהם מטפלת התרבות, יש הרבה מה לשפר, להרחיב עשייה וליצור תשתיות נוספות, במקביל לשמירה של האירועים הקיימים וליצירה של אירועים נוספים ואחרים. כיום, הנהלת התרבות כמעט לא יוזמת אירועים ופעילויות מעבר ללוח השנתי של חגי ישראל ואירועי עין השופט. היוזמות באות מהחברים והמועדונים השונים - וזוכות לעידוד ותמיכה של המערכת כדי לממשן.
היוזמות מעידות על הצורך של שכבות גיל שונות בקהילה להיפגש יחד, והן סימן לחוסן חברתי היוצר הון חברתי. יודעי דבר מצביעים על קשר הדוק בין הון חברתי והון כלכלי.
חשוב לשמר יוזמות אלה, ואת התרבות בכלל, להעמיק אותן ולשפר את הכלים ליצירת תרבות הנשענת על מסורות העבר ומתחדשת כל הזמן. כאשר נכנסתי לתפקיד אמר לי מישהו: "התרבות בעין השופט היא כן מובנת מאליה! היא הייתה פה תמיד, הרבה לפני שאת הגעת לפה, והיא תהיה פה הרבה אחרייך". אני יודעת. לתרבות בעין השופט שורשים עמוקים וצמרת גבוהה.
תפיסת התרבות שלי מקבילה לתפיסתנו את היהדות : "כזה ראה וחדש". "כזה ראה" – הוא הציווי על שימור התרבות הייחודית המתקיימת כאן שנים רבות. "חדש" – הוא הציווי על יצירה חדשה, שעונה לצרכים חדשים של החברה הקיבוצית שלנו. יצירה של מה שלא מתקיים בתוקף המסורת ואיננו מובן מאליו.
הצלחת התרבות בעין השופט הייתה בעבר, הינה בהווה, ותהיה בעתיד - ביכולת לשלב בין ישן וחדש, בין מסורת ליצירה חדשה, בין השורשים לבין ענפים חדשים וירוקים.
מקווה שהצלחתי בשנים האחרונות לתרום לשימורו , טיפוחו ופיתוחו של "עץ התרבות העינ-השופטי"
ערך "תרבות" תם ולא נשלם.

עמוס כרמל

קטגוריה: ת