http://wiki.keh.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:Newpages&feed=atom 2012-05-19T15:01:34Z מתוך עינהשופטופדיה MediaWiki 1.10.1 http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%AA 2008-09-18T05:34:59Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>=== &quot;ביתו של אדם הוא מקום שם עומדת מיטתו&quot; (מ. סגל) ===<br /> אני פותח ערך חדש בויקיפדיה - &quot;לינה משותפת&quot;. &lt;br /&gt;אין ספק שזהו ערך בעל חשיבות רבה, הוא טעון לא מעט, ויכול לעורר התייחסויות של קשת דעות רחבה.&lt;br /&gt;<br /> בשלב הראשון מענין לבחון מה התרחש בחדרה שם ישב קבוץ אמריקה-בניר וציפה לעליה על הקרקע. לאחר מכן הוא נאחז ב&quot;ג'וערה&quot; בשנת 1937 ועבר לאחר מכן לישוב הקבע בגבעת עין השופט. בהמשך, פתחתי סעיפים, שילכו ויתרחבו עם הזמן, אם זה באמצעות עורכי הויקיפדיה ואם ע&quot;י חברים, כל אחד מזווית ראייתו הוא.<br /> (עמוס כרמל, ספטמבר 2008)&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> <br /> === הלינה המשותפת שלנו החלה בחדרה ===<br /> בעיתון מס' 5 משנת תרצ&quot;ו, 1936, בחדרה נכתב: &quot; עם בוא אילנה, אנו עומדים בסיום ה&quot;פיאטילטקה&quot; השנייה (הרכב קבוצה שנייה). &lt;br /&gt;ואלו הילדים משתי הקבוצות, לפי גילם:&lt;br /&gt;<br /> אורה בת שנתיים / נועם ורות בני שנה וחצי / אחישי בן שנה / דליה בת שבעה וחצי חודשים / יעל בת 5 חודשים / יורם בן 3 חודשים וחצי / איתן בן שנה וחצי / עודד בן שנה / אילנה בת 3 שבועות&quot;.&lt;br /&gt;<br /> מדִוּוח מ&quot;חדר הילדים&quot; בחדרה אנו למדים שיש תחלופה רבה של העובדות, הילדים רובם חלו, ויום העבודה שם הוא ארוך וקשה. חלק מהעובדות לא קיבל שבת זה כמה שבועות. הצריף בו לנים הילדים איננו מותאם לתהפוכות מזג האויר.&lt;br /&gt; <br /> <br /> === בית הילדים ותפקידיו בעין השופט ===<br /> בלהה גלילי, ממטפלות התינוקות הותיקות, כותבת בספר הקיבוץ שיצא לציון 25 שנים לעין השופט, ומסבירה מדוע תפקיד בית התינוקות היה חשוב כל כך: &quot;...התנאים הסניטאריים והכלכליים של הקיבוצים הצעירים ובעקבות זה חוסר ההבנה לצורכי הילד מצד המוסדות, הרגשת אי הביטחון, מתיחות - כל אלה הטילו עלינו כובד של אחריות ,אשר לא פעם הצמידה אותנו (המטפלות) לרוב שעות היום והלילה. ויחד ליצור פינת-בית נאה אשר משכה אליה תשומת ליבם של כל החברים...בכול היינו בלתי מנוסים, הכול נעשה על ידינו מתוך היסוסים וחיפושי דרך, אך בשטח אחד נהגנו ללא היסוס, בהענקת האהבה ל&quot;ילד שלנו&quot;...&quot;.<br /> <br /> חנה לביא מביאה ביומנה משנות ה-50 בעין השופט קטע מתוך ההרצאה של חוה רצון על &quot;היסודות הרעיוניים בחינוך המשותף&quot;: &lt;br /&gt; (דעותיה של חווה רצון היו מקובלות על ציבור המחנכים בקבה&quot;א). <br /> חוה מכירה בכך שמקום ההשפעה החשוב ביותר הוא בית ההורים. יחד עם זאת המרצה מבקרת את בית ההורים בעיר שאינו מאפשר לילדים בני שנה וחצי להיות כמה שעות ביום בחברת בני גילם. בעיר, הרחוב וה&quot;סינימה&quot; אט אט תופסים את מקומו של בית הספר. בעיר אין שום קשר – היא קובעת - בין בית ההורים, בית הספר והרחוב.<br /> ואילו אצלנו הסביבה החינוכית של הילדים הוא בית הילדים, שם הילד מקבל את כל החינוך המכוון. בית הילדים עונה על כל צרכיו של הילד, הוא לומד את התביעות של המבוגרים ממנו, מקבל אהבה מהמחנך כאדם אוביקטיבי, מקצועי בתחום הפסיכולוגיה של הילד, &quot;...בית הילדים מפתח את הכוחות של האדם הקיבוצי, הממשיך, יוצר ומחדש&quot;. <br /> <br /> === מן המציאות אל התאוריה ===<br /> גדעון לוין כותב על &quot;הלינה המשותפת&quot; (מתוך חוברת : הרהורים על עברו של החינוך הקיבוצי, 1997 )&lt;br /&gt;<br /> הלינה המשותפת – כותב לוין - הפכה בשנים עברו לסימן ההיכר המהותי והעיקרי של אופן החינוך המשותף הקיבוצי, אשר הבדילה חינוך זה מכל חינוך מוכר אחר בחברה המערבית הלא-קיבוצית, זאת לצד ניהול &quot;חברת ילדים&quot; דמוקרטית, והוראה בשיטת הנושאים.<br /> הלינה המשותפת היא תוצאה של שלושה גורמים: הראשון - תנאי המציאות הכלכלית, הביטחונית, הבריאותית והטיפולית. בבית משותף לילדים אפשר היה, באותן שנים, להבטיח את בריאותם של הילדים, לשמור על ביטחונם, להעניק להם טיפול מתאים, ולהבטיח להם מזון טוב, כל זאת בתנאים של &quot;קומונה של עוני&quot;.&lt;br /&gt;<br /> הגורם השני – כותב לוין – היה אידיאולוגי, חברתי, ציבורי. תנאי החיים המעשיים קבעו בוודאי גם דעות של אנשים. עובדה היא שבדגניה הנהיגו לינה משפחתית. היה זה בעיקרו ויכוח חברתי-אידיאולוגי בין ה&quot;גישה המשפחתית&quot; לבין הגישה ה&quot;חברתית&quot; – ויכוח שהתפרש על כל תחומי החיים בקיבוץ, ובא לביטוי מובהק בגישה לאופן הלינה של הילדים.&lt;br /&gt;<br /> למחייבי הלינה המשותפת היו מספר נימוקים חברתיים: הבית המשותף של הילדים הוא ביתם הקיבוצי. הלינה המשותפת מאפשרת שמירה והגנה יעילים. הלינה יוצרת יחסי קירבה וחברות בין הילדים. הלינה המשותפת מאפשרת להורים ובעיקר לאמהות, לקחת חלק בפעילות החברתית בקיבוץ.&lt;br /&gt;<br /> הגורם השלישי היה פסיכולוגי-חינוכי. אין ספק – טוען לוין – שהגורם הפסיכולוגי חינוכי לא היה בין המניעים הראשוניים ללינה המשותפת, אלא הוא עלה מאוחר יותר על מנת לחזק גישה זו או אחרת לגבי הלינה. היה זה אחד האפיונים של החינוך הקיבוצי שניסה תמיד לבסס את עבודתו החינוכית על ממצאי המחקר הפסיכולוגי - פדגוגי החדשני , ככל האפשר. &lt;br /&gt;<br /> השפעה מכרעת על החינוך הקיבוצי ועל אופן הלינה, הייתה לתורות הפרוגרסיביות באירופה ובארה&quot;ב מחד, שנציגיהם בארץ היו מ. סגל (הקבה&quot;מ) וי. מסינגר ורון פולני (חבר הקבוצות), ומאידך לתורה הפסיכואנליטית שנציגה המובהק היה ש. גולן (הקבה&quot;א).&lt;br /&gt;<br /> אותנו מעניינת במיוחד גישתו של שמואל גולן: הפסיכואנליזה גרסה שהמשפחה, במקרים רבים, מהווה גורם שלילי בהוויה החברתית, ובהשפעה על הילד. יש לזכור שבמשפחות רבות בקיבוץ הורה אחד היה בפעילות או בהשתלמות מחוץ לבית – מציין לוין. מכאן, תומכי הלינה המשותפת גרסו שלאור מצב זה (ובהשפעת הפסיכואנליזה) יש להטיל יתר אחריות חינוכית על מערכת החינוך, ולהקל בכך על המשפחה ועל הילד.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> <br /> == אנשים מבחוץ כותבים על הלינה המשותפת ==<br /> עדה למפרט (קיבוץ מעברות)כותבת בספר &quot;נפש עירומה&quot; (2007): &quot;...אני חשה שהילדים שגדלו בלינה המשותפת, בעיקר בשנותיה הקשוחות הראשונות, נוטים להיות מרוחקים רגשית, קהים...מפני שלמדו שהעולם קר, מנוכר, חסר חום, נעדר חמלה, תובעני ושופט ללא רחמים...לעיתים אני מהרהרת בעולם אוטופי שהיו יכולים הורים לתת לילדיהם, פשוט באמצעות קרבה נכונה...&quot;<br /> <br /> עוזית דגן, בת קיבוץ מעוז חיים לשעבר, כותבת שירים (2008): שדי אמהותינו שופעי החלב / עודם משוועים / לתינוקות יונקים בשקיקה / אך סינרה הלבן של המטפלת / מתנפנף באיסור השעות // שם במרכז המחנה / נותר החיבוק תלוי כהילה / מעל ראשינו / מותיר אותנו / מגששים.<br /> <br /> (עד כאן אסף והביא עמוס כרמל)<br /> <br /> [[Category:ל]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/60_%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94 2008-05-14T12:01:14Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>לרגל יום הולדת 60 לישראל - משברי עבר ותקווה לעתיד בכתבה של רשות השידור הקנדית (ללא תרגום):<br /> &lt;flvplayer&gt;kibbutz_60.flv&lt;/flvplayer&gt;<br /> <br /> [http://www.cbc.ca/national/blog/video/internationalus/israel_at_60.html לכתבה המלאה]<br /> <br /> [[Category:ש]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%96%D7%9B%D7%90%D7%99_%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA 2007-12-04T12:26:27Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:דודו_זכאי.jpg|left|thumb|250px|דודו זכאי]]זכאי לשבת, תוכנית הרדיו של דודו זכאי, בן עין השופט, משודרת בתחנת הרדיו האיזורי קול רגע מדי יום שישי.<br /> במחווה לוותיקי עין השופט, הקריא דודו בתוכניתו מתאריך 6.7.2007 את הדברים הבאים:&lt;br /&gt;<br /> שלום – בוקר טוב למאזיני רדיו קול רגע הרדיו המביא אליכם את צלילי הנוסטלגיה הפרטית מאד שלי.&lt;br /&gt;<br /> בוקר טוב לגבעות החשופות בהן גדלתי וליער שצמח בהן במקביל לנו הילדים, היער שנטעו הורינו ועובדי הקרן הקיימת לפני 70 שנה והיום מי שבא לבקר מוצא בתוכו קיבוץ.&lt;br /&gt; <br /> יום הולדת 70 לעלייה על הקרקע זו סיבה למסיבה. לכבוד האירוע נשלחו הזמנות לבני הקיבוץ כולם לבא ולהשתתף בחגיגות, הזמנות שעברו דרך יבשות ואוקיינוסים לכל קצווי העולם. כשהגיעו ליעדן באמריקה אוסטרליה אירופה או אפריקה הן הציתו נרות שבוערים שם תמיד על אש קטנה. נרות שהוצתו לפני 20, 30, או 40 שנים בחדר האוכל של המוסד החינוכי בהרי-אפרים, שם הייתה תלויה לה סיסמא גדולה, שביטאה את תקוות הורינו המייסדים שקבעו באותיות קידוש לבנה - &quot;כאן בית היוצר לדור מגשימים&quot; !&lt;br /&gt;<br /> עברו 70 שנה, מעטים מבין החלוצים המייסדים, שקנו כרטיס לאנייה בכיוון אחד ובאו להיאחז בקרקע של ארץ-ישראל, מכל קצווי תבל, להקים בה בית להם ולדורות אחריהם, וממשיכיהם שולחים היום כרטיסי הזמנה לכל קצווי תבל לחלק מבניהם שהתפזרו לכל רוחות שמים.<br /> כי זה טיבה של הרוח. אותה רוח סערה גדולה שהביאה את הורינו אל ביתו ההיסטורי של עמנו לאחר 2000 שנה להקים בו הניסיון החברתי הייחודי והנועז ביותר במאה העשרים, הקיבוץ ... עוד מנשבת בעוצמה .... בגבעות שהיו פעם חשופות.&lt;br /&gt; <br /> והרוח החזקה שמנשבת ב&quot;ארץ הרוחות&quot; תולשת רבים מן העצים שצמחו באדמה, מעיפה ונוטעת אותם במקומות רחוקים....אך דבר אחד בטוח, הרוח שמתוכה ומולה צמחו.. ושהרחיקה אותם אל קצווי עולם .... תפעם בלייבם בכל מקום בו יבנו את ביתם.&lt;br /&gt;<br /> ממש כמו המיית הים המנגנת מתוך הקונכיות, כך גם רוחו המיוחדת של הבית בעין-השופט תתנגן בלייבם כל עוד רוח באפם. גם אני שהרוח נשאה אותי אל גבעה סמוכה במרחק ראייה נושא עמי את המיית הקונכייה ומבקש לחלוק אתכם היום תמונות ילדות מהאלבום הפרטי שלי כפי שהן מצטיירות בעיני ממרחק של מקום וזמן. אין בהן ניסיון לתת תמונה של עין השופט לא של אז ובוודאי לא של היום, אלא לזכור ולהזכיר תמונות, דמויות ושמות של מי שבנו את הקיבוץ לתוכו נולדתי....&lt;br /&gt; <br /> מחווה לוותיקים.&lt;br /&gt; <br /> תבנית נוף הולדתי - אדם נושא עמו את הריחות, הצבעים, הקולות, והמראות של ילדותו.&lt;br /&gt;<br /> &quot;האדם הוא תבנית נוף מולדתו&quot; כתב המשורר שאול טשרנחובסקי, ואני זוכר את האנשים.&lt;br /&gt; <br /> אבא שלי חורש בשדה עם הקטרפילר הצהוב כשאני רכוב לצידו.&lt;br /&gt; <br /> את נחמן שפרן מהמכוורת שהיה מחלק לנו שוקולד תמורת כל 10 דבורים מתים שהיינו צדים בשלולית הענקית מתחת לדיר.&lt;br /&gt; <br /> את זיסקינד כרמל מנגן על כפיות ויוצא בריקוד חסידי סוער עם איסר לביא רועה הצאן בערבי חג.&lt;br /&gt; <br /> את נחמן שטינמן הנהג של האוטובוס של &quot;אגד&quot;, שפעם בשנה בחגיגת העומר היה פוצח בשיר מעל ערמת החציר ואנחנו הילדים הקטנים יוצאים מבין השבלים ועונים אחריו בשירה: &quot;והיה כי תבואו אל הארץ...&quot;.&lt;br /&gt; <br /> את שלמה קורץ ושמעון אבידן עם אוסף נרות השמן והכדים העתיקים שהיו חופרים במערות שבסביבה ומחברים אותנו לעבר רחוק..&lt;br /&gt; <br /> את סיפורי הלילה של פנינה קרן המטפלת בבית הילדים.&lt;br /&gt; <br /> את הגערות של שרה אבידן המורה לטבע כשתפסה אותנו קוטפים פרח מוגן.&lt;br /&gt; <br /> את יזהר ירון בערב סדר הפסח, פורט על מנענעי הפסנתר באצבעותיו העבות את המוסיקה שלו ל&quot;מגש הכסף&quot;, כשמעליו צבי בן חורין מרעים בקולו את השורה האלתרמנית: &quot;ואין אות אם חיים הם או אם ירויים&quot;..&lt;br /&gt; <br /> את המנצחת על מקהלת הילדים והמורה למוסיקה נעימה קריפין שבגלל העובדה שזרקה אותי מהמקהלה הפכתי ברבות הימים לזמר.&lt;br /&gt;<br /> את יהודית שביט שהייתה מקפלת ומותחת אותנו בהתעמלות אורטופדית הרבה לפני שהמציאו למתיחות ולהרפיות שמות אקזוטיים כמו שיאצו או קאלאנטקיס.&lt;br /&gt; <br /> את צבי הוברמן שהיה סוגר את דלת האוטו שלו עם המרפק.&lt;br /&gt; <br /> את צמד השינים שדל ושלמק שחקני העבר שהיו המעודדים הגדולים של קבוצת הכדורעף המיתולוגית.&lt;br /&gt; <br /> את ריח הסנדלים החדשים ודפיקות הפטיש של פנחס לאודן הסנדלר, שהיה יורק את המסמרים שהיה מחזיק בפיו ישר אל תוך הסוליה.&lt;br /&gt; <br /> את מישה רימון השחקן, בתפקיד חייו “ברמלאי&quot; זולל הילדים&lt;br /&gt; <br /> ואת משה ברזילי הבימאי של הצגות הילדים של הקיבוץ.&lt;br /&gt;<br /> היום חלקם הגדול כבר איננו אתנו, אבל.... כשאומרים עין-השופט הם ישנם וחיים בתוכנו.<br /> <br /> [[Category:ז]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%97%D7%95%D7%A5_%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5 2007-12-04T10:40:57Z

<p>תקציר: דף חדש: הנסיעה לחו&quot;ל, כמו המושג היו תקופות רבות חלום בלתי מושג לרוב החברים, חלק גדול מן הוותיקים הגיעו משם וחיכ...</p> <hr /> <div>הנסיעה לחו&quot;ל, כמו המושג היו תקופות רבות חלום בלתי מושג לרוב החברים, חלק גדול מן הוותיקים הגיעו משם וחיכו שנים להגעת &quot;התור הקיבוצי&quot; שיאפשר להם לצאת פעם בעשרים-שלושים שנה לטיול על חשבון הקיבוץ.&lt;br /&gt; <br /> ניתן לומר שבשלושים השנים הראשונות של הקיבוץ לא יצאו הוותיקים יותר מפעם אחת, אם בכלל לחו&quot;ל במסגרת של התור הקיבוצי. הנה לדוגמא החלטה שהתקבלה ב- 5/12/1958:&lt;br /&gt;<br /> לאחר דיון בנושא הנסיעות לחו&quot;ל מחליטים על הנוהג הבא:&lt;br /&gt; <br /> 1) תבוצענה שלוש נסיעות לשנה בחו&quot;ל מטעם הקיבוץ.&lt;br /&gt;<br /> 2) נסיעה שאושרה ולא יצאה לפועל מתבטלת.&lt;br /&gt; <br /> 3) עם הנסיעה מתבטלות כל השבתות וימי חופש ונופש.&lt;br /&gt; <br /> 4) חבר השב מחו&quot;ל חוזר לעבודה לאחר 3 ימי שהותו בבית.&lt;br /&gt; <br /> כל נסיעה הייתה מאושרת בשיחת הקיבוץ, גם אלו שבתור הקיבוץ ולבטח נסיעות פרטיות שהיו מועטות.&lt;br /&gt; <br /> בשנות השבעים והשמונים החלו יותר נסיעות פרטיות ובשנות התשעים עד ימינו רוב הצעירים נכנסו למסלול צעירים שבתוכו טיולים לחו&quot;ל לאחר הצבא, טיולים הנמשכים בין חודש לשנה ויותר.&lt;br /&gt;<br /> בשנות התשעים ועד ימינו התקיימו כמה וכמה טיולים מאורגנים של הקיבוץ לירדן, מצרים(בשנות השמונים), סיני, פראג ועוד...ולוותיקים טיולים לירדן, קפריסין, יוון, הונגריה, צ'כיה, וספרד, טיולים שאורגנו ע&quot;י משה ברזילי.&lt;br /&gt;<br /> כיום ניתן לנסוע לכל מקום בכל זמן ועל-פי החלטה עצמאית תוך תיאום עם מקום העבודה.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> מערכת<br /> <br /> [[Category:ח]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%93%D7%95%D7%90%D7%A8 2007-12-04T10:35:57Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:סוכנות_הדואר_עם_אבא_של_מלכה_אלפר.jpg|left|thumb|250px|סבא שנייר, אבא של מלכה אלפר ליד סוכנות הדואר]][[תמונה:ציפורה_גולן.jpg|left|thumb|250px|ציפורה גולן]]תולדות הדואר בקיבוצנו:&lt;br /&gt;<br /> בג'וערה בשנת העלייה ובעין השופט שנה לאחר מכן החל הדואר להגיע ל-ת.ד. 1346 מהסניף המרכזי של הדואר בחיפה והובא לקיבוץ ע&quot;י נהגי מכונית המשא או האוטובוס של הקיבוץ. לאחר מכן חולק הדואר ע&quot;י הנהלת החשבונות, סידור שהיה נהוג עד לשנת 1944.&lt;br /&gt;<br /> להלן לוח האירועים משנת 1944:&lt;br /&gt; <br /> 1944- הנהלת הדואר מכירה בזכותנו להקים סניף דואר מקומי וצבי הוברמן יוצא להכשרה לסניף המרכזי בחיפה.&lt;br /&gt;<br /> 1947– צבי הוברמן יוצא לארה&quot;ב ובמקומו מתמנה דוד ברגסון – הנהלת הדואר דורשת מדוד ברגסון אישור משטרתי על התנהגות אזרחית טובה.&lt;br /&gt;<br /> 1949- דוד ברגסון מפסיק את עבודתו ובמקומו מתמנה משה תבור כסוכן דואר.&lt;br /&gt;<br /> 1950- הנהלת הדואר מפעילה דואר נע ומכונית מיוחדת מביאה את הדואר לקיבוץ ובכך מתבטלת תיבת הדואר 1346 בחיפה.&lt;br /&gt;<br /> 1950- מגיע לקיבוץ אבא של מלכה אלפר סבא שנייר ומקבל את התפקיד של משה תבור.&lt;br /&gt;<br /> 1954- המשכורת החודשית של אבא שנייר מהדואר 25 ל&quot;י.&lt;br /&gt;<br /> 1959- הנהלת המשק אינה משלימה עם מעמד סניף הדואר מסוג ג' וחותרת לקבלת תואר סוג ב' ולצורך זה יוצאים ברוך רקובסקי כמרכז משק וחנה לביא מהמזכירות הטכנית לבדוק את פעילות סניפי הדואר בקיבוצים יפעת ומשמר העמק בהם קיימת סוכנות דואר סוג ב'.&lt;br /&gt;<br /> 1963- הנהלת הדואר מסכימה לפתוח סוכנות דואר מסוג ב' ולקראת הפעלתה נכנסת לעבודה צפורה גולן לעזרת אבא שנייר. צפורה יוצאת למשרד בחיפה ומקבלת הכשרה.&lt;br /&gt;<br /> 1969- נפתחת סוכנות הדואר הרשמית מסוג ב' ומשכורתה של צפורה נקבעת בסך 295 ל&quot;י.&lt;br /&gt;<br /> 1970- פסח נרקיס נקבע כעוזר ומחליף לצפורה בימי שבת וחופש.&lt;br /&gt;<br /> 1974- נפטר אבא שנייר שעבד בדואר במסירות במשך 20 שנה.&lt;br /&gt;<br /> 1983- צפורה גולן מסיימת עבודתה בדואר-לאחר 15 שנות עבודה. פסח נרקיס בא במקומה ועבד עד שנת 2000.&lt;br /&gt;<br /> משנת 2002 חזרנו להיות סניף של דואר נע.&lt;br /&gt; <br /> יחד עם פסח עבדה ג'וזיפין חולבסקי שהמשיכה אחריו ואח&quot;כ דני כהנא ז&quot;ל ומזה שלוש שנים רותי גיא.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> במסיבת סיום העבודה של ציפורה גולן בשנת 1984 אבנר לושי מקריא את הוידוי הבא:&lt;br /&gt;<br /> זיכרונות מעבודה בדואר:&lt;br /&gt;<br /> למה,בעצם,הגעתי לדואר? אני באמת כבר לא זוכר. זה היה לפני כ-6 שנים, הייתי אז בסוף חברת הילדים. שמא היה זה בגלל עיתון הספורט &quot;פנדל&quot; שהייתי רץ לדואר לקבלתו, או שמא היה זה שעמום, או חיפוש מקום לברוח אליו-אולי שילוב של כל הסיבות הללו.<br /> מה שבטוח, הסיבה שנשארתי לעבוד בדואר תקופה ארוכה כל כך (הייתי מבקר שם כשנה, בעיקר בחופשים) היא ציפורה! ציפורה התייחסה אלי כל כך טוב, ממש בצורה סבתאית. תארו לכם-בא ילד קטן למקום העבודה שלך, שהוא די לחוץ, ומתחיל לטרטר לך את השכל. דרוש הרבה מאוד אורך רוח, סבלנות ורצון-ואלו היו לציפורה.&lt;br /&gt;<br /> אני זוכר שהתקדמתי בסולם העבודה די מהר- מחותמות-לבולים-ואחר כך הוצאת מכתבים מהתיבה(שתמיד היו עפים ברוח). אחר כך חבילות ובסוף מכתבים רשומים ולחלוקת דואר. ציפורה ממש סמכה עלי והתחלתי(כך אני חושב) להיות לה לעזר.&lt;br /&gt;<br /> לדבר אחד לא הייתה לי נגיעה כל נושא החשבונות ובנק הדואר. אני זוכר איזה מתח היה משתרר במשרד בכל פעם כאשר ציפורה הייתה מחשבת את העסקאות היומיות(אף פעם לא הבנתי בדיוק מה היא עושה)ואז היה צריך לצאת לה סכום שהיה חייב להיות זהה לסכום שבקופה וכמובן, כל יומיים הוא לא היה יוצא בדיוק כך... ואז התחיל הלחץ-למצוא את הטעות לפני שיבוא הדואר-נע. נו, היו ספירות ולחצים וכו'.. ובסוף אני הייתי נשלח, דחוף, לקרוא לפסח שיבוא לעשות סדר ואז הכל היה בא על מקומו בשלום.&lt;br /&gt;<br /> זה מה שאני זוכר מהדואר. אני יודע וזוכר שבסוף חברת הילדים, זה היה מקום מרכזי ביותר בשבילי, וכפי שאמרתי כבר, ציפורה היא זאת שהקרינה על כך וטיפחה אותי.&lt;br /&gt;<br /> לציפורה עוד הרבה שנים של שמחה והצלחה בעבודתה החדשה.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> מערכת <br /> <br /> [[Category:ד]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%92%27%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%94 2007-12-04T10:20:59Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:ביקור_ראשון_בג'וערה.jpg|left|thumb|250px|ביקור ראשון בג'וערה]][[תמונה:מעלים_את_חוטי_התיל_על_הכתף.jpg|left|thumb|250px|מעלים את חוטי התיל על הכתף לג'וערה]][[תמונה:נוף_הקיבוץ_מלמעלה_בהיותו_בג'וערה.jpg|left|thumb|250px|נוף הקיבוץ מלמעלה בהיותו בג'וערה]][[תמונה:קןרס_מוסווה_של_ההגנה_בביקורת_של_הבריטים.jpg|left|thumb|250px|קורס מוסווה של ההגנה שנערך בג'וערה בעת ביקור של הבריטים]][[תמונה:מגילת_הנחל_של_ג'וערה-1970.jpg|left|thumb|250px|מגילת הגדנ&quot;ע של ג'וערה]][[תמונה:מוזיאון_ג'וערה.jpg|left|thumb|250px|בניין המוזיאון בג'וערה]]''כי עלינו לג'וערה בין הרי אפרים/ וצחיחי שדות מולנו, להט השמיים/ האמנו: הציה היה תהיה מקלט/ נתרפק עלי שממה, תחלוץ עוד לנו שד... יד מיד הביעה אומר, נקלעו ידיים/ כי עלינו לג'וערה בין הרי אפרים/ והדרך לא דרך והשביל לא שביל/ ובלב רנן הזמר, התלקח הגיל. ( מתוך שירו של בנימין טנא שהיה בין המתנדבים שעזרו בעלייה לג'וערה, אז חבר אילון, לימים עורך משמר לילדים, משורר ומתרגם) <br /> ...&quot;והדרך דרך, והשביל שביל/ וצחיחי שדות הם גן ומטעים/ ומעזקים סלעים, רק במסיבות ובשירים/ ובדרכי אויבים הולכים האוהבים...<br /> וכבר מחשיך בארץ הרוחות/ ובן קטן שלי ונכד לאבי לוחש לי באוזני/ אבא הבט איזו שקיעה יפה/ וחיל עודנו נער/ יעבור בשער/ יהרהר/ בשקיעה כזו לחזור הביתה/ הביתה לחזור/ אל הבית שלי הטוב.&quot; &lt;br /&gt;(מתוך שירו של יגאל וילפנד: בדרך הביתה, נכתב לחג ה- 35 לקיבוץ)&lt;br /&gt;''<br /> ב- 5 ביולי 1937 עלה הקיבוץ להתיישבות בג'וערה כאשר מחצית מן החברים והילדים נשארו בחדרה עד לאוקטובר 1938 בו עברו כולם למקום בו מצוי הקיבוץ עד היום.&lt;br /&gt;<br /> על הדרך לג'וערה מספר אברהם פיין שהיה אחראי על מציאת המקום להתיישבות:&lt;br /&gt; <br /> למה ג'וערה?&lt;br /&gt;<br /> אברהם פיין (נכתב לרגל חג הארבעים לקיבוץ)&lt;br /&gt; <br /> הקבוצה הראשונה של חלוצי ארצות-הברית, יוצאי תנועת &quot;השומר הצעיר&quot; אשר ייסדו את הקיבוץ האמריקאי הראשון, התארחו כגרעין במשמר-העמק וקבלו שם את הכשרתם בשנים 2- 1931. החברים התקשרו מאוד למקום ולחברי הקיבוץ ואז גם גמלה בלבנו המחשבה והכמיהה להתיישב בסביבת המקום והקיבוץ וגם כדי לגאול את הקיבוץ מבדידותו. כי הרי משמר-העמק היה אז הישוב היהודי היחיד בחלק זה של העמק ומוקף כפרים ערביים רבים.&lt;br /&gt;<br /> היו שתי מגבלות קשות לבצוע התכנית: חוסר כרוני של אמצעים בידי הקק&quot;ל לרכוש קרקעות במידת הצורך ובמהירות הדרושה. על-כן רוב רובם של הקיבוצים באותם השנים היו נאלצים לחכות להתיישבות 7-6 שנים ורבה היתה הציפיה להתיישבות. מגבלה שניה- היו מגבלות רבות בתחום הפוליטי לרכוש קרקע באופן חופשי. ממשלת פלשתינה א&quot;י היתה עוינת בשטח זה את מגמות הישוב ומנעה כל אפשרות לרכישות קרקע.<br /> על המגבלה הראשונה התגברנו בעזרת תרומתו הנדיבה של השופט העליון ל.ד. ברנדייס מארצות-הברית לצורך רכישת הקרקע עבור התיישבות קיבוצנו שהיה בחלקו הגדול מיוצאי ארצות-הברית. דרך אגב יש לציין עובדה פחות ידועה בקרב התנועה הציונית העולמית, שהשופט ברנדייס תמך בכל לבו בעליית חלוצים מארצות-הברית. עם זאת נזדמנה באותה תקופה אפשרות לרכישת קרקע בעזרת יהודי שהיו לו קשרים עם הערבים ואשר עסק ברכישת קרקעות והרי זה מיודענו העו&quot;ד בן-שמש מת&quot;א העומד כיום בראש הקרן הקימת לישראל בארץ- לרכוש מידי בעל קרקעות ערבי עשיר את אדמות ג'וערה שהיו מעובדות ע&quot;י אריסים ועובדים זמניים.&lt;br /&gt;<br /> '''הביקור הראשון בג'וערה:'''&lt;br /&gt;<br /> ב5- או 6- לחודש מרץ 1936, עם פרוץ המאורעות בארץ, יצאנו משלחת ראשונה לסייר את סביבות ג'וערה שהוצע לנו כמקום התישבות לקיבוצנו. המשלחת היתה מורכבת מארבעה חברים: אריה דיאמנט(שופר) ממשמר העמק, איש הביטחון בסביבה ואברהם הרצפלד אבי ההתישבות העובדת- שניהם כבר אינם בחיים, ויבדלו לחיים מנחם בדר מקיבוץ 'מזרע' שהיה אז נציג תנועתנו במרכז החקלאי ואנוכי כנציג קיבוצנו &quot;אמריקה בניר&quot; אשר בחדרה.