ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
סמלי בוגרים

(הבדלים בין גרסאות)

גרסה מתאריך 10:52, 8 באוקטובר 2007 (עריכה)
Admin (שיחה | תרומות)
(דף חדש: ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה"צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה. ...)
→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת
גרסה מתאריך 11:10, 8 באוקטובר 2007 (עריכה) (ביטול)
Admin (שיחה | תרומות)

עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←
שורה 1: שורה 1:
ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה"צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה. התנועה עמדה על הצורך של נערים לעבור טכסי התבגרות המעניקים להם "אישור" שהם ראויים לעבור משלב לשלב במסלול התבגרותם, ולהשתייכותם ל"שבט" השומרי. שיאו של תהליך ההתבגרות צוין בקבלת סמל הבוגרים שניתן לחברי התנועה הראויים, בכיתות י"א. צורתו של סמל הבוגרים הועתקה מהתנועה בפולין, כאשר מסגרתו עשויה עלי דפנה ועלי אלון, במרכזו חבצלת המסמלת את הצופיות העולמית, החבוקה במגן דוד ובתחתיתו נחקקו המילים "חזק ואמץ". אם בגילים הצעירים קיבלו הנערים את סמלי בני מצדה ומאוחר יותר את סמלי הצופים באופן קבוצתי ומשותף, הרי סמל הבוגרים ניתן לכל חניך באופן אישי לאחר שיחות קבוצה הבוחנות כליות ולב. ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה"צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה. התנועה עמדה על הצורך של נערים לעבור טכסי התבגרות המעניקים להם "אישור" שהם ראויים לעבור משלב לשלב במסלול התבגרותם, ולהשתייכותם ל"שבט" השומרי. שיאו של תהליך ההתבגרות צוין בקבלת סמל הבוגרים שניתן לחברי התנועה הראויים, בכיתות י"א. צורתו של סמל הבוגרים הועתקה מהתנועה בפולין, כאשר מסגרתו עשויה עלי דפנה ועלי אלון, במרכזו חבצלת המסמלת את הצופיות העולמית, החבוקה במגן דוד ובתחתיתו נחקקו המילים "חזק ואמץ". אם בגילים הצעירים קיבלו הנערים את סמלי בני מצדה ומאוחר יותר את סמלי הצופים באופן קבוצתי ומשותף, הרי סמל הבוגרים ניתן לכל חניך באופן אישי לאחר שיחות קבוצה הבוחנות כליות ולב.
צביה מוריס (קבוצת עופר), מנסה להסביר את החשיבות שהייתה לסמל הבוגרים, בדוגמא שחוותה אישית: "סמל הבוגרים היה בשבילנו ממש "קדוש", עד כדי כך, שאני חליתי עם חום גבוה, לאחר שאחד המדריכים איבד את סמל הבוגרים שלי, שהשאלתי לו להציג בקבוצתו" (מוסד הרי אפרים 1954). בתיה אביר ציפתה לשיחות סמלי בוגרים בחרדת קודש, בתחושה שהנה הקבוצה מגיעה לשיא הבגרות-התנועתית, לדבר המסמל יותר מכל את ערכי התנועה, את דיברותיה וציווייה. כיום בהסתכלות לאחור, בתיה חושבת ששיחות סמלי בוגרים היה אירוע קשה ביותר לחלק מחברי קבוצתה, בעיקר לאותם שספגו ביקורת קשה ופוגעת, עד משפילה. ייתכן ומספר חברי קבוצה נושאים איתם את הצלקות עד היום, היא אומרת. צביה מוריס (קבוצת עופר), מנסה להסביר את החשיבות שהייתה לסמל הבוגרים, בדוגמא שחוותה אישית: "סמל הבוגרים היה בשבילנו ממש "קדוש", עד כדי כך, שאני חליתי עם חום גבוה, לאחר שאחד המדריכים איבד את סמל הבוגרים שלי, שהשאלתי לו להציג בקבוצתו" (מוסד הרי אפרים 1954). בתיה אביר ציפתה לשיחות סמלי בוגרים בחרדת קודש, בתחושה שהנה הקבוצה מגיעה לשיא הבגרות-התנועתית, לדבר המסמל יותר מכל את ערכי התנועה, את דיברותיה וציווייה. כיום בהסתכלות לאחור, בתיה חושבת ששיחות סמלי בוגרים היה אירוע קשה ביותר לחלק מחברי קבוצתה, בעיקר לאותם שספגו ביקורת קשה ופוגעת, עד משפילה. ייתכן ומספר חברי קבוצה נושאים איתם את הצלקות עד היום, היא אומרת.
-מגשים בחברה השומרית+ 
 +== מגשים בחברה השומרית ==
 + 
בשנת 1948 פורסמה בעיתון השוה"צ "על החומה" אמירה חד משמעית לגבי סמל הבוגרים: "...סמל הבוגרים של תנועתנו אינו בלבד סימן להשתייכות תנועתית. זהו סמל כבוד של אדם שגמר אומר להקדיש את חייו למפעל הציוני של עמנו ולרעיון הסוציאליזם והאחווה בעולם...הוא מתחייב להגשמה (בקבוץ) במאה אחוז, בכל רגע ובכל שטח בחיים". בשנת 1948 פורסמה בעיתון השוה"צ "על החומה" אמירה חד משמעית לגבי סמל הבוגרים: "...סמל הבוגרים של תנועתנו אינו בלבד סימן להשתייכות תנועתית. זהו סמל כבוד של אדם שגמר אומר להקדיש את חייו למפעל הציוני של עמנו ולרעיון הסוציאליזם והאחווה בעולם...הוא מתחייב להגשמה (בקבוץ) במאה אחוז, בכל רגע ובכל שטח בחיים".
