ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
פרימוס

(הבדלים בין גרסאות)

גרסה מתאריך 17:57, 20 באוקטובר 2007 (עריכה)
יגאל (שיחה | תרומות)

→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת
גרסה מתאריך 08:04, 21 באוקטובר 2007 (עריכה) (ביטול)
יגאל (שיחה | תרומות)

עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←
שורה 17: שורה 17:
"מה קרה? למה לא באת לישון?"<br /> "מה קרה? למה לא באת לישון?"<br />
" לא כלום..גימגמתי, פשוט החלטתי להתחתן."<br />הוקל לה..<br /> " לא כלום..גימגמתי, פשוט החלטתי להתחתן."<br />הוקל לה..<br />
-אולם הפרימוס רדף אותי.+אולם הפרימוס רדף אותי.<br />
 +רשמה עופרה בריל
לדברי נוח יש להוסיף כי שאלת הפרימוס העסיקה רבים ומצאה ביטויה בדרכים שונות. בסקר שנערך בקבוץ הארצי בשנת 1945 ע"י המחלקה לחברה התברר כי מאוכלסייה של כ- 7500 נפש ב-26 קיבוצים יש 1200 מבוגרים, רווקים שהיו באותו זמן פרימוסים, אם נוריד את מספר הילדים נגיע לכך שמעל לרבע ממספר המבוגרים באותה עת היה מצוי במצב של פרימוס ואם נצא מתוך הנחה שהזוגות סבלו לא פחות מן היחידים הרי שמדובר על כך שכ- 75 אחוז מכלל המבוגרים סבלו באותה עת מן המצב הקשה הזה. בעין השופט תיארו חברים רבים מן הוותיקים בראיונות ווידאו שערכנו עמהם כי זאת הייתה בעייה קשה ביותר ולא פעם הם העדיפו לקבל אוהל למגורים על פני צריף כי הוא היה מאפשר להם פרטיות ולא להזדקק לפרימוס. לדברי נוח יש להוסיף כי שאלת הפרימוס העסיקה רבים ומצאה ביטויה בדרכים שונות. בסקר שנערך בקבוץ הארצי בשנת 1945 ע"י המחלקה לחברה התברר כי מאוכלסייה של כ- 7500 נפש ב-26 קיבוצים יש 1200 מבוגרים, רווקים שהיו באותו זמן פרימוסים, אם נוריד את מספר הילדים נגיע לכך שמעל לרבע ממספר המבוגרים באותה עת היה מצוי במצב של פרימוס ואם נצא מתוך הנחה שהזוגות סבלו לא פחות מן היחידים הרי שמדובר על כך שכ- 75 אחוז מכלל המבוגרים סבלו באותה עת מן המצב הקשה הזה. בעין השופט תיארו חברים רבים מן הוותיקים בראיונות ווידאו שערכנו עמהם כי זאת הייתה בעייה קשה ביותר ולא פעם הם העדיפו לקבל אוהל למגורים על פני צריף כי הוא היה מאפשר להם פרטיות ולא להזדקק לפרימוס.

גרסה מתאריך 08:04, 21 באוקטובר 2007

ברכה וליפק לבנה עם סימה אפרתי
ברכה וליפק לבנה עם סימה אפרתי
קבוצת חברים ליד האוהל
קבוצת חברים ליד האוהל
זוגות ש"התקשרו" בשנות השלושים והארבעים במאה הקודמת קיבלו "אוהל משפחה", ששמר בקושי רב על האינטימיות ההכרחית.
מאחר שבתקופה זו הייתה מצוקת דיור מתמשכת, הוכנס לא פעם ל"אוהל משפחה" חבר שלישי שכונה "פרימוס", ורק סדין דק או שמיכת "קוץ" שנתלו בתוך האוהל חצצו בין הזוג המבויש לבין "הפרימוס" הלוהט.

בעיתון הקיבוץ משנת 1970 פורסם פליטון שנכתב על ידי נוח פלד ובו הוא מנסה להבהיר מהו פרימוס.
הפליטון הוקרא במסיבת הקיבוץ לכבוד ל"ג לקיבוץ.
נוח פלד היה מנהל מחוז צפון של הקרן הקיימת ואיש הקרן קימת בעין השופט בשנותיה הראשונות.
היה בעין-השופט עד 1973. הידעתם מה זה פרימוס?