&lt;br /&gt;<br /> יצאנו בבוקר יום אביבי שטוף שמש וחמים, רכובים על סוסים. רכבנו בשביל שהתמשך בין ההרים ממשמר-העמק בואכה לג'וערה. רק בתחילת הדרך מצאנו יעור (שלימים הפך ליער משמר-העמק) אך רוב הדרך היתה מלווה הרים קרחים, סלעים, סביבה פראית חשופה, שממה ועזובה ואי -פה אי- שם וואדיות חוצות את דרכנו לג'וערה. רק בהגיענו לגבעת ג'וערה מצאנו מספר ערבים רועים את עדריהם. לא עלינו לגבעה, אלא המשכנו מערבה ממנה למקום בו שוכן כיום הקיבוץ ולעינינו נתגלה נוף מרהיב עין ביופיו. הים שהתגלה נוצץ ומבריק כראי ממערב, על הרכסים מרחוק בתיה המעטים של זכרון-יעקב. מצפון הכרמל בכל הדרו ושפועיו המרובים ואילו מצד מזרח הרי הגליל המרוחקים והרי נצרת והתבור קרובים יותר. מצד דרום סגר עלינו הכפר אום-אל פחם העויין והרי-אפרים הרחוקים. האדמה בכל אשר תפנה זרועה אבנים וסלעים, קרחת מכל עץ ונטיעה. פה ושם בשני הוואדיות בוסתנים בודדים המהווים איים יפים ומושכים את עין הצופה. אבל רק יופי הסביבה בעונת האביב עם שפע הפרחים וצמחית הירק כיסו על קשיי הקיום והפרנסה הצפויים לנו מפיסת קרקע זו. חזרנו אז מסיורנו מלאי רשמים והחלטה שאכן מתאים לנו המקום להתיישבות.&lt;br /&gt;<br /> בינתים חלפו עוד מספר חודשים עד אשר הקק&quot;ל רכשה כמה אלפי דונם אדמה מסביב לגבעת-ג'וערה כולל את הגבעה ואת הכפר הקטן והעלוב ששכן ברומה ומנה בסה&quot;כ כ- 7 משפחות עניות ומרודות שחיו בחושות רעועות ועלובות במקום. עם זאת היתה בעיה קשה כיצד לתכנן את העליה למקום. התקופה, תקופת מאורעות הדמים בארץ. שלטון המופתי והכנופיות השונות בשטחים הערביים היו גורם מקשה ומסכן כל נסיון לעלות על הקרקע. היה צורך לתכנן את העליה כך לבל נעורר טרם זמנה את חשדיהם של ערביי הסביבה.<br /> גם השלטון כידוע לא סייע אז ביותר למגמות ההתישבות של הישוב. המשטרה עצמה ששכנה בעיר חיפה הדירה את רגליה ממקום זה ששימש מסתור לכנופיות השונות שהיו בסביבה הקרובה והרחוקה יותר. היו לנו היסוסים רבים האם באמת נצליח להתגבר על קשיים אלה ודבר התיישבותנו הקרובה לא תתגלה בטרם זמן לכנופיות בסביבה. היינו חייבים להיות דגם של &quot;חומה ומגדל&quot; בתקופת התישבות זו.&lt;br /&gt;<br /> '''הביקור השני בג'וערה'''&lt;br /&gt;<br /> לקראת העלייה על הקרקע, הועלה הרעיון לבקר בגבעה ממש ואף לראות את הכפר שנראה היה אז ממבט ראשון, כמקום הטוב ביותר לעליה בגלל הבית הגדול המתנוסס בראש הגבעה והחולש על הסביבה. הרעיון הראשון היה שהמשטרה מתכננת להקים תחנה במקום אשר תשרת את כל האזור הנידח הזה. לצורך מטרה זו נעזרו המוסדות המיישבים, גורמי הביטחון וההגנה בקצין משטרה- יהודי- סגן מפקד משטרת חיפה והצפון, קלמן כהן- יליד זכרון יעקב (שלימים התברר שהיה משתף פעולה עם הבריטים וברח אגב מהארץ עם אחרוני האנגלים במלחמת –העצמאות) אך אז עוד שירת את ענייני הישוב.&lt;br /&gt;<br /> ביום 13 למאי 1937 יצאנו עם הקצין כהן בראש ובליווי שיירה גדולה של שומרים כאבטחה למקום. השתתפו אז בביקור אברהם גולדשלגר איש משמר- העמק, העתיד להיות מדריכנו ואשר נרצח בדרך לביתו קרבן ראשון להתישבותנו. אפרים טיקטין ז&quot;ל אף הוא מאלה אשר יחד עם אליעזר קרונגולד נפל בדרך ליקנעם. ויבדלו לחיים ישראל גוברמן ואנוכי.&lt;br /&gt;<br /> עלינו פעם ראשונה על גבעת ג'וערה ולהפתעת תושביה המעטים, התחלנו לסייר בבית שעמד עזוב ובלי גג, חלונות ודלתות שבורים. הקומה התחתונה היתה מלאת זבל בקר וצאן, המקום שימש כעין דיר ללינת לילה לבהמות ואילו התושבים התגוררו בחושות הסמוכות העטורות בצמחי הצבר. עם ביקורנו הוזעק מוכתר הכפר. הוא הזמין את כל החבורה &quot;למדפה&quot; (מעין חדר אורחים) בתוך חושה הצמודה לחלק הדרומי של הבנין. אז החל המשא-ומתן על אפשרות הקמת תחנת המשטרה בגבעה.<br /> המוכתר הציע לשפץ את הבית העזוב כמקום מגורים לשוטרים ולתחנה. בגלל תנאי הסביבה וחוסר תחבורה השוטרים היו צריכים להיות רכובים ועל כן יצאנו בתואנה זו- לסמן את המקום להקמת האורווה עבור סוסי המשטרה וכך סיירנו בסביבת הבית והגבעה ושורטטה התכנית הראשונה להיאחזות במקום עבור ראשוני העולים העתידים לעלות בעוד כחודשיים.<br /> לאחר סיורים נוספים ובלווי המוכתר עזבנו את המקום כשעשינו את הצעד הראשון למימוש התיישבותנו בחבל ארץ חדש.(בארכיון הקיבוץ נמצא צילום החבורה בביקורה זה בג'וערה.&lt;br /&gt;<br /> '''העליה לג'וערה'''&lt;br /&gt;<br /> עלינו למקום ב- 5 ביולי 1937 כ 40 איש בלווי חזק של גורמי הבטחון. גרנו מספר חודשים יחד עם אנשי הכפר שהמשיכו להתגורר בחושות הסמוכות ואילו חברינו שיפצו את הבית שיפוץ ראשוני והתגוררו בקומה העליונה.<br /> לאחר מו&quot;מ ממושך נאותו תושבי הכפר לקבל פיצויים נאותים וביד רחבה ועזבו את המקום, חלק מהם עבר לכפר הסמוך כפריין וחלק עברו לחיפה. התקופה בה חיינו עם אנשי הכפר היתה השקטה ביותר שידענו במשך כל שנות חיינו במקום. לאחר שאלה עזבו את המקום, החלו התקפות של הכנופיות השונות ששרצו בסביבה שהייתה נוחה להם מאוד. אלה לא רצו להשלים עם היאחזותנו במקום שכה היה חשוב לישוב, היינו נקודת ההתיישבות הראשונה שקשרה את משמר-העמק המבודדת עם עוד נקודת ישוב והיינו נקודת גשר אשר גם קשרה את ישובי העמק מצד אחד עם ישובי השומרון מצד שני. כך הגשמנו את מאוויי ההתיישבות והמשך תולדות המקום הרי הם כתובים במעשי ידינו.&lt;br /&gt; <br /> '''ג'וערה'''&lt;br /&gt;<br /> על ג'וערה מספר ברל קרן:&lt;br /&gt;<br /> ביוני 1937 התחילו ההכנות לעליה לג'וערה. הצטרכנו לבחור 30 איש לפלוגת החלוץ, שחלקם ישמשו כ&quot;נוטרים&quot; בשכר. כולם רצו להיבחר ולוועדת ההתיישבות היה קשה להחליט.&lt;br /&gt; <br /> ב 3 ביולי, לפני היציאה, קיימנו נשף פרידה מרגש וב 4 ביולי יצאנו בארבע משאיות עמוסות בדרך ואדי ערה למשמר העמק. <br /> יצאנו מחדרה בארבע משאיות. אחרי מסע ממושך דרך ואדי ערה הגענו למשמר העמק. קבלו אותנו שם בשמחה ובהתרגשות וערכו לכבודנו &quot;מסיבת עליה&quot;. למחרת השכם בבוקר יצאנו לעבר ג'וערה. הצטרפו אלינו חברים מקיבוצים רבים ומה&quot;ההגנה&quot; כדי לעזור להקים את מחנה היישוב עד הערב (בשיטת &quot;חומה ומגדל&quot;).<br /> ילדי משמר העמק ליוו אותנו בצאתנו. נסענו בדרך בין הזורע ליוקנעם, ומשם פנינו לרמת השניים, עברנו בין הגבעות השוממות עד שהגענו לרגלי ג'וערה.<br /> לא הייתה אז דרך אל ראש הגבעה,רק שביל צר הוביל למעלה ולא ניתן היה להעלות את המשא במשאיות. פרקנו את הציוד והתחלנו להתארגן להובלתו על הגב. רבים התגייסו עם טוריות ומכושים להרחיב את השביל, ואז איזי, שנהג באחת המשאיות, החליט לנסות לפרוץ קדימה בדרך שהוכשרה במקצת. הוא נתן &quot;שבונק&quot; וזינק למעלה, מתפתל פה ושם כדי להתגבר על המכשולים, והוא הצליח! אחריו עלינו נושאים את החבילות והציוד והתחלנו בהקמת המחנה. <br /> בצד הדרומי של הגבעה היה עדין הכפר הערבי ג'וערה, כפר של חושות. בנינו גדר סביב המחנה עד לגבול החושות. מסביב למחנה הקמנו עמדות שמירה, על הבית הגדול היו עמדת שמירה ופרוז'קטור. היה לנו קשר איתות עם קיבוץ שריד. את הבית שיפצנו למגורים. למטה היה המטבח, אבנים שימשו כמושבים. מתחת היה הסליק הראשון. מצד מערב היו הצריפים למגורים מוקפים &quot;ביצורים&quot; (גדרות אבנים) והיה גם מגרש אוהלים.&lt;br /&gt; <br /> וכך כותב יוסף וילפנד על היום הראשון בספר &quot;עין השופט&quot;:&lt;br /&gt;<br /> ..&quot;השיירה נעצרה בבקעה שלרגלי ההר. הכל מרימים עיניהם לפסגה עליה מתנוסס כמבצר אגדי מימי הביניים, הבית...<br /> העבודה רותחת, הגפירים מתהלכים בחשיבות סביב עמודי הגדר הנמתחת. עתה מנקים את הבית. חשמלאים מתקינים את הדינמו ומקימים את הזרקור על הגג. יום העלייה מתקרב לקצו, הוקמה הגדר, נסללה מעין דרך לגבעה. ויהי בוקר, ויהי ערב-יום ראשון לתולדות היישוב העברי בהרי אפרים&quot;. ..&lt;br /&gt;<br /> בסופו של יום זה, חזרתי עם קבוצת חברים לחדרה עם חששות ודאגה רבה לקבוצה שנשארה מבודדת כשבכפרים הערביים סביב-כפרין, דלית-אל-רוחה, ריחניה, שלטו אז הכנופיות. בתקופה זו קרה המקרה של חטיפת משפחת לייזרוביץ ובה שלושה ילדים. האבא היה קצין משטרה במחנה אסירים ליד עתלית. אנשי כנופיית אבו דורה חטפו אותו עם בני משפחתו. כנראה שאת המבוגרים הוציאו להורג. את הילדים שחררו בשדות משמר-העמק והם הגיעו לפנות בוקר לקיבוץ. <br /> כגזבר הגעתי מדי פעם לג'וערה לכמה ימים בשבוע. כדי להגיע לג'וערה הייתי נוסע באוטובוס חדרה לחיפה(ולפעמים הזדמן טרמפ באוטו משא שלנו, ומחיפה באוטובוס ליקנעם. הכתובת שלנו ביקנעם הייתה מאפיית קרמר. שם חיכינו עד שהזדמן רכב כלשהו לנסיעה דרך רמת השניים, עגלה או משאית, עד לג'וערה. את הדרך ממשמר העמק היינו עושים ברגל. מדי פעם יצאה עגלה עם סוסים ליקנעם, עד למאפיה של קרמר. ביום שנהרגו לולק ואפרים, בשמענו את היריות מכיוון רמת השניים ראינו מגג הבית את הפרדות עם העגלות בריצה מבוהלת ובאחת מהן הגיעו ברוך יציב ומישה רימון.<br /> בתקופה הראשונה היינו יורדים עם עגלה לבאר א' להביא לג'וערה מים בחביות. מאוחר יותר, ניקינו את מעין עין סוס. המעיין היה מוזנח, מלא בוץ. אחרי שניקינו אותו ושאבנו את שאריות הבוץ הוספנו קירות בטון וגג,והתקנו משאבה וצינורות להעלות את המים אל מיכל שעמד על גג הבית הגדול.<br /> ביוני 1938 התחלנו בבניית הנקודה החדשה,מקום הקיבוץ היום.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt; <br /> בשנים 1939- 1948 הייתה ג'וערה בית הספר לפיקוד והכשרת מפקדים של ההגנה. בהסוואה של בית הארחה ובהסתר מן הבריטים התקיימו בה קורסי המפקדים בהם ניתנה הכשרה לרוב המפקדים שהובילו לימים את הפלמ&quot;ח וההגנה עד למלחמת השחרור, בתוכה ועם הקמת צה&quot;ל גם אותו.&lt;br /&gt; המשורר נתן אלתרמן בשירו המפורסם : &quot;זמר הפלוגות&quot; מזכיר את ג'וערה כראשונה בין הישובים שהם סמל למאבק בדרך למדינה...&quot; כי לא לשווא, אחי, חרשת ובנית/ לנפש ולבית לנו מלחמה/ ג'וערה, תל עמל כנרת וחניתה/אתן לנו דגלים ואנו החומה. &lt;br /&gt;כי לא נשוב אחור, ודרך אין אחרת/אין עם אשר יסוג מחפירות חייו/ הלכה, הלכה פלוגה בלילה בשרשרת/פניך, מולדתי, הולכים אתה בקרב. ( בית שלישי בזמר הפלוגות לאלתרמן וסמבורסקי)<br /> לאחר מלחמת השחרור שימש מחנה ג'וערה כבית ספר למכי&quot;ם של חטיבת גולני עד מלחמת ששת הימים ולאחר תקופה מסוימת מ- 1970 עבר לרשות הגדנ&quot;ע.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> על מוזיאון ג'וערה היום כותב מפקדו, רן נווה:&lt;br /&gt;<br /> '''בסיס ג'וערה:'''&lt;br /&gt;<br /> מאז שנת 1970 משמש המחנה בג'וערה את חיל החינוך והגדנ&quot;ע, ומתקיימים בו קורסי גדנ&quot;ע, שהם בעצם קורסי הכנה לצה&quot;ל. תלמידי כיתות י&quot;א מכל רחבי הארץ מגיעים לקורס הנמשך חמישה ימים, ובו הם מקבלים מושג ראשוני על איך נראה שירות צבאי. במהלך שבוע זה הם מקבלים מדים, והיחס אליהם הוא כאל חיילים לכל דבר, כולל משמעת צבאית ותורנויות מטבח. הם גם זוכים לעבור מטווח ושדאות, מקבלים הרצאות בנושאים צבאיים, מבקרים במוזיאון וגם בשק&quot;ם.&lt;br /&gt; &lt;br /&gt;<br /> <br /> ביום שני ה- 13 בספטמבר 2010 התקיים לרגלי ג'וערה טקס מרשים לציון 90 שנה לייסוד הההגנה ו- 70 שנה לקורס הממ&quot;מים של ההגנה שהתקיים בג'וערה בשנים 1940-49 . לכנס באו מאות מבוגרי הקורס מהם רבים מעל גיל 80, הם הניעו מחדש את הטנדר הנוסע , סיפרו מעלילות אותם ימים והקשיבו לדברי הברכה של יצחק נבון, חיים גורי ואלוף ( מיל) מתן וילנאי, שמעו את תזמורת צה&quot;ל והגבעתרון והביעו תקווה להיפגש גם בכנס המאה להגנה. ניהל את הכנס ואת ההכנות לקראתו אל&quot;מ ( מיל) צביקה לבנון.&lt;br /&gt;<br /> '''מוזיאון ג'וערה:''' &lt;br /&gt;<br /> שייך ליחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, נפתח לקהל המבקרים בשנת 2000, במבנה החאן העתיק אשר בראש גבעת ג'וערה, בלב המחנה הצבאי. במשך שנים רבות שימש המבנה את מפקדת המחנה הצבאי, ומשנות השמונים היה במקום מוזיאון קטן של המועצה האזורית מגידו. לקראת שנת 2000, היא השנה ה-80 לייסוד ארגון ההגנה, החליט אלוף במיל. אהרון (ארווין) דורון, שהיה אז יושב ראש ארגון חברי ההגנה, להקים במקום מוזיאון אשר ינציח את הקורסים למפקדים של ההגנה שנערכו בג'וערה בשנות הארבעים. לצורך כך גויסו משאבים כספיים רבים, הודות לתרומתם של גופים ואנשים שונים, בראשם משפחתו של ישראל ליברטובסקי ז&quot;ל, שהיה דמות בולטת ב'הגנה' ובפלמ&quot;ח ומקים מספנות ישראל. עם תום בנייתו, הועבר המוזיאון בשנת 2000 באופן רשמי לידי משרד הביטחון, אשר אחראי לתפעולו ולתחזוקתו. <br /> כאמור, המוזיאון מנציח את הקורסים למפקדים של ההגנה שנערכו במקום בשנים 1938 – 1948, ובראשם קורס המ&quot;מים, ממנו יצאו מפקדי ההגנה והפלמ&quot;ח בעשור שלפני קום המדינה, וממנו יצאה שדרת הפיקוד הבכירה של צה&quot;ל בשנים שלאחר מכן. המבקרים במוזיאון &quot;לוקחים חלק&quot; בקורס ולומדים כיצד נראה קורס מ&quot;מים טיפוסי באותן שנים ומי הדמויות הבולטות שיצאו מג'וערה ולאן הגיעו בהמשך דרכם. די אם נציין כאן את יצחק רבין, משה דיין, יגאל אלון, רחבעם זאבי (גנדי) ועוד רבים וטובים. בנוסף מועברת במוזיאון מורשת קרב על קרבות <br /> ' משמר העמק ', וכמובן שלא נפקד סיפורו של קיבוץ 'עין- השופט', אשר ישב במקום לפני שהגבעה הפכה למחנה אימונים של ההגנה. המבקרים &quot;מקנחים&quot; את הסיור בתצפית מרהיבה מגג המוזיאון על הסביבה היפה של רמת מנשה.&lt;br /&gt;<br /> רן נוה – מנהל המוזיאון&lt;br /&gt;<br /> <br /> [[Category:ג]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2_%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C 2007-12-04T09:47:41Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>בתקופה של ראשית המוסד החינוכי הרי-אפרים (שנות החמישים הראשונות של המאה הקודמת) ועד ראשית שנות השישים היו הקבוצות הבוגרות עוברות כל שנה חוויה מיוחדת במינה שהתמקדה בהכרות עם סוגים שונים של אוכלוסיה בארץ. &lt;br /&gt;ההיכרות הייתה עם קיבוצים צעירים( בי&quot;ב), ארוח בכפרים ערביים, מושבים וקיבוצים דתיים(כיתה ט' וי'), עבודה במפעלים בעיר(י&quot;א).&lt;br /&gt; <br /> עמירה קרן–פדן כותבת בעיתון הקיבוץ משנות ה-60 על מבצע שלה&quot;ב בת&quot;א-יפו ב-1960:&lt;br /&gt;<br /> מעט מזעיר על השבוע בתל אביב.&lt;br /&gt;<br /> &quot;אתם חיים בחממה&quot;-נאמר לנו. &quot;אתם ילדי תנובה&quot; אתם אינכם מכירים את המציאות&quot;, &quot;אתם אינכם מכירים את החיים&quot;.&lt;br /&gt; <br /> שמענו את הדברים האלה לא פעם ואף הרהרנו בהם.&lt;br /&gt;<br /> הייתה זאת התנועה (השומר הצעיר) שליבנה את הרעיון לשלוח את בני הקיבוץ לכל רחבי הארץ להכיר את המציאות. הרעיון הפך חובה תנועתית ונולד מבצע חדש בשם &quot;שבוע להכרת החיים בישראל&quot;.&lt;br /&gt;<br /> האוטו של המוסד מושך תל אביבה, עמוס מזוודות, פרחים, תרנגולות, ואנחנו 50 יודבתניקים מ&quot;אשל&quot; ו&quot;סנונית&quot;. נתקבלנו (זו הפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה) על ידי מועצת הפועלים וזכינו להיות הקבוצה הראשונה המבקרת בתל אביב בחסות המועצה. הורכבה וועדה מיוחדת לטיפול בנו ובה - 2 חברי מפא&quot;י וחבר מפ&quot;ם, אשר דאגו לנו במשך השבוע ומכאן נפתחו לנו אפשרויות וזכויות רבות.<br /> בערב הראשון הסתובבנו בשכונות יפו, כולל &quot;שוק הפשפשים&quot; והשטח הגדול. התרשמנו מהאופי המיוחד של הרחובות (אומרים כדמות העיירה היהודית) התרשמנו מהעוני הניכר בחוצות. ראינו את הרוכלים הערביים וחייכנו בסלחנות לילדים שצעקו עלינו: &quot;גן ילדים-מלא עכברים!&quot; שוב ושוב בלי סוף. ראינו מועדוני נוער עברי וערבי ונוכחנו לדעת, כי קיימת דאגה ליפו למען לשפר את מצבה.&lt;br /&gt;<br /> התחלקנו לבתי חרושת, בעיר, חבורות-חבורות. עבדנו ב&quot;אמקור&quot;, &quot;לחמנו&quot;, &quot;הבורג&quot;, &quot;כותנה&quot;, &quot;רדיו&quot;, &quot;תנובה&quot;, &quot;ליבר&quot; ועבדנו בהם. קשה להעלות כאן את כל החוויות הכרוכות בעבודה והן רבות מאוד. הספקנו לשוחח עם הפועלים ולהכיר את בעיותיהם. התקשרנו עם ההנהלה. ראינו את תהליך הייצור והקשינו על הדברים שלא נסתברו לנו.<br /> במקומות העבודה השארנו רושם טוב. נאמר לנו על ידי ההנהלה והפועלים שטרם פגשו אצל נוער יחס כה רציני לעבודה. הדברים נאמרו בהתפעלות אמיתית. כאות הוקרה קיבלנו מבתי החרושת מתנות אישיות.<br /> ביקרנו בקולנוע, בכיכר דיזנגוף ובכיכרות אחרים. ראינו את תל-אביב הנוצצת, את הנוער הפושט סיעות-סיעות על אופנועיו, את התמונות הפורנוגראפיות העצומות התלויות בצדו של הרחוב, בתי קפה ועם רב סובב בחוצות... את הערבים ניצלנו גם לביקור בסניף מפ&quot;ם.<br /> יום חמישי ושישי הוקדשו לביקורים בעיר, היינו בוועד הפועל של ההסתדרות, בנמל תל אביב, תחנת כוח רידינג, בנק הפועלים. בכל מקום התקבלנו באדיבות רבה מלווה בכיבוד, הלעיטו אותנו בכל מקום בעוגיות ושתייה מגוונת.<br /> חזינו ב&quot;באלט על הקרח&quot; היה כדאי לראות. היה זה שבוע גדוש חוויות ולספר אפשר המון. נגיד רק, שמטרת המבצע נתגשמה. איננו מתיימרים להגיד,כי אנו מכירים את כל המציאות, הדבר עוד רחוק מאתנו, אך הספקנו לראות וללמוד הרבה מאוד. ידענו שלא בנקל התאפשר המבצע הזה. הקיבוצים לא בנקל יכלו לוותר על עבודתנו. יש להגיד, כי מבצעים מעין אלה ראויים להערכת הקיבוץ וצריך להמשיך בהם בעתיד. אנו מביעים תודה לקיבוץ על הביצוע המוצלח.&lt;br /&gt;<br /> ראינו, התרשמנו,למדנו ונהנינו.&lt;br /&gt;<br /> עמירה &quot;אשל&quot;<br /> <br /> [[Category:ש]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%AA_%D7%A2%D7%9C%D7%99 2007-11-22T08:27:38Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:עלי_בן_קיבוץ_גניגר.jpg|left|thumb|250px|עלי בן קבוץ גניגר]]בסביבות אזור כפריין, בין כפריין לגבעה 400 בשטחי השדות של עין השופט, נמצאת מצבה קטנה שעליה רשום השם גבעת עלי.<br /> מיהו עלי ומה הסיפור שמסתתר מאחורי השם?&lt;br /&gt;<br /> עלי היה בן קיבוץ גניגר – עלי נהרג בקרבות 1948 שנערכו באזור שלנו. היחידה שלו התייצבה מול העירקים שהיו באום אל פאחם.<br /> עלי היה מ&quot;מ במחלקה ששכנה ברמת השופט, אהרון דובדבני חבר קיבוץ רמת השופט היה הנהג של המחלקה. על האירוע שגרם למותו של עלי מספר אהרון דובדבני:&lt;br /&gt;<br /> &quot;עלי היה בחור צעיר, סגן מפקד פלוגה מקיבוץ גניגר, בחור חמד. ישבנו יחד באחד המשלטים באזור וקיבלנו פקודה ממפקד הבסיס בג'וערה לעשות ביקור ערנות במשלט שלנו, שהיה על יד כפריין.<br /> עלי שהיה הרבה יותר צעיר ממני, ניסה להעיר אותי לפנות בוקר ולא הצליח, הוא חשב לעצמו – מה אני צריך את הזקן הזה.. קם ונסע לבד בקומנדקר למשלט.&lt;br /&gt;<br /> בשטח כפריין פעלו חוליות של הקומנדו העיראקי, שהמפקדה שלהם הייתה על הר קוסור ליד קיבוץ מגידו.<br /> אחת החוליות הטמינה מלכודת בדרך לכפריין - חמישה מוקשים אנטי טנקים מסוג מארק שבע.<br /> עלי נסע בדרך והצליח להגיע למשלט בלי לעלות על המוקשים וגם הצליח לחזור, אבל החוליה העיראקית ירתה בו ושרפה את הקומנדקר.&lt;br /&gt;<br /> קיבלתי פקודה לחפש את הבחור בשטח. יצאתי עם משוריין ועוד 12 חבר'ה כתגבורת. לקראת הכניסה למשלט הייתה תקלה במשוריין. נעצרנו ויצאנו החוצה לבדוק מה קרה. לפתע, הבחין אחד החבר'ה בפרפרים של המוקשים שבלטו מהאדמה. מיד הבנו שהדרך ממוקשת ורק בנס לא עלינו על המוקשים. הזמנו קצין חבלנים מנצרת שפירק את המוקשים.&lt;br /&gt;<br /> את עלי מצאנו לבסוף, שחוט לגמרי.&quot;&lt;br /&gt;<br /> איסר לביא שמר שנים קשר הדוק עם קרוביו של עלי בקיבוץ גניגר.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עופרה בריל<br /> <br /> <br /> [[Category:ג]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA 2007-11-12T13:58:50Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>בשבילנו כילדים חג המחולות בדליה היה חוויה של פעם בחיים. אותנו הזמינו רק לחזרות הכלליות אבל גם מהחזרות אפשר היה לחוש את גודל האירוע.&lt;br /&gt;<br /> (ליקטה וכתבה על חג המחולות עופרה בריל)&lt;br /&gt;<br /> כנסי המחול בדליה התקיימו בשנים 1944 – 1968. כל כנס שיקף במידת מה את הבעיות המרכזיות שהעסיקו את החברה הישראלית באותה תקופה.&lt;br /&gt;<br /> הכינוס הראשון ב-1944 עסק ביצירת תרבות עממית בהקשר להתחדשות הלאומית.&lt;br /&gt;<br /> בכנוס השני ב-1947 עסקו באזכור השואה, הדגשת הקשר לאדמה ולנוף והמשך טיפוח היצירה החדשה.&lt;br /&gt;<br /> בכנוס ב-1951 ניתן ביטוי למלחמת העצמאות (בשילוב מסכות של חיים גורי ונתן אלתרמן). עסקו בנושא של קיבוץ גלויות,ריקודי מיעוטים,וריקודי עם ישראליים.&lt;br /&gt;<br /> בכינוס שהתקיים ב-1958 ניתן ביטוי לריקודי שמחת הקוממיות,ריקודי שלום ואהבה. ריקודי שבטים וחגי טבע וריקודי כוח ועבודה. את המופע ביימה שלומית בת דורי, על שלוש במות שהוקמו לרגלי ההר ושיבולים קשרו ביניהן, ערכה שולמית מחזה מרשים ביותר.&lt;br /&gt;<br /> כנס המחולות האחרון נערך בדליה ב-1968 במסגרת שנות ה-20 למדינה. בכנס זה ניתן ביטוי לעיירה היהודית, התפתחות ההורה (מתקופת השומר עד ימינו) פולקלור עדות והווי חקלאי.&lt;br /&gt;<br /> (מתוך הספר –סיפור מחולות העם בדליה- שכתבה רות אשכנזי)&lt;br /&gt;<br /> אחת המובילות של כנסי המחולות הייתה גורית קדמן, בשבועון &quot;קול ישראל&quot; משנת 1951 היא מספרת, דרך אגב שמה הקודם היה גרט קויפמן) איך הכול התחיל:&lt;br /&gt;<br /> ...מקטנותי התעניינתי בפולקלור.בימי נעורי הייתי חברה בתנועת הנוער ה&quot;וואנדרפוגל&quot;, שוטטתי על פני גרמניה. אספתי שירי עם, השמורים אצלי עד היום, התעניינתי במלאכת מחשבת, תלבושות רקמה וכמובן בריקודים שונים.&lt;br /&gt;<br /> כשהכרתי את הציונות הופנתה התעניינותי לאותם שטחים של עמנו. בשנת 1920 עליתי ארצה עם בעלי-ליאו קויפמן. היינו בין מייסדי קיבוץ חפצי בה אחר עברנו לתל יוסף. כשחליתי ארבע פעמים בטיפוס החלטנו להעתיק את דירתנו העירה. תשומת לבי הייתה מוקדשת לריקוד.<br /> בשנת 1929 ב&quot;בן שמן&quot; נערכה חגיגה לרגל יום השלום העולמי בה בוצעו ריקודי ששה עשרה עמים שונים על ידי אנשי &quot;בן שמן&quot;. הם השקיעו עבודה רבה בדבר, תפרו תלבושות מיוחדות לכל רקוד ורקוד ובשנת 1931 חזרו לאותם ריקודים. איש לא חשב אז על ריקודי מקור ארץ ישראליים, חוץ מברוך אגדתי שהיה המשוגע לדבר.<br /> הוא שיצר את ההורה הנושאת את שמו. הוא לימד את ההורה שלו לחברי תיאטרון ה&quot;אוהל&quot; והתנה עמם תנאי שילמדו את הריקוד הזה בקרב אנשי ההתיישבות העובדת.<br /> בשנת 1944 התקבצה קבוצה קטנה שהחליטה לערוך את מפקד היש הישראלי. אולי בכל זאת יש לנו רקוד עממי ישראלי בלי שנדע על כך.<br /> החלטנו לערוך כינוס ארצי למחולות בקיבוץ דליה. הימים היו בסוף המלחמה והחלו להגיע ידיעות ראשונות על השואה הגדולה. הוזהרנו לבל נערוך כנוס לריקודי עם - אין זה הולם את השעה.<br /> אך אנו בחרנו בסיסמת א.ד. גורדון האומרת – שאף אם כל העולם מכה אותי ומתנפל עלי,אצא במחול.<br /> רצינו לעורר כוח חיים ויצירה בעמנו,ההד היה בלתי משוער.<br /> לא פחות ממאתיים רקדנים באו לכינוס ובערב הסיום התאספו כשלושת אלפים איש באותה פינה נידחת בצפון, קיבוץ דליה, שטרם נסלל אליו כביש גישה.<br /> נוכחנו לדעת שהננו רוקדים עשרים ושנים ריקודי עם וכולם שאולים מעמים שונים. פה ושם הופיעו סימני ריקוד תימני &quot;ומים מים&quot; ריקוד של רבקה שטרומן לפי המנגינה של ע. עמירן לפי הפסוק מישעיהו י&quot;ב –&quot;ושאבתם מים בששון ממעייני ישועה&quot;.<br /> עיבדנו מסכת לפי &quot;מגילת רות&quot; בה השתתפו כמעט כל חברי הקיבוץ שמספרם עלה על מאה. צעד ראשון וחשוב קרה בכנוס הראשון והוא שגברים מבוגרים השתתפו בריקוד יחד עם צעירים וצעירות וזה עזר לטיפוח הענף האומנותי ולמידה שמעבירה נכסים תרבותיים מדור לדור. הכינוס הראשון הפך ליצירה ריקודית לאומית חשובה.<br /> בשלוש השנים הבאות קצב ההתפתחות היה מהיר הרבה יותר. החלטנו לערוך את הכינוס אחת לשנתיים ונקבע תאריך: 15 ביולי 1946. הגורל רצה אחרת. שבועיים לפני כן ב-29 ביוני נפל עלינו רוגזה של ה&quot;שבת השחורה&quot; מנהיגי הישוב נעצרו וגורשו לרפיח וללטרון. לעולם לא אשכח שבבואי לבית השיטה מצאתי את מיטב הרקדנים שלי מאחורי גדר תיל. דווקא במקום הגירוש רפיח נוצר ריקוד חדש שבא לבטא את הבוז לאנגלים &quot;לא איכפת לי&quot;.<br /> הכינוס נערך לבסוף ביוני 1947 ותוכנית הסיום הייתה מוקדשת כולה לריקודי עם וחג ישראליים. ההתקדמות הייתה מפליאה. חיכינו לשמונת אלפים איש והגיעו כשלושים אלף. ההר היה שחור מאנשים שהתנפלו על הנקודה. נאלצים היינו לבצע את התוכנית ללא הפסקה, גם משום שהיה עוצר דרכים וגם משום שחששנו מפני אסון אם הקהל יתחיל להתפזר בשעות האפילה. חמש מאות רקדנים השתתפו התוכנית וכולם חובבים.