קדמו לקבלת הסמלים שיחות "וברורים אישיים" ארוכים ומעמיקים. על הנער בו דובר באותו הערב היה "להתוודות" בפני חברי קבוצתו על מעשיו למען התנועה, על הישגיו, מחדליו וכישלונותיו האישיים בתחומים שונים ועל תפיסותיו הרעיוניות. לאחר מכן כל אחד מהקבוצה חיווה את דעתו על אותו נער, ציין את הישגיו, ביקר את מעשיו ועמד על פגמיו. בסיומה של כל שיחה כזו התקיימה הצבעה, שקבעה האם ה"מועמד" ראוי לקבל את סמל הבוגרים ואם לא. נערים שלא נמצאו ראויים, נאלצו לעמוד מאחור, חפויים, במפקד ל"ג בעומר, כאשר חבריהם צעדו קדימה וענדו את הסמלים המיוחלים. על-פי עדויות של בוגרי התנועה למדים אנו שאותן שיחות ש"בחנו לב וכליות", היו רוויות מתח רב, פעמים הטיחו ביקורת קשה ואכזרית ופגעו בחלק לא קטן מהמשתתפים. יש אומרים שהחניכים "המקובלים" ידעו "לסובב" את השיחה כך שיצאו "נקיים" ואילו אחרים "ספגו את האש". קדמו לקבלת הסמלים שיחות "וברורים אישיים" ארוכים ומעמיקים. על הנער בו דובר באותו הערב היה "להתוודות" בפני חברי קבוצתו על מעשיו למען התנועה, על הישגיו, מחדליו וכישלונותיו האישיים בתחומים שונים ועל תפיסותיו הרעיוניות. לאחר מכן כל אחד מהקבוצה חיווה את דעתו על אותו נער, ציין את הישגיו, ביקר את מעשיו ועמד על פגמיו. בסיומה של כל שיחה כזו התקיימה הצבעה, שקבעה האם ה"מועמד" ראוי לקבל את סמל הבוגרים ואם לא. נערים שלא נמצאו ראויים, נאלצו לעמוד מאחור, חפויים, במפקד ל"ג בעומר, כאשר חבריהם צעדו קדימה וענדו את הסמלים המיוחלים. על-פי עדויות של בוגרי התנועה למדים אנו שאותן שיחות ש"בחנו לב וכליות", היו רוויות מתח רב, פעמים הטיחו ביקורת קשה ואכזרית ופגעו בחלק לא קטן מהמשתתפים. יש אומרים שהחניכים "המקובלים" ידעו "לסובב" את השיחה כך שיצאו "נקיים" ואילו אחרים "ספגו את האש".
-"עד העצם"+ 
 +== "עד העצם" ==
את רצף הקבוצות העורכות שיחות על סמלי בוגרים, קטעו במוסד הרי אפרים קבוצות עמירים-אלון (1971), שהתמרדו כנגד "המכבש הקבוצתי", כפרו בסמכות המבוגרים והתפרסמו כשוחטי פרות קדושות. אברמל'ה שרון (אלון) קושר זאת גם לעיתון המחתרתי "עד העצם", שפורסם במוסד ע"י מספר בנים "מרדנים" מהקבוצות הללו, והוא בתוכם, בו הם הביעו את דעותיהם הנון-קונפורמיסטיות, המותירות לחניכי המוסד יותר פרטיות וחופש דעה. את רצף הקבוצות העורכות שיחות על סמלי בוגרים, קטעו במוסד הרי אפרים קבוצות עמירים-אלון (1971), שהתמרדו כנגד "המכבש הקבוצתי", כפרו בסמכות המבוגרים והתפרסמו כשוחטי פרות קדושות. אברמל'ה שרון (אלון) קושר זאת גם לעיתון המחתרתי "עד העצם", שפורסם במוסד ע"י מספר בנים "מרדנים" מהקבוצות הללו, והוא בתוכם, בו הם הביעו את דעותיהם הנון-קונפורמיסטיות, המותירות לחניכי המוסד יותר פרטיות וחופש דעה.
קבוצת רקפת שהגיע לפירקה בשנת 1972 כבר הלכה בעקבות קודמותיה, מה גם שההדרכה התנועתית, באותן שנים, הסתיימה כבר בכיתה יוד. קבוצת רקפת שהגיע לפירקה בשנת 1972 כבר הלכה בעקבות קודמותיה, מה גם שההדרכה התנועתית, באותן שנים, הסתיימה כבר בכיתה יוד.
-כוחו של חינוך+ 
 +== כוחו של חינוך ==
 + 
אפשר לתלות את תופעת "שיחות סמלי בוגרים" ואופיין באמונה הבלתי מתפשרת שרווחה בשומר הצעיר ובמוסד לגבי "כוחו" ויכולתו של החינוך לשנות את האדם, פעמים רבות באמצעות דעת הקהל והחברה. החתירה הבלתי נלאית ל"אמת" מוחלטת, ללא פשרות, החושפת כל פגע, הייתה אופיינית לנוער בכלל ובפרט לחבורת נערים החיה יחדיו באינטימיות רבה, בהם חייו של הפרט חשופים לכל. <br /> אפשר לתלות את תופעת "שיחות סמלי בוגרים" ואופיין באמונה הבלתי מתפשרת שרווחה בשומר הצעיר ובמוסד לגבי "כוחו" ויכולתו של החינוך לשנות את האדם, פעמים רבות באמצעות דעת הקהל והחברה. החתירה הבלתי נלאית ל"אמת" מוחלטת, ללא פשרות, החושפת כל פגע, הייתה אופיינית לנוער בכלל ובפרט לחבורת נערים החיה יחדיו באינטימיות רבה, בהם חייו של הפרט חשופים לכל. <br />
עמוס כרמל עמוס כרמל