לא אותו כלי עליו בישלו אבותינו ואף במטבח בחדרה תפס מקום כבוד והיה מרכז סביבו את כל הקומזיצים בימים ההם. אלא בעל חי על שתיים, שצורף לשניים, כגלגל שלישי לאופנים.
וכמו שהופיע כן נעלם ללא אנחה גסיסה,סתם התפגר ואיננו ולא חבל על האובדן...
על מקור השם יהיו עוד מחקרים ויתכן שעוד יוענק תואר דוקטור לחוקר שיגלה את שורשי השם,וכן את הראשון שהמציא את עצם הרעיון.
אולם מכיוון שהתנסיתי על בשרי בניסיון החברתי העצום, ברצוני להקדיש מספר מילים לזכרו של הפרימוס האלמוני.
ברגע שדרכה כף רגלי על אדמת חדרה, ועוד טרם הספיק החול לחדור לתוך נעלי, ניגשה אלי מרכזת ועדת חברים, שלבה זרועה בזרועי והזמינה אותי לטיול קצר ואגב זה הסבירה לי על המקום והמשק.
הייתי נורא נרגש מגילוי אדיבות זו כי זה היה בניגוד גמור לפגישה שלי עם להבוני, כשפגשני בשובו מהפרדס של ברין.
"הוי חלוץ מה שלומך? חכה חכה עוד תזיע חביבי! זה לא כמו להיות ראש קן של מונטריאול, פה עובדים חביבי,נראה אותך"..
כשהייתי רואה אותו הייתי מסתתר בין הצריפים, חומק לפרדס של השקדים ובוחר להיפגש עם תן מיילל, וכאן פתאום מין אדיבות כזו, הסברים וטיול.
עיני סובבו את החצר, הצריפים, שיחי הרותם, הכרכרה וסוחב הלחם ממאפיית אופנאונדי- הסוס המינאטורי של חנה גפנר:
ופה תרשו לי קצת לסטות מהנושא ולהסביר:
"משיח" (כך קראו לסוס) היה כלי התחבורה העיקרי.
מוצאו לא ידוע,אולם ליצני הדור אומרים שג'אמל פשה בכבודו ובעצמו רכב עליו אי פעם.
סוס נבון וזקן עם עיניים עצובות ודומעות.
היה מציית אפילו לבחורות מהמטבח,
דבר אחד הפריע בהקשר לסוס, הוא הלך מתי שהוא רצה, ועמד מתי שהוא החליט, ולא חס ושלום מעצלות אלא מזקנה.
נחזור איפה לטיול שלי עם מרכזת ועדת חברים,הסתכלתי עליה והתפלאתי. מה יש פה להסביר? כל המשק על כף היד.
פזלתי לכיוון חורשת חדרה, היער המפורסם משירו של מנענוביץ.
אולי פשוט מצאתי חן בעיניה והיא סוחבת אותי לחורשה.
לא רע,
התאכזבתי עד מהרה.
שמע! אומרת היא, אומרים עליך שאתה מלאך והחלטנו איפה להציע לך להיכנס לגור בתור פרימוס לתקופה של שישה חודשים עד שנקים שיכון.
פה בא נאום ציוני ומי אני שאתנגד לציונות.
לקחתי איפה את מיטתי, כל רכושי הדל ועברתי.
ראיתי שבעלי הבתים שלי מרגישים אי נוחות והחלטתי לא להקשות עליהם.
התיישבתי במשושה (חדר הקריאה המפורסם) והתחלתי להתפטם בתרבות.
שעה רודפת שעה, עברתי על כל העיתונות ולמזלי מצאתי את הספר "מלחמה ושלום" ספר ראוי לשמו.
חשבתי לי, יירדמו שכני ואחמוק בשקט למיטה.
מציץ אני לפינה ויושבים שכני וקוראים.
השעה 12 מתקרבת והם עדיין קוראים.
היא מנמנמת ומסתכלת כל הזמן לציידי.
הרהרתי ושאלתי אותו: "יש לך שבת מחר?
מה פתאום?
אז למה אתה לא הולך לישון?
ואתה למה?
אני אמרתי .. פיגרתי בקריאה באמריקה ויש לי הרבה להדביק.."
הוא קם ורמז לה וברגש הקלה הלכו.
מקודם בבוקר העיר אותי שומר הלילה, לצאת לעידור לפרדסו של ברין.
בינואר היה קור כלבים,שכנתי במיטה הסמוכה הייתה ערה.
גלשתי עם הפיג'מה ישר לזוג מכנסי החקי שריבצ'ה הכינה לי,כנראה הם היו של נחמן הנהג- איך אומרים ולא נודע כי בא אל קרבו!
חזרתי מהעבודה רצוץ אחרי התחרות הרצינית עם עשרים ערבים בפתיחת בורות להשקיה ושכחתי לגמרי על הפיג'מה,ישר למקלחת המשותפת והתחלתי להתפשט.
ופתאום צריחות איומות:
"תפסתי חלוץ שעבד בפיג'מה! "...
להבוני תלש מידי את החלק העליון של הפיג'מה ורץ חצי עירום בכל החצר מנפנף בבגד כמו עם דגל אדום בראשון למאי.
מאז לא עבדתי בפיג'מה, אולם קראתי ללא גבול, לילה לילה בחדר הקריאה.
לו זה היה נמשך הייתי בטח נהפך לפרופסור.
מהעבודה הייתי רץ לשטוף את החדר כדי למלא חובתי במשק בית, ותמיד כבר מצאתי גם אותה שוטפת.
מהתחרות הקבועה ומעודף התרבות בחדר קריאה - נשבר לי - ומצאתי איזה אוהל ישן וקרוע.
הקימותי אותו בפינה מוסתרת והוצאתי בשקט את מיטתי.
עם אור הבוקר הופיעה היא בפתח האוהל.
"מה קרה? למה לא באת לישון?"
" לא כלום..גימגמתי, פשוט החלטתי להתחתן."
הוקל לה..
אולם הפרימוס רדף אותי.
רשמה עופרה בריל