<br /> כיום יש לנו כשבעים ריקודים מקוריים, עברנו מזמן את שלב ההורה, אין אנו קושרים את הריקודים בשמות האנשים שיצרו אותם, רק ברוך אגדתי הוא יוצא מהכלל מכיוון שהיה הראשון.&lt;br /&gt;<br /> ראיין את גורית ד&quot;ר א. פוירשטין</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%AA 2007-11-12T13:20:48Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:מפגש_קהילה_לומדת.jpg|left|thumb|250px|מפגש קהילה לומדת במועדון לחבר בעין השופט (צילום:גדעון בן בג)]][[תמונה:עוזי_עמוס_וחומר_לימוד.jpg|left|thumb|250px|עוזי לושי, עמוס כרמל ודוגמא מחומר הלימוד בעבודה של גדעון בן בג]]<br /> == מסורת ==<br /> כבר בשנים הראשונות לייסוד עין השופט, מוצאים אנו בעיתוני הקיבוץ דיווחים על פגישותיהם של חוגי לימוד קבועים כמו: חוג רעיוני, חוג האזנה למוסיקה, וחוג לספרות יפה, שאורגנו ע&quot;י חברים שונים בקיבוץ.&lt;br /&gt;הדחף והרצון של החברים להרחיב דעת ולעסוק בנושאים רוחניים - רעיוניים, ליוו את הקיבוץ בכל שנותיו וקיבלו ביטוי שונה בכל תקופה ותקופה.&lt;br /&gt;<br /> בתחילת שנות ה-90 התחיל להתגבש מפעל תרבותי של לימודי יהדות, שלאחר מספר שנים יכונה &quot;קהילה לומדת&quot; והוא מתחזק ומתמסד וממשיך להתקיים גם כיום בשנת ה-70 לקיבוץ.&lt;br /&gt; ראשונים היו מימי קטינא (ארגון) ועוזי לושי (המורה) שנענו לבקשת מספר חברים לקיים חוג ללימודי יהדות במועדון חברת הילדים.&lt;br /&gt;בהמשך הצטרפה עופרה בריל לארגון חוג זה שהעביר את פגישותיו למועדון לחבר. &lt;br /&gt;באוקטובר 1996 התמסד החוג וכונה &quot;קיבוץ לומד&quot;, כאשר עוזי לושי לימד אחת לשבועיים מספרות חז&quot;ל ואיציק פלג לימד אחת לשבועיים מקרא. עופרה המשיכה לעסוק בכל תחומי הארגון. בתקופה זו השתתפו בחוג כ- 15-10 חברים מעין השופט, ברובם חברים ותיקים. בהמשך הצטרפו לחוג מספר חברים מרמות מנשה ומדליה והחוג הקיף כבר 20-25 חברים. בשנת 1999 הייתה פנייה ל&quot;קיבוץ לומד&quot; מצד המועצה האזורית, לפתוח את החוג לכל ישובי המועצה. המימון לתפעול החוג בא מ&quot;שותפות 2000&quot;. בתקופה זו הצטרף משה שוק לצוות המארגן בתפקיד הגזבר. <br /> <br /> == קהילה לומדת ==<br /> <br /> השינויים הנ&quot;ל הביאו לשינוי שם החוג ל&quot;קהילה לומדת&quot; ועתה הוזמנו להרצות גם מרצים מבחוץ. מספר המשתתפים התרחב והגיע ל-70–80 חברים, מרביתם מקיבוצי ההר.&lt;br /&gt;<br /> באוקטובר 2004 נכנס עמוס כרמל לריכוז &quot;קהילה לומדת&quot; והוא מרכז אותה גם כיום בשנת ה-70 לקיבוץ. התגבש צוות היגוי קבוע: עוזי לושי, איציק פלג, עמוס כרמל, משה שוק, שגית מור, נחמיה להב (רכז התרבות במועצה).&lt;br /&gt;<br /> המשובים בכתב של המשתתפים ב&quot;קהילה לומדת&quot; הצביעו על רמה גבוהה של שביעות רצון, הן מההרצאות והן מהבחינה הניהולית-ארגונית.&lt;br /&gt; המרצים שלקחו חלק במפגשי קהילה לומדת בשנת 2004 היו: &lt;br /&gt;הרב משה יהודאי / ד&quot;ר יאיר בוימל / ד&quot;ר אמונה גפני / ד&quot;ר שגית מור / פרופ. אביגדור שנאן / עוזי לושי / ד&quot;ר איציק פלג / ד&quot;ר שמאי גלנדר / הרב מרדכי זמיר / ירון ידען / פרופ. מנחם קלנר / ביני תלמי / צביה אורנן / בנימין יוגב / ד&quot;ר לורית רמון / אהרלה וענת קפלן עו&quot;ד איתמר לפיד / ד&quot;ר משה שנר / ד&quot;ר ישראל קורן / ד&quot;ר פניה עוז / שניאו עינם / ד&quot;ר מוטי זעירא / ד&quot;ר משה יצחקי.&lt;br /&gt; <br /> בתאריך 6.5.05 דן צוות ההיגוי בשאלה: כיצד נגדיר מהו תחום ה&quot;יהדות&quot; בו עוסקת קהילה לומדת? הסיכום:&lt;br /&gt; <br /> • יש להתמקד בנושאים הבסיסיים ביותר של היהדות, אך להביא גם הרצאות על דתות אחרות, במגמה לחדד סוגיות שונות המבליטות את ערכיה ומנהגיה של היהדות.&lt;br /&gt; <br /> • לעסוק במקרא, משנה, תלמוד, ספרות ימי הביניים, בזרמים שונים ביהדות, היסטוריה, פילוסופיה, ואומנות יהודית.&lt;br /&gt;<br /> • להביא נושאים הקשורים להוויה, לחברה וליצירה הישראלית החדשה.&lt;br /&gt; <br /> • בהרצאות על העת העתיקה וימי הביניים, חשוב לשמור על הקשר עם המציאות העכשווית, עם ההשלכות לחיים כיום, במטרה לעניין יותר <br /> חברים ולהיות רלוונטיים.&lt;br /&gt;<br /> • יש לשמור תמיד על רובד עומק ערכי-רעיוני-תרבותי יהודי, ברמה אקדמית מחקרית.&lt;br /&gt;<br /> סיכום כלכלי לשנת 2005:&lt;br /&gt;<br /> סך ההכנסות מתשלום החברים עמד על 15,000 ₪ בקירוב&lt;br /&gt;<br /> סך ההכנסות מאגף לחינוך תורני כ - 18,000 ₪ בקירוב&lt;br /&gt;<br /> סך ההוצאות כתשלום למרצים כ - 25,000 ₪ בקירוב&lt;br /&gt;<br /> בישיבת צוות היגוי ב-14.7.06 מסר עמוס כרמל:&lt;br /&gt;התקיימו בשנת תשס&quot;ו 35 מפגשים בהם השתתפו בממוצע 65 חברים מכל האזור. המשובים בסיום השנה הצביעו על שביעות רצון רבה הן מרמת ההרצאות והמרצים והן מהארגון והניהול של המפגשים.&lt;br /&gt;<br /> • גליה שגיא (רכזת התרבות של עין השופט) הדגישה את חשיבות הפעילות של קהילה לומדת במכלול פעולות התרבות בעין השופט והאווירה&lt;br /&gt;<br /> הלימודית-השכלתית שהקבוצה מעניקה לקיבוץ. עין השופט ימשיך לתמוך במפעל חשוב זה ויעודד פעולה התנדבותית של מרצים וחברים בצוות ההיגוי ובניהול קהילה לומדת.&lt;br /&gt; <br /> • צוות ההיגוי התמקד גם בצורך לעניין שכבות גיל נוספות בלימודי היהדות והוצעו מספר דרכים להגביר את הפרסום: באמצעות ה&quot;מגידון&quot;,&lt;br /&gt; <br /> פרסומי הפעילות התרבותית של המועצה, לשלוח דפי מידע לעיתוני הישובים וללוחות המודעות.&lt;br /&gt;<br /> צוות ההיגוי סיכם את שנת תשס&quot;ז:&lt;br /&gt;<br /> • אירית כרמל מחליפה כגזברית את משה שוק שיצא לתקופה מסוימת מבחינה בריאותית.<br /> • סידור המועדון עבר שידרוג: השולחנות נשארים במקומם, דבר היוצר אווירה &quot;מועדונית&quot;, נוח יותר לחברים להניח את כוסות הקפה/תה, נחסך עמל רב ושלמונים לאולפניסטים שסידרו את המועדון.<br /> • הלוגו של קהילה לומדת ישתנה וייכתב בו: מקרא, יהדות, מחשבת ישראל.&lt;br /&gt;<br /> שנת תשס&quot;ח נפתחה עם הרצאתו של עופר רגב – &quot;תפילת האדם&quot; תפילות שבלב משוררים לצד תפילות שכינסו חכמים. הגיעו למפגש כ- 80 חברים.&lt;br /&gt; גם ההרצאות הבאות ענינו מספר רב של חברים ונראה שהחוג מעניין גם שכבות צעירות יותר.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> <br /> לקראת שנת הפעילות תשס&quot;ט נשלחה גלוית שנה טובה לכל חברי &quot;קהילה לומדת&quot;, המכריזה על התאריך 27.10.08 כתחילת הפעילות, ומסיימת במשפט: תהא תשס&quot;ט שנה של הרחבת הדעת והעשרת הלימוד בצוותא. בצד השני של הגלויה נרשמו שמות המרצים לתחילת העונה: עוזי לושי / עופר רגב / רינה ברקאי / יוכי ברנדס / סיליה הראל / ד&quot;ר אודי מנור.<br /> <br /> עמוס כרמל<br /> <br /> [[Category:ק]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA 2007-10-25T14:30:42Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>&quot;...מעל המישור האפור של חולין חיינו, מתנשאים כפסגות ימי חג ומועד, בהם מפסיק אדם לדאוג לשעה לרשות היחיד ומצרף עצמו לרשות הרבים, לחוויות הציבור ומתעלה יחד איתו על מנת לחוש בצוותא זכרונות וחוויות היסטוריים&quot;, כך כותב יוסף וילפנד בעיתון הקיבוץ בשנת 1962 ומבטא את הצורך הבסיסי של האדם, לעסוק בתחומי התרבות. <br /> <br /> קיים קושי לא קטן להגדיר מה כולל תחום ה&quot;תרבות&quot; בישוב רב שנים (70) ורב גילי כמו עין השופט (4 דורות). והרי כמעט כל תחום חברתי, רוחני, ספורטיבי, מסורת, פעולה פוליטית, טיולים, מופעים, חוגים, תחביבים ועוד ועוד יכולים להיכלל בערך &quot;תרבות&quot;. בעניין זה כותב אלכס מאיר, שהיה מפעילי התרבות בקיבוץ, ב- 1968 &quot;...לא רחוקים מאתנו ימים בהם הייתה ועדת התרבות מופקדת על כל מערכי הרוח בקבוץ. אז היא דאגה לא רק לסרט והצגה ולא רק למרצה בליל שבת, אלא להשכלה פוליטית, לארגון חג, לעיתון וכן לחוגים של אומנות ושל הרחבת ההשכלה וכמובן גם לבידור...אני ישבתי השנה בועדת תרבות ולא פעם נדמה לי שזהו משרד לאמרגנות בידור או דאגה מיוחדת לתה וארטיק בערבי שבתות...&quot;. אמנון שוק כרכז תרבות (1995) מביא רשימת תחומים בהם עסקה הועדה: &quot;...חגים, ערבי שישי, הרצאות, טיולים, הופעות בבית, הופעות באולם, קולנוע, מועדון לחבר, &quot;קפה קיץ&quot;, ערבי שכבות, יום האם, ערב ג'אז, ערב קריוקי, חידון וידאו, ערב זמר...&quot;.&lt;br /&gt;<br /> <br /> אנסה להתמקד כאן בעיקר בתחומים בהם עסקו ועדות התרבות מאז הוקם הקיבוץ ועד היום, מאחר והם הוגדרו בברור ע&quot;י הקיבוץ כ&quot;תרבות&quot;, מה גם שרכזי התרבות בתקופות השונות דווחו על פעולותיהם בעיתון הקיבוץ, ממנו שאבתי חלק רב מהחומר.&lt;br /&gt;<br /> ערך &quot;תרבות&quot; בויקיפדיה העין השופטית, מעצם היותו תחום רב פנים וגוונים, &quot;מזמין&quot; חברים מכל השכבות, להשתתף בעיצובו ובכתיבתו, אפשר להוסיף, להביע דעות שונות, לחדשו ולהעשירו. אני רק הנחתי כאן את היסודות.&lt;br /&gt;<br /> בכל הקשור לפעולות התרבות שהתקיימו באולם הגדול מצפון לקיבוץ, ראה ערך &quot;אולם מופעים&quot;. <br /> <br /> == חגים: ==<br /> <br /> אריה בן גוריון ז&quot;ל שהקים את מכון החגים הקיבוצי אמר:&quot;...מה זה חג? שמה שהיה הוא שיהיה. יש לו כללי התנהגות. הוא בנוי ממסר, מה אני רוצה לבטא באותה שעה שעומדת לרשותי...&quot;(מתוך שיחה עם חברי &quot;אשבל&quot; 20.11.97)<br /> <br /> &quot;את החגים חגגנו כבר בימים הראשונים בחדרה&quot; - אומרת ציפקה אפרת בראיון איתה ב-1997 - &quot;חגגנו את החגים שלנו מתוך אמונה שאנו יוצרים תרבות מקורית. ראינו את הפסח קודם כל כחג של יציאה מעבדות לחירות...הכנסנו להגדה תכנים מהמקרא ומההיסטוריה המתאימים למוטיב החירות. בהמשך הוספנו את השואה שמאוד הושפענו ממנה, ואחרכך את קום המדינה...&quot;<br /> <br /> אמנון שוק כותב לעיתון הקבוץ במאי 1998: &quot;מעטים החגים בהם יש לנו מסורת ומסגרת קבועה, וזה בהחלט מקשה עלינו. הבעיה היא לא רק שלנו, אלא של התנועה הקיבוצית כולה. אנחנו מתלבטים כל פעם מחדש מה מתאים לנו, מה אנחנו רוצים ומה אנחנו מסוגלים לעשות...&quot;<br /> <br /> כמעט 40 שנה לפני כן כתוב יוסף וילפנד בעיתון הקיבוץ על ויכוחים בין החברים, באשר לאופיים של החגים. הדעות מטלטלות בין החשש מעודף קלריקליזם (דתיות) לבין הרצון לקשור את החגים לתקופות השנה החקלאיות ולמציאות הארץ-ישראלית המתחדשת.&lt;br /&gt;<br /> ההתלבטות אילו תכנים לצקת בחגים, שנעה בין מסורת לחידוש, מלווה את ועדות התרבות בכל שנותיו של הקיבוץ. &quot;...אי אפשר לקום בבוקר אחד וליצור מסורת חדשה. היא מתגבשת במשך דורות, לובשת ופושטת צורה, אולם העקרונות והרעיונות המרכזיים, נשארים&quot; (יזהר ירון 1979).<br /> <br /> גליה שגיא שסיימה זה עתה את תפקידה בריכוז התרבות ( ספטמבר 2007), מסכמת במשפט אחד מאמר שכתבה לעיתון הקיבוץ: &quot;...הצלחת התרבות בעין השופט הייתה בעבר, הינה בהווה, ותהיה בעתיד תלויה ביכולת לשלב בין ישן וחדש, בין מסורת ליצירה חדשה, בין השורשים לבין ענפים חדשים וירוקים...&quot; עד כאן הציטוט.&lt;br /&gt;<br /> <br /> בהסתמך על עדויותיהם של מייסדי הקיבוץ, בשנים הראשונות של הקיבוץ ישנה תחושה חזקה של יצירת יש מאין, הקשורה להתחדשות העם היהודי בא&quot;י, ובעיקר לכל מה שנוגע לחגים החקלאיים : בחג הסוכות הודגש החלק של חג האסיף. ניתנה תשומת לב מיוחדת לחג האילנות המתחדש בארץ - ט&quot;ו בשבט. בחג הפסח, הורחב &quot;קציר העומר&quot; שנחוג באירוע מיוחד בשדה עוד לפני הסדר, ובהגדה שולבו קטעים הקשורים לטבע ולעבודת השדה. חג השבועות ומתן תורה הפך לחג הביכורים. בעשורים הראשונים של הקיבוץ נחוג &quot;חג הגז&quot; מייד לאחר גז הצאן, זאת בדמותו של החג התנ&quot;כי שנערך ברוב עם על הכירה וצלי הבשר. בעשור הראשון לקיבוץ ניתנה תשומת לב מיוחדת ל&quot;חג הכרם&quot; שנחוג בט&quot;ו באב, המזכיר את בני בנימין &quot;החוטפים&quot; את הבנות בכרמים, שבעיקרו התבסס על ריקודים מעוצבים, ליד הכרמים, בהנחייתה של הרקדנית והכוריאוגרפית בעלת המוניטין באותם ימים - ירדנה כהן. ותיקי הקיבוץ סוברים שחג זה עוצב לראשונה בעין השופט ומכאן עבר לקיבוצים אחרים.&lt;br /&gt; <br /> <br /> <br /> המייסדים מציינים במיוחד את החגים שמקורם בתקופת המקרא, בחברה אגרארית, חגים ש&quot;התנוונו&quot; בתקופת הגלות, ועתה הם מקבלים צביון ציוני – חקלאי מתחדש. לכל זאת מתלווה, בשנים הראשונות, גם נימה אנטי-דתית בולטת, והרצון להתנער מהמסורת של בית אבא. כותב יזהר ירון (1943): מנורת החנוכה שנקבעה על המגדל עלולה להיראות כחזרה אל הדת, &quot;יש להיזהר מקלריקליזם-ראקציוני&quot;. יש להכניס אלמנטים חדשים במסורת – כותב יזהר - סמלים אכן דרושים לנו בכל החגים אך צריך לשלב בהם תוכן המיוחד לנו. בקו זה ממשיך יזהר גם ב-1953 כאשר הוא מתייחס לסדר פסח: &quot;...רבים כבר התייאשו מצורתו של החג, ההגדה התחילה להיות &quot;משעממת&quot;, רבים תוהים מהם השינויים שיש להכניס לאופי הסדר, לעשותו יותר מעניין...&quot;. אין ספק שיזהר מבטא את רחשי ליבם של מרבית החברים מהדור הוותיק. כך הוא כותב ב- 1978 &quot;...יש לטפח ביתר שאת סמלים מסורתיים, מבלי להקנות להם את המשמעויות הדתיות שדבקו בהם במרוצת ההיסטוריה היהודית...איני רואה את הצורך הדחוף לחזור באינטנסיביות מיוחדת למקורות של המסורת היהודית...עלינו לינוק ממקורות אחרים (אוניברסאליים), הומאניים, עדכניים, העונים לדרישות האינטלקטואליות של האדם בזמננו...&quot;.&lt;br /&gt;<br /> יוסף וילפנד, לעומת יזהר ירון, דווקא חושש מה&quot;חדשנות נטולת השורשים&quot; (1960) למרות שגם הוא נמנה עם הותיקים. הוא מביע ביקורת קשה על חגיגות הפורים, אותן הוא מכנה &quot;בידור המוני וזול&quot;, ומוסיף, שבמסיבות הללו נכנסת כל ה&quot;פסולת&quot; שאין מותירים לה להשתלב בחגים האחרים. אנו צריכים לחזור לקריאת המגילה בפורים, לשוב למסורת שכינינו אותה &quot;ראקציונית&quot;. במאמר אחר באותה השנה מתייחס יוסף בביקורת לסגנון הבידורי של הדור הצעיר, שחונך על ברכי &quot;מצעד הפזמונים&quot; ועל תרבות &quot;התשבץ והחידון&quot;, ומסיים: &quot;...גדל דור שרואה את התרבות שונה מאיתנו&quot;.&lt;br /&gt; <br /> אחד האירועים החדשניים וה&quot;מסעירים&quot; שהתרחש ב- פורים 1997 ו&quot;הקפיץ&quot; את החבֵרות &quot;הפמיניסטיות&quot; כנגדו, היה מופע חשפנות של מספר בחורות מבחוץ שהוזמנו לבדר את קהל החוגגים, בתשלום. על כך סערו הרוחות זמן רב, מעל דפי עיתון הקיבוץ ו&quot;במדרכות&quot;.<br /> <br /> אי אפשר שלא לציין את הפן &quot;הסוציאליסטי&quot; שליווה את החגים היהודיים בשנים הראשונות, אם זה קטעים &quot;מעמדיים&quot; ששולבו בהגדה של פסח, ואם זה קטעי קריאה &quot;פועליים&quot; ששובצו בחגים השונים. לדוגמא קטע אופייני מדבריו של יוסף וילפנד בפרוס חג הפסח ((תש&quot;כ)&quot;...קציר העומר פירושו חירות האדם ותקווה לגאולתו. לצד המסורת, תשובץ אגדת ביתנו ובניית הקיבוץ. ונספר על מאבק עמלים לזכויות אדם ומאבק מושפלים באפריקה ואסיה ושחרור האדם מכבליו&quot;.&lt;br /&gt; האדם העובד נזכר גם בדבריו של מנחם שילוני שהיה אב הסדר ב-1997 &quot;...הפסח והעומר הם חוליה שמקשרת בינינו לבין האדמה. כל בני עין השופט לדורותיהם יצאו בעומר מבין השיבולים. חשוב לזכור ולהזכיר, כי בימים אלה יש הנוטים לשכוח ומערערים על זכויותינו על הקרקע...&quot; <br /> <br /> זו ההזדמנות לציין את החגים ה&quot;סוציאליסטיים&quot; שנחוגו ברוב עם ובהתלהבות, כמו ה- 7 בנובמבר – יום המהפכה הרוסית, והאחד במאי – חג הפועלים, שניהם נחוגו בקיבוץ שנים רבות, באדיקות רבה בנאומים &quot;חוצבי להבות&quot;, במסכות ובשירים רוסיים נוסטלגיים. בשנת 1959 כותב שלמק בורנשטיין רכז התרבות, לאחר מסיבת ה-7 בנובמבר &quot;...טוב לראות שההנהגה הסובייטית מתגברת על גידולי הפרא של פולחן היחיד ומוליכה את המפלגה להישגים כבירים&quot;. בעשורים הראשונים, נקבע הראשון במאי כיום שבתון בקיבוץ, בו היו תולים דגלים אדומים בכל רחבי הקיבוץ והחברים כולם היו יוצאים, על דגלי הקיבוץ וכרזותיו, להפגנות פועלים ומצעדים ברחובות חיפה. עם השנים, ובעיקר לאחר הועידה ה-20 ברוסיה הסובייטית, הצטמצמה אט אט ההתעניינות ב- 7 בנובמבר והוא צוין עוד מספר שנים בדור השני כערב התרפקות על השירה הרוסית המשתפכת. גם האחד במאי, עם השנים, הלך ונעלם מהנוף הקיבוצי, ורק &quot;משוגעים לדבר&quot; היו תולים דגל אדום ביום זה, כדוגמת איציק טרש שכינה את מקום עבודתו &quot;רח' העמל מס' 1&quot; והיה מניף דגלים אדומים ותולה תמונות &quot;פועליות&quot;, או יניב וגליה שגיא שתלו השנה דגלים אדומים ליד חדר האוכל (2007). <br /> <br /> <br /> == &quot;כלים אומנותיים&quot; ==<br /> &quot;כלים אומנותיים&quot; היוו קבוצות וצוותים שפעלו באופן קבוע, בתחום אומנותי כלשהו, והופיעו בחגים ובאירועים תרבותיים שונים, כמו: מקהלה, צוותי נגינה, חוג דרמטי, קבוצות מחול ועוד.&lt;br /&gt;<br /> בעשורים הראשונים של הקיבוץ עמדו לצידו של רכז התרבות &quot;כלים&quot; מגוונים, שסייעו לו בעבודתו. עם חלוף השנים, אנו מוצאים רכזי תרבות לא מעטים הקובלים על כך שהכלים האומנותיים אינם עוד בנמצא, והם נאלצים &quot;לייבא&quot; כלים אומנותיים מבחוץ, בתשלום.&lt;br /&gt;<br /> שלמק בורנשטיין שריכז את ועדת התרבות ב- 1960 מציין, שמאז שיענקלה שגיא נמצא עם משפחתו בניר עוז במסגרת &quot;שנת שירות&quot;, המקהלה וההרכבים המוזיקליים אינם פעילים עוד. יחד עם זאת הוא מונה פעולות תרבות רבות ומגוונות באותה השנה: 18 הרצאות , 17 מסיבות חג , 28 ערבי שישי , 6 פגישות של מועדון הספר, 14 הופעות באולם.&lt;br /&gt; <br /> מעל גבי עיתוני הקיבוץ מתפרסמים באותן שנים מאמרים בגנות ה&quot;תרבות המיובאת&quot; המביאה בידור זול, תכנים זרים, עולה כסף רב, ומנוונת את התרבות העצמית.&lt;br /&gt; <br /> התקציב המופנה לתרבות באותן שנים עמד על כ-16,000 לירות.<br /> <br /> <br /> == &quot;יום הילד&quot; ==<br /> אחד האירועים היותר מושקעים, בעשורים הראשונים של הקיבוץ, שטופחו מאוד היה &quot;יום הילד&quot;, שאת מרביתם יזמה וארגנה חנה ינאי. (החברים הותיקים טוענים שהם הגו לראשונה יום זה ואילו קיבוצים אחרים &quot;העתיקו&quot; מהם). ליום חגיגי זה הוכנה עפ&quot;ר הצגה גדולה, בה לקחו חלק חברים רבים, בתי הילדים שופצו, מתקני המשחקים תוקנו ונצבעו, חברים התנדבו למבצע עשיית צעצועים לבתי הילדים.<br /> <br /> &quot;יום הילד&quot; שנערך במאי 1953, כאשר נמנו בקיבוץ 212 ילדים, מהם 46 במוסד החינוכי, עמד בסימן &quot;מבחן הרציפות של הדורות במעגל היצירה הקיבוצית&quot; - כדברי המייסדים, אשר ייחסו ערך היסטורי בעל חשיבות עליונה לעובדה שראשוני הדור השני, חניכי קבוצת &quot;אורן&quot; עומדים להצטרף לקיבוץ. הם ראו בכך הוכחה ניצחת לחוסנו, וליכולתו של הקיבוץ להמשיך להתקיים לאורך שנים רבות, ולא כאפיזודה חולפת - כדבריהם. על כך נכתב בעיתון הקיבוץ: &quot;...מאז הצריף הראשון בחדרה, אשר הונף עליו דגל הקיבוץ, כשהביאו את אורה (כהן) הביתה ועד היום – ערב שובה הביתה כחברת קיבוץ...נסגר מעגל&quot; (אורה כהן, חברת קבוצת &quot;אורן&quot;, קבוצה שלמדה במוסד בשריד). על &quot;יום הילד&quot; כותב זיסקינד כרמל בספר שנערך לחג ה-25 של הקיבוץ: &quot;...לנו היה נדמה שאנחנו האבות הראשונים, הילד תפש מקום ראשון בראש דאגותינו ומאוויינו. הילדים הראשונים היו של הקיבוץ כולו, ועל כן, היה זה מן ההיגיון שכולנו נהיה מגויסים ל&quot;יום הילד&quot;. בעלי המקצוע הראו את יכולתם בחרושת הצעצועים...&quot;<br /> <br /> <br /> מאחר ואנו מצויים בשנת ה-70 לקיבוצנו, בחרתי לסגור את הערך &quot;תרבות&quot; עם מאמר של גליה שגיא, שריכזה את התרבות במשך שלוש שנים, והיא מסיימת בימים אלה את תפקידה. &lt;br /&gt;<br /> גליה כותבת:&lt;br /&gt;<br /> זכיתי להוביל מערכת של עשייה מבורכת, יצירתית, עם חברים אכפתיים, שרואים ורוצים את טובת הקהילה ויודעים ליהנות ולממש את היכולות האמנותיות והחברתיות שלהם ביצירת התרבות ובצריכתה. אני מאמינה שתפקידה העיקרי של התרבות שלנו הוא ליצור תרבות מקומית משותפת של יוצרים ואנשים רבים, שהעשייה התרבותית מפגישה ביניהם ומצמיחה יותר ממה שהם היו עושים כל אחד בנפרד.&lt;br /&gt;<br /> <br /> להיות רכזת תרבות בעין השופט זה תפקיד מאתגר ולא פשוט. זוהי גם זכות גדולה. התרבות בעין השופט, כמו בתנועה הקיבוצית כולה ניזונה ממסורות רבות-שנים, והציפיות שלנו ממנה הן שתהיה מעניינת ומגוונת, מרגשת, ועם זאת מותאמת לרוח הזמן.&lt;br /&gt; <br /> הביקורת על האירועים היא גדולה, הן של 'העומדים' על הבמה והן של הבאים ליהנות ולחגוג. אני בוחרת לראות בביקורת, מעורבות ואכפתיות של חברי הקיבוץ, זאת מתוך ידיעה אמיתית שרובם ככולם עושים ותורמים, מארגנים ומשתתפים - כל אחד בתחומו.&lt;br /&gt; <br /> אני שמחה לומר שזכיתי לעבוד ולהכין אירועים כמעט עם כל האנשים שחיים כאן – ומוקירה זאת. ישנם חברים שמרכזים ומארגנים לפחות חג או אירוע גדול אחד בשנה, גם אם כל שנה זה אירוע אחר. ישנם צוותי חג קבועים, וכמובן פעילויות שכבתיות, מועדונים, קבלות שבת, תערוכות, קונצרטים, קהילה לומדת, סבסוד מופעים וארגון נסיעות למופעים, שפועלים על בסיס קבוע ובאופן עצמאי.&lt;br /&gt;<br /> תרבות בסדר גודל של קהילה כמו שלנו, יכולה לצמוח ולהגיע לקשת גדולה של עשייה, בזכות חברים שלוקחים על עצמם, במסירות רבה, להוביל פעילויות כאלה ולתת שירותי תרבות מסוגים שונים. היא מתבססת על מתן שירותים ותמיכה ממשית מכל ענפי העזר והשירות: מכבסה וקומונה, בנין ומסגריה, חשמליה, כלבו וכמובן ענף המזון, שנותן שירות רחב ומקצועי לכל אירוע ואירוע בכיבוד, בצורת הגשה ובהכנה משותפת של חדר האוכל.&lt;br /&gt;<br /> <br /> הרבה עבודה עשינו בשנים האחרונות עם מערכת החינוך על מקומם של הילדים 'על הבמה' ובקהל, מקומם של ילדי החוץ באירועים פנימיים והתאמת אירועים לילדים ולמשפחות בחגים וביניהם. מערכת הבריאות וועדת ספורט לקחו חלק פעיל בתרבות השוטפת, ולראייה - הפעילויות המגוונות, בקיץ אחרון, לגילאים שונים בבריכת השחייה המשופצת.&lt;br /&gt; <br /> ענפונים ואומנים רבים שותפים לעשייה ותורמים מכישרונם ומשדרגים את איכות התרבות. תרבות בסדר גודל כמו שלנו מתאפשרת בזכות תמיכה יומיומית ומעשית של המזכירות, על כל מרכיביה, של הנהלת מש&quot;א ושל הנהלת חשבונות.&lt;br /&gt; <br /> מתוך מפגשים עם רכזי תרבות באזור ובארץ, אני אומרת באחריות: אין הרבה קיבוצים כאלו וזה לא מובן מאליו!&lt;br /&gt;<br /> <br /> בשנים האחרונות הקמנו הנהלה פעילה וציבורית לתרבות - כמו במערכות חברתיות אחרות בקיבוצנו. חברי ההנהלה הפעילה דאגו, לפי חלוקת תפקידים קבועה, לתת מענה לכל צוותי התרבות השונים והלכו איתי יד ביד.&lt;br /&gt; <br /> <br /> אחד הנושאים החשובים והחיוניים כיום הוא איחוד ומחשוב התורנויות בעין השופט. הנושא מונח על שולחן מש&quot;א, בשיתוף הגורמים השונים והתרבות בתוכם. כל נושא כוח האדם בתרבות זקוק להמשך טיפול מערכתי - בשיתוף האגף החברתי. אנחנו עושים הרבה מאד תורנויות, ויש להפעיל חשיבה אסטרטגית איך למזער את כמות התורנויות - מבלי להקטין את הפעילות. <br /> <br /> ברמה הארצית שמרנו על קשר עם מטה התרבות התנועתי, לקחנו חלק בפעילויות השונות ובכנסים ואירחנו כאן את פורום רכזי תרבות. במפגשי העשרה של התנועה, לקחנו חלק קטן בשנים האחרונות, בעיקר מתוך תחושה שאצלנו הדברים מסודרים יחסית.&lt;br /&gt;<br /> ברמה האזורית קיימנו מספר אירועים משותפים עם המועצה והאזור כולו. אנחנו מפעילים את הקולנוע לטובת כל האזור, בניהולו של אמנון שוק . בשנה האחרונה, אנו מתקשים למצוא נקודות חיבור לפעילות האזורית המתמעטת, בעיקר באולם. אני מקווה שהתרבות האזורית תשכיל להקים פורום רכזי תרבות משמעותי, שיוביל תרבות אזורית עשירה לטובת כולנו.&lt;br /&gt;<br /> <br /> כמו בנושא הזה, בכל הנושאים בהם מטפלת התרבות, יש הרבה מה לשפר, להרחיב עשייה וליצור תשתיות נוספות, במקביל לשמירה של האירועים הקיימים וליצירה של אירועים נוספים ואחרים. כיום, הנהלת התרבות כמעט לא יוזמת אירועים ופעילויות מעבר ללוח השנתי של חגי ישראל ואירועי עין השופט. היוזמות באות מהחברים והמועדונים השונים - וזוכות לעידוד ותמיכה של המערכת כדי לממשן.