גרסה מתאריך 11:10, 8 באוקטובר 2007

ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה"צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה. התנועה עמדה על הצורך של נערים לעבור טכסי התבגרות המעניקים להם "אישור" שהם ראויים לעבור משלב לשלב במסלול התבגרותם, ולהשתייכותם ל"שבט" השומרי. שיאו של תהליך ההתבגרות צוין בקבלת סמל הבוגרים שניתן לחברי התנועה הראויים, בכיתות י"א. צורתו של סמל הבוגרים הועתקה מהתנועה בפולין, כאשר מסגרתו עשויה עלי דפנה ועלי אלון, במרכזו חבצלת המסמלת את הצופיות העולמית, החבוקה במגן דוד ובתחתיתו נחקקו המילים "חזק ואמץ". אם בגילים הצעירים קיבלו הנערים את סמלי בני מצדה ומאוחר יותר את סמלי הצופים באופן קבוצתי ומשותף, הרי סמל הבוגרים ניתן לכל חניך באופן אישי לאחר שיחות קבוצה הבוחנות כליות ולב. צביה מוריס (קבוצת עופר), מנסה להסביר את החשיבות שהייתה לסמל הבוגרים, בדוגמא שחוותה אישית: "סמל הבוגרים היה בשבילנו ממש "קדוש", עד כדי כך, שאני חליתי עם חום גבוה, לאחר שאחד המדריכים איבד את סמל הבוגרים שלי, שהשאלתי לו להציג בקבוצתו" (מוסד הרי אפרים 1954). בתיה אביר ציפתה לשיחות סמלי בוגרים בחרדת קודש, בתחושה שהנה הקבוצה מגיעה לשיא הבגרות-התנועתית, לדבר המסמל יותר מכל את ערכי התנועה, את דיברותיה וציווייה. כיום בהסתכלות לאחור, בתיה חושבת ששיחות סמלי בוגרים היה אירוע קשה ביותר לחלק מחברי קבוצתה, בעיקר לאותם שספגו ביקורת קשה ופוגעת, עד משפילה. ייתכן ומספר חברי קבוצה נושאים איתם את הצלקות עד היום, היא אומרת.

