ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
סמלי בוגרים

(הבדלים בין גרסאות)

גרסה מתאריך 14:22, 14 בינואר 2008 (עריכה)
Admin (שיחה | תרומות)

→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת
גרסה מתאריך 14:23, 14 בינואר 2008 (עריכה) (ביטול)
Admin (שיחה | תרומות)

עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←
שורה 8: שורה 8:
מענינים מאוד קטעים מכתביו של דב ורדי שהיה מחנך בקבוצת "רימון" ותיעד את השיחה המקדימה לברורים(1961). (מפאת החיסיון על השיחות, אביא כאן רק את ההתייחסות הכללית): "מהו סמל הבוגרים? סמל התנועה הוא איננו רק חתיכת פח. גם דגל לאומי אפשר להפוך לסמרטוט. במערכת הסמלים והטקסים של התנועה - זהו הטקס העליון... מענינים מאוד קטעים מכתביו של דב ורדי שהיה מחנך בקבוצת "רימון" ותיעד את השיחה המקדימה לברורים(1961). (מפאת החיסיון על השיחות, אביא כאן רק את ההתייחסות הכללית): "מהו סמל הבוגרים? סמל התנועה הוא איננו רק חתיכת פח. גם דגל לאומי אפשר להפוך לסמרטוט. במערכת הסמלים והטקסים של התנועה - זהו הטקס העליון...
מהי מטרת הברור: לבחון כל פרט בדרכו כבוגר תנועת השוה"צ שמגמתה - הגשמה בקיבוץ. לבחון את דרכה של הקבוצה. אין כאן כוונה לצידוק חולשות, כי אם צריך לשמוע מכל חבר מה הוא עושה למען קיים את דרכה של התנועה ולבסוף: להביא כל פרט להכרזה על הליכה לקיבוץ והגשמה=לחיות את האידיאלים של התנועה.../ שאלות שעלו: אני איני מכיר את הקיבוץ מספיק, למרות זה שאני חי בתוכו ולידו. תמיד מתגלות לי תופעות חדשות המפתיעות וגם מאכזבות, איך אכריע?... / אני איני מכיר את עצמי ואת החיים מספיק. עומדות לפני עוד 4 שנים עד שאגמור את הצבא - ואני עלול להשתנות. / אני אינני מכיר צורות חיים אחרות. איני רוצה להכריע באופן אוטומטי. מהי מטרת הברור: לבחון כל פרט בדרכו כבוגר תנועת השוה"צ שמגמתה - הגשמה בקיבוץ. לבחון את דרכה של הקבוצה. אין כאן כוונה לצידוק חולשות, כי אם צריך לשמוע מכל חבר מה הוא עושה למען קיים את דרכה של התנועה ולבסוף: להביא כל פרט להכרזה על הליכה לקיבוץ והגשמה=לחיות את האידיאלים של התנועה.../ שאלות שעלו: אני איני מכיר את הקיבוץ מספיק, למרות זה שאני חי בתוכו ולידו. תמיד מתגלות לי תופעות חדשות המפתיעות וגם מאכזבות, איך אכריע?... / אני איני מכיר את עצמי ואת החיים מספיק. עומדות לפני עוד 4 שנים עד שאגמור את הצבא - ואני עלול להשתנות. / אני אינני מכיר צורות חיים אחרות. איני רוצה להכריע באופן אוטומטי.
-מהם הפרמטרים לבחון האם החבר ראוי לקבל סמל בוגרים? +מהם הפרמטרים לבחון האם החבר ראוי לקבל סמל בוגרים?<br />
- האם הוא מגשים את את ציוויי התנועה (הדיברות, סגנון חיים, הקווים האידיאולוגיים). <br /> - האם הוא מגשים את את ציוויי התנועה (הדיברות, סגנון חיים, הקווים האידיאולוגיים). <br />
- האם ממלא אחר ציוויי הבית הקיבוצי בשטחי הלימוד והעבודה. <br /> - האם ממלא אחר ציוויי הבית הקיבוצי בשטחי הלימוד והעבודה. <br />

גרסה מתאריך 14:23, 14 בינואר 2008

סמל בוגרים
סמל בוגרים
קבוצות אייל ויסעור מקבלות סמלי בוגרים 1961
קבוצות אייל ויסעור מקבלות סמלי בוגרים 1961
ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה"צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה.
התנועה עמדה על הצורך של נערים לעבור טכסי התבגרות המעניקים להם "אישור" שהם ראויים לעבור משלב לשלב במסלול התבגרותם, ולהשתייכותם ל"שבט" השומרי. שיאו של תהליך ההתבגרות צוין בקבלת סמל הבוגרים שניתן לחברי התנועה הראויים, בכיתות י"א. צורתו של סמל הבוגרים הועתקה מהתנועה בפולין, כאשר מסגרתו עשויה עלי דפנה ועלי אלון, במרכזו חבצלת המסמלת את הצופיות העולמית, החבוקה במגן דוד ובתחתיתו נחקקו המילים "חזק ואמץ".
אם בגילים הצעירים קיבלו הנערים את סמלי בני מצדה ומאוחר יותר את סמלי הצופים באופן קבוצתי ומשותף, הרי סמל הבוגרים ניתן לכל חניך באופן אישי לאחר שיחות קבוצה הבוחנות כליות ולב.