&lt;br /&gt;<br /> היוזמות מעידות על הצורך של שכבות גיל שונות בקהילה להיפגש יחד, והן סימן לחוסן חברתי היוצר הון חברתי. יודעי דבר מצביעים על קשר הדוק בין הון חברתי והון כלכלי.&lt;br /&gt;<br /> <br /> חשוב לשמר יוזמות אלה, ואת התרבות בכלל, להעמיק אותן ולשפר את הכלים ליצירת תרבות הנשענת על מסורות העבר ומתחדשת כל הזמן.<br /> כאשר נכנסתי לתפקיד אמר לי מישהו: &quot;התרבות בעין השופט היא כן מובנת מאליה! היא הייתה פה תמיד, הרבה לפני שאת הגעת לפה, והיא תהיה פה הרבה אחרייך&quot;. אני יודעת. לתרבות בעין השופט שורשים עמוקים וצמרת גבוהה.&lt;br /&gt; <br /> תפיסת התרבות שלי מקבילה לתפיסתנו את היהדות : &quot;כזה ראה וחדש&quot;. &quot;כזה ראה&quot; – הוא הציווי על שימור התרבות הייחודית המתקיימת כאן שנים רבות. &quot;חדש&quot; – הוא הציווי על יצירה חדשה, שעונה לצרכים חדשים של החברה הקיבוצית שלנו. יצירה של מה שלא מתקיים בתוקף המסורת ואיננו מובן מאליו.&lt;br /&gt;<br /> הצלחת התרבות בעין השופט הייתה בעבר, הינה בהווה, ותהיה בעתיד - ביכולת לשלב בין ישן וחדש, בין מסורת ליצירה חדשה, בין השורשים לבין ענפים חדשים וירוקים.&lt;br /&gt;<br /> מקווה שהצלחתי בשנים האחרונות לתרום לשימורו , טיפוחו ופיתוחו של &quot;עץ התרבות העינ-השופטי&quot;&lt;br /&gt;<br /> <br /> אבא קובנר ז&quot;ל כתב: זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד ממניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי ואחד לתשעה. אפשר זה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות...תפילתי תמיד להיות אחד מכולם שמילותי הטובות יצטרפו למילים שממלמל הציבור...&quot;<br /> <br /> ערך &quot;תרבות&quot; תם ולא נשלם.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt; <br /> עמוס כרמל<br /> <br /> [[Category:ת]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A8%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D 2007-10-21T06:24:28Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:יואש_זולר.jpg|left|thumb|250px|יואש זולר]][[תמונה:יצחק_קליצבסקי.jpg|left|thumb|250px|יצחק קליצבסקי]][[תמונה:הברוש_שניטע_לזכרם_של_יואש_ויצחק.jpg|left|thumb|250px|הברוש שניטע לזכר השניים]]אזור רמת השניים (נקרא כיום עמק השלום) נמצא בדרך שבין עין-השופט ליקנעם.&lt;br /&gt;המקום נקרא על שם יואש זולר ויצחק קליצבסקי, שומרים מיקנעם המושבה שנרצחו ב- 1936.&lt;br /&gt;<br /> השניים שמרו על גן עצי פרי שחברת &quot;נטר&quot; נטעה.&lt;br /&gt;יקנעם המושבה עלתה זמן מה לפני כן על הקרקע והייתה בתחילת דרכה, היו מעט תושבים והאבל היה כבד מאוד.&lt;br /&gt; <br /> תושבי יקנעם התלבטו כיצד להנציח את שמם של שני השומרים האהובים.&lt;br /&gt; <br /> בדיוק באותו זמן עמדה אחת מנשות יקנעם ללדת והתושבים חשבו שזו הזדמנות להנציח בשם את אחד הנרצחים. אז באה הדילמה ,מי מהם יונצח - למרבה ההפתעה נולדו בשעה טובה תאומים כך נפתרה הבעיה והילדים נקראו יואש ויצחק.&lt;br /&gt;<br /> גאולה וטוביה לישנסקי שיותר מאוחר הפכו לחברי עין-השופט (גאולה פרדקין הייתה הבחורה הראשונה שלמדה חקלאות במקווה ישראל וטוביה לישנסקי היה בנו של איש ניל&quot;י השנוי במחלוקת יוסף לישנסקי, שהוצא להורג ע&quot;י התורכים בדצמבר 1917 בדמשק) גרו באותה תקופה ביקנעם המושבה ומאוד התיידדו עם שני השומרים שנרצחו. לזכרם שתלה גאולה שני ברושים המצויים במקום עד היום.&lt;br /&gt;<br /> המשורר יהושע פרושונסקי כתב לזכר השניים את השיר:&quot;קדרו , קדרו פני השמיים &quot; שהתפרסם ברבים.&lt;br /&gt; <br /> ב1936 כותב עמנואל תושב יקנעם המושבה מכתב לאשתו אסתר בו הוא מתאר את האירוע הקשה שהיה במושבה:<br /> &quot;יקנעם 1936&lt;br /&gt;<br /> שלום אסתר היקרה&lt;br /&gt; <br /> במכתב זה חדשות עצובות....&lt;br /&gt;<br /> אצלנו ביקנעם קרה אסון גדול בלילה בין 20.00 ל 13.00 – נהרגו בצורה חייתית על משמרתם שני שומרים צעירים בחלקות המטעים של נטר.&lt;br /&gt;את האחד מהם את מכירה, זה שאכל ארוחות במסעדה של דויטש ביום ראשון, כאשר הגענו ליקנעם. זה שהיה עם כלב בוקסר אשר שיחק עם &quot;צמפי&quot;.&lt;br /&gt;הבחורים המסכנים היו מכותרים על ידי כנופיה של 30- 40 ערבים.&lt;br /&gt; <br /> היו ברשותם רק רובי ציד והם הצליחו להגן על עצמם כראוי. אחד מהם נהרג בצריף הקטן על החלקה של שרוליק, השני על הקרקע כעשרה מטר יותר גבוהה.&lt;br /&gt;ביקנעם לא שמענו את היריות ורק בבוקר כאשר באו לעבודה מצאו את גופותיהם.&lt;br /&gt; <br /> הגופות נלקחו ליקנעם והבוקר הייתה לוויה בהשתתפות של המון רב מכל הסביבה. הם נקברו על יד הבארות ביחד בקבר אחד.&lt;br /&gt;<br /> שנים מהרוצחים תפסה המשטרה יחד עם הנשק שבו השתמשו.&lt;br /&gt;<br /> עכשיו במטעים יבנו בנין שבו יגורו עשרה פועלים וחמישה שוטרים במשך יום ולילה, כולם עם נשק קרבי.&lt;br /&gt;<br /> הייתה קלות דעת לשלוח למקום כה מרוחק רק שני אנשים והיא עלתה ביוקר של שני קורבנות חפים מפשע.&lt;br /&gt;<br /> נשיקות מעמנואל&quot;&lt;br /&gt;מערכת<br /> <br /> [[Category:ר]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A7%D7%A8%D7%9F_%D7%A2%D7%9E%D7%99 2007-10-21T06:03:03Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:מלגת_קרן_עמי.JPG|left|thumb|250px|תעודת המילגה]]&quot;קרן עמי&quot; נוסדה ע&quot;י עירית ומשה פישביין וקיבוץ עין-השופט בשנת 2002 ומזה שנתיים מחלקים את פירות הקרן כמלגות לחברי ובני עין השופט, בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ.&lt;br /&gt; במסמך ההקמה של הקרן נאמר:&lt;br /&gt;<br /> &quot;קרן עמי נוסדה ע&quot;י עירית ומשה פישביין וקיבוץ עין השופט מתוך כוונה לסייע לחברי עין-השופט, שותפינו למפעל החיים ובניהם, כאשר לנגד עינינו עומדים טובת החברים וזיכרון בננו האהוב מכל עמי פישביין, שנפטר ב- 2 ביולי 1990 ממחלת הלוקמיה. מידותיו הטובות, כישרונותיו ואהבתנו הרבה אליו הם חלק מחיינו וכך יישארו לתמיד.&quot;&lt;br /&gt;<br /> <br /> == בשנת 2006 קיבלו את המלגות: ==<br /> <br /> זוהר כרמל - עבור עבודתה בתחום הריקוד.&lt;br /&gt; <br /> מזל חסון גלילי - עבור לימודיה ועבודתה בתחום הפוטוגרפיה.&lt;br /&gt; <br /> מילי רזניק - כעזרה ללימודי אחות ועבודתה בתחום זה.&lt;br /&gt; <br /> מירון רם - כעזרה בלימודיו בנגינת הצלו.&lt;br /&gt;<br /> עטר דיין ולהקת גושפנקא - כעזרה להוצאת דיסק משיריהם ובהם גם השיר &quot;איש הישר&quot;, שעמי כתב את מילותיו.&lt;br /&gt;<br /> <br /> == בשנת 2007 קיבלו את המלגות : ==<br /> <br /> אופיר שדמי - כעזרה בלימודי איזון גוף-נפש ככלי להגשמה וריפוי בעולם במכללת רידמן בירושלים וכעזרה לעבודתו בתחומים אלו עם ילדים ובני נוער.&lt;br /&gt;<br /> אייל דיין - כעזרה להוצאת דיסק משיריו ותמיכה בפעילותו המוסיקלית כמבצע וכמלחין.&lt;br /&gt;<br /> ענבל אביר - כתמיכה בלימודי המחול כתלמידה, כמבצעת וכמורה ועל תרומתה החברתית בתחומים אלה בהדרכה וטיפוח מנהיגות בשכונת מצוקה, קרית משה ברחובות במסגרת גרעין של השומר-הצעיר העובד שם.&lt;br /&gt;<br /> רונה גרוסמן - ( לבית צור) כעזרה בלימודי מסלול ישיר לדוקטורט בביוכימיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בעין-כרם, ירושלים. הדוקטורט עוסק במציאת חלבוני מטרה חדשים לאנזים mapk בזבוב הפירות – דרוזופילה. המחקר עשוי לקדם את הבנת התהליכים הגורמים לסרטן בבני אדם, ואולי אף להועיל במציאת תרופות חדשות.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> '''בשנת 2008 קיבלו את המלגות:''' &lt;br /&gt;<br /> 1) להקת &quot; סולם ריכטר&quot; אביב רם, מורן שוק, מיכה שטראוס, עומרי שטראוס, צור קרמר, ארבל רום כעזרה להקלטת שירו של עמי : &quot;לילה לבן&quot; שהולחן ע&quot;י אביב רם לרדיו וכן לצילום ועריכת קליפ שייעשה ע&quot;י ארבל רום למען שידור בערוץ 24 ( ערוץ המוסיקה הישראלית) . הקבוצה רואה בחשיפת השיר למאזינים ולצופים בארץ, הזדמנות להעלאת זכרו של עמי ולהכרות עם יצירתו שנקטעה בראשית דרכה.&lt;br /&gt;<br /> 2) שגיא בראון מקיבוץ דליה בנם של יואב בראון ז&quot;ל ועדה תבדל&quot;א כעזרה להשלמת סרט קצר על אביו יואב בראון ז&quot;ל במלאת 20 שנה למותו, סרט העוסק בנושא הזכרון ואיך הוא עומד במבחן הזמן. שגיא משלים בימים אלה ארבע שנות לימוד במחלקה לאומנויות המסך בבצלאל ורוצה להביא לידי גמר את הסרט הזה ועוד סרטים קצרים נוספים שהחל ביצירתם.&lt;br /&gt;<br /> 3) להקת &quot; אופטימוס פריים&quot; : אביב רם, דרור פרקר, עומר דיין, מיכה שטראוס, וצור קרמר כעזרה להפקת שירים ע&quot;י הלהקה שילוו את הפקת ספר שיריו החדש של עומר דיין. כוונת הלהקה היא לחבר מוסיקה לשיריו של עומר ולבצעה גם במסגרת של מופע בערב של הפקת הספר וגם לדיסק שייצא ויינתן עם הספר. חברי הלהקה זוכרים את עמי ואת פעילותו המוסיקלית והיא מהווה להם השראה בדרכם.&lt;br /&gt; &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;''''''בשנת 2009'''''' <br /> <br /> קיבלו את המלגות צור קוצר כעדוד לעבודותו האמנותית בשטח הצילום והציור ועזרה להקמת סטודיו משותף עם רעייתו מיכל שייזום פרוייקטים עצמאיים בתחומי היצירה שלהם: צילום, ציור ואיור.<br /> מיכל שנהר(צהרי)כעידוד לעבודתה בתחומי הפיזיותרפייה ובמיוחד בשטח הטיפול האוסטיאופתי וכעזרה להשלמת מחקר בנושא הטיפול האוסתיאופטי במיוחד בטיפול בחולי צרבת.ולעדי גלילי כעידוד לעבודתה בתחום המוסיקה וכעידוד להשלמת הוצאתו לאור של דיסק הכולל 10 שירים פרי יצירתה, מילים ומנגינה. <br /> בטכס השנה נשאו דברים לזכר עמי ארז פדן , עומרי פישביין ויגאל וילפנד, צור קוצר הציג מצגת מתמונותיו, יעל צהרי קיבלה בשם בתה מיכל את המלגה וקראה דברי הסבר של מיכל על עבודתה, ועדי גלילי ביצעה בעזרת הזמרות הצעירות עמית פישביין ומור תל צור שלושה משיריה, מילים ומנגינה, הערב נחתם בהצגת בכורה עולמית של קליפ לטלביזיה לשירם של עמי פישביין ואביב רם : &quot;לילה לבן&quot; בביצוע של להקת סולם ריכטר: עמרי שטראוס,מיכה שטראוס,מורן שוק,אביב רם וצור קרמר. צילום : ארבל רום.<br /> ביצוע מרגש ונהדר.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> ''''''בשנת 2010''''''&lt;br /&gt; קיבלו את המלגות <br /> האולפנה למוסיקה של המועצה האזורית מגידו כעזרה לקיום כנס &quot; ימי הג'אז במגידו&quot; המוקדש לזכרם של עמי פישביין וינאי וייס ולקידומה וחיזוקה של האולפנה במשך כל ימות השנה.&lt;br /&gt;<br /> מיכה ואיילת שטראוס כעזרה להקמת סטודיו שישמש מקום לייצור גלגלי תפילה שמטרתם לנקות מחשבות ומעשים רעים מן העבר וכן להמשיך ולקדם את פעילותם האמנותית במיוחד בתחומי המוסיקה והציור. &lt;br /&gt;<br /> אביב רם לשם עזרה בהפקת דיסק של סיפורי עדנה קרמר לילדים. דיסק שיופק ע&quot;י אביב רם עם קריינות של בתיה רזניק, מוסיקה ועיבודים של נדב זיו.&lt;br /&gt;<br /> ענבל רותם שגיב ( חברתו של אוריין שפרן) כעזרה בלימודיה במסלול לחינוך מוסיקלי המשותף למכללת לוינסקי וביה&quot;ס רימון ועידוד לפעילותה ועבודתה בקרב שכבות מצוקה בעזרת המוסיקה.&lt;br /&gt;<br /> <br /> הדרך לקבלת המלגות פתוחה לפני כל חברי ובני עין- השופט בבית ומחוץ לקיבוץ. ההודעה על האפשרות לקבל מלגה מוכרזת בראשית אפריל כל שנה ופעם נוספת ב- 1 במאי. הטכס עצמו מתנהל סמוך או ביום פטירתו של עמי ה- 2/7 . <br /> הנהלת הקרן מורכבת מיגאל וילפנד, משה פישביין( נציג המשפחה) ותומר לביא.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> [[Category:ק]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5 2007-10-19T10:30:31Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:שיחת_קיבוץ_שנות_ה70-.jpg|left|thumb|250px|שיחת קיבוץ בחדר האוכל - שנות ה 70]][[תמונה:אהרון_אפרת_אוכל_גלידה_1979.jpg|left|thumb|250px|אהרון אפרת נהנה מפינוקי השיחה...]]&lt;br /&gt;שיחת הקיבוץ ליוותה ומלווה את הקיבוץ מראשיתו,&lt;br /&gt; בימי חדרה וג'וערה היא הייתה מרכז החיים הדמוקרטיים של הקיבוץ: &quot;הערב בשבע רבע&quot; כדברי הפזמון שחיבר הרב נפתלי פיש בשנת 1936(בטרם היגר שנתיים מאוחר יותר חזרה לארה&quot;ב מפחד ההתקפות והיריות בג'וערה)&lt;br /&gt; ייתכן ובתקופה הראשונה היה גם פעמון שהיה קורא את החברים לשיחה ונעשה מאמץ גדול שכולם ישתתפו.&lt;br /&gt;<br /> השיחות עסקו בכל הוויות החיים של הקיבוץ, צחוק ודמע, תקוות ואכזבות, החלטות וערעורים והרהורים..גורלות של חיים, לקבוע מי ייצא לבריגדה בשעת מלחמת העולם השנייה, לפלמ&quot;ח, ואח&quot;כ הגיוסים לצבא, דו שיח מתמיד בין פרט לחברה, ניסיון מתמיד לגשר בין הרצון האישי לרצון הרבים, שיח של יחיד ושיח של כלל.&lt;br /&gt;<br /> בימים הראשונים הייתה דמותה של השיחה מושפעת מן הפעולות בהשומר-הצעיר ולא פעם היה החבר הבודד צריך לעמוד בפני דין החברה על מעשה שעשה, על דברים שאמר על רצונות וחלומות שרצה ולא תמיד מומשו.&lt;br /&gt;<br /> השיחה עסקה בפתרון קונפליקטים בין החברים, בבחירת תפקידים, בדיווח של וועדות על פעילות, בשאלות חינוך ותרבות לצד שאלות אישיות.&lt;br /&gt; השיחה הייתה גם מקום לבירור ולקביעת דרכים משותפות כשלצידה המכשיר רב הכוח של דעת הקהל הקיבוצית והניסיון ללכת בתלם משותף עם התנועה הפוליטית( השומר-הצעיר ואח&quot;כ מפ&quot;ם) והתנועה הקיבוצית ( הקבה&quot;א) וזאת בעזרת השאיפה ל&quot;קולקטיביות הרעיונית&quot; שמדי פעם היינו, הצעירים יותר, קמים נגדה עד שהצלחנו לשנותה מאד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת ולהעבירה מן העולם.&lt;br /&gt;<br /> עד שנת 1993 נערכו שיחות הקיבוץ בחדר-האוכל, כאשר משנות השישים צורף המיקרופון לדוברים.&lt;br /&gt;<br /> ההנחיה של השיחות נעשתה ע&quot;י המזכיר או המזכירים כאשר משנות השמונים היה שלב של כעשר שנים בהם היו מנחים לשיחות שלא מן המזכירות. משנת 1995 חזרנו להנחיה ע&quot;י המזכירים.&lt;br /&gt;<br /> אחד האירועים הקשים שהתרחש בשיחות הקיבוץ היה מותו של השק ( צבי זכאי) ז&quot;ל בזמן השיחה כאשר הוא נפל באמצע דבריו על נושאי השתלמות בפברואר 1980.&lt;br /&gt; <br /> <br /> == להלן סיכום של עשר שנות מועצות חברתיות בשנים 1995-2005 ==<br /> <br /> &quot;בעשר שנים של המועצות החברתיות ואסיפות כלליות נערכו 230 ישיבות וכשמונים משאלי חברים.&lt;br /&gt; <br /> הישיבה הראשונה של המועצה החברתית התקיימה ב- 18.4.95 ודנו בה על סדרי עבודת המועצה ועל מדיניות הקליטה. &lt;br /&gt;<br /> באותם ימים ראינו במועצה החברתית תחליף לשיחת הקיבוץ. בתחילה חשבנו ואף בחרנו בשיטת הפריימריז עשרים וחמישה חברים, כאשר הכוונה הייתה שהם יהיו נבחרי המועצה, ורצינו להוסיף להם עוד שישה-עשר נושאי תפקידים שיהיו הגרעין הקבוע למועצה הנבחרת.&lt;br /&gt; <br /> החידוש שהכנסנו, לעומת קיבוצים אחרים, היה שהמועצה תהיה פתוחה לכל חברי הקיבוץ ואף זכות ההצבעה תינתן לכולם בתנאי שיהיו נוכחים כל זמן הישיבה.&lt;br /&gt; <br /> אחרי כמה ישיבות ראינו שאין משמעות להבדלה בין הנבחרים לבין שאר החברים ולמעשה המועצה פועלת כשיחת קיבוץ או אסיפה כללית לכל דבר, אלא שבניגוד לשיחה, מקום מושבה במועדון לחבר ולא בחדר האוכל.&lt;br /&gt; <br /> מועדי הפגישות השתנו - מצאת השבת,תשע בערב, עם סיום החדשות בטלביזיה שהיה לה רק ערוץ אחד למפגשים בין חמש וחצי לשבע וחצי בימי שלישי, ולאחר כמה שנים – שעות הצהריים של יום שישי.&lt;br /&gt; <br /> • ההחלטה שלנו לאפשר לכולם להצביע ובכך לשמור על הזכות הבסיסית החשובה ביותר עמדה כמה פעמים לדיון ואושרה כל פעם מחדש.&lt;br /&gt;<br /> • מספר המשתתפים בישיבות הוא כחמישים חברים בממוצע. כאשר יש ישיבות בהן השתתפו 30 חברים ויש ישיבות בייחוד בנושאי פרט וחברה או שינויים באורחות החיים שמספר המשתתפים מגיע ל- 80 ואף למאה.&lt;br /&gt;<br /> • כשמונים אחוז מהמשתתפים הם חברים, והיתר הן חברות . החברים גם נוטלים תשעים אחוז מרשות הדיבור ( כדברי האמירה : מעשרה קבין שיחה שנפלו לעולם תשעה לקחו ה... רק במהופך) , היתר מתחלק בין החברות והחברים הצעירים, מתחת לגיל 35.&lt;br /&gt;<br /> • שתי התופעות הללו מחייבות שינוי. אין שום יחס בין המעורבות, האחריות וההובלה של החברות (בכל הגילאים) והחברים הצעירים בכל שטחי החיים לבין נטילת רשות הדיבור מצידם. מעניין בהקשר זה להשוות את ההשתתפות בסדנאות שערכנו בינואר–פברואר 2002 בהן היה יחס <br /> הדוברים בין חברים לחברות שווה, ואפילו עם נטייה קלה לטובת החברות.&lt;br /&gt;<br /> • שיטת ההידברות במועצות בעייתית כיוון שבמקום שיחה ממש שולטים במועצה הנאום וההופעה, צורות דיבור שאינן מתאימות לכולם, ובמיוחד לחברות.&lt;br /&gt;<br /> • את המועצות הנחו המזכירים כאשר אחד מנחה וחברו רושם פרוטוקול. איציק נטל על עצמו את מלאכת הרישום במשך תקופה ארוכה וביצע זאת בצורה מזהירה שקשה להתחרות עמה, יגאל הנחה את רוב המועצות.&lt;br /&gt; <br /> בנושאים כלכליים שנדונו בתוקף של שיחת קיבוץ או בוועדות המשק היה המנחה יהודה ברעם.&lt;br /&gt;<br /> • אמנון ישראלי ויעקב לשם צילמו בכל המועצות והן מתועדות בעשרות קלטות ווידאו. לא נעשתה בדיקה מעמיקה כמה ומי צופים במועצות <br /> מן הבית, אך ידוע שיש ציבור נאמן שעוקב בקביעות אחר &quot;ההצגה הטובה בקיבוץ&quot; וביטולו של שידור, דבר שכמעט ולא קרה, זוכה לתגובה <br /> מיידית.&lt;br /&gt;<br /> • שאלה אחרת היא אם יש מקרים שבהם רצוי, עדיף או ראוי לא לשדר את דיוני המועצה לחדרי החברים. עשינו זאת מספר פעמים קטן כאשר הנושא בו דובר היה עלול לפגוע בצנעת הפרט או חשוב היה שתישמר סודיות.&lt;br /&gt;<br /> • על סדר יומה של המועצה עולים נושאים המובאים על ידי המזכירים, המזכירות המצומצמת, המזכירות הרחבה וכן על-ידי חברים בוועדות.&lt;br /&gt;<br /> • המועצה היא בראש וראשונה הגוף העליון לקבלת החלטות בקיבוץ (כמובן בלי לקפח את השיחה והדיון הציבורי), ולכן, בצד מרחב הזמן, האווירה והבמה להתבטאות שהמועצה מספקת, תפישתנו היא שיש לקבוע מסגרת ברורה של זמן ולחתור לסיכום ולהחלטות.&lt;br /&gt;<br /> • השתדלנו לפרסם על הלוח הודעה על סדר-יומה של המועצה בכל יום רביעי בבוקר, ולהפיץ בצהריים דף מכין, מידע נוסף וסדר-יום בתאי הדואר של החברים. עבודה זו נעשתה בצורה מצוינת ע&quot;י נאווה, יהודית ובתיה רזניק ועל-כך המון תודה.&lt;br /&gt;<br /> • בכל שנה היו בממוצע כעשרים-עשרים וחמש מועצות וקרוב לעשרה משאלי חברים. השתדלנו בסופו של כל דיון לקבל החלטה ולא להעביר את הנושא למשאל חברים, אלא אם זה נדרש על-פי החוקה (קבלת חברים, בחירת תפקידים מרכזיים, נושאים עקרוניים), או ששלושים אחוז ממשתתפי המועצה דרשו זאת בהצבעה.&lt;br /&gt;<br /> • בחמש השנים האחרונה הובאה למועצה מועמדתם לחברות של כשישים חברים חדשים, וממנה הועברה למשאל חברים. כל המועמדים התקבלו, הן במועצה והן בקלפי. מתוך המתקבלים שלושים ושניים בני-קיבוץ ועשרים ושמונה בני זוג או נקלטים. ( ההתייחסות בנושא זה היא לחמש השנים האחרונות, הכוונה ל- 2000-2005).&lt;br /&gt;<br /> • סביב הכיבוד שהוגש במועצות (חשוב ביותר!), ובמיוחד כאשר נכלל בו ארטיק, היו לא פעם מאבקים, אך בממוצע מדובר בעוגיות, שתייה חמה וקרה, ובקיץ פירות.&lt;br /&gt;<br /> • בחמש השנים האחרונות הוספנו את תכנית הפעילות החברתית של הקיבוץ לתכנית המשק, וכל שנה אנו מציגים יעדים ומשימות לפעולה השנתית ובסוף השנה בודקים את הביצוע. בדרך זאת יש מעקב לאחר קיום ההחלטות וביצוען.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> == בשנתיים האחרונות שינויים נוספים: ==<br /> בשנתיים שעברו מאז הסיכום שלעיל השתנו דברים, ונושאי תפקידים . <br /> בשנת - 2006 הוחלט לאחד את ישיבות המועצה החברתית עם ישיבות וועדת המשק ולתת להם את השם אסיפה כללית.&lt;br /&gt; <br /> האסיפה מנוהלת ברוב ישיבותיה ע&quot;י המזכיר החברתי יניב שגיא, כאשר נעמי נוימן המזכירה הארגונית עוזרת לידו בשולחן הנשיאות. בנושאים הכלכליים מנוהלת האסיפה ע&quot;י רכז המשק חיים ארבל.&lt;br /&gt; <br /> נמשכת הרציפות של כינוס האסיפה והיא מתכנסת כמעט כל שבוע.&lt;br /&gt; <br /> חידוש מרענן וחם הונהג עם הכנסת המרק כתוספת לכיבוד בסתיו ובחורף.&lt;br /&gt; <br /> במסגרת הניסיון לצרף יותר חברים לאסיפות וביניהן אמהות צעירות וחברים צעירים הוצע והוחל לפני כחצי שנה לבצע ניסיון של כמה חודשים לקיים את האסיפות ביום שישי בשעה 10:30 בבוקר במקום בשעה 13:30 כפי שהיה נהוג בשנים האחרונות. לאחר שלושת חודשי הניסיון הגיעה המזכירות ובעקבותיה האסיפה למסקנה שיש להחזיר את קיום האסיפה לזמנה הקודם 13:30 בצהרים אך להמשיך לחפש פתרונות יצירתיים בנושאי השתתפות הצעירים והחברות הן באסיפות עצמן והן בלקיחת רשות הדיבור.&lt;br /&gt;<br /> <br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> [[Category:ש]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%AA%D7%A7%22%D7%97 2007-10-18T21:47:21Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:קופון_לשימוש_חברי_הקיבוץ_1980.jpg|left|thumb|250px|קופון לשימוש חברי הקיבוץ - 1980]]<br /> <br /> תק&quot;ח= תקציב חברים&lt;br /&gt;<br /> עד תחילת שנות ה-80 נוהלו כספי החברים בשיטת ה&quot;קופונים&quot;.<br /> רוב צרכי החברים הוקצו כזכויות לקבלת מצרכים:<br /> הלבשה, הנעלה, &quot;אספקה קטנה&quot; ,&quot;נסיעות קרובים&quot; , &quot;חלוקה חופשית ברמפה&quot;.<br /> אך כסף מזומן ניתן היה לקבל ב-&quot;קופת בית&quot; כנגד קופונים.<br /> הקופונים הוקצו לחבר או למשפחה על סמך פרמטרים של מצב משפחתי בלבד.<br /> <br /> כאשר השתוללה האינפלציה בישראל בשנות ה-70 נוצרה בעיה של התאמת יתרת הקופונים למדד המחירים כך שמדי רבעון היו החברים מגיעים עם יתרת הקופונים שנשארו ברשותם אל נציג הגזבר, ושם קיבלו תוספת לפי שיעור ההתיקרות בתקופה.<br /> <br /> בשנת 1981 הוחלט על כניסה לעולם המחשבים, ועדת המשק אישרה הצעה של צוות מיוחד אשר מונה לבחירת סוג המחשב ומערכת התוכנה המתאימים לניהול משקי. כך נבחר לאחר ויכוח ממושך מחשב IBM מסוכ s/36 שהצטיין בזכרון ענק 64K ודיסק דמיוני בקיבולת של 64 MB !!!<br /> <br /> התכנות התבצע בשפת RPG שראשיתה עוד בדור שבו המחשב קרא הוראות מכרטיסי קרטון מנוקבים,אך שפה זאת אפשרה עיבוד זריז של נתונים רבים בשיטות שפיתחה חברת IBM .<br /> <br /> התחלנו ( אבשלום לב ועמוס נבו ) לפתח תוכנה לניהול התקציבים האישיים , ותוך מספר שבועות יכולנו להציג את המערכת הבסיסית ולהתחיל את המעבר מקופונים לניהול חשבונות ממוחשב.<br /> <br /> הוקם למעשה לראשונה בסיס נתונים של אוכלוסיית הקיבוץ על מאפייניה השונים, הוגדרו הקצבות למספר סעיפים מצומצם ןבמיוחד היתה הפרדה בין התקציב האישי לתקציב הריהוט.<br /> כל אחד מהם נוהל על בסיס הצמדה למדד ספציפי.<br /> <br /> עם הזמן הומרו יותר ויותר &quot;זכויות&quot; להקצבה כספית והגענו ל-&quot;תקציב כולל&quot; <br /> למעשה בתהליך ארוך והדרגתי הופרטו תקציבים ציבוריים ונקבעה אופן החלוקה של התקציב לפרטים.<br /> <br /> החלק של התקציב האישי בתוך סך הוצאות הקיום עלה מ- 10% למיטב זכרוני עד כ- 48% כיום ( 2007 ), והשינוי דרש התמודדות לא פשוטה עם הרגלים עתיקים ו&quot;זכויות היסטוריות&quot; שקשה היה לפרוע אותם: <br /> נזכיר למשל את חוב הריהוט ובנק הנקודות של זכויות נסיעה לחו&quot;ל שהצטברו לממדי ענק<br /> ואשר העברתם לתקציב החברים כיתרה פנויה לשימוש חופשי דרשה פרישה של למעלה מ- 10 שנים.<br /> <br /> התוצאה: ככל הנראה כיום יש בשיטה הנוכחית גמישות רבה ואפשרות שימוש לפי העדפה אישית או משפחתית.<br /> <br /> מי מעלה על דעתו היום שיטות של חלוקת חולצות שבת או הקצבה של טבלת שוקולד אחת לחודש למשפחה.</div>