מגשים בחברה השומרית
בשנת 1948 פורסמה בעיתון השוה"צ "על החומה" אמירה חד משמעית לגבי סמל הבוגרים: "...סמל הבוגרים של תנועתנו אינו בלבד סימן להשתייכות תנועתית. זהו סמל כבוד של אדם שגמר אומר להקדיש את חייו למפעל הציוני של עמנו ולרעיון הסוציאליזם והאחווה בעולם...הוא מתחייב להגשמה (בקבוץ) במאה אחוז, בכל רגע ובכל שטח בחיים". קדמו לקבלת הסמלים שיחות "וברורים אישיים" ארוכים ומעמיקים. על הנער בו דובר באותו הערב היה "להתוודות" בפני חברי קבוצתו על מעשיו למען התנועה, על הישגיו, מחדליו וכישלונותיו האישיים בתחומים שונים ועל תפיסותיו הרעיוניות. לאחר מכן כל אחד מהקבוצה חיווה את דעתו על אותו נער, ציין את הישגיו, ביקר את מעשיו ועמד על פגמיו. בסיומה של כל שיחה כזו התקיימה הצבעה, שקבעה האם ה"מועמד" ראוי לקבל את סמל הבוגרים ואם לא. נערים שלא נמצאו ראויים, נאלצו לעמוד מאחור, חפויים, במפקד ל"ג בעומר, כאשר חבריהם צעדו קדימה וענדו את הסמלים המיוחלים. על-פי עדויות של בוגרי התנועה למדים אנו שאותן שיחות ש"בחנו לב וכליות", היו רוויות מתח רב, פעמים הטיחו ביקורת קשה ואכזרית ופגעו בחלק לא קטן מהמשתתפים. יש אומרים שהחניכים "המקובלים" ידעו "לסובב" את השיחה כך שיצאו "נקיים" ואילו אחרים "ספגו את האש".

"עד העצם"
את רצף הקבוצות העורכות שיחות על סמלי בוגרים, קטעו במוסד הרי אפרים קבוצות עמירים-אלון (1971), שהתמרדו כנגד "המכבש הקבוצתי", כפרו בסמכות המבוגרים והתפרסמו כשוחטי פרות קדושות. אברמל'ה שרון (אלון) קושר זאת גם לעיתון המחתרתי "עד העצם", שפורסם במוסד ע"י מספר בנים "מרדנים" מהקבוצות הללו, והוא בתוכם, בו הם הביעו את דעותיהם הנון-קונפורמיסטיות, המותירות לחניכי המוסד יותר פרטיות וחופש דעה. קבוצת רקפת שהגיע לפירקה בשנת 1972 כבר הלכה בעקבות קודמותיה, מה גם שההדרכה התנועתית, באותן שנים, הסתיימה כבר בכיתה יוד.

כוחו של חינוך
אפשר לתלות את תופעת "שיחות סמלי בוגרים" ואופיין באמונה הבלתי מתפשרת שרווחה בשומר הצעיר ובמוסד לגבי "כוחו" ויכולתו של החינוך לשנות את האדם, פעמים רבות באמצעות דעת הקהל והחברה. החתירה הבלתי נלאית ל"אמת" מוחלטת, ללא פשרות, החושפת כל פגע, הייתה אופיינית לנוער בכלל ובפרט לחבורת נערים החיה יחדיו באינטימיות רבה, בהם חייו של הפרט חשופים לכל.
עמוס כרמל