צביה מוריס (קבוצת עופר), מנסה להסביר את החשיבות שהייתה לסמל הבוגרים, בדוגמא שחוותה אישית:
"סמל הבוגרים היה בשבילנו ממש "קדוש", עד כדי כך, שאני חליתי עם חום גבוה, לאחר שאחד המדריכים איבד את סמל הבוגרים שלי, שהשאלתי לו להציג בקבוצתו" (מוסד הרי אפרים 1954).
בתיה אביר ציפתה לשיחות סמלי בוגרים בחרדת קודש, בתחושה שהנה הקבוצה מגיעה לשיא הבגרות-התנועתית, לדבר המסמל יותר מכל את ערכי התנועה, את דיברותיה וציווייה. כיום בהסתכלות לאחור, בתיה חושבת ששיחות סמלי בוגרים היה אירוע קשה ביותר לחלק מחברי קבוצתה, בעיקר לאותם שספגו ביקורת קשה ופוגעת, עד משפילה. ייתכן ומספר חברי קבוצה נושאים איתם את הצלקות עד היום, היא אומרת.

מגשים בחברה השומרית
בשנת 1948 פורסמה בעיתון השוה"צ "על החומה" אמירה חד משמעית לגבי סמל הבוגרים: "...סמל הבוגרים של תנועתנו אינו בלבד סימן להשתייכות תנועתית. זהו סמל כבוד של אדם שגמר אומר להקדיש את חייו למפעל הציוני של עמנו ולרעיון הסוציאליזם והאחווה בעולם...הוא מתחייב להגשמה (בקבוץ) במאה אחוז, בכל רגע ובכל שטח בחיים".
קדמו לקבלת הסמלים שיחות "וברורים אישיים" ארוכים ומעמיקים. על הנער בו דובר באותו הערב היה "להתוודות" בפני חברי קבוצתו על מעשיו למען התנועה, על הישגיו, מחדליו וכישלונותיו האישיים בתחומים שונים ועל תפיסותיו הרעיוניות. לאחר מכן כל אחד מהקבוצה חיווה את דעתו על אותו נער, ציין את הישגיו, ביקר את מעשיו ועמד על פגמיו.
בסיומה של כל שיחה כזו התקיימה הצבעה, שקבעה האם ה"מועמד" ראוי לקבל את סמל הבוגרים ואם לא. נערים שלא נמצאו ראויים, נאלצו לעמוד מאחור, חפויים, במפקד ל"ג בעומר, כאשר חבריהם צעדו קדימה וענדו את הסמלים המיוחלים. על-פי עדויות של בוגרי התנועה למדים אנו שאותן שיחות ש"בחנו לב וכליות", היו רוויות מתח רב, פעמים הטיחו ביקורת קשה ואכזרית ופגעו בחלק לא קטן מהמשתתפים. יש אומרים שהחניכים "המקובלים" ידעו "לסובב" את השיחה כך שיצאו "נקיים" ואילו אחרים "ספגו את האש". מענינים מאוד קטעים מכתביו של דב ורדי שהיה מחנך בקבוצת "רימון" ותיעד את השיחה המקדימה לברורים(1961). (מפאת החיסיון על השיחות, אביא כאן רק את ההתייחסות הכללית): "מהו סמל הבוגרים? סמל התנועה הוא איננו רק חתיכת פח. גם דגל לאומי אפשר להפוך לסמרטוט. במערכת הסמלים והטקסים של התנועה - זהו הטקס העליון... מהי מטרת הברור: לבחון כל פרט בדרכו כבוגר תנועת השוה"צ שמגמתה - הגשמה בקיבוץ. לבחון את דרכה של הקבוצה. אין כאן כוונה לצידוק חולשות, כי אם צריך לשמוע מכל חבר מה הוא עושה למען קיים את דרכה של התנועה ולבסוף: להביא כל פרט להכרזה על הליכה לקיבוץ והגשמה=לחיות את האידיאלים של התנועה.../ שאלות שעלו: אני איני מכיר את הקיבוץ מספיק, למרות זה שאני חי בתוכו ולידו. תמיד מתגלות לי תופעות חדשות המפתיעות וגם מאכזבות, איך אכריע?... / אני איני מכיר את עצמי ואת החיים מספיק. עומדות לפני עוד 4 שנים עד שאגמור את הצבא - ואני עלול להשתנות. / אני אינני מכיר צורות חיים אחרות. איני רוצה להכריע באופן אוטומטי. מהם הפרמטרים לבחון האם החבר ראוי לקבל סמל בוגרים?
- האם הוא מגשים את את ציוויי התנועה (הדיברות, סגנון חיים, הקווים האידיאולוגיים).
- האם ממלא אחר ציוויי הבית הקיבוצי בשטחי הלימוד והעבודה.
- האם מקיים יחס חברי לגבי כל אחד.
- פעילותו של החבר.
- האם הוא בעל "הכרה" ומה הוא עושה לגבש את עמדותיו.
- מה יחסו אל הקיבוץ
- הצהרה על הגשמה בקיבוץ והזדהות עם הקבה"א..."