Amosn http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A1%D7%9E%D7%9C%D7%99_%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D 2007-10-08T10:52:31Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:סמל_בוגרים.JPG|left|thumb|250px|סמל בוגרים]][[תמונה:אייל_יסעור_מקבלים_סמלי_בוגרים-1961.jpg|left|thumb|250px|קבוצות אייל ויסעור מקבלות סמלי בוגרים 1961]]ערך רב ייחסו בתנועת הנוער השוה&quot;צ לסמלים ולטכסים, אותם שילבה בכל פעולותיה כאמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה.&lt;br /&gt; התנועה עמדה על הצורך של נערים לעבור טכסי התבגרות המעניקים להם &quot;אישור&quot; שהם ראויים לעבור משלב לשלב במסלול התבגרותם, ולהשתייכותם ל&quot;שבט&quot; השומרי. שיאו של תהליך ההתבגרות צוין בקבלת סמל הבוגרים שניתן לחברי התנועה הראויים, בכיתות י&quot;א. כנראה שהיה נסיון מצד ההנהגה הראשית, בתחילת שנות ה-50 להעביר את שיחות סמלי בוגרים לכיתה י&quot;ב, אך &quot;מדור המוסדות&quot; התנגד לכך בטענה שהחניכים מתקבלים לחברות בקיבוץ עוד לפני יציאתם לצבא, כך משמש הסמל שניתן בסוף כיתה י&quot;א , מנוף לפעילות קיבוצית ותנועתית בקן המקומי, ונושאי הסמל משמשים דוגמא ומופת לשכבות הצעירות במוסד החינוכי(18.3.1954).<br /> <br /> <br /> צורתו של סמל הבוגרים הועתקה מהתנועה בפולין, כאשר מסגרתו עשויה עלי דפנה ועלי אלון, במרכזו חבצלת המסמלת את הצופיות העולמית, החבוקה במגן דוד ובתחתיתו נחקקו המילים &quot;חזק ואמץ&quot;. &lt;br /&gt;אם בגילים הצעירים קיבלו הנערים את סמלי בני מצדה ומאוחר יותר את סמלי הצופים באופן קבוצתי ומשותף, הרי סמל הבוגרים ניתן לכל חניך באופן אישי לאחר שיחות קבוצה הבוחנות כליות ולב.&lt;br /&gt;<br /> <br /> בתחילת שנת 1955 כותבת אילנה גולן(קבוצת עופר)מאמר בעיתון &quot;ניב הקן&quot; מס' 2 &quot;עם קבלת סמלי בוגרים&quot;. מאחר והיא אינה רוצה לפרסם פרטים אינטימיים מהשיחות, היא מתיחסת להיבט הקבוצתי!קבלת הסמלים היא מעין סיכום חיובי לפעילות הקבוצתית בתנועה בכל השנים, זאת אפ&quot;י ציוויי התנועה ודיברותיה. מי שלא קיבל את סמל הבוגרים הוא אינו אבוד לתנועה. נהפוך הוא. חבר יכול בהחלט לתקן את דרכיו ולקבל את הסמל מאוחר יותר. השיחות שלנו היו רציניות - כותבת אילנה - הראנו בגרות וכל חברי הקבוצה באו לידי ביטוי.לא חיטטנו יתר על המידה אך עמדנו על הפרטים. אומנם החמרנו, אך גם התחשבנו בבעיותיו שלכל פרט. השיחות ליכדו את הקבוצה, הרימו את המוראל והביאו לביקורת בונה. מחוסר זמן לא הגענולעבור חומר רעיוני, עוד נצטרך לעבוד על זה.<br /> באותו העיתון נעמי מקבוצת עופר מציינת את התחומים בהם &quot;נבדקו&quot; חברי הקבוצה בשיחות סמלי בוגרים: לימודים, קריאת עיתון, ביסוס אידיאולוגי ופעילות חברתית. <br /> <br /> צביה מוריס (קבוצת עופר), מנסה להסביר את החשיבות שהייתה לסמל הבוגרים, בדוגמא שחוותה אישית: &lt;br /&gt;&quot;סמל הבוגרים היה בשבילנו ממש &quot;קדוש&quot;, עד כדי כך, שאני חליתי עם חום גבוה, לאחר שאחד המדריכים איבד את סמל הבוגרים שלי, שהשאלתי לו להציג בקבוצתו&quot; (מוסד הרי אפרים 1954).&lt;br /&gt; <br /> בשנת 1956 כאשר קבוצת &quot;איילה&quot; עברו את ברורי סמלי הבוגרים, כותבת חנה .ק. &quot;לניב הקן&quot; ברוח חיובית מאוד. חנה רואה בסמלי בוגרים הזדמנו מצויינת להכיר לעומק את חברי הקבוצה, כאשר האווירה בקבוצה מאוד פתוחה ואינטימית, תוך אמון הדדי ועידוד מלא מצד חברי הקבוצה. &quot;...הבירורים אפשרו לנו להכיר את האדם כמות שהוא ולהכיר יותר כל פרט בקבוצתנו...קרבו לבבות והביאו ליתר אמונה והבנה הדדית&quot;.<br /> <br /> בתיה אביר ציפתה לשיחות סמלי בוגרים בחרדת קודש, בתחושה שהנה הקבוצה מגיעה לשיא הבגרות-התנועתית, לדבר המסמל יותר מכל את ערכי התנועה, את דיברותיה וציווייה. כיום בהסתכלות לאחור, בתיה חושבת ששיחות סמלי בוגרים היוו אירוע קשה ביותר לחלק מחברי קבוצתה, בעיקר לאותם שספגו ביקורת קשה ופוגעת, עד משפילה. ייתכן ומספר חברי קבוצה נושאים איתם את הצלקות עד היום - היא אומרת. <br /> <br /> == מגשים בחברה השומרית ==<br /> <br /> בשנת 1948 פורסמה בעיתון השוה&quot;צ &quot;על החומה&quot; אמירה חד משמעית לגבי סמל הבוגרים: &quot;...סמל הבוגרים של תנועתנו אינו בלבד סימן להשתייכות תנועתית. זהו סמל כבוד של אדם שגמר אומר להקדיש את חייו למפעל הציוני של עמנו ולרעיון הסוציאליזם והאחווה בעולם...הוא מתחייב להגשמה (בקבוץ) במאה אחוז, בכל רגע ובכל שטח בחיים&quot;.&lt;br /&gt;<br /> קדמו לקבלת הסמלים שיחות &quot;וברורים אישיים&quot; ארוכים ומעמיקים. על הנער בו דובר באותו הערב היה &quot;להתוודות&quot; בפני חברי קבוצתו על מעשיו למען התנועה, על הישגיו, מחדליו וכישלונותיו האישיים בתחומים שונים ועל תפיסותיו הרעיוניות. לאחר מכן כל אחד מהקבוצה חיווה את דעתו על אותו נער, ציין את הישגיו, ביקר את מעשיו ועמד על פגמיו. &lt;br /&gt;בסיומה של כל שיחה כזו התקיימה הצבעה, שקבעה האם ה&quot;מועמד&quot; ראוי לקבל את סמל הבוגרים ואם לא. נערים שלא נמצאו ראויים, נאלצו לעמוד מאחור, חפויים, במפקד ל&quot;ג בעומר, כאשר חבריהם צעדו קדימה וענדו את הסמלים המיוחלים. על-פי עדויות של בוגרי התנועה למדים אנו שאותן שיחות ש&quot;בחנו לב וכליות&quot;, היו רוויות מתח רב, פעמים הטיחו ביקורת קשה ואכזרית ופגעו בחלק לא קטן מהמשתתפים. <br /> <br /> דב ורדי, שהיה מחנך של קבוצת עופר במוסד החינוכי, קיבל על עצמו את תפקיד המדריך השומרי בשיחות סמלי בוגרים, לבש חולצה שומרית, והוא גם העניק את סמלי הבוגרים במחנה צופי בסוכות (18.10.54)לאותם חניכים שלא קיבלו את סמלי הבוגרים בכיתה י&quot;א.<br /> באותו מפקד דב ציין את ההתקדמות הרבה שעשו החניכים הנ&quot;ל בהתנהגותם ובמעורבותם בעשייה השומרית, שזיכו אותם עתה בסמל הנכסף. בתנועה ניסחו זאת באותה התקופה: הסמל כמנוף לשיפור האדם. <br /> <br /> <br /> אנו מוצאים גם עדויות חיוביות על שיחות סמלי בוגרים, כמו עדותה של חנה ק' מקבוצת איילה בעיתון &quot;ניב המוסד&quot; (1957). חנה מציינת שהבירורים תרמו רבות לקבוצה. החברים סיפרו על בעיותיהם האישיות ועל רגשותיהם, כאשר הם בטוחים שחבריהם נותנים בהם אמון ומוכנים לעזור להם. חברי הקבוצה פתחו את ליבם באווירה מקבלת, נוחה ואינטימית. כך הקבוצה לומדת להכיר את חבריה. חנה מסיימת במילים: &quot;הבירורים אפשרו לנו להכיר את האדם כמות שהוא, קרבו לבבות, והביאו ליתר אמונה והבנה הדדית בינינו&quot;.<br /> <br /> <br /> מענינים מאוד קטעים מכתביו של דב ורדי שהיה מחנך בקבוצת &quot;רימון&quot; ותיעד את השיחה המקדימה לברורים(1961). (מפאת החיסיון על השיחות, אביא כאן רק את ההתייחסות הכללית): &quot;מהו סמל הבוגרים? סמל התנועה הוא איננו רק חתיכת פח. גם דגל לאומי אפשר להפוך לסמרטוט. במערכת הסמלים והטקסים של התנועה - זהו הטקס העליון...<br /> מהי מטרת הברור: לבחון כל פרט בדרכו כבוגר תנועת השוה&quot;צ שמגמתה - הגשמה בקיבוץ. לבחון את דרכה של הקבוצה. אין כאן כוונה לצידוק חולשות, כי אם צריך לשמוע מכל חבר מה הוא עושה למען קיים את דרכה של התנועה ולבסוף: להביא כל פרט להכרזה על הליכה לקיבוץ והגשמה=לחיות את האידיאלים של התנועה.../ שאלות שעלו בשיחה: אני איני מכיר את הקיבוץ מספיק, למרות זה שאני חי בתוכו ולידו. תמיד מתגלות לי תופעות חדשות המפתיעות וגם מאכזבות, איך אכריע?... / אני איני מכיר את עצמי ואת החיים מספיק. עומדות לפני עוד 4 שנים עד שאגמור את הצבא - ואני עלול להשתנות. / אני אינני מכיר צורות חיים אחרות. איני רוצה להכריע באופן אוטומטי&quot;. <br /> מהם הפרמטרים לבחון האם החבר ראוי לקבל סמל בוגרים?&lt;br /&gt;<br /> - האם הוא מגשים את את ציוויי התנועה (הדיברות, סגנון חיים, הקווים האידיאולוגיים). &lt;br /&gt;<br /> - האם ממלא אחר ציוויי הבית הקיבוצי בשטחי הלימוד והעבודה. &lt;br /&gt;<br /> - האם מקיים יחס חברי לגבי כל אחד.&lt;br /&gt; <br /> - פעילותו של החבר.&lt;br /&gt; <br /> - האם הוא בעל &quot;הכרה&quot; ומה הוא עושה לגבש את עמדותיו.&lt;br /&gt; <br /> - מה יחסו אל הקיבוץ&lt;br /&gt; <br /> - הצהרה על הגשמה בקיבוץ והזדהות עם הקבה&quot;א...&quot; <br /> <br /> == &quot;עד העצם&quot; ==<br /> את רצף הקבוצות העורכות שיחות על סמלי בוגרים, קטעו במוסד הרי אפרים קבוצות עמירים-אלון (1971), שהתמרדו כנגד &quot;המכבש הקבוצתי&quot;, כפרו בסמכות המבוגרים והתפרסמו כשוחטי פרות קדושות. אברמל'ה שרון (אלון) קושר זאת לאוירה האנטי ממסדית שהצמיחה את העיתון המחתרתי &quot;עד העצם&quot;, שפורסם במוסד ע&quot;י מספר בנים &quot;מרדנים&quot; מהקבוצות הללו, והוא בתוכם. אותם חניכים הביעו את דעותיהם הנון-קונפורמיסטיות, המותירות לחניכי המוסד את זכות &quot;המחאה&quot; ואת חופש הדעה. כבר בשנת 1970 מגלים אנו מאמרים בעיתני מוסד הרי אפרים הדורשים שינוי גם בתנועה החינוכית. בעיתון &quot;הד המוסד&quot; ממשיך דרכו של &quot;עד העצם&quot;, כותבים מדריכים בשוה&quot;צ, שהמציאות של הקיבוץ ובית ההורים הם שונים לגמרי מהדרך של בוגרי המוסד. הקיבוץ - הם כותבים - אינו יכול להשאר כמו פעם וגם בו צריכים לחול שינויים. בשוה&quot;צ, כל תחום המפקדים, טכס וסמל והחולצות השומריות צריכים לעבור שינוי. ההגשמה בקיבוץ צריכה לבוא כאידיאל ולא , כפי שקורה היום, באופן סטיכי. בדיונים על סמלי בוגרים לא צריך להתחייב להגשים בקיבוץ השומרי, מספיק שאנחנו פעילים בתנועה. אנחנו מורדים בחברה הקיבוצית - כותבים חניכי &quot;אלומה&quot; ואורים&quot; - ולא בעקרונותיה. אנחנו, כחברי תנועה, באים לשנות את פני הקיבוץ. &lt;br /&gt;<br /> קבוצת רקפת שהגיע לפירקה בשנת 1972 כבר הלכה בעקבות קודמותיה ולא ערכה דיונים על סמלי בוגרים, מה גם שההדרכה התנועתית באותן שנים הסתיימה כבר בכיתה יוד. <br /> ( יגאל וילפנד שהיה מדריך בקבוצות הבוגרות בסוף שנות השישים ואח&quot;כ מחנך ומורה בשנות השבעים טוען כי &quot;המתמרד&quot; הראשון ברצון לקבלת סמל הבוגרים היה רן וויגרט מדליה בשנת 1961, ולאחריו היה &quot;מרד זוטא&quot; בקבוצות ערבה לבנה שהדיונים אצלם התקיימו ב-1966 ושם הייתה קבוצה של כמה חברה שהתנגדו בתוקף לקבל סמלי בוגרים ולא שעו לנסיונות השכנוע של המדריכים ושל רכז ההנהגה הראשית אריה יערי מעין - דור (אבא של מיכל ) שהוזמן במיוחד לנסות לשכנעם. עדות על כך התקבלה לאחרונה ממש בכנס של אותן קבוצות שנערך בעין-השופט בשבת 10/11/07) &lt;br /&gt;<br /> == כוחו של חינוך ==<br /> <br /> אפשר לתלות את תופעת &quot;שיחות סמלי בוגרים&quot; ואופיין באמונה הבלתי מתפשרת שרווחה בשומר הצעיר ובמוסד הרי אפרים לגבי &quot;כוחו&quot; ויכולתו של החינוך לשנות את האדם, פעמים רבות באמצעות דעת הקהל והחברה. החתירה הבלתי נלאית ל&quot;אמת&quot; מוחלטת, ללא פשרות, החושפת כל פגע, הייתה אופיינית לנוער בכלל ובפרט לחבורת נערים החיה יחדיו באינטימיות רבה, בהם חייו של הפרט חשופים לכל. &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עמוס כרמל<br /> <br /> [[Category:ס]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D 2007-10-08T09:25:59Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>משהו על השירים&lt;br /&gt;<br /> 1997, לרגל חג השישים לעין-השופט. (נכון גם לחג השבעים)&lt;br /&gt; <br /> השירים מלווים אותנו מן הימים הראשונים/ עוד בטרם היו מגורים ראויים/ והפרימוסים הפריעו לחיי הזוגיות באוהלים/ כבר היה צריף למוסיקה ולקריאה/ המלווה אותנו מימי חדרה ועד עתה. //<br /> שם, יהושע לייבנר משמיע תקליטים/ אייבי מזיז ברטט את הכלים השחורים-לבנים/ וברדיו היחיד העומד ליד העיתונים והספרים/ שומעים את החדשות ומנהלים את העולם בוויכוחים. // &lt;br /&gt;נעימה מלמדת שירים ומנצחת על מקהלת הילדים/ וטוטו מדליה שלומד אצל אריה אפייה/ מנצח בערבים על המקהלה/ זו המקהלה שבזמריה, מכה בסלע בחוזקה/ ודואגת שהזמיר לא יפריע בשיר/ ואת החיילים בחזית לא יעיר. //&lt;br /&gt; נחמן בעומר שואל: האקצור?/ ואנחנו עונים: תקצור כבר תקצור/ והשמש שקעה בין ההרים/ והרועה של יענקלה לא כל-כך עצוב לאחר שהכבשים חיסלו את שדה האבטיחים. ואגלי הטל של יזהר כמה יפים וצלולים/ לאור מילותיו של משה פישביין, מאירים. // &lt;br /&gt;והיו שירי אמא רוסיה שבאהבה ראשונה וליד מדורה שרנו בשקיקה את... את חכי לי ואחזור... ועל רותי המפליגה עם כל גל/ ואפור היה הסלע במשלט/ ובין שלוש לבין ארבע דולקים פנסים. //&lt;br /&gt; זוכרים ערב אחד בטנטורה, על אי היונים, לימד אותנו נועם את &quot;שאון התותחים&quot; שלא נדם במשך שנים / והלך עמנו ועם חברינו שנפלו במלחמות ובדרכים. //&lt;br /&gt; ושנים אחר-כך התוודענו לסתיו נוגה ירד על חלוני/ והוספנו... אל תבכינה/ הבנות... זה נכנס כבר לחדר. //&lt;br /&gt; ועדיין לא דיברנו על המשוואה בין הפועל תל-אביב לדינמו מוסקבה/ ולא על פורים שבוטל בגלל שהעולם הוכה עם הסתלקותה של &quot;שמש גדולה&quot;/ כי אחרי הכל היה זה חלום גדול שהדליק מדורות וגם לנו, שהורינו בנו לאורו ולאורה של ציונות מגשימה את אחת מן היצירות היפות של המאה/ היה משהו שנלקח משם/ לפחות התקווה והאמונה. //&lt;br /&gt; ויותר מכל הייתה התנועה/ משפחת השומר הצעיר/ חולצה כחולה והיא עולה/ סמלי הבוגרים, מתכון לטראומה בימים האחרים/ הטיולים, הבירורים/ העבודה, התרבות/ ערבי השישי/ האמונה התמימה שמה שנחליט בחדר האוכל, בשיחה/ ישנה את העולם/ והוא שינה.&lt;br /&gt;<br /> ועדיין לא אמרנו דבר על שירי הרועים, האהבה והמדורה, על שירי הערש שלא פעם הבהילו ויצרו פחדים שפרנסו פסיכולוגים ומומחים/ ולא תיארנו את מעגלי הרוקדים ביום שמחה/ רקדני הדבקה וריקוד חסידי בחתונה/ ולהבדיל את המנגינה העצובה בשעת אבל ואזכרה. //&lt;br /&gt; עכשיו כבר שישים/ ארבע דורות של שירים/ ארבע דורות של בנים ובני בנים של עין-השופט שהיא בית וגם דרך/ שהיא מנגינה שכל המעיינות זורמים אליה והיא אינה מלאה. //&lt;br /&gt; ועכשיו בשעת שמחה/ כאשר כולנו בצוותא יושבים/ ומכל קצווי הארץ והעולם אליך נקבצים/ עכשיו אנחנו שרים ביחד את הזיכרונות/ הגעגועים/ מעשי הלב, האהבות/ ומסתכלים בתקווה אל הימים הבאים/ אל השירים החדשים/ עכשיו מותר לומר לעין-השופט שלנו/ &quot;ישנן אולי יפות ממנה/ אך אין יפה כמוה&quot;.&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> [[Category:ש]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%93%D7%95 2007-09-16T06:48:14Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div> <br /> ביה&quot;ס תיכון אזורי &quot;מגידו&quot; הוקם בשנת 1996 נמצא בבעלות המועצה האזורית מגידו. לומדים בו תלמידי כל 13 הישובים של המועצה האזורית, מושב היוגב ותלמידים מיישובים נוספים. אוכלוסיית התלמידים מגוונת ואיכותית. צוות העובדים של ביה&quot;ס מונה כמאה ועשרים איש לרבות מורים חלקיים ועובדי מנהלה. ביה&quot;ס הנו מקיף ושש שנתי במבנהו, בנוי ופועל בדרך ייחודית ומנוהל תוך זיקה לישובים החברים בו והמיוצגים בהנהלה הציבורית הרחבה של ביה&quot;ס. בית הספר אוטונומי מבחינה כלכלית ופועל לפי עקרון של ניהול עצמי במסגרת תקציבית סגורה.<br /> <br /> <br /> == העקרונות החינוכיים המרכזיים בביה&quot;ס: ==<br /> :-התלמיד במרכז: תשובות מגוונות ואינטגרטיביות לכל תלמיד.<br /> :-דגש על מיומנות חשיבה, למידה ושימוש בטכנולוגיה ובמידע, ועבודת צוות.<br /> :-לימוד מיומנויות בין אישיות המסייעות לעבודת צוות.<br /> :-גישה הוליסטית לתלמיד ולתפקידי בית הספר.<br /> :-פיתוח גישה הומניסטית וזיקה לקהילה.<br /> :-התחדשות ורלבנטיות כחלק מהתרבות הבית ספרית.<br /> :-גמישות, רב מימדיות ורב תחומיות: לימוד התמצאות במצבי שינוי, מסגרות לימוד גמישות, תכניות אישיות.<br /> <br /> <br /> == מה מייחד את ביה&quot;ס? ==<br /> :-ביה&quot;ס מתוכנן כך שמבנהו הפיזי והארגוני תומכים בעקרונותיו החינוכיים.<br /> :-תכנית הלימודים היא בעלת מימדים בין תחומיים ואינטגרטיביים, מתמקדת ב&quot;בעיות אמת&quot; ועושה שימוש בשיטות הוראה והערכה מתקדמות.<br /> :-בית הספר מקיים דיאלוג חינוכי מתמיד המבוסס על קשר ויחס אישי<br /> <br /> <br /> == ייחודו של בית הספר מתקיים בשני צירים: ==<br /> === א.למידה במרכזי למידה רב תחומיים (מלר&quot;תים): ===<br /> :-ביה&quot;ס בנוי משישה מלר&quot;תים, העוסקים בתחומי תוכן שונים. כל מלר&quot;ת הוא בית, צוות מורים אוטונומי המגבש תכנית לימודים בין תחומית :או אינטגרטיבית במקצועות הלימוד של המלר&quot;ת, מאגר משאבי למידה אוטונומי (מחשבים, ציוד אורקולי וייעודי), סביבה לימודית :ושיטות הוראה והערכה התומכות בתכני הלימוד.<br /> :-תלמידי כל שכבה בביה&quot;ס מגיעים לכל מלר&quot;ת ליחידת ללימוד של שעתיים.<br /> :-הסיוע לתלמידים בעלי צרכים יחודיים ניתן בתחומי המלר&quot;ת או במרכז המסייע.<br /> :-מנהל המלר&quot;ת הוא חבר בהנהלת ביה&quot;ס.<br /> === ב.המערך החינוכי: ===<br /> :-לכל כ 32 – 28 תלמידים יש מחנך/ת, הממלא את תפקידי הליווי והסיוע החינוכי בכל התחומים של פעילות חניכיו בבית הספר: קשר אישי :זמין, קשר עם המורים, המשפחה, מערכת הייעוץ, החינוך המיוחד וכיו&quot;ב.<br /> :-המחנך/ת נפגש/ת עם קבוצתו כל בוקר למפגש בוקר , המשמש לבדיקת נוכחות והעלאת תכנים שונים. בנוסף, הוא מקיים פגישות אישיות עם :חניכיו.<br /> :-הצוות החינוכי של כל שכבה מורכב ממחנכי השכבה, יועצת השכבה ומחבר הנהלה.<br /> :-החינוך החברתי ולימוד תכנים של כישורי חיים נעשה במסגרת מלר&quot;ת כישורי חיים, העוסק בתחומי החינוך הגופני והחינוך החברתי במשולב.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> המערכת מוסיפה : <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt; לאחרונה פורסם בראש חוצות ובעמוד הפותח של ידיעות אחרונות מיום שישי 23/11/07 כי ביה&quot;ס מגידו הוא אחד מבין חמשת התיכוניים בארץ עם האחוז הגבוה ביותר של התגייסות לחיילות הקרביים בצה&quot;ל!&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> גדי רקובסקי<br /> <br /> [[Category:ב]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94_400 2007-09-03T09:11:58Z

<p>תקציר: הגן על [[גבעה 400]] [edit=sysop:move=sysop]</p> <hr /> <div>[[תמונה:בנקו_עם_משפחת_שגיא_בחתונה_של_גיל_ואביגיל.jpg|left|thumb|250px|תמונה מחתונתם של גיל ואביגיל שגיא על גבעה 400]]לגבעה המתנשאת מדרום-מזרח לשרידי &quot;כפרין&quot; ומדרום לרכס &quot;בית ראס&quot; (חורבת בית ראש) ארבעה שמות מוכרים: &quot;גבעה 400&quot;, &quot;תל זארק&quot;, &quot;כפרין 9&quot; ו&quot;גבעת הנשימה&quot;. הראשון והרווח שביניהם מציין את העובדה שפסגתה בגובה של 400 מטר מעל פני הים. <br /> <br /> &quot;תל זארק&quot; הוא שמה בפי הערבים שהתגוררו בעבר באזור. פירושו &quot;הגבעה הצופה למרחוק&quot;. כך הסביר לי ידיד מתושבי האזור. גם אם יתכנו פרושים נוספים, זהו פרוש יפהפה ומתאים מאוד לגבוהה בגבעות &quot;רמת מנשה&quot; (&quot;ארד-אל-רוחה&quot;) המצטיינת בתצפית מדהימה לכל רוחות השמיים. ביום של ראות טובה ניתן לראות ממנה בבהירות את שפלת החוף והים ממערב, מחוף הכרמל, דרך בקעת אלונה, גבעת אולגה וחדרה ועד איזור נתניה. משם מסובבים את המבט אל &quot;הר אמיר&quot;, הנראה כה קרוב, עד שנדמה שאפשר להציץ לחלונות בתי אום-אל-פאחם&quot; ולגעת באתר &quot;שיך-א-סקאנדר&quot;. ממזרח שרוע עמק יזרעאל, על מאגרי המים ועל שדותיו המעובדים, הנראים כמשבצות צבעוניות של חום ירוק וכחול. מעבר לשדות העמק מתנשאים הרי נצרת, הר תבור, גבעת המורה והגלבוע. כאשר הראות טובה באמת, רואים גם את הרי הגלעד, הרי הגולן והחרמון המושלג. מצפון צופה עלינו הר הכרמל, על יערותיו ועל ישובי הדרוזים שהוכרזו לאחרונה כ&quot;עיר הכרמל&quot;. רכס ה&quot;מוחרקה&quot; הנראה מעין השופט כפסגת הכרמל, נראה מכאן כמקום כלשהו באמצע ההר. מתחתיו אפשר להבחין בשרידי &quot;אום-אל-זינת&quot;, הכפר הערבי שהיה ידוע בבנותיו היפות. <br /> <br /> לשמה השלישי, &quot;כפרין 9&quot;, במניין שדות הפלחה (לשעבר) של הקיבוץ, אחראים הפלחים הנועזים מדור הוותיקים. בשנות החמישים של המאה הקודמת החליטו הפלחים, בהנהגת יהושע דיין וברוך יציב, לעבד ולזרוע את מדרונותיה התלולים של הגבעה. הם האמינו כי כך &quot;יגאלו אדמות המולדת&quot; ויגדלו ההכנסות לקופת הקיבוץ. תוצאת הניסיון הנועז הייתה נזקים גדולים לכלים החקלאיים, סחף של מאות טונות אדמה, שהייתה שטחית מאוד גם לפני כן, ויבולים דלים, שהיו עולים באש אימוני צה&quot;ל באביב. לאחר שנות עיבוד כושל ומתסכל, לפני יותר משלושים שנה, נזרעה הגבעה ב&quot;נשרן&quot; (צמח עשבוני רב-שנתי) למרעה. מאז היא משמשת כמרעה לבקר ועד היום אפשר להבחין בצמחי הנשרן על מדרונות הגבעה. <br /> <br /> את שמה הרביעי, &quot;גבעת הנשימה&quot;, נתנו לה החיילים, שהתאמנו עליה והגיעו לפסגתה ללא אוויר, נושפים ומתנשמים בקושי. כל השטחים מסביב לגבעה הם שטחי אימונים של צהל (ראו פרשת אדמות אל-רוחה) בנוסף להיותם שטחי מרעה לבקר. בשנים האחרונות, בשבתות ובימי חג, מרבים להעפיל למרומיה רוכבי אופני ההרים, השמחים לעצור על פסגתה למנוחה ולתצפית על הנוף המרגש. &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> אלישע שפירא<br /> <br /> [[Category:ג]]</div>

יגאל http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%9F 2007-08-24T07:55:29Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:אוסישקין_ודר_רופין_בביקורם_ב-1939.jpg|left|thumb|250px|אוסישקין ורופין מבקרים בעין השופט 1939 עם ילדי אורן ועופר והמטפלות רחל גוברמן ופנינה לייבנר]]מנחם אוסישקין נולד ב- 14/8/1863 ונפטר ב- 2/10/1941, היה ממנהיגי התנועה הציונית ברוסיה , מראשי המתנגדים לתוכנית אוגנדה, דגל בציונות הסינטיטית והיה משנת 1923 ועד יום מותו ב- 1941 ראש הקרן קיימת לישראל , בתפקידו זה ביקר בשנת 1937 בג'וערה ואמר בין השאר: &quot;...נפגשתי במטולה בצעיר אחד, שדיבר על אהבתו למקום ועל ארץ ישראל. לימים ראיתיו במקום אחר, וכששאלתיו: אהבתך למטולה היכן היא? ענני: לא באתי למטולה, כי אם לארץ-ישראל. דומני, שאהבה כזו לארץ אין בה ממש. לכם הייתי מאחל, שתדעו לאהוב את הארץ באהבת אותו האיכר הצרפתי שתיאר זולה בספרו: &quot;האדמה&quot;, לא לצרפת כולה, כי אם לחלקת אדמתו הוא. מכאן תלחמו את מלחמתכם ותזכו לגדל דור אשר ישתרש במקום הזה ואף הוא יאהב את ארצו מכאן&quot;... <br /> ידועה האמירה : &quot;בהזדמנות זו שאוסישקין מת &quot; שפירושה לתפוס טרמפ על אירוע חשוב לשם השמעת דברים נוספים.&lt;br /&gt;ע.ש: היום ידוע אוסישקין בזכות השם של אולם הכדור-סל המיתולוגי של הפועל ת&quot;א שנהרס לא מכבר.&lt;br /&gt;<br /> קבוצת הכדור-סל של הפועל ת&quot;א שהיתה תמיד מן המובילות בכדור סל הישראלי ולאחר מכבי ת&quot;א זכתה בפעמים הרבות ביותר בראשות הליגה והגביע הדרדרה לליגה הארצית,אך האוהדים הקימו קבוצה חדשה הנקראת אוסישקין והיא הצליחה תוך חצי שנה לעלות ליגה ולרכז סביבה קהל אוהדים נלהב המלווה אותה לכל משחק.&lt;br /.&lt;br /&lt;br /&gt;<br /> לאחרונה, יולי 2010 עלתה הקבוצה לליגה הלאומית ואף חזרה לשמה המקורי : הפועל ת&quot;א כאשר המטרה היא לחזור לליגת העל וללכת בעקבות קבוצת כדור הרגל ולהיות אלופת המדינה.<br /> &lt;br /&gt;&gt;<br /> בינתיים ( מאי 2011 ) הובילה הקבוצה בגדול כל העונה אך כשלה דווקא במבחן האחרון שלה בגמר הפלייאוף והפסידה למכבי הבקעה בשלושת משחקי הגמר. אכזבה עצומה לאוהדים אך מי יודע אולי עוד ישתנה משהו ואם לאוו השנה הבאה תיתן תשובה. &lt;br /&gt;<br /> עכשיו (מרץ 2012) נמצאת הפועל ת&quot;א שוב בראש הליגה הלאומית לאחר שהחליטה לא לעלות לליגת העל למרות שניתן היה ולעשות זאת רק הודות להצלחה ספורטיבית ולא בתוקף נסיבות שנוצרו, נקווה שהפעם יהיה כך.&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> '''תיאור ביקורו של מנחם אוסישקין בג'וערה ביום – 5/12/1937''' &lt;br /&gt;(מתוך ספרו של יוסף וילפנד: דפים מספר)<br /> <br /> מהבוקר התחילה התכונה הרבה לקראת ביקורו של אוסישקין. המחנה שהיה קצת מוזנח במשך ימי ההמתנה קבל ניקוי ושיפור יסודי, ואף חדרי הבית ומסדרוניו סודרו בניקיון ובסדר. יונה וכמה חברים העוזרים על ידו לא השאירו כל סימן של נייר או שרוך נעל מסביב לבית ולצריפים, בעוד שבחדר האוכל סודרו השולחנות בפרחים ומפות לבנות.<br /> אנשים יצאו לעבודות בקרבת הגבעה למען יוכלו לפי סימן מהצופה העומד על הגג להתכנס לבית לקבל את פני האורחים. בצהרים יצאו הגפירים באוטו שלנו לפגוש אותם בכביש יקנעם. השעות עברו בזחילה, ובהגיע השעה שתים והם לא הגיעו החלו כבר כמה חברים להתייאש. כל צלצול בטלפון היה מיועד לבשר שהביקור נדחה, אולם בשתים וחצי הודיע הצופה כי שני אוטומובילים מתקרבים.<br /> אנשים החלו להתכנס ובעוד מספר רגעים הגיעו לחצר.<br /> מר אוסישקין בא בלוית ויץ האב והבן , חיים שטרומן מנהלל ועוד כמה פקידים מהקק&quot;ל.<br /> בהיכנסו לבית שאל אם זוהי הקבוצה שנפגש אתה בהיותו לפני שבע שנים בדטרויט. ענו לו כי לא זו היא, הוא אמנם נפגש עם שניים מחברינו בניו-יורק באותו זמן..<br /> יונה שקבל את פניו בשם הקיבוץ הזכיר את אותה הפגישה בניו-יורק והתעכב על הידידות וההבנה שבין אוסישקין והשומר-הצעיר בשאלת גאולת הקרקע וגם בשאלה הפוליטית המכרעת של ימינו אלה ( הכוונה לוויכוח על &quot;החלוקה&quot; בו דגלו השומר הצעיר ואוסישקין בגישה דומה המתנגדת לחלוקת הארץ, ודגלו ברעיון של מדינה דו לאומית. יגאל) הוא ספר על התפתחות המקום בחצי שנתו הראשונה והביע את תקוותו כי גם להבא תעמוד הקק&quot;ל לעזרתנו, כשם שעד עכשיו עשתה זאת באמצעותו של יוסף וייץ.<br /> <br /> אוסישקין ענה במילים אלו:<br /> &quot;הבוקר כשנסענו מבית שאן נפגשנו בכביש על יד עין חרוד בילד אשר שאלתי לשמו. &quot;עודד שמי&quot; ענה.&quot;ומה שמך עודד?&quot;- &quot;כי עלי לעודד את עם ישראל&quot;..הייתה תשובתו. התשובה של אותו ילד , מאוד מצאה חן בעיני וראיתיה כעין סמל. והנה שמח אני לכך שכמה שעות אחר הפגישה ההיא הנני נמצא בחברת צעירים וצעירות אשר כל אחד פה הוא בבחינת מה עודד-&quot;עודדים&quot; רבים של עם ישראל.<br /> אין זה סוד שיש בינינו קרבה נפשית, ואם כי אתם אינכם מכסים ממני ואין אני מכסה מכם את ההבדלים הפוליטיים שבינינו , הידידות המתמדת והקרבה שבינינו מפליאה רבים.<br /> סבורני שאחת הסיבות לידידותינו היא הסגולה שלי להבדיל מתוך הבדלי הדעות השונות את העיקר ואת התוך. הנני מסוגל להעריך, למרות כל הבדלי דעות פוליטיים ורעיוניים את האמת ואת האמונה אשר בה מצטיינת תנועתכם מאז&quot;...&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> [[Category:א]]</div>

