ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
שירים

גרסה מתאריך 09:26, 8 באוקטובר 2007 מאת Admin (שיחה | תרומות)

משהו על השירים
1997, לרגל חג השישים לעין-השופט. (נכון גם לחג השבעים)
השירים מלווים אותנו מן הימים הראשונים/ עוד בטרם היו מגורים ראויים/ והפרימוסים הפריעו לחיי הזוגיות באוהלים/ כבר היה צריף למוסיקה ולקריאה/ המלווה אותנו מימי חדרה ועד עתה. // שם, יהושע לייבנר משמיע תקליטים/ אייבי מזיז ברטט את הכלים השחורים-לבנים/ וברדיו היחיד העומד ליד העיתונים והספרים/ שומעים את החדשות ומנהלים את העולם בוויכוחים. //
נעימה מלמדת שירים ומנצחת על מקהלת הילדים/ וטוטו מדליה שלומד אצל אריה אפייה/ מנצח בערבים על המקהלה/ זו המקהלה שבזמריה, מכה בסלע בחוזקה/ ודואגת שהזמיר לא יפריע בשיר/ ואת החיילים בחזית לא יעיר. //
נחמן בעומר שואל: האקצור?/ ואנחנו עונים: תקצור כבר תקצור/ והשמש שקעה בין ההרים/ והרועה של יענקלה לא כל-כך עצוב לאחר שהכבשים חיסלו את שדה האבטיחים. ואגלי הטל של יזהר כמה יפים וצלולים/ לאור מילותיו של משה פישביין, מאירים. //
והיו שירי אמא רוסיה שבאהבה ראשונה וליד מדורה שרנו בשקיקה את... את חכי לי ואחזור... ועל רותי המפליגה עם כל גל/ ואפור היה הסלע במשלט/ ובין שלוש לבין ארבע דולקים פנסים. //
זוכרים ערב אחד בטנטורה, על אי היונים, לימד אותנו נועם את "שאון התותחים" שלא נדם במשך שנים / והלך עמנו ועם חברינו שנפלו במלחמות ובדרכים. //
ושנים אחר-כך התוודענו לסתיו נוגה ירד על חלוני/ והוספנו... אל תבכינה/ הבנות... זה נכנס כבר לחדר. //
ועדיין לא דיברנו על המשוואה בין הפועל תל-אביב לדינמו מוסקבה/ ולא על פורים שבוטל בגלל שהעולם הוכה עם הסתלקותה של "שמש גדולה"/ כי אחרי הכל היה זה חלום גדול שהדליק מדורות וגם לנו, שהורינו בנו לאורו ולאורה של ציונות מגשימה את אחת מן היצירות היפות של המאה/ היה משהו שנלקח משם/ לפחות התקווה והאמונה. //
ויותר מכל הייתה התנועה/ משפחת השומר הצעיר/ חולצה כחולה והיא עולה/ סמלי הבוגרים, מתכון לטראומה בימים האחרים/ הטיולים, הבירורים/ העבודה, התרבות/ ערבי השישי/ האמונה התמימה שמה שנחליט בחדר האוכל, בשיחה/ ישנה את העולם/ והוא שינה.
ועדיין לא אמרנו דבר על שירי הרועים, האהבה והמדורה, על שירי הערש שלא פעם הבהילו ויצרו פחדים שפרנסו פסיכולוגים ומומחים/ ולא תיארנו את מעגלי הרוקדים ביום שמחה/ רקדני הדבקה וריקוד חסידי בחתונה/ ולהבדיל את המנגינה העצובה בשעת אבל ואזכרה. //
עכשיו כבר שישים/ ארבע דורות של שירים/ ארבע דורות של בנים ובני בנים של עין-השופט שהיא בית וגם דרך/ שהיא מנגינה שכל המעיינות זורמים אליה והיא אינה מלאה. //
ועכשיו בשעת שמחה/ כאשר כולנו בצוותא יושבים/ ומכל קצווי הארץ והעולם אליך נקבצים/ עכשיו אנחנו שרים ביחד את הזיכרונות/ הגעגועים/ מעשי הלב, האהבות/ ומסתכלים בתקווה אל הימים הבאים/ אל השירים החדשים/ עכשיו מותר לומר לעין-השופט שלנו/ "ישנן אולי יפות ממנה/ אך אין יפה כמוה".
יגאל וילפנד