"עד העצם"
את רצף הקבוצות העורכות שיחות על סמלי בוגרים, קטעו במוסד הרי אפרים קבוצות עמירים-אלון (1971), שהתמרדו כנגד "המכבש הקבוצתי", כפרו בסמכות המבוגרים והתפרסמו כשוחטי פרות קדושות. אברמל'ה שרון (אלון) קושר זאת לאוירה האנטי ממסדית שהצמיחה את העיתון המחתרתי "עד העצם", שפורסם במוסד ע"י מספר בנים "מרדנים" מהקבוצות הללו, והוא בתוכם. אותם חניכים הביעו את דעותיהם הנון-קונפורמיסטיות, המותירות לחניכי המוסד את זכות "המחאה" ואת חופש הדעה. כבר בשנת 1970 מגלים אנו מאמרים בעיתני מוסד הרי אפרים הדורשים שינוי גם בתנועה החינוכית. בעיתון "הד המוסד" ממשיך דרכו של "עד העצם", כותבים מדריכים בשוה"צ, שהמציאות של הקיבוץ ובית ההורים הם שונים לגמרי מהדרך של בוגרי המוסד. הקיבוץ - הם כותבים - אינו יכול להשאר כמו פעם וגם בו צריכים לחול שינויים. בשוה"צ, כל תחום המפקדים, טכס וסמל והחולצות השומריות צריכים לעבור שינוי. ההגשמה בקיבוץ צריכה לבוא כאידיאל ולא , כפי שקורה היום, באופן סטיכי. בדיונים על סמלי בוגרים לא צריך להתחייב להגשים בקיבוץ השומרי, מספיק שאנחנו פעילים בתנועה. אנחנו מורדים בחברה הקיבוצית - כותבים חניכי "אלומה" ואורים" - ולא בעקרונותיה. אנחנו, כחברי תנועה, באים לשנות את פני הקיבוץ.
קבוצת רקפת שהגיע לפירקה בשנת 1972 כבר הלכה בעקבות קודמותיה ולא ערכה דיונים על סמלי בוגרים, מה גם שההדרכה התנועתית באותן שנים הסתיימה כבר בכיתה יוד. ( יגאל וילפנד שהיה מדריך בקבוצות הבוגרות בסוף שנות השישים ואח"כ מחנך ומורה בשנות השבעים טוען כי "המתמרד" הראשון ברצון לקבלת סמל הבוגרים היה רן וויגרט מדליה בשנת 1961, ולאחריו היה "מרד זוטא" בקבוצות ערבה לבנה שהדיונים אצלם התקיימו ב-1966 ושם הייתה קבוצה של כמה חברה שהתנגדו בתוקף לקבל סמלי בוגרים ולא שעו לנסיונות השכנוע של המדריכים ושל רכז ההנהגה הראשית אריה יערי מעין - דור (אבא של מיכל ) שהוזמן במיוחד לנסות לשכנעם. עדות על כך התקבלה לאחרונה ממש בכנס של אותן קבוצות שנערך בעין-השופט בשבת 10/11/07)
כוחו של חינוך
אפשר לתלות את תופעת "שיחות סמלי בוגרים" ואופיין באמונה הבלתי מתפשרת שרווחה בשומר הצעיר ובמוסד הרי אפרים לגבי "כוחו" ויכולתו של החינוך לשנות את האדם, פעמים רבות באמצעות דעת הקהל והחברה. החתירה הבלתי נלאית ל"אמת" מוחלטת, ללא פשרות, החושפת כל פגע, הייתה אופיינית לנוער בכלל ובפרט לחבורת נערים החיה יחדיו באינטימיות רבה, בהם חייו של הפרט חשופים לכל.

עמוס כרמל

קטגוריה: ס