מתוך עינהשופטופדיה
לעוף שהגיע לצלחתו של החבר, יש ביוגרפיה מענינת משנותיו הראשונות של הקיבוץ - כותב עמוס כרמל - ב"קומונה של עוני", שאפיינה תקופה זו כמעט ולא הוגש בשר על הצלחת ועוף קיבלו רק במצב מיוחד: או שהחבר נטה למות או שהעוף נטה למות. (עד כאן ע.כ.)
העוף המכובס- בהיותו פריט נצחי בתפריט ארוחות הצהריים, הפך ה"עוף המכובס" לנכס צאן ברזל קולינארי בהיסטוריה הקיבוצית והוא עומד בשורה אחת עם פריטי מזון חשובים אחרים שערבו במרוצת השנים לחיכם אנין הטעם של החברים, כגון "משה בתיבה", "קוקו בקן", ביציה מבולבלת, "נשיקות" של לחם וחביתת "ברל".
בסך הכל מדובר במנת עוף, כנף או רגל לפי העדפתו של החבר, שבשם הדיאטה בושלה במים ללא תבלינים, תוספות וטעמים, כך שנותרה חיוורת וחולנית למראה עם הגשתה, אולם נחשבה למזון בעל ערך בריאותי רב, במיוחד כאשר הוגשה לצד קערת מרק עוף צח, ממנו נשלתה רגע לפני ההגשה.
הכינוי "עוף מכובס", גם אם מעורר אסוציאציות לא נעימות בקרב בעלי הכנף, הסב תמיד גאווה רבה הן לעובדי המטבח, והן לעובדות המכבסה - רק ציניקנים ממורמרים וקטנוניים במיוחד ממשיכים עוד לקוות שהלבנים שהם שולחים למכבסה יחזרו משם לבנים וצחים כמו העוף בחדר-האוכל.
ל"עוף המכובס" שמור עוד היום מקום של כבוד וקבע בעגלת המנות, אולם עם בואם לקיבוץ של אנשים הנמנים עם עדות שונות – הועשר התפריט, במגוון של עופות בטעמים ומטבלים שונים, על פי מאפייני העדות וטעמיהן.
לוותיקי הקיבוץ קשה לעתים להסתגל לרוח החדשה – אחד מהם התקשר לא מכבר למרכז הלול דווקא, והתלונן באוזניו שהעוף שהוגש באותו יום בחדר-האוכל היה מעט מלוח.
צור קרמר