יגאל http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%94 2007-08-24T07:49:12Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:שלושת_הסוסים_2003.jpg|left|thumb|250px|אדוינה, אדר ואדרת 2003]][[תמונה:אדווה_בת_35_יוני_2001.jpg|left|thumb|250px|אדוה בת 35 יוני 2001]]<br /> <br /> מספר עמוס כרמל: כבר בשנות ה-40-50 הייתה קיימת אורווה בעין השופט. היא איכלסה בעיקר פרידות עבודה וסוסים של שומרי השדות. האורווה הייתה ממוקמת במקום בו עומד כיום מפעל אלתם. היה זה מבנה מבלוקים עם גג רעפים אדומים. אני זוכר בבירור תקופות בהן הדליקו בערבים שקים עם דלק בתוך חביות ליד האורווה ליצור עשן סמיך, במטרה להרחיק את זבוב הים התיכון, שהיה עוקץ בלילות את הסוסים וגורם למחלה קשה.<br /> אנחנו הילדים הראשונים בקיבוץ זכינו אחרי הצהרים ל&quot;סיבובים&quot; על גב הסוסים בהשגחתם של יוסף איזן ושרה כהן. (עד כאן דבריו של עמוס).<br /> <br /> == סוזי ויעקב שיף נוטלים את המושכות ==<br /> עם הקמת ענף הבקר בעין השופט, נרכשו גם סוסים להעברת העדר ממקום למקום. כשהגיע עידן הטרקטורונים והג'יפים, הסוסים נעזבו בצד, והשימוש בהם התמעט.&lt;br /&gt;<br /> סוזי ויעקב שיף נקשרו לטיפול בסוסים מאז בואם לקיבוץ אך רק ב-1991 הרימו את המושכות ולקחו על עצמם את האחריות לטיפול בסוסים ובאורווה. מאז כבר 16 שנה הם מטפחים את הסוסים ומלמדים את ילדי הקיבוץ לרכב עליהם.<br /> האהבה לסוסים באה לביטוי בימי חג ושיאה בחגיגת העומר, כאשר שלושה נערים רכובים על הסוסים ובידיהם דגלים הם הפותחים את החגיגה לקול תשואות הקהל הרב. <br /> אם הסוסים - בתקופה המודרנית (היו גם סוסים בראשיתה של עין-השופט) היא הסוסה אדווה, סוסה ערבייה מעורבת עם סוס הונגרי - מקיבוץ רמת יוחנן.<br /> אדווה ז&quot;ל חיה כ - 36 שנים והרבה אנשים בקיבוץ זכו לרכב עליה.<br /> בגלל היותה סוסה נוחה, ילדים רבים התחילו את לימוד הרכיבה עליה. <br /> היום יש שלושה סוסים באורווה: אדר, אדרת (נכדים של אדווה) ואדווינה (הנינה) כולם מעורבים עם סוס קורטר אמריקאי. <br /> משפחת שיף גידלה ואימנה את הסוסים בשיטות אמריקאיות מלידה, כדי להתאימם לרכיבה מושלמת.<br /> כיום מעורבים חמישה ילדים בטיפול בסוסים ובאים באופן קבוע לעזור לטפל בהם.<br /> אירה צ'רני תלמידה מוכשרת ברכיבה על סוסים, הגיעה לקיבוץ בגיל עשר והתחילה לרכב באורוות עין השופט. בזכות הכלים והתמיכה שרכשה מיעקב וסוזי, סיימה לפני הגיוס קורס מדריכי רכיבה מערבית והוסמכה למדריכת רכיבה מטעם ווינגיט. אחרי השחרור מהצבא עבדה כמדריכת רכיבה בחוות שונות, כמו כן השתתפה בתחרויות במסגרת ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה בישראל. בתחרות זכתה בתואר סגנית לאלוף ישראל לשנת 2006 במקצה הפרדת עגל מעדר.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> <br /> סוזי שיף<br /> <br /> [[Category:א]]</div>

יגאל http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A0%D7%99%D7%A8_%D7%A2%D7%95%D7%96 2007-08-16T14:07:17Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:פנינקה_המטפלת_עם_הילדים_מניר_עוז_ועין_השופט.jpg|left|thumb|250px|פנינ'קה המטפלת עם הילדים מניר עוז ועין השופט]]<br /> [[תמונה:מוישה_קרמר_עם_לליב_בניר_עוז_1960.jpg|left|thumb|250px|משה קרמר עם לליב בניר עוז - 1960]]<br /> <br /> בהתאם להחלטות הוועד הפועל של הקבוץ הארצי הוטל על קיבוץ עין השופט לאמץ את קיבוץ ניר-עוז במסגרת מפעל [[ש.ש.ש]]&lt;sup&gt;1&lt;/sup&gt;&lt;br /&gt;הפלוגה הראשונה יצאה ב-1960 ומנתה שניים עשר חברים יוצאי צבא.מתוכם שני מבוגרים מדריכים-רחל צור ואהרון אלפר.<br /> כשהופיעה רחל צור בשיחת קיבוץ השמיעה את שלושת ה&quot;ש&quot; המחייבים גם אותה,העירו לה משולחן המזכירות,כי היא-כמדריכה תוכל להסתפק בשני &quot;ש&quot; (שנת שירות ולא שנת שירות שלישית) ענתה רחל:&quot;גם אצלי זה שלושה &quot;ש&quot; והם-שנת שירות שלושים בקיבוץ&quot;.<br /> בעיתון הקיבוץ משנת 1960 כותב זלמן לבנה:<br /> ..אהרון ורחל עומסים על עצמם שליחות רבת אחריות,שאין רבות כמוה בימים אלה,טוב נעשה,אם נלוום בהרגשה,כי לא המרחק הגיאוגרפי יקבע את מידת הקשרים בינינו..<br /> בשביל קיבוצנו-היציאה לניר עוז זהו מאורע בתולדות חיינו.כל האוכלוסייה מלווה אתכם,היוצאים בדרככם דרומה.גבול עין השופט הוא עתה בניר עוז.&quot;<br /> <br /> באחת השבתות יצאה משאית עם חברים לניר עוז לבילוי של מספר שעות.בפגישה של ועדת קשר עם המזכירות הוברר ששדה תפוחי האדמה בניר עוז נפגע קשה על ידי פרודניה ויש להחיש עזרה מעין השופט.בלי היסוסים יצאה קבוצה גדולה של חברי רימון ובנות שחר לעזרת איסוף תפוחי אדמה בניר עוז-<br /> בזכותם הצליחו להציל חלק גדול מהיבול.<br /> הדיווחים מחברי הש.ש.ש. בעיתון הקיבוץ הם רבים.בעיתון משנת 1960 כותב אבירם חגי:&quot;...יש משהו שונה באווירה בין קיבוץ צעיר לוותיק ,או בין קיבוץ גדול לקטן.<br /> קשה להגדיר בדיוק שוני זה.אך לדוגמא: אם ארוחת ערב היא בעלת משמרת אחת של כמה שולחנות ותוך מחצית השעה מתרוקן חדר האוכל לגמרי,או המרחקים הקצרים בין מקום למקום ואפילו מיעוט האנשים,נפגשים במשך היום עם אותן דמויות.<br /> לפעמים מתגנבת במשקים צעירים איזו הרגשה של חוסר ביתיות או חוסר קבע,אך משנשמע בכי תינוק ואימא המנסה להרגיעו- חוזר הביטחון וההרגשה שיש עתיד לישוב ושכר לעמל.&quot;<br /> <br /> עמירם קופר חבר ניר עוז היה ידוע בכתיבת פזמונים-לפזמוניו של עמירם הולחנו לחנים של: דומיניקו מוצוניו,יעקב שגיא ,סאשה ארגוב , מרדכי זעירא , משה וילנסקי,יעקב קינן , עמירם קופר ועוד..<br /> בחוברת פזמונים של עמירם בדף הפתיחה לפזמון שין שין שיינה נכתב :<br /> <br /> לאחר שגרעיני ההשלמה בוששו לבוא הכריזו האדמורים- רבי מאיר יערי ורבי יעקב חזן על מצוות שרות שלישית (ששש) וכך נולדה היכרותנו עם קיבוץ עין השופט אשר אמץ אותנו אל חיקו ושלח את בניו ובעיקר בנותיו אלינו מי לשנה ומי לכל החיים.<br /> <br /> שין שין שיינה&lt;br /&gt;<br /> אבא'לה בכיי טרי&lt;br /&gt;<br /> רק לשנה אלכה&lt;br /&gt;<br /> רבי מאיר יערי&lt;br /&gt;<br /> גזר גזירה עליך&lt;br /&gt;<br /> לגלות אותי שלח&lt;br /&gt;<br /> שם לפינה נידחת&lt;br /&gt;<br /> שם &quot;ניר עוז&quot; זה הפרחח&lt;br /&gt;<br /> צובט ואני צווחת.&lt;br /&gt;<br /> &lt;br /&gt;<br /> שין שין שיינה ילדתי&lt;br /&gt;<br /> אני נפרד בצער&lt;br /&gt;<br /> זאבים טורפים בתי&lt;br /&gt;<br /> אורבים לך שם ביער&lt;br /&gt;<br /> אם –ניר עוז- אותך צובט&lt;br /&gt;<br /> יידע לו בן בליעל&lt;br /&gt;<br /> כי עיינו של השופט&lt;br /&gt;<br /> פקוחה תמיד ממעל.....&lt;br /&gt;<br /> <br /> מהשידוך בין ניר-עוז לעין השופט נוצרו מספר זוגות:<br /> * דינה גולן עם שרגא נגב<br /> * כרמלה קריפין עם אורי דן<br /> * רות פיין עם ליסר (אריה) להב<br /> * רות שביט (ז&quot;ל) עם אריה זלמנוביץ<br /> * אמיתי בן צבי עם מירי<br /> * בנו גלצור ותלמה פוליאקוב (ז&quot;ל)<br /> <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> 1. ש.ש.ש:&lt;br /&gt;<br /> &quot;מפעל שנת שירות שלישית,מפעל קבוצות עזרה ואימוץ קיבוצים צעירים מיועד לשתי מטרות עיקריות: האחת- ליצור מכשיר בידי המוסדות המרכזיים של התנועה,לעזרת הקיבוצים הצעירים ולהדרכת התנועה החינוכית.השנייה-ליצור ביטוי ליכולתה ולפעילותה של החטיבה הצעירה ככלל ,וכל פרט בתוכה,במסגרת תנועתית כוללת.מפעל זה הוא ביטוי לעזרה הדדית במסגרת הקיבוץ הארצי.&quot;<br /> <br /> [[Category:נ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C 2007-08-16T14:00:55Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:עבודות_בסיקול.jpg|left|thumb|250px|עבודות הסיקול]][[תמונה:סיקול.jpg|left|thumb|250px|מסקלים]]הסיקול הייתה פעולה שהתבצעה בשנים הראשונות של הקיבוץ, כאשר האדמות היו מלאות באבנים ובסלעים והייה צורך בהכשרתם לגידולים חקלאיים ולשתילת העצים.&lt;br /&gt; <br /> ידוע הסיפור על ברוך יציב, שהיה מרכז משק ושנים רבות מנהל חברת &quot;הזרע&quot; וניחן גם בקול מצויין והיה לא פעם קריין בהצגות הקיבוץ, &lt;br /&gt;כאשר בעת המופע המרכזי של חגיגות ה- 25 לעין-השופט בו הופיע כקריין הראשי שכח למרבה הצער את הדברים הכתובים בקטע המתאר את קשיי השנים הראשונות ובמשך כמה דקות חזר על המשפט ועזקנו...ועזקנו..ועזקנו.. מילה אחרת לסיקול.&lt;br /&gt; &lt;br /&gt;<br /> בארכיון מצאנו רשימה של זיסיקינד כרמל על הסיקול בימים הראשונים: &lt;br /&gt; <br /> <br /> אי אפשר בלי ג'וערה.חסד נעורים.ואולי זה ילדותנו ואין שוכחים ילדות.מעמקי הנשמה עולים וצפים מחדש ימים ראשונים.28 חברים על גבעה זרה ומוזרה.אבן,אבן,-בכל אשר תפנה אבנים.<br /> <br /> כבר בונים ענפים,אך בכל ענף מסודרים החברים לסיקול.קודם כל יש לסקל,להכין קרקע.מתחילים מ-30 דונם.עוברים ל-300 וזה הרבה.מסקלים. תחת כל אבן עקרב. החבר'ה מתלוצצים: אם כבר עקרב,שיעשה פעולתו לא בשעה 4 כשמסיימים בין כך את העבודה.מישה ממציא כל פעם המצאות חדשות.יעקב כבר חולם על מטע,אך יש לסקל.מקימים 2 שורות אבנים הנזרקות מכל עבר-העגלה עוברת באמצע.<br /> <br /> מנסים ערמות-ומכאן לעגלה המפרקת דופנותיה.<br /> <br /> משטחים שקים,וכשיתמלא השק יזרקו האבנים.ממציאים עגלה אחרת,&quot;מתהפכת&quot;.<br /> <br /> מופיעים סלים עשויים מצמיגים.ממלאים הסלים-ונפרקים בשטח סלעי שלא יעובד.<br /> <br /> אוטו משא בא לשדה.זורקים מכל עבר,מכל הבא ליד.מחליפים אוטו משא ב&quot;הייבר&quot;.נפלא,דונמים על דונמים נחרשים.אתה מסתכל רגע מאחוריך והנה השטח נקי ויפה.המחרשה עולה-ואיתה מתחדש הסיקול.....<br /> <br /> זיסקינד כרמל<br /> <br /> <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> [[Category:ס]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94 2007-08-16T13:40:33Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:פנחס_ואפרים_אפרתי.jpg|left|thumb|250px|פנחס ואפרים אפרתי]][[תמונה:נעמי_פלג_וצביה_מורן_1971.jpg|left|thumb|250px|נעמי פלג, צביה מורן וילדים מבקרים אצל הסנדלר 1971]][[תמונה:צריף_הסנדלריה_לפני_הריסתו_1997.jpg|left|thumb|250px|צריף הסנדלריה לפני הריסתו 1997]]ענף שפעל בעין-השופט כמעט מראשיתה ועד ראשית שנות התשעים.&lt;br /&gt; במרבית שנותיו עבדו בו פנחס לאודן ואפרים אפרתי.&lt;br /&gt; הייתה לענף חשיבות רבה בכל מערך ההנעלה של הקיבוץ והוא שירת הן את מקומות העבודה והן את בתי הילדים. &lt;br /&gt;זכור לכל ילדי הקיבוץ הביקור השנתי לקראת פסח למדידה וקבלה של הסנדלים החדשים<br /> והרבה סיפורים אחרים שהועלו ביד אמן ע&quot;י עדנה קרמר בשירה פנחס הסנדלר.&lt;br /&gt; ידועה המימרה של פנחס כאשר הציעו לו להיות מזכיר הקיבוץ: &lt;br /&gt;&quot;כאן בשיחה יושבים רבים היכולים להיות מזכיר הקיבוץ אך אף אחד מכם אינו יכול להיות הסנדלר של הקיבוץ&quot;<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> == פנחס הסנדלר/ עדנה קרמר ==<br /> &lt;br /&gt;<br /> יש לפנחס הסנדלר&lt;br /&gt; דיבור מהיר ומקוצר&lt;br /&gt;הוא מדבר&lt;br /&gt;בעברית של סופר&lt;br /&gt; יורק מסמר אחר מסמר &lt;br /&gt;טיק-טק בפטיש&lt;br /&gt;עובד חיש-חיש&lt;br /&gt;ומרוב שהוא מקצר&lt;br /&gt;על המילים הוא חוזר&lt;br /&gt; הוא אומר,למשל: &quot;של נעליך, של&quot;&lt;br /&gt; &quot;הנח רגלך, הנח!&quot;&lt;br /&gt; &quot;כלך לך, כלך!&quot; &lt;br /&gt;&quot;גרוב גרבך, גרוב!&quot;&lt;br /&gt; &quot;תחוב עקבך, תחוב!&quot;&lt;br /&gt; וכל הרואה ושומע&lt;br /&gt; מתפעל ותמה&lt;br /&gt; איך את המסמרים אינו בולע..<br /> <br /> [[Category:ס]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%98%D7%A8 2007-08-16T13:30:11Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>הרכבים מוזיקליים רבים פעלו במהלך השנים בקיבוץ, ניגנו, שרו ויצרו מוזיקה מגוונת מכל התחומים – החל ממוזיקה קלאסית, דרך מוזיקה עממית ועד רוק פרוגרסיבי.&lt;br /&gt;<br /> &quot;סולם ריכטר&quot; הוא אחד מהרכבים אלו. הוא נוסד ב-1992 וממשיך מאז לפעול, לנגן ולהופיע.&lt;br /&gt;<br /> הרכבה של להקת &quot;סולם ריכטר&quot; השתנה לעתים, בהתאם לזמינות חבריה, שהספיקו במהלך שנות פעילות הלהקה להקים משפחות ענפות, לצאת לטיולים בעולם וללימודים, לעזוב את הקיבוץ ולחזור אליו. &lt;br /&gt;כן צורפו אליו בעת הצורך גם מוזיקאים שאינם מבני המקום, אולם ההרכב המקומי הבסיסי, הכולל את:&lt;br /&gt; אביב רם (בס)&lt;br /&gt; מורן שוק (תופים)&lt;br /&gt; עומרי שטראוס (שירה וגיטרה)&lt;br /&gt; מיכה שטראוס<br /> (גיטרה מובילה)&lt;br /&gt; מושיקו טוויזר (קלידים ויח&quot;צ )&lt;br /&gt; צור קרמר (גיטרה וקלידים) &lt;br /&gt;שומר על קשר ופעילות מוזיקלית משותפת לאורך כל הדרך, ולאחרונה התקבץ שוב לקראת סיבוב הופעות מחודש.&lt;br /&gt;<br /> באמצע שנות ה-90 הקליטו חברי &quot;סולם ריכטר&quot; מספר שירים מקוריים, שאת כולם כתבו בני-הקיבוץ והלחינו חברי הלהקה.&lt;br /&gt; תקליט שדרים הופץ אז במהדורה מוגבלת לתחנות רדיו נבחרות וכלל שני שירים.&lt;br /&gt; אחד מהם הוא הלהיט האלמותי &quot;אל תצטערי עלי&quot; למילותיו של צור קרמר, שזכה להשמעות רבות מעל גלי האתר ואף זכה להגיע למקום מס' 32 המכובד במצעד העברי של רשת ג' (משם לא צלח לעלות עוד , כיוון שעמד בתחרות לא הוגנת בין להיטיהם של יהודית רביץ ונייג'ל האדמו&quot;ר). &lt;br /&gt;השיר השני הוא קליפ רומנטי שצולמו בו חברי הלהקה לעת ערב בחוף הדרומי בחיפה. השיר כבש את ערוצי הטלוויזיה המעטים דאז.&lt;br /&gt;<br /> &quot;לילה לבן&quot;, שירו של עמי פישביין ז&quot;ל, גיטריסט ומוזיקאי מוכשר, נכתב בעודו נאבק במחלתו הקשה. את השיר הלחין אביב רם, ולהקת &quot;סולם ריכטר&quot; הקליטה אותו. את השיר ביצעו גם הרכבים מוזיקליים נוספים כמחווה לעמי, לכשרונו וליצירתו.&lt;br /&gt; <br /> חברי &quot;סולם ריכטר&quot; השתדלו להתרכז תמיד באיכויות המוזיקליות של יצירתם, להימנע ממסחורה, מחשיפה גדולה מדי לתקשורת, ומהיענות להיסטריית המעריצים. &lt;br /&gt;עם זאת, הצלחותיהן של ההופעות נמדדו לעתים בחשאי ובענווה בין חברי הלהקה על פי כמות מספרי הטלפון שהתקבלו בסופן ממעריצות נלהבות.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> צור קרמר<br /> <br /> [[Category:ס]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%99_%D7%A2%D7%9E%D7%A7_%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%A2%D7%90%D7%9C 2007-08-16T11:47:24Z

<p>תקציר: הגן על [[משקי עמק יזרעאל]] [edit=sysop:move=sysop]</p> <hr /> <div>[[תמונה:לוגו_משקי_עמק_יזרעאל.jpg|left|thumb|250px|לוגו משקי עמק יזרעאל]]<br /> [[תמונה:העמק_ממעוף_הציפור.jpg|left|thumb|250px|שלחין בעמק יזרעאל]]<br /> <br /> ארגון משקי עמק יזרעאל בע&quot;מ נוסד בשנת 1947 בחיפה כארגון קניות. הוא הוקם בעיר התחתית, בקרבת הנמל, ובשכנות לסניפים המרכזיים של הבנקים בעיר. ב- 2003 עברו משרדי הארגון למגדל-העמק (אזור תעשייה יזרעאלים), סמוך לצומת כפר-ברוך.<br /> כיום הארגון הגדול ביותר בארץ בתחומו, שכולל קיבוצים ותאגידים, ומייצג אוכלוסייה של כ- 20 אלף איש.<br /> הארגון נוסד בשל הרצון לשווק תוצרת חקלאית רבת היקף, וכן כדי לרכז את הקניות והגביות של התוצרת החקלאית בעבור המשקים. הארגון פועל להוזלת עליות התשומות ולמימון הון חוזר, הנדרשים לקיומו של המשק החקלאי. הארגון גם מעמיד הלוואות לזמן ארוך להשקעות בענפי החקלאות, לתשתיות ולכלי רכב יצרניים.<br /> <br /> הארגון משמש מרכז עסקי לקשרי סחר בעבור חמש מועצות אזורית, קבוצה של מפעלי העמק, קואופרטיבים להובלה, בתי-ספר אזוריים, מוסדות חינוך, וכן אגודות חקלאיות ותאגידים כלכליים נוספים הפרושים במרחב הגיאוגרפי שבין עמק זבולון, עמק יזרעאל, הרי מנשה, הגליל התחתון והגלבוע.החלטות הארגון מתקבלות באסיפת המשקים ששותפים בה 34 הקיבוצים. לארגון הנהלה נבחרת הפועלת כמועצת מנהלים. <br /> הארגון מחולק לשני מגזרים: א) המוסד הכספי כמסלקה פיננסית, באמצעותו מתבצעת גביית התמורות בעבור התוצרת החקלאית לכל משקי הארגון ותאגידיהם, באמצעותו ניתן אשראי להון חוזר, והלוואות המאפשרות את תפקודם הפיננסי של החברים והנלווים בארגון.<br /> <br /> === ארגון הקניות === <br /> הארגון מופקד על רכישת צרכי המשקים בשני תחומים עיקריים: אחזקת אדם, ותשומות חקלאיות. לארגון קשרי מסחר עם מאות ספקים, מהגדולים והמובילים בתחומם בארץ, והוא שוקד על שיפור מתמיד של תנאי הסחר בעבור חבריו ובעבור כל התאגידים העובדים באמצעותו.<br /> <br /> קיבוץ עין-השופט שותף בארגון מראשיתו. משנת 2000 משמש אהרון בן-חורין מנכ&quot;ל הארגון. יהודה ברעם היה גזבר הארגון בשנים 1994 -2001 . בעבר כיהן אברהם פיין ז&quot;ל כמנכ&quot;ל הארגון ומשה ברזילי יבל&quot;א היה גזבר.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> אהרון בן-חורין<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D 2007-08-16T11:41:59Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:שער_משמר_לילדים_שמואל_כץ_1950.jpg|left|thumb|250px|שער משמר לילדים - שמואל כץ 1950]]<br /> <br /> עיתון משמר לילדים היה אחיו הצעיר של עיתון המבוגרים &quot;על המשמר&quot;, שתפקידו היה להביא בפני הילדים דיווחים, סיפורים שירים ותמונות ברוח הציונות הסוציאליזם ואחוות העמים. לילדי הקיבוץ (שהיו מנותקים במידה רבה מהעולם החיצון) היה זה &quot;חלון&quot; ייחודי אל המתרחש בארץ ישראל ובעולם, והוא הפך במה ליוצרים צעירים להביא את פרי ביכוריהם.<br /> העיתון נערך ברוב שנותיו ע&quot;י המשורר והמתרגם בנימין טנא ( הידוע לנו מן השיר : כי עלינו לג'וערה) והסופר שלמה ניצן.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עמוס כרמל<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%A2%D7%9E%D7%A7 2007-08-16T11:23:37Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:משמר_העמק_שער_הקיבוץ_חסום.jpg|left|thumb|250px|שער הקיבוץ חסום בעת הקרבות - 1948]]<br /> [[תמונה:מכתב_ממשמר_העמק_בתום_הקרבות.jpg|left|thumb|250px|מכתב ממשמר העמק בתום הקרבות]]<br /> [[תמונה:משמר_העמק_כיום.jpg|left|thumb|250px|משמר העמק כיום - מערבית לחדר האוכל]]<br /> <br /> קיבוץ ב' של הקבוץ-הארצי, [[השומר-הצעיר]] עלה על הקרקע ב- 1926 לאחר ארבע שנים בעפולה. זהו הקיבוץ ממנו יצאה השיירה לג'וערה ב- 5 ביולי 1937 לפנות בוקר. ממנו בא מדריך הקבוץ בשנתו הראשונה אברהם גולדשגר שנרצח במרץ 1938 בדרכו חזרה למשמר-העמק מג'וערה. בשנים הראשונות היוותה משמר-העמק מעין קיבוץ האם של עין-השופט , ומקור לחיקוי ושיתוף פעולה. באפריל 1948 הותקפה משמר העמק ע&quot;י צבא קאוקגי, וכוחות הפלמ&quot;ח שנערכו לעזרתה בראשות האלוף יצחק שדה ערכו כוחותיהם באזור עין-השופט ...<br /> <br /> ביומנה מספרת על כך מלכה בלומשטיין : <br /> &quot;5/4/1948 : <br /> * אחת ההפגזות הקשות ביותר נמשכת. מעל למאה פגזים פגעו במשק. נותק החשמל, נהרגו 4 אנשים. העזרה שיצאה מכאן למשמר העמק נתקלה באש חזקה ונאלצה לחזור. זה שלושה ימים שהערבים מתקיפים את משמר-העמק ועדיין אין תגובה מצדנו.<br /> * אצלנו שומעים את היריות ואת ההתפוצצויות. הילדים אף הם הורגלו ליריות. עולים לעמדות, מסתכלים לגבעות, מדברים על כלי נשק שונים, מרגמות ותותחים. למדו כבר לרוץ לגן המבוצר ברגע ששומעים את פעמון האזעקה. ובקיבוץ , עיקר העבודה בביצורים ובמקלטים. מתכוננים להתקפה שיכולה להגיע כל רגע.<br /> * בסביבה שורר שקט. נדמו קולות הנפץ והיריות. תושבי הסביבה הערבית עזבו כולם. על חירבת בית ראס משלט קבוע. מדי לילה מתחלפות המחלקות היוצאות לפעולות שונות. הלילה מתכוננים לעקוף את מנסי ולהטריד את לג'ון. אנשי החטיבות השונות נחים ביום אחרי שבוע של התקפות ללא הפסקה. חדר האוכל מלא במשך כל שעות היום ועד שגומרים ארוחה אחת התחילה כבר השנייה. הגיעו הנה גם רופאים ואחיות ויש תוכנית של הקמת בית-חולים באזור.&quot;<br /> <br /> במשך השנים ידעו הקשרים עם משמר-העמק עליות וירידות. במהלך שנות התשעים התעורר וויכוח גדול בין שני הקיבוצים סביב רצונה של עין-השופט להקים את אתר האס&quot;פ ( אתר לסילוק פסולת) נושא שהגיע אף לבית המשפט העליון, מאידך הוקם במשותף בית הספר התיכון האזורי מגידו וכן אוחדו עדרי הבקר לבשר לתאגיד הנקרא &quot;ראש העדר&quot; , המנוהל ע&quot;י חברנו איציק שפרן.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%A2%D7%9E%D7%A7 משמר העמק בויקיפדיה]<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%A4%D7%A7%D7%93_%D7%90%D7%A9 2007-08-16T11:18:48Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:כתובת_אש_1.jpg|left|thumb|250px|כתובת אש]]<br /> [[תמונה:מפקד_אש_יובל_50_למוסד.jpg|left|thumb|250px|מפקד אש - יובל למוסד]]<br /> <br /> <br /> מפגן של אש ועוצמה שהיה נהוג ועודנו במפקדי ל&quot;ג בעומר של כניסה לתנועת [[השומר-הצעיר]] וציון מחנה התנועה, בחגיגות יום העצמאות ולעיתים גם ביום ההולדת של הקיבוץ.<br /> מפקד האש היה נערך ומנוהל ע&quot;י חניכי התנועה מאלו יודעי הצופיות והפירוטכניקה והיה מלווה בהוראת יום, שירת ההמנונים , חלוקת סמלים (סמלי הבוגרים כשיא) שירים ועוד..<br /> עמוס כרמל מוסיף קטע כללי על &quot;מפקד האש&quot; (ממחקרו על תנועת הנוער השוה&quot;צ הארצישראלי): בהסתמך על החוקרת תמר כתריאל (1991) אפשר לראות ב&quot;כתובות האש&quot; שהשתרשו במפקדי תנועות הנוער בא&quot;י חלק מ&quot;תרבות הנוער&quot; החדשה, עם גיבוש הישוב היהודי בטרם מדינה וכביטוי אוטנטי וייחודי של תנועות הנוער ל&quot;ליכוד השורות&quot;, ל&quot;חברותא&quot; ולהפנמת ערכיהן. שני כוונים מרכזיים התבלטו במפקדי האש: א. השפעה על הצד הקוגניטיבי באמצעות סיסמאות שסגנונן עפ&quot;ר דרמטי ופאתטי, שיש בהן ציווי, או שבועה, במגמה לחזק התחייבות ולעורר מוטיבציה ופעילות בעתיד. ב. המפקד שימש כחוויה ריגשית עמוקה הפועלת על החושים ומביאה לתחושת סולידריות ואחווה. השימוש באש במפקדים ובכנסים היווה מסורת ארוכת שנים שהתגבשה עוד בתנועת הנוער הכללית היהודית באירופה ומקורותיה מצויים ברבדים העמוקים של התרבות היהודית לדורותיה. <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%AA 2007-08-16T10:51:46Z