לדברי נוח יש להוסיף כי שאלת הפרימוס העסיקה רבים ומצאה ביטויה בדרכים שונות. בסקר שנערך בקבוץ הארצי בשנת 1945 ע"י המחלקה לחברה התברר כי מאוכלסייה של כ- 7500 נפש ב-26 קיבוצים יש 1200 מבוגרים, רווקים שהיו באותו זמן פרימוסים, אם נוריד את מספר הילדים נגיע לכך שמעל לרבע ממספר המבוגרים באותה עת היה מצוי במצב של פרימוס ואם נצא מתוך הנחה שהזוגות סבלו לא פחות מן היחידים הרי שמדובר על כך שכ- 75 אחוז מכלל המבוגרים סבלו באותה עת מן המצב הקשה הזה. בעין השופט תיארו חברים רבים מן הוותיקים בראיונות ווידאו שערכנו עמהם כי זאת הייתה בעייה קשה ביותר ולא פעם הם העדיפו לקבל אוהל למגורים על פני צריף כי הוא היה מאפשר להם פרטיות ולא להזדקק לפרימוס.

הרשימה החשובה בנושא התפרסמה ב"הפועל הצעיר" בשנת 1934 בעילום שם, ונקראה : "השלישי" , היא עוררה רעש גדול ביישוב הקטן של אז , רק לאחר 50 שנה הודתה לילייה בסביץ ממייסדות עין חרוד כי היא הייתה זו שכתבה את הרשימה ובה זעקה נגד הנוהג של הפרימוס ותחינה לפרטיות.

בהקשר זה כדאי לראות בראייה אחרת את שאלת הלינה המשותפת הזוכה היום לקיטונות של זעם ואי הבנה ולהבין שבתנאים ששררו אז ייתכן ולא הייתה ברירה אלא ללכת בשיטה שנתנה את השיכון בבנינים והתנאים הטובים יותר לילדים ולא לשכנם באוהלים או בחדרים הקטנים עם הפרימוסים. אין זה אומר שבתקופות מאוחרות יותר לא היה צריך לעבור ללינה המשפחתית כפי שדרשנו משנת 1971 אך זו כבר שאלה אחרת. ( י.ו)

קטגוריה: פ