<p>תקציר: הגן על [[מכוורת]] [edit=sysop:move=sysop]</p> <hr /> <div>[[תמונה:המכוורת.jpg|left|thumb|250px|כוורות פזורות בשטח]]<br /> [[תמונה:המכוורת_2.jpg|left|thumb|250px|עוד כוורות]]<br /> [[תמונה:הכוורן_נחמן_שפרן.jpg|left|thumb|250px|הכוורן - נחמן שפרן]]<br /> <br /> ענף המכוורת הוקם בשנת 1943 בראשיתו עבדו בו טוביה, יוסף קליין ונחמן שפרן. בשנות ה - 50 הגיע הענף להיקף של כמה מאות כוורות אשר נפרסו בשטחי המרעה, המטע, חורשות איקליפטוסים והפלחה בהתאם לעונות הפריחה.<br /> חלק מהכוורות הועברו לפרדסים ב&quot;הדר העמק&quot; ולמקומות אחרים כדי לסייע בהפריית העצים ולייצר דבש הדרים הידוע באיכותו.<br /> כל הקבוצות שעברו את בית הספר היסודי ולמדו את נושא &quot;הדבורה והפרח&quot; זכו להצבת &quot;כוורת זכוכית&quot; בכיתתם ולהסברים מאלפים מנחמן על אורח חייהם המופלא של הדבורים.<br /> <br /> בשנת 1966 נסגר הענף מחוסר כדאיות כלכלית וכמה כוורות נשארו לטיפול כתחביב בידי נחמן שהסתייע בבניו לצורך הרדייה והאכלת הדבורים בחורף. בשנים הבאות, היה יבול הדבש מועבר למטבח וחלקו היה מחולק בראש השנה לחברים, בצרוף ברכה בזו הלשון: &quot;חג שמח מהמכוורת שאיננה..&quot; פעילות זו נסתיימה באמצע שנות ה – 70, מבנה &quot;המכוורת&quot; שניצב מעבר לכביש מול &quot;מברג הישן&quot; נינטש ושימש זמנית לפעילויות אחרות.<br /> <br /> עם פטירתו של נחמן בשנת 1992 תרמו בני המשפחה &quot;ערכת לימוד&quot; לבית הספר הכוללת: כוורת זכוכית הנושאת שלט לזכרו וספרות לימודית על חיי הדבורים.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> איציק שפרן<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93_%D7%94%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D 2007-08-16T09:35:41Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:ילדי_עופר_ואילה_מגיעים_למוסד_1950.jpg|left|thumb|250px|ילדי עופר ואילה מגיעים למוסד - 1950]]<br /> [[תמונה:הגברים_המחנכים_במוסד.jpg|left|thumb|250px|מחנכים במוסד (משמאל - יוסף וילפנד, יצחק ליכט, אלמוני, שמחה ברסקי, יהושע זקס, דב ורדי)]]<br /> [[תמונה:ארוחה_בחדר_האוכל_הזמני_עם_יוסף_וילפנד.jpg|left|thumb|250px|ארוחה בחדר האוכל הזמני עם יוסף וילפנד]]<br /> [[תמונה:מכינים_ארוחה_במוסד_1950.jpg|left|thumb|250px|מכינים ארוחה במוסד - 1950]]<br /> [[תמונה:מתכוננים_לפעולה_שומרית_שנות_החמישים.jpg|left|thumb|250px|מתכוננים לפעולה שומרית - שנות החמישים]]<br /> [[תמונה:משיכת_חבל_שנות_החמישים.jpg|left|thumb|250px|משיכת חבל בניצוחו של גיורא ינאי- שנות החמישים]]<br /> [[תמונה:הבנות_משקיעות_בלימודים_1969.jpg|left|thumb|250px|הבנות משקיעות בלימודים - 1969]]<br /> [[תמונה:קבוצת_שקד_בהופעה_1975.jpg|left|thumb|250px|קבוצת שקד בהופעה - 1975]]<br /> [[תמונה:בית_הכיתות_1979.jpg|left|thumb|250px|בית הכיתות - 1979]]<br /> [[תמונה:מהמוסד_באהבה-מסיבה_בעין_השופט_1978.jpg|left|thumb|250px|מהמוסד באהבה - מסיבה בעין השופט - 1978]]<br /> [[תמונה:לילך_נצר-דליה_עדי-חגית-ליסה-אלון-ר.ה..jpg|left|thumb|250px|לילך, עדי, חגית, ליסה ואלון]]<br /> [[תמונה:עמי_שחר_ורואי_במוסד.jpg|left|thumb|250px|משמאל : רועי פלבס, עמי פישביין ושחר ינאי(להלן מוסדניקים)]]<br /> <br /> = שער הכניסה =<br /> אני פותח ערך זה בתקווה שרבים יצטרפו לכתיבת המסע המיוחד הזה אל החיים המכונה &quot;מוסד הרי אפרים&quot;. (עמוס כרמל).<br /> <br /> המוסד החינוכי &quot;הרי אפרים&quot; התחיל את פעילותו ב 1 באוקטובר 1950 , במתכונת ובמבנה של המוסדות החינוכיים של הקבה&quot;א שקדמו לו (משמר העמק, מעברות, מרחביה, שריד). ראשון שבהם היה המוסד במשמר העמק שנוסד ב-1931, שהיה מהבולטים שבבתי החינוך הפרוגרסיביים שקמו בא&quot;י בשנות השלושים.&lt;br /&gt;<br /> לאחר 46 שנים, מאז נוסד מוסד הרי אפרים, הוקם בשנת 1996 בקמפוס של מוסד הרי אפרים, בי&quot;ס אזורי בשם &quot;מגידו&quot;, מאיחודם של המוסדות &quot;הרי אפרים&quot; ו&quot;שומריה&quot;, ונוצרה הפרדה ניהולית, כלכלית, וארגונית בין ביה&quot;ס החדש לבין פנימיית &quot;הרי אפרים&quot;, שפעלה לצידו בתחום הבלתי פורמלי. בשנת 2003 הוחלף השם של הפנימייה &quot;הרי אפרים&quot; בשם &quot;חברת הנעורים רעות&quot; , כאשר היא נפתחה לכל ישובי האזור ועברה לבעלותה של המועצה האזורית מגידו. בשם &quot;הרי אפרים&quot; נעשה שימוש כיום כדי לציין את הקן השומרי שפועל באזור.<br /> <br /> === דגם המוסד החינוכי ===<br /> דגם המוסד החינוכי בקבה&quot;א עוצב בהשפעת תנועת הנוער &quot;[[השומר הצעיר]]&quot; ונגזר מתוך המודל של הקיבוץ השומרי. הקבה&quot;א הקים את המוסדות החינוכיים כמגזר ייחודי ועצמאי, כביטוי לשאיפות החברתיות, הייחודיות שלו, ליָחָד, ולהשקפת העולם שטיפח. <br /> המוסדות החינוכיים בקבה&quot;א הוקמו עפ&quot;י דגם אחיד וזהה, בצמוד לקיבוצים, אך לא בתוכם (תסמונת &quot;המחנה ביער&quot;), במטרה ליצור קיבוץ של נוער המאפשר לו &quot;...אוטונומיה כמסגרת לכל מגמותיו ושאיפותיו הפנימיות ובאפיק הרצוי לו...&quot;, כל זאת במגמה שהפעילות במוסד לא תופרע ע&quot;י החברה הבוגרת (כולל ההורים) ולא ידבקו בו מגרעותיהם ומחדליהם של הקיבוץ והמשפחה.<br /> יחד עם זאת, המייסדים הבטיחו שתהיה השפעה מכרעת של הרעיונות, התפיסות והשקפת העולם של &quot;הקבוץ הארצי&quot;, ושל דרכי החינוך והפדגוגיה של תנועת הנוער השוה&quot;צ, על חניכי המוסד. זאת עשו בעיקר באמצעות &quot;חבר העובדים&quot; - מיטב המטפלות, המורים והמחנכים - אנשים שלמדו באוניברסיטאות בחו&quot;ל ובארץ, אנשי אשכולות, חברים מרכזיים בקיבוציהם, שראו עצמם כ&quot;שליחים&quot; וכ&quot;נושאי הדגל&quot; של החברה הקיבוצית בשדה החינוך. מצב זה של ניתוק בני הנעורים מהחברה הבוגרת ומהמשפחה, הקנה ל&quot;חבר העובדים&quot; דומיננטיות רבה ויכולת השפעה בלעדית.<br /> השאיפה הייתה להעלות את הנוער במוסד לרמת חינוך ולימוד גבוהים ולגבש השקפת עולם ציונית-סוציאליסטית, שיוקרנו על החברה הקיבוצית, עם הצטרפותם של הבנים לקיבוציהם. <br /> <br /> שמואל גולן - מאבות החינוך הקיבוצי ומייסדיו, שרטט בספרו על החינוך המשותף ( יצא לאור לאחר מותו בשנת 1961) את דמותו ואופיו של בוגר המוסד האידאלי: &quot;איש קיבוץ, איש משק, לוחם אמיץ, משכיל, בעל רגש, איש תנועה ומפלגה, בעל מוסר אישי ומצפון קולקטיבי, פעיל בכל התחומים הנ&quot;ל&quot;.<br /> המוסד היווה &quot;...בית יוצר להווי ותרבות-נוער...כחברת ילדים ונעורים עצמאית...&quot;, כשבמרכזה הקבוצה החינוכית ובראשה מחנך. בהרי אפרים הייתה תלויה סיסמא בחדר האוכל: &quot;כאן בית היוצר לדור מגשימים&quot;. הייתה זו מערכת הוליסטית, ששילבה בין מספר גורמים מרכזיים: חברת ילדים אוטונומית, חינוך ברוח ערכי תנועת הנוער, לימודים בשיטת הנושאים, עבודה במשק עצמי של חברת הילדים, כל זאת מודרך ע&quot;י קולקטיב- מחנכים .<br /> בשנת 1973 נמנו 21 מוסדות חינוכיים בקבה&quot;א. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1984 פעלו 20 מוסדות, בהם התחנכו 6927 ילדי קיבוץ ו-282 ילדים מבחוץ, כולל חברות נוער. עם חלוף השנים התאגדו קיבוצים, (עפ&quot;י אזורים גיאוגרפיים), איחדו את מערכות החינוך שלהם ויצרו מוסדות חינוך אזוריים משותפים. <br /> <br /> = &quot;תקופת ה-70&quot; =<br /> מוסד &quot;הרי אפרים&quot; כונה כך בשל טעות בזיהוי האזור של מקימי הקיבוצים הראשונים. עם הזמן הסתבר שהאזור הוא רמת מנשה, בו ישב שבט מנשה, והרי אפרים אותרו מדרום לואדי ערה. כל הניסיונות, בעבר, לשנות את השם לא התקבלו ע&quot;י חניכי המוסד.<br /> הביתנים הראשונים במוסד נבנו במהלך שנת 1950 , כאשר בראשון לאוקטובר בשנה זו נפתח המוסד. התקופה הראשונה במוסד כונתה &quot;תקופת ה-70&quot;, מאחר וייסדו אותו 70 ילדים משלושה קיבוצים יחדיו: מעין השופט – קבוצת &quot;עופר&quot; כיתה ח', וקבוצת &quot;איילה&quot; כיתה ו'. מדליה ורמת השופט - קבוצת &quot;שחף&quot; כיתה ז'. שנים לאחר מכן הצטרפו למוסד גם חניכי קיבוץ רמות מנשה.<br /> <br /> <br /> באותה התקופה התחנכו &quot;חברות נוער&quot; בקיבוצים, נערים שהיו בגיל ילדי המוסד. בתאריך 20.2.53 התקיימה במוסד שיחת חברה בנושא: &quot;היחס בין המוסדניקים לחברות הנוער&quot; בקיבוץ.<br /> בשיחה נאמר ש&quot;בני הקיבוץ מרגישים את עצמם עליונים בזכויותיהם כלפי הנוער בקיבוץ, דבר שבא הודות לתנאי החיים (המשופרים, ע.כ.)בהם נמצאים וחיים ילדי המוסד&quot;. נאמר עוד, שהקיבוץ כיום אינו יכול לאפשר לחברות הנוער את אותם התנאים שנותן לילדיו, אך ילדי המוסד צריכים לשנות את יחסם לחברי חברות הנוער. (&quot;יומן החברה&quot;, 1953).<br /> <br /> הקשר בין ילדי המוסד והקיבוצים היה רופף למדי ובמידה רבה גם לגבי ההורים.<br /> אחד המאמרים בעיתון המוסד &quot;נתיבות&quot; (1953)מתריע על כך &quot;...יש הרבה חברים (במוסד, ע.כ.)שמתפארים על שלא היו כבר חודש בבית...ולפעמים הזמן אורך כחודשיים ומעלה...ישנם חברים, לא מעטים, אשר יחסם לקיבוץ הוא יחס זלזלן...כל חבר צריך לראות חובה לעצמו ללכת (להורים, ע.כ.)פעם בשבוע על חשבון זמנו החופשי. החברה צריכה לשפר את יחסיה עם הקיבוץ, כי לא פעם נפגעים חברי הקיבוץ מהיחס האדיש של חברי -המוסד...(שרה &quot;שחף&quot;) <br /> <br /> === ההוויה החינוכית במוסד ===<br /> מספר עקרונות בסיסים עמדו במרכז ההוויה החינוכית במוסד:<br /> * אוטונומיה – עצמאות ניהולית-ארגונית של החניכים בתחומי החברה, התרבות, הספורט, השוה&quot;צ, פעילות בחברה הישראלית ועוד.<br /> * דמוקרטיה - משמשת כמקור הסמכות לאוטונומיה של החניכים. ישנה חשיבות רבה להלימה בין אופן ההתנהלות של המדינה והקיבוץ לדרכי החיים של חברת הנעורים. <br /> * יחס בין-אישי (דיאלוגי) - היחסים בין המחנך לבין החניך מבוססים על קשר בין-אישי מתמשך -דיאלוגי, של דיבור והקשבה הדדיים, המהווים כר לצמיחה לשני הצדדים. <br /> * עשייה ויצירה משותפים - מהווים מנוף חינוכי בעל עוצמה, הן במישור החברתי והן בתחום האישי, הבאים לביטוי בכל היקף חיי חברת הנעורים – בעבודה, בפעילות חברתית, בלימוד, בספורט ועוד. <br /> * מגוון - פלורליזם תרבותי, המאפשר פעילויות במכלול רחב של תחומי החיים, ונותן ביטוי לכלל החניכים, השונים אחד מרעהו, בתחומי תרבות, עבודה, חברה, ספורט, הדרכה ועוד.<br /> * נוער מחנך נוער - נטילת אחריות של נוער בוגר על חניכים צעירים, תוך יצירת תכנית חינוכית- ערכית, מתמשכת. הדבר בא לביטוי בעיקר בפעילות של השוה&quot;צ ובועדות המוסד. <br /> * תרבות-יצירה עצמית - חיי התרבות נעשים בעיקר ע&quot;י החניכים עצמם, תוך שיקוף ומתן ביטוי לחיים בחברת הנעורים, ותוך הכרה ולימוד של מסורות ותכנים יהודיים וכלליים. <br /> * מחויבות ואחריות אישית - מחויבות הדדית בין החברה לבין החניך, ואחריות אישית של החניך למעשיו. הדבר בא לביטוי בחובת עבודה, ביצוע תורנויות, מלוי תפקידים, השתייכות לקבוצה ועוד.<br /> עד כאן העקרונות שגובשו ברבות השנים במוסד, תוך כדי תנועה, והיוו את עמוד האש ההולך לפני המחנה.<br /> לצד התורה הסדורה שהבאתי כאן, מצאתי לנכון להביא גם מכתב שהתפרסם ב&quot;ניב המוסד&quot; מספר 3, משנת 1954 12.3, מכתב אמיץ של חניך המוסד לשעבר(בעילום שם), שהתחנך בו 4 שנים, המבקר את חיי המוסד ממרחק הזמן והמקום, בחזקת &quot;מה שרואים משם לא רואים מכאן&quot;, ומעלה שאלות נוקבות ואמיתיות לגבי אורח החיים במוסד:&quot;...החיים במסגרת הקבוצה חינוכית יכולים אולי להיות מושכים ויש בהם הרבה מהחיוב, אך נוכחתי לדעת כי הם מפתחים רק מספר פרטים (חניכים)מסויימים ואת השאר מדכאים...כך נוצר בכל קבוצה מרכז פעיל ואילו רוב החברים נשארים פאסיביים...// הלימודים אשר לפי הערכתי צריכים להיות במרכז התענינותם של החניכים במוסד, פגומים בשל העובדה שאותם החברים המוכשרים והמסוגלים לעשות חיל בהם, מועסקים יתר על המידה בפעולה חברותית... ואשר ללימודים עצמם, עד כמה שהמשטר החופשי אצלכם מוסיף, שכרו יוצא בהפסדו...תלמידים המתקשים במקצוע מסויים מנצלים את החופש הניתן אצלכם לרעה ואינם מכינים שיעורים... החופש משפיע לרעה גם על המשמעת בשיעורים. אך ביותר הופתעתי מחוסר היחס של כבוד כלפי המורה// הכל מעניקה החברה ביד רחבה, כל רעיון מכניסים לו(לחניך) לראש, ואולי בכאן הסיבה לחוסר מחשבה עצמית ופיגור בהתפתחות העצמית...אילו לא היה רובץ עליו (על החניך) עול החברה, היה יכול להתפתח, ליזום,ליצור ולהעמיק בלימודים, אולם כל זה חסר ועל כן לקויה היוזמה...// גם את התנועה &quot;מלבישים&quot; על החבר ולמרות כל הדיבורים היפים בשיחות ומשפטים(ספרותיים), אין החבר שלכם רואה את עצמו מחוייב למלא אחר הדיברות וההחלטות כי גם לתנועה נכנס אוטומטית...&quot;. <br /> <br /> <br /> === מבחנים וציונים ===<br /> מבחנים וציונים לא היו נהוגים בשנים הראשונות, מאחר והמורים גרסו שיש ללמוד מתוך &quot;מוטיבציה פנימית&quot;. עם הזמן, כאשר בוגרי המוסד הגיעו לאוניברסיטאות, מחד, ומאידך היה קושי ליצור &quot;מוטיבציה פנימית&quot; ללימודים בגיל ההתבגרות, החלו לחלחל תפיסות ודעות באשר להכנסת בחינות בגרות לתכנית הלימודים. לאחר דיונים ארוכים ומתישים במחצית שנות ה-80, בהתלבטויות בחבר העובדים ובין ההורים, הוחלט ב- 1987 להכניס בחינות בגרות למוסד. <br /> <br /> == אליעזר הנהג ==<br /> אי אפשר שלא להזכיר את אליעזר הנהג, דמות כמעט מיתולוגית, שהסיע את חניכי המוסד בימים, בערבים ובלילות לקיבוצים ובחזרה למוסד, ולטיולים בסביבה, במשך 40 שנה. החניכים באו , התבגרו והלכו , המחנכים והמורים התחלפו ברבות השנים, אך אליעזר המשיך בעבודתו והיה לדמות הותיקה ביותר במוסד. יש זוכרים שהוא אף התקלח עם החניכים במקלחת המשותפת בשנות המוסד הראשונות.<br /> <br /> === ילדי בר וטבע ===<br /> היינו ילדי טבע מוסקים נעורינו//<br /> לשמן-זית-זך//<br /> מאושרים כחצבים//<br /> מאדימים לחיינו כלניות//<br /> מבוססים בבוץ לרדוף אחר//<br /> פטריות בישניות //<br /> היינו ילדי טבע//<br /> רק על טבענו לא ידענו לעמוד//<br /> (עוזית דגן, &quot;קיבוץ שירים&quot;, 2008)<br /> <br /> ילדי המוסד צמחו עם העצים הרכים שניטעו על גבעת הטרשים בשנותיו הראשונות, ילדי בר וטבע, דור שני למייסדים, במדינה שזה עתה נולדה, נערים המתחנכים הרחק מחברת המבוגרים ומהוריהם, חפים מכל פינוק ומחיבוק. המחנכים, - השאור שבעיסה, שליחים של &quot;הקולקטיב&quot;, מקימים חברת ילדים פעילה ויוצרת, מהווים דוגמא אישית ומשען לילדים המחפשים זהות, קשר ושייכות. הקבוצה החינוכית ובראשה המחנך היוותה את המסגרת החשובה ביותר לפרט – אחים להתבגרות &quot;קבוצת השווים&quot; - התומכת אך גם המבקרת והשופטת. באותם ימים ראשונים, הלימודים – היו בדמותה של האחות הצנועה, הנחבאת אל הכלים למול האחות הבחירה - &quot;החברה&quot;, שטיפחה את התרבות ואת החיים התוססים ומלאי התוכן: תזמורת כלי הפריטה, המקלחת המשותפת, המדורה השומרית, העבודה במשק הילדים, &quot;המשפטים הספרותיים&quot;, ימי הספורט, הטיולים, שיחות החברה, &quot;חבורת הזוגות&quot;, עיתון המוסד ועוד ועוד...<br /> <br /> = המבנה החברתי =<br /> בעיית חלוקת התפקידים בין ה&quot;קן&quot; ל&quot;חברה&quot; במוסד ליוותה אותו בכל שנותיו. לכאורה ה&quot;חברה&quot; במוסד חינוכי של השוה&quot;צ היא ה&quot;קן&quot; השומרי, אך למעשה נוצרו שתי רשויות נפרדות ש&quot;התחרו&quot; ביניהן על תחום התרבות ועל הפעילות החברתית. <br /> הכניסה לתנועת השוה&quot;צ במוסד או בקיבוץ התבצעה באופן קבוצתי-קולקטיבי, ללא אפשרות של בחירה. היה זה נוהג שונה לחלוטין מעקרון הוולונטריות שהדריך את תנועת הנוער באשר היא. כמו כן הקבוצה הלימודית-חינוכית חפפה בדיוק את מסגרת הקבוצה התנועתית, דבר שלא אפשר הרחבת ההיכרויות, וגיוון הקשרים החברתיים, כפי שהתרחש בתנועה בערים. לכן הטיולים עפ&quot;י גדודים ארציים תנועתיים, המחנות הצופיים וה&quot;שומריות&quot;, קיבלו משמעות מיוחדת לגבי חניכי המוסד &quot;הסגור&quot;, כמו פתיחת צוהר אל &quot;העולם הרחב&quot; והמסקרן שלא הכירו.<br /> <br /> == התפיסות האידיאולוגיות-פוליטיות ==<br /> (החומר בסעיף זה מסתמך על עבודת מחקר של עומר חכים, על השנים 1950-1960 , שהגיש באוני. חיפה / 2008 , בנושא האמור).<br /> התפיסות האידיאולוגיות-פוליטיות אשר עמדו בליבת החינוך במוסד בשנות ה-50 נשענו באופן מוחלט על התפיסות וההווי הסובייטי, שרווחו בקבה&quot;א ובתנועת השוה&quot;צ. התפיסות הללו דועכות בסוף שנות ה-50 ועד היעלמותן לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 , גם אם סממנים כאלה ואחרים עדיין ליוו את המוסד עד שנות ה-70.<br /> עומר חכים מוצא שבמתח שהיה קיים במוסד בשנות ה-50 בין החינוך הפוליטי-דוקטרינרי לבין החינוך הפרוגרסיבי בו התגדרו אנשי החינוך במוסד, הרי הפרוגרסיביות ידה הייתה על העליונה, זאת בהשפעת המחנכים שעלו מארה&quot;ב, שם הושפעו מהלכי רוח מתקדמים ודמוקרטיים בשדה החינוך. את הראָייה ל&quot;נצחונו&quot; של הקו הפרוגרסיבי במוסד, אפשר למצא בפרסומו הרב של חומר ביקורתי על הממסד החינוכי שנכתב ע&quot;י החניכים בעיתוני המוסד השונים, וכן בביקורת העצמית של המחנכים, שהתלבטו רבות בקו שיש לנקוט, העולה מפרוטוקולים של שיחות מחנכים.<br /> במיוחד אפשר לציין את עיתוני &quot;המחתרת&quot; שהתפרסמו במוסד בראשית שנות ה-70 : &quot;עד העצם&quot; ו&quot;בלתי תלוי&quot;, בהם יוצאים החניכים נגד כמעט כל מה שהחינוך במוסד חתר אליו.<br /> בסיכום העבודה, עומר מצטט מדבריו של יעקב חזן בנושא זה: &quot;בסופו של דבר, המורה והמחנך הגדול ביותר הם החיים עצמם, ובראש וראשונה החיים שהילדים בונים במו ידיהם ומתוך כך גם נבנים על ידם&quot;. <br /> <br /> === קבוצות ===<br /> הקבוצות שהיו במוסד עד שנת הפיכתו ל&quot;בית ספר מגידו&quot; ב- 1996:<br /> 1950 - עופר, שחף, אילה, ארז-חבצלת, שלהבת<br /> 1960 - שחר, אשל-סנונית, רימון, אייל-יסעור, עומר, סלע –שקמה, הדס-צאלים, לבנה-ערב, נירים-סער, דרור-רעים.<br /> 1970 - להב-צורים, אלון-עמירים, אורים-אלומה, גולן-תומר, אורן-אשחר, שחם-עופרים, ארז-גפן, רותם, עלומים,דגן.<br /> 1980 - שחר-כוורת, רעות-ארבל-גולן, יהב-אמיר, עיינות-שלהבת, להב-ירדן-כוכב, סלעית-אלומה, שקמה-ערבה, חמסין-תמוז, סער-עומרים.<br /> 1990 - פלג-נחשולים, חופים-מעין-שחף, כרמל-יעלים-להבה, שקמים-אמירים, חורש-ירדן,זריחת השמש, צוקים-צאלון.<br /> <br /> משנת 1996 כאשר אוחדו הרי אפרים ושומריה, נפרדה הפנימייה מביה&quot;ס, והמוסד החינוכי הרי אפרים במתכונתו המקורית השלמה, ששילב חינוך פורמלי עם חינוך בלתי פורמלי,פסק להתקיים.<br /> <br /> === קטעי הווי ===<br /> במסיבת הפורים במוסד בשנת 1951 השתתף ראש הממשלה בן גוריון שהוזמן לחוות את החג עם הילדים.לאחר ימים הגיע מכתב מהקריה (08.4.1951)בו מודה ראש הממשלה על ההזמנה, ומציין שבמסיבה, עפ&quot;י הישיבה, נוצרו שתי &quot;מפלגות&quot;: בנים ובנות, תופעה שלילית של הפרדה בין המינים, שאינה מוכרת בשום בי&quot;ס בארץ. ובאשר לשירה באותה מסיבה, מציין בן גוריון שהשירים כולם היו שירי פלמ&quot;ח וצבא, אשר לא התאימו כלל לחגיגית פורים, מה גם שמתוך 70 הילדים רק 10 ילדים לקחו חלק בשירה וחסרה עליזות והתרוממות רוח של חג.(נכתב ב:&quot;נתיבות&quot; מס' 2, ע&quot;מ 7, ניסן תשי&quot;א).<br /> <br /> מתוך עתון המוסד &quot;השתקפות&quot; שהופיע לרגל חגיגות ה-50 למוסד הרי אפרים 9.6.2000 בו שובצו קטעי הווי שנאספו מעיתוני המוסד, אגרות להורים ועוד.<br /> יגאל זכאי (קב' איילה) 1951: &quot;...כעת, כתום שנה של עבודה ולימודים יש ואני עובר בשבילי המוסד ורואה אותו משגשג, השטח כולו נטוע, ואני רואה את ראשית עמלנו אחר שנה ראשונה ואומר: מה טוב!&quot;.<br /> <br /> גיורא ינאי (&quot;עופר) 1952: &quot;חג גדול הוא השביעי בנובמבר. חג לקיבוץ, לתנועה ולפועל ולעולם הסוציאליסטי כולו....אם כן חוגגים אנו חג פועלים, האם לא מן הצורך לשיר את האינטרנציונל?...&quot;.<br /> <br /> אלמוני 1957: &quot;בעיית הלבוש במוסדנו. כן טענות רבות לי למחסנאיות שלנו ולכל צורת הלבוש הקבוצתית. כאשר אתה בא לקיבוץ מיד אתה מבחין שלכולם אותו הלבוש. ממש כמו בבית יתומים. מן הגדולים ביותר ועד הקטנים לובשים אותה חולצה משובצת ואותם מכנסי גרנט דהויים...האם אין זה משעמם לעין? נוער חי ותוסס צריך ללבוש בגדים ססגוניים יותר...והבנות, האם הבנות אצלנו לעולם לא ילכו בחצאיות? הרי זה טבע העולם שבנות הולכות בחצאיות. רק אצלנו לא. ואם כבר הולכים בחצאיות, אז הולכים בחצאיות השומריות המשעממות. מדוע שלא ילבשו חצאיות מודרניות?<br /> <br /> אלעד 1964 : &quot;אני לא יודע...כשרצינו ללכת לסרט אז הלכנו לשאול את המחנך אם מותר לנו ללכת. המחנך לא ידע אז הלכנו למטפלת, המטפלת לא ידעה אז הלכנו למזכירה, המזכירה לא ידעה אז הלכנו למרכז ועדת תרבות, גם הוא לא ידע אז...הלכנו לסרט. ואחרי הסרט נודע לנו שאסור ללכת...&quot;<br /> <br /> מתוך איגרת להורים 1966: &quot;כמעט כל הבנות שדברו, אמרו שה&quot;עבירות&quot; על עיקרון השיתוף בבגדים באות כתוצאה מאי-סיפוק הצרכים ההכרחיים להן כבנות, כנשים. לדעתן שואפת הבת להתלבש יפה, לפחות בשבתות וחגים, להבליט את נשיותן, למצוא חן בעיני הבן, ואילו הלבוש המקובל במוסד ובייחוד המכנסיים נוגדים שאיפה זו...&quot;.<br /> <br /> אלמוני 1966: &quot;לדעתי, מזלזל בן המוסד בבת. בכל אופן כך זה בקבוצתי. וזאת מכמה סיבות: לרוב אין הבנות מבריקות במיוחד בלימודים, הן לרוב הממוצע ואולי אפילו למטה מזה. משום כך מחשיבים את הבת ללא יוצלחית שאינה מבינה כלום...אין הבנים יודעים מה הבת יודעת ואינם מעריכים אותה...משום כך חושבים רוב הבנים שאין לבנות מושג בכלום מלבד בבגדים, תסרוקות, שחקני קולנוע ואולי קצת מוזיקה&quot;.<br /> <br /> אברהם שרון 1978: &quot;ניסינו לכתוב עיתון מהפכני (&quot;עד העצם&quot;), קיווינו שירעיד ויסעיר וירגש. שיזיז משהו למישהו. ביקשנו לעורר על דרך ההקנטה. רקחנו הכל יחד: פוליטיקה, מין, סמים, הורים, חינוך. חיים ומות ביד העיתון. בחרנו לצאת אל העולם ולראות אור בביטוי חצוף וסונט. ניפחנו שרירים, סילסלנו מילים ואמרנו ישר בפנים דברים מרדניים&quot;.<br /> <br /> רותם גלר 1987: &quot;...המצב כיום הוא שרוב החניכים מתנגדים לבגרות, שאמורה להיכנס בשנה הבאה ולכן גם נאבקים נגד זה. חבר העובדים ניסה לסתום לנו את הפה, כשהוא הודיע לנו שהדיבורים על הבגרות מיותרים. אנחנו יכולים לדבר על מה שאנחנו רוצים להיאבק למען דברים שאנחנו מאמינים. כרגע החברה קיבלה החלטה והיא הולכת איתה לקיבוצים.<br /> &lt;br /&gt;אסף וכתב עמוס כרמל&lt;br /&gt;<br /> &gt;<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;מה זה הרי אפרים/יגאל וילפנד<br /> (קטע שנכתב בשנת 2000 לרגל יובל החמישים לייסוד המוסד החינוכי הרי-אפרים)<br /> מה זה הרי-אפרים, זה אבא יוסף, שקוראים לו יוסל , עם הספרים/ &lt;br /&gt;זה עמי עם הגיטרה, זה נעורים/&lt;br /&gt; זה מקלחת משותפת, חולצות לבנות, מקהלה מדברת ושירים רוסיים/&lt;br /&gt; ריקודים עד אור הבוקר/ טיולים ומדורה/ בירורים לסמלי הבוגרים/&lt;br /&gt; דעת קהל, ביקורת בונה, אך גם לא מעט הורסת/&lt;br /&gt; קבוצה של הרבה ביחד אך גם לא מעט לחץ.<br /> מה זה הרי אפרים/&lt;br /&gt; זו אהבה ראשונה/ עיניים כחולות/ ביישנות/&lt;br /&gt; מבטים/ מכתבים/ הסבוב הקטן והגדול/&lt;br /&gt; חדר הפסנתר, הדיבר העשירי/&lt;br /&gt; תזמורת ומקהלה/ מוסדיות בכל השטחים/&lt;br /&gt; משק ילדים, גיוסים לגינה/&lt;br /&gt; ספורט לאלפים ולאלופים/&lt;br /&gt; &quot; כאן בית היוצר לדור מגשימים&quot;/&lt;br /&gt; ומרד נעורים של שנות השבעים.&lt;br /&gt;<br /> מה זה הרי אפרים/ חברה פתוחה לכל רוחות העולם/&lt;br /&gt; אך גם מוקפת חומות של מסורת ודעות קדומות/&lt;br /&gt; לימודים ללא ציונים בשיטת הנושאים/ &lt;br /&gt;וימים אחרים של בגרות ומבחנים.&lt;br /&gt;<br /> מה זה הרי אפרים/ &lt;br /&gt; ארבעה קיבוצים/ מחנכים ומורים/&lt;br /&gt; חבר העובדים/ ומאות של חניכים/&lt;br /&gt; מכאן יוצאים, לכאן חוזרים&lt;br /&gt; והיו ימים ובמיוחד לילות/&lt;br /&gt; עכשיו כבר חמישים/ אך כמו בהתחלה/&lt;br /&gt; &quot; ישנן אולי יפות ממנה אך אין יפה כמוה&quot;<br /> <br /> [[Category:מ]]<br /> <br /> ==&quot;שדה האפונים הירוקות&quot; - סרטו של יגאל תיבון ==<br /> <br /> <br /> בתאריך ה-6.9.08 במוצאי שבת הוקרן באולם האזורי הסרט &quot;שדה האפונים הירוקות&quot;, כאשר האולם בעין השופט מתקשה להכיל את 800 בוגרי המוסד שבאו מכל קצווי הארץ, להתרפק על סיפור מחוזות ילדותם.<br /> תחילתה של היוזמה באפריל 2005 כאשר יגאל תיבון (עין שמר), בוגר המוסד, מזמין שמונה מחבריו, מקבוצות &quot;אייל&quot; &quot;יסעור&quot;, עם הגיעם לגיל 60,למפגש מצולם, &quot;במוסד הרי אפרים&quot;. שלושה ימים רצופים ערכו הצילומים, כמסע אישי של המשתתפים אל ימי נעוריהם, אל מסלול חייהם לאחר השירות בצבא, תוך מחשבות ומאוויים אל העתיד.<br /> כל אנשי צוות היוצרים של הסרט, כולם בוגרי מוסד הרי אפרים לדורותיו. קיבוץ עין השופט תמך בפרויקט מראשיתו, כאשר חברים רבים בו מסייעים בהפקתו, ובראשם שושנה שפירא בניהול ההפקה.<br /> <br /> מרים גלילי (טוסון, אריזונה, ארה&quot;ב), ממשתתפי הסרט כותבת בחוברת שחולקה בהקרנת הבכורה:&quot;...בעשור האחרון, אני מגלה בתוכי עניין גובר - אעיז ואומר סוחף, בהשלכות ובהשפעות של שנות הילדות הקיבוצית הייחודית שלי, על עיצוב השקפת עולמי, על הבחירות שבחרתי, על הדרך בה אני חיה ומתנהלת - ובאחת, על מי שהנני כיום. נדלקתי לרעיון הפגישה עם חבריי לקבוצה, הזדמנות לחזור אל שנות נעוריי, לראות אותן דרך עיני חבריי, דרך המסעות האישיים ומרחק הזמן שעברנו...למדתי שלא באמת ידעתי מה עובר על ילדי הקבוצה - לטוב ולרע, בבית ההורים ובעמקי נפשם - ועם זה קשה לי...במפגש הזה התאהבתי מחדש במשפחת הקבוצה הזאת המעניינת, המורכבת, הלא מושלמת שהיתה - ועדיין היא חלק מחיי כל יום...&quot;&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד מוסיף: הסרט &quot; שדה האפונים הירוקות&quot; עשוי באהבה גדולה, לאנשים, לנופים, לימים היפים של הנעורים, לתקוות ולחלומות, לזיכרונות. ארבעים שנה לאחר שסיימו את שש שנות החינוך במוסד החינוכי של השומר הצעיר בהרי אפרים ( 1963), שנה <br /> אחרי הקבוצה הכי טובה במוסד-רימון לוקח יגאל תיבון שברוחו ובכוחו נעשה הסרט שמונה מחניכי שתי הקבוצות &quot;אייל-יסעור&quot; ( שימו לב לשמות-כוח ועוצמה לצד מעוף ויצירה) שהיום הם כבר סבים וסבתות ומפגיש אותם ביחד לשלושה ימים קסומים של מסע אל העבר עם נגיעות חמות בהווה ומחשבות על העתיד.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt; בשיחות שהם מקיימים, בפעילויות, במבט העיניים ובמגעים הם נוגעים ברגעי מפנה בחייהם, בהחלטות קובעות, ביחסים עם דור ההורים החלוצים והמהפכנים, עם הבנים והנכדים, מאבקים שהיו, חיפושי דרך של יחיד מול כלל, מחשבות על חינוך, מסורת תרבות וחברה, קיבוץ ומדינה, שורשים וחלומות. <br /> השירים והמוסיקה של צבי שרף כמו המפוחית של גדעון מחזירים אותנו אל שירי הנפש והמדורה, עריכה יפה של ארבל רום , הרגעים האישיים והנגיעה בכואב ובעצב המזוכך של כל המשתתפים ומעל לכל מסעו האישי של יגאל שבמובנים רבים הוא גם מסענו שלנו אל האנשים, המראות והניגונים שעיצבו בנעורינו את חיינו.&lt;br /&gt; <br /> (הביא לדפוס עמוס כרמל)</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A2%D7%93_%D7%9E%D7%A9%D7%94 2007-08-16T09:01:41Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:משה_פישביין,משה_שוק_ומשה_קרמר_ו-3_מבני_קבוצת_רננים.jpg|left|thumb|250px|מסיבה 1965: משה פישביין, משה שוק, משה קרמר ו - שלושה מבני קבוצת רננים]]<br /> [[תמונה:מקהלת_משה.jpg|left|thumb|250px|מקהלת משה, מימין: משה קרמר, משה שוק, משה דנגור, משה דהן, משה בן חמו ומשה ברזילי]]<br /> <br /> חוג משה, ידיעות עין השופט 15.6.74&lt;br /&gt;<br /> <br /> חוגים הם באופנה. בכדי לא לפגר אני מכריז בזה על הקמת חוג חדש. בימים הקרובים אתלה רשימה על הלוח. אני מבקש מכול חבר ששמו משה להירשם. הכוונה (לפי האלף-בית) למשה אבינרי,משה בלומשטיין, משה בריל, משה דנגור, משה מחרוק, משה פישביין, משה פלבס, משה קרמר, משה שוק, משה שפירא,משה תבור והחתום מטה. על זכויותיו של מישה רימון להצטרף נדון בישיבה הקרובה של החוג.<br /> מטרת החוג: לפתח את תודעת &quot;משה&quot; בציבור הקיבוצי והישראלי.&lt;br /&gt;<br /> סיסמת החוג: ממשה ועד משה.&lt;br /&gt;<br /> פעולות החוג: &lt;br /&gt;<br /> <br /> === הרצאות ===<br /> * משה דיין – &quot;האם יכול להיות ביטחון בלי משה?&quot;.<br /> * משה ברעם – &quot;משה ועבודתו&quot;.<br /> * משה זנבר – &quot;ויאמר משה לפנחס (ספיר)&quot;.<br /> * מוסה – &quot;הסוציולוגיה של עין העמק&quot;.<br /> <br /> === סיורים ===<br /> * לסנטה קטרינה והר משה – פעם בשנה.<br /> * לרומא – לראות את פסלו המפורסם של מיכלאנג'לו &quot;משה&quot; – פעם בשנתיים.<br /> * לעין- גב – כינוס שנתי – לאכול דג משה רבנו (מטוגן במיוחד לבאי הכנס).<br /> * לקהיר – בבוא השלום – עלייה לרגל למקום הולדתו של משה רבנו.<br /> <br /> === מחקר ומדיטציה ===<br /> * למה, אחרי ארבעים שנה של גישושים הגיע משה רבנו דווקא לארץ-ישראל?<br /> * איפה, בכל-זאת, קבור משה?<br /> <br /> === פוליטיקה ===<br /> * לארגן הפגנות בדרישה שיהיו יותר חברי-כנסת בשם משה ושיקימו התנחלות על הר-משה.תרבות, חינוך ודת<br /> * לדרוש שיפסיקו לקרוא לנו &quot;מוישה&quot; ו&quot;מוישל&quot; וכו', אלא בשמנו העברי התנכ&quot;י והנכון דקדוקית: משה (במלרע).<br /> * החג הקדוש שלנו, כמובן, הוא פסח. לנו מגיע הרבה פרקי קריאה בהגדה. אסור לנו לעסוק בניקוי חדר האוכל אחרי סדר.<br /> * כל משה, עם הצטרפותו לחוג, יקבל את האלבום המפואר &quot;בעקבות משה&quot;, של משה פרלמן; דברי הקדמה של פרופסור יגאל (משה) ידין.<br /> * אנו נדרוש מהקיבוץ שכל בן חמישי שיוולד ייקרא משה.<br /> * מחלקת הגיור שלנו מוכנה לעזור לכול זכר הרוצה לשנות את שמו למשה.<br /> <br /> === תקציב ===<br /> המזכירות מתבקשת לאשר לנו תקציב של 85,400 ל&quot;י, לפי הפירוט הבא:<br /> * סיורים בחו&quot;ל – 14 מושים X 5000 ל&quot;י 70,000 ל&quot;י<br /> * סיורים בארץ (כולל חפירות ארכיאולוגיות) 12,000<br /> * כינוס שנתי (עם דגים) 1,400<br /> * אלבום &quot;בעקבות משה&quot; 14X40 560<br /> * שונות: פרסום, רזרבה 1,440<br /> '''סה&quot;כ 85,400 ל&quot;י'''<br /> <br /> כדאי למזכירות להמליץ על ההקצבה, כי בשיחת הקיבוץ יש לנו רוב (המושים, נשותיהם ובניהם). אם נצטרך נעשה קואליציה עם הרחלות. משה! החוג קורא לך! למען השם, הירשם ותתקדם!<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> משה ברזילי ( מופיע גם בספרו של משה ברזילי: מן השוה&quot;צ בברוקלין לעין השופט, הוצאת בכתב 2006)<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%92%D7%A9_%D7%94%D7%9B%D7%A1%D7%A3 2007-08-16T08:41:58Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:מסכת_מגש_הכסף-ביצוע_ילדי_יגור_הדרכה_רבקה_שטורמן.jpg|left|thumb|250px|מסכת מגש הכסף בביצוע ילדי יגור ורבקה שטורמן]]<br /> [[תמונה:משה_פישביין_מקריא_את_מגש_הכסף.jpg|left|thumb|250px|משה פישביין מקריא את מגש הכסף]]<br /> <br /> בשנות ה-60 של הקיבוץ, חיפשה ועדת התרבות תוכן אקטואלי נוסף לסדר פסח. השיר הידוע פרי עטו של אלתרמן – &quot;מגש הכסף&quot;, נמצא מתאים ויזהר ירון, חבר הקיבוץ חיבר מעין פואמה מוסיקלית לשיר. המבצעים היו: יענקלה שגיא – חצוצרה, יזהר ירון - פסנתר, עמוס כרמל - חליל וצבי בן חורין – קריאה. ביצוע היצירה קיבל אופי דרמטי ביותר, המרעיד לבבות, והפך ל&quot;מסמר&quot; סדר פסח. לאחר זמן, משה פישביין קרא את הטכסט וצבי רוזנפלד קיבל את תפקיד הפסנתרן. בעשר השנים האחרונות, יחד עם קטעים נוספים שהוצאו מסדר פסח, הועבר מגש הכסף ברוב כבוד ליום העצמאות, הופסק וחודש לסירוגין.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עמוס כרמל<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> '''הקלטה מתוך סדר פסח תשל&quot;ח (1978):'''&lt;br /&gt;<br /> &lt;mp3player&gt;Magash_Hakesef.mp3&lt;/mp3player&gt;<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%A9_%D7%94%D7%9B%D7%A1%D7%A3 מגש הכסף באתר ויקיפדיה]<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D 2007-08-16T08:33:40Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:ראשית_בניית_המגדל_1938.jpg|left|thumb|250px|ראשית בניית המגדל - 1938]]<br /> [[תמונה:המגדל_בתחילת_בנייתו_שנות_הארבעים.jpg|left|thumb|250px|המגדל בתחילת בנייתו - שנות הארבעים]]<br /> [[תמונה:המגדל_בשנות_הארבעים.jpg|left|thumb|250px|המגדל בשנות הארבעים]]<br /> <br /> ברל קרן משחזר:&lt;br /&gt;<br /> &quot;ב-1938 התחלנו לבנות את מגדל המים מחוץ לג'וערה,על הגבעה,במקום הנקודה החדשה.זה היה מבנה ראשון שהקמנו.מקומו נקבע על קו פרשת המים של הגבעה. משם אפשר היה לראות את כל האזור: מחדרה ועד עמק יזרעאל ,את הכרמל ואת אום אל פחם.<br /> המגדל נבנה בעזרת קבוצת בנייה שהייתה לה מכונת לעשיית חצץ.בזמן הבנייה הנקודה הייתה עדיין שוממת וחשופה לסכנה,השומרים ששמרו עליו גרו בצריפים מגודרים בגדרות אבן. תכננו אותו כמבנה מרובע,רצינו שישמש גם לנשקייה ( &quot;הנוקטה&quot;) <br /> <br /> בשלב הראשון נבנה המגדל מעץ.בנינו רק קומה וחצי,הייתה בו גם עמדת שמירה ועל הגג עמד מיכל מים.<br /> מאוחר יותר ב-1939 נקדחה באר א. בתחילה הובלנו משם מים במשאיות.אחר כך הבריטים עזרו לנו להשיג מנוע למשאבה שמסוגלת להעלות את המים עד המגדל,ויכולנו להעביר קו צינורות.<br /> המגדל היה מצויד בציוד לאיתות יום ולאיתות לילה ומעל גגו קיימנו קשר עם יישובי האזור.רגע מרגש שזכור לי היה בעת ההתקפה על משמר העמק.ההפצצות התחילו מהבוקר. המקום היחיד שניתן היה להגיע ממנו לעזרת המותקפים היה עין השופט.<br /> כשהגיעו אנשי החי&quot;ש עמדתי עם המפקד על המגדל ושמעתי את הפקודות שהוא נתן בקשר,כך יכולתי לעקוב אחרי מהלך הקרב.שם שמעתי את הבשורה על כיבוש בית ראס.<br /> <br /> במשך השנים שימשו חדרי המגדל לצרכים שונים: ישבו בו המזכירות , ריכוז המשק ,סידור העבודה ואחר כך שימש המקום לתיקון כלי נגינה.<br /> בשנים האחרונות משמש החדר הקרקעי של המגדל לסידור רכב- מקום חיוני ביותר.&quot;<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עופרה בריל<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%92 2007-08-16T08:22:10Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:המבנה_הראשון_של_מיברג_לקראת_סיום_הבניה.jpg|left|thumb|250px|המבנה הראשון של מיברג לקראת סיום הבניה]]<br /> [[תמונה:מכונות_הברגה_גרמניות_1958.jpg|left|thumb|250px|מכונות הברגה גרמניות - 1958]]<br /> [[תמונה:מברג_היום_מבט_מצפון.jpg|left|thumb|250px|מברג היום - מבט מצפון]]<br /> [[תמונה:מברג_כיום_-_אולם_כבישה.jpg|left|thumb|250px|מברג כיום - אולם כבישה]]<br /> <br /> הצורך הכלכלי במפעל חרושת בעין השופט הורגש כבר בשנים 1948-1949. הדיונים נמשכו כשלוש שנים. רבים חששו שכאשר תוכנס התעשייה לעין השופט הוא לא יהיה יותר קיבוץ. למרות החששות נמשכו החיפושים אחר מפעל מתאים והפור נפל על מפעל ברגים. המכונות וחומר הגלם נרכשו בחו&quot;ל בארץ הושג מימון להקמת המבנה ולציוד נוסף.&lt;br /&gt;<br /> בית -חרושת לתעשיית ברגי-עץ בעין- השופט נפתח ביום 2 בדצמבר 1951 (ג' כסלו תשי&quot;ב).<br /> נערכה פתיחה חגיגית של מפעל החרושת בנוכחות נציגי הקיבוץ הארצי ומנהל חברת ההשקעות &quot;תכן&quot; מר ליאון מוהיל , נציגי הממשלה, נציגי הקיבוצים בסביבה וחברי הקיבוץ.&lt;br /&gt;<br /> נאמרו דברי ברכה ע&quot;י ישראל גוברמן (שהיה פעיל מטעם הקיבוץ בהקמת המפעל), שלמה רוזן (לימים שר הקליטה בממשלת ישראל וסבא של נעמה ברעם) בשם הקיבוץ הארצי, ומר ליאון מוהיל שהיה ידיד הקיבוץ שתמך רבות בהקמת מפעל מיברג (שבאותה שנה הקים לו בית בעין-השופט.) .<br /> אהרון אלפר הסביר את תהליך הייצור והדגים את הנעת המכונות. ברוח ימי הצנע, הכיבוד כלל כריכים עם ביצים בלתי מופרות. את השם &quot;מיברג&quot; המציא המשורר אברהם שלונסקי ואת הלוגו – הסמליל (המשמש עד היום) עיצב , חבר הקיבוץ, הצייר חנן לפיד. עם שניים עשר עובדים בהם מפעיל המכונות – אהרן אלפר שכונה קונצמאכר (הקוסם, הרבה לפני אייל ברקוביץ') יצא המפעל לדרך...<br /> <br /> במהלך השנים מאז היווסדו, עבר המפעל שינויים ומהפכות בכל התחומים – הטכנולוגים, המקצועיים, האנושיים, והעסקיים. <br /> להלן העיקריים שבהם:<br /> * שנות החמישים והשישים הוקדשו להקמת המפעל, רכישת ציוד בסיסי לייצור ברגי עץ, פח ומכונה, והתבססות בשוק.<br /> * שנות השבעים התאפיינו בתהליך הצטיידות מאסיבי של ציוד כבישה כמו מערכת ה- 3/8 של מכבש + חותך, מכבשי הסקמה, ה- NATIONAL 34 והבולט מייקר, ובתהליכי הרחבה של המפעל הישן. <br /> * שנות השמונים הביאו לפריצת דרך טכנולוגית בתחום המוצרים המיוחדים – גלמים לאצבעות קטפת ומשקולת תע&quot;ש, ולהצטיידות בציוד כבישה מתקדם ומורכב (הפורמר מתוצרת NATIONAL MACHINERY ).<br /> * יוני - 1986 הונחה אבן הפינה למיברג בדרום<br /> * יוני - 1987 החלו חגיגות הפתיחה של מיברג באתר החדש המרווח והמודרני.<br /> * בשנות התשעים מתבצעת החדירה לתעשיית הרכב שמגיעה לשיאה בפרויקטים של מוצרי GM ואופל ובעקבותיה קפיצת מדרגה נוספת בתחום הטכנולוגי שבאה לידי ביטוי ברכישת ההטבור ומכונות ההברזה של הבושינג, הרחבת קו הייצור של מוצרי דורודיין, רכישת קו הצבע ושיפור משמעותי של יכולות המיון.<br /> 25 באוגוסט 1990 - אהרון פרקר ז&quot;ל מנהל השיווק נהרג בתאונת עבודה, בעת תורנות שבת ליד מכונת הניקוי. <br /> <br /> לאורך כל הדרך ביצע המפעל קפיצות מדרגה משמעותיות בתחומים רבים כדי לעמוד בדרישות ובסטנדרטים שהוכתבו ע&quot;י הלקוחות בארץ ומעבר לים.<br /> בתחום אבטחת האיכות הוסמך מיברג ע&quot;י מכון התקנים לתקן הבינ&quot;ל של שלושת יצרני הרכב האמריקאים QS 9000.<br /> בתחום הטכנולוגי שיפר המפעל את יכולות הכבישה, העיבוד המשני והגימור במטרה לעמוד בדרישות האיכות הגבוהות והמחייבות של יצרני הרכב בעולם ומפעלי התעשייה המתקדמים בארץ.<br /> <br /> בתחום העסקי והלוגיסטי התאים המפעל את המערכת לשיטות העבודה המיוחדות והתובעניות של המפעלים המודרניים מולם עובדים. <br /> בשנת 2007 כבר חצינו את מחצית העשור הראשון של שנות האלפיים.<br /> נוסף לכל ההתפתחות שהוזכרה לעיל, גם הנושא החברתי מטופח מאד במיברג. <br /> במיברג עובדים 67 חברים ו -92 שכירים, דרוזים מוסלמים ויוצאי תפוצות שונות – בריה&quot;מ לשעבר, בהם בוגרי תכנית בית ראשון במולדת (ע&quot;ע) וכן צעירים יוצאי אתיופיה. <br /> במיברג יש קבוצות עבודה רבות: <br /> יש עשרות עובדי ייצור, אנשי פיתוח והנדסה, אנשי איכות (איכותיים ביותר), יש צוותים טכניים, אנשי אחזקה וחדר כלים, צוותי רכש לוגיסטיקה ושיווק, חשבים ואנשי כספים, וכן בנות הנהלת החשבונות ומשרדים. <br /> המנהלים הראשונים של מיברג הם מדור המייסדים אחריהם בני הדור השני השייכים לחפ&quot;. המנהל הנוכחי (2007) שייך לח&quot;צ.<br /> ואלה שמות מנהלי מיברג לדורותיהם: אריה ויצמן, ברל קרן, משה ברזילי, זלמן לבנה (שתי קדנציות), לייזר לביא, רן קרייפין, גיורא ינאי, חיים ארבל, אבי לבנה, אבנר הכהן ומנשה שמש.<br /> חגי ישראל נחגגים במברג ברוב פאר והדר ולאחרונה חגגנו גם את החג המוסלמי – עיד אל אדחא.<br /> נערכים ימי גיבוש לצוות העובדים: יום ספורט, יום סיכומים שנתיים מלווה בטיולון כשגולת הכותרת היא הטיול השנתי המלווה באטרקציות רבות ובארוחה משובחת.<br /> <br /> בשנת 2001 במלאת למיברג חמישים שנה יצאו עובדי מיברג ובני / בנות הזוג לטיול בן יומיים באזור ים המלח עם מסיבה במלון פרמייר קיסר לציון היובל. במסיבה הושק סרט על מיברג &quot;אני לא סתם בורג קטן&quot;.<br /> בשנת 2002 במלאת 65 שנים לעין השופט הפיקו עובדי מיברג מסיבה מפוארת לקיבוץ עם מצגת יפה ריקודים אתניים (כורדים ודרוזים). כן הופקו חמש תמונות ענק התלויות בחלל מחלקת הלוגיסטיקה <br /> <br /> כנדרש ממדד נעלה שהוא מדד למעורבות חברתית בקהילה, הקים המפעל צוות היגוי למעורבות חברתית יחד עם אלתם, מאג והקיבוץ. עיקר הפעילות היא בארגון &quot;כח לתת&quot; ביקנעם בפנימיית רעות ובבית ספר מגידו כשבאמתחת תכניות רבות נוספות.<br /> המפעל מגלה רגישות בתחום הבטיחות ומעסיק ממונה בטיחות. גם תחום איכות הסביבה חשוב למפעל וגם בתחום זה מועסק עובד מיוחד.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> משה אביר<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * [http://www.mivrag.co.il אתר מברג]<br /> <br /> [[Category:מ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%94 2007-08-16T08:03:11Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:אריה_במאפיה_שנות_השישים.jpg|left|thumb|250px|אריה במאפיה - שנות השבעים]]<br /> [[תמונה:אריה_עם_חברים_טריים.jpg|left|thumb|250px|אריה עם חברים טריים]]<br /> [[תמונה:אלנר_אריה_במאפיה.jpg|left|thumb|250px|אריה במאפיה]]<br /> <br /> המאפייה הוקמה בשנת 1938 עם המעבר לעין-השופט ואריה עבד בה מיומה הראשון ועד 1991 , 53 שנה . הוא נפטר ב- 1994. בתקופה הראשונה למד <br /> אצל אריה את מלאכת האפייה יצחק דרור ( טוטו) מדליה שהיה יותר מאוחר המורה למוסיקה במוסד החינוכי הרי-אפרים לצידו היו עובדים מדי פעם ובתשבוצים משה בריל ומאוחר יותר חנן כהן, ובוסו ( ישראל שטראוס). לאחר סגירתה ב- 1991 עברה המאפייה שימושים שונים עד שהייתה למשך כמה שנים חנות למכירת נעליים שנוהלה ע&quot;י שרה צרן, ובשנה האחרונה הפכה לסטודיו גרפי של אמנון שוק ובצדה הצפוני חדר עבודה של אלישע שפירא.<br /> <br /> המאפייה לא הייתה סתם מקום שאופים בו לחם, כפי שעמוס כרמל כותב ביומן עין-השופט, המקום, בזכותו של אריה, הפך למוקד חברתי וקולנירי. שם נפגשו חברים עם לחמניה חמה, ושוחחו על הקורה בקיבוץ, שם התקבצו הילדים וקיבלו פיתה מהבילה וגם צביטה בלחי עם קורט קמח על הראש. זכורים לי הריחות, הלחם הטרי, ה&quot;ויצים&quot; שספרו שם, הרכילויות, ומעל לכל תהליך אפיית הלחם , המלוש שבחש את הבצק, המערוך הגדול, התנור הרושף אש, והמרדה הארוך שמוציא את הלחם מהתנור...&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;מערכת<br /> <br /> [[Category:ה]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9F 2007-08-15T13:44:00Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:חלק_מהכפר_כפריין.jpg|left|thumb|250px|חלק מהכפר כפריין]]<br /> [[תמונה:פגישה_בקיבוץ_עם_הנכבדים_של_כפריין.jpg|left|thumb|250px|פגישה בקיבוץ עם נכבדיי כפריין]]<br /> [[תמונה:ויצמן_יונה_ינאי_ואלתר_יבלונקה_עם_תושבי_מעוייה.jpg|left|thumb|250px|ויצמן, יונה ינאי ואלתר יבלונקה עם תושבי מעוייה]]<br /> <br /> == סיפורו של טוביה לישנסקי ==<br /> חלקו הראשון של הערך נכתב ע&quot;י עופרה בריל על בסיס מאמר של טוביה לישנסקי לעיתון ידיעות עין השופט. טוביה היה חבר עין השופט, איש הפלמ&quot;ח, מפקד &quot;שירות ידיעות&quot;, והקים את יחידת המיעוטים בצה&quot;ל.<br /> טוביה כותב: השם אל-כפרין מציין שני כפרים שעל חורבותיהם הוא נבנה. חירבת אל מררת וחירבת אל בלאד.עד שנת 1835 בערך,עיבדו את אדמת הכפר ששטחה 11.000 דונם בקירוב, שני ראשי משפחות ממשפחת ג'ברין מאום-אל פאחם. באותה שנה נדדו ארבעה ראשי משפחות עם משפחותיהם הקטנות מהכפר חיריביה שעל יד עזה. תחילה התיישבו משפחות אלו זמנית בכפרים יאמון, אום אל זנת וסובארין. אז קנה חאדר בן עבד אל ג'אוואד את אדמת הכפר משני ראשי המשפחות אשר מאום-אל-פאחם.אתו עברו לגור למקום שבו נמצא הכפר כיום גם שלושת המשפחות האחרות . בהמשך השנים הצטרפו אליהם משפחות נוספות. חאדר אל עבד הוא אביו זקנו של שאקר שאנו מכירים אותו. גם כיום כאז, משפחה זו היא העשירה, החזקה ובעלת ההשפעה בכפר.<br /> סכסוכים תמידיים היו לחאדר אל עבד עם אנשי אום-אל-פאחם. הריב היה על קרקעות וכתוצאה מזה ירו בו בהיותו בשדה ופצעוהו.כעבור זמן מה חדרה אל ביתו כנופיה של 40 איש מאום-אל פאחם והרגוהו בנשק קר לעיני בנו הקטן-אסעד אל חאדר, שמת לפני כשנה בהיותו כבן תשעים ומעלה.<br /> בחייו נשא שמונה נשים שהעמידו לו 22 בנים ובנות , כיום (זמן כתיבת המאמר), בנו הבכור הוא בן 70 ומעלה ובן זקוניו כבן 5.<br /> בכפר כיום 5 משפחות בעלות קרקע והשפעה והן: בית עבד אל ג'אווד, בית סירחאן , בית חאג' יוסיף, בית חליפה ובית המצרווה (המצריים).נוסף להן עוד משפחות עניות חסרות קרקע . מספר תושבי הכפר כ - 700 נפש.מספר בתיו כ - 120.בשנים האחרונות החלו מחוסרי בית מתושבי הכפר לבנות על הגבעה השנייה מערבית לכפר.<br /> צפונית מזרחית לכפר,ישנו מספר רב של מערות החצובות לפי הסגנון של קברי היהודים, במערת שיך אבריק,לדוגמא.לפני מספר שנים הוצאו ממערה אחת שתי גלוסקמאות , סרקופגים חצובות מסלע ואלה עומדות בתור שקתות מים ליד מעין הכפר.כמו כן , נמצא כסף לא מעט וזהב במערות האלו.<br /> <br /> מסופר בין הערבים על אחד בשם שיך עווד אשר מת לפני שתים עשרה שנה ופרנסתו הייתה משוד הקברים ומכירת השלל בחיפה.מספר רב של מטבעות עתיקות מתגלה מזמן לזמן בכפר והוא מעיד על קדמונות הישוב.<br /> טוביה לישנסקי ממשיך ומספר על מצב הכפר בתקופתו: שני בוסתנים לכפר, האחד צפונית מערבית לכפר במרחק של שני קילומטר בערך,והוא שייך למוכתר הכפר.ישנם בו עצי פרי שונים וירקות בהשקאה.במרכז הבוסתן , באר בנויה ובריכה קטנה לידה. מי הבאר נשאבים על ידי גלגל וחגורת פחים והמניע , פרדה.<br /> בוסתן שני ויותר גדול נטוע דרומית מערבית לכפר ושייך למשפחת עבד אל ג'אוואד.הוא מצטיין בעצי תות גדולים וכמו כן בעץ אלון ענף ועתיק.<br /> על ידו נמצא מעין הנקרא עין אל באלד המספק מים לצורכי הכפר והעודף ממימיו זורם ומשקה את עצי הבוסתן והירקות הגדלים בין העצים.<br /> עוד מעין נגלה לפני כשלוש שנים דרומית לכפר. מי המעין זורמים בתעלה הבנויה מאבנים מסותתות ומכוסה למעלה כדוגמת התעלות מתקופת היהודים בארץ.תעלה זו מוליכה,לפי הנראה,ממרחק רב עד לקרבת הכפר והיא מכוסה שכבת אדמה בגובה של שלשה וארבעה מטרים.<br /> מחמת המריבות הבלתי פוסקות והחשש לעקירה,אין תושבי הכפר מוסיפים לנטוע עצים באדמתם.<br /> בכפר בית ספר ובו כחמישים תלמיד. הבניין נבנה בכספי הכפר. המורה צעיר כבן עשרים ומוצאו מחברון. בשכר נוסף של כמה גרושים,הוא נותן שעורים באנגלית למספר תלמידים.<br /> ישנו כאן הג'אמע ,מקום תפילה בכפר ומשולמת משכורת לחטיב (הקורא לתפילה והמורה לדת) המשכורת משולמת גם בחיטה וחלקת קרקע לעיבוד.<br /> שלוש חנויות קטנות בכפר מספקות צרכי מכולת שונים לאוכלוסייה. אין אטליז קבוע בכפר כדוגמת האטליזים בכפרים הגדולים,אולם ישנם קצבים השוחטים בהמה מפעם לפעם , בעיקר בהמה דלה , במרכז הכפר ובו במקום מוכרים מן הבשר לכפריים.<br /> המוכתר מוצאו מאיבלין , כפר ליד עכו ובצעירותו היה שוטר.אחרי סכסוכים תמידיים שהיו בכפר בין המשפחות והמוכתרים, מינתה אותו הממשלה למוכתר על המקום. זה היה לפני כשמונה שנים,יש לו קירבת דם למשפחות מיוחסות ואף אשתו ממשפחת אפנדי בעכו , אולם הוא מחוסר כל השפעה ממשית בכפר. קשרי משפחה ישנם לכפריין עם כמעט כל הכפרים החשובים בכפרי הרוחה(כפרים באזור שלנו).קיים ריב דמים בין תושבי כפריין עם אנשי ריחניה בשל מקרה רצח בזמן המאורעות. עד כאן הכתבה של טוביה לישנסקי בעיתון עין השופט.<br /> <br /> == זיכרונות ==<br /> כותב עמוס כרמל (70): כילד בן 7-9 (1944-1946) לערך, אני זוכר תמונה פסטוראלית, כאשר עובדי אדמה מכפרין חורשים בסוסים עם מחרשות עץ קרוב לטרקטורים שלנו שחרשו את אדמות הקיבוץ. לעיתים, המחנכים שלנו יזמו טיולים לכפרין וביקורים בביה&quot;ס שם. טיילנו בתוך הכפר, צפינו בעבודות הבית של הנשים, בעבודות השדה, בעדרי הצאן השבים מן המרעה, וטעמנו פיתות חמות מהטבון. במיוחד תפס את תשומת ליבנו הקיר עליו נזרקו גללי בהמות, ליבוש, כחומר לבעירה והסקה. <br /> <br /> == עמותת &quot;זוכרות&quot; בביקור בכפרין==<br /> כותב עמוס כרמל: בתאריך ה-10.2.07 קיימה עמותת &quot;זוכרות&quot; ובראשה איתן ברונשטיין (טל' 036953155 אבן גבירול 2/6 ת&quot;א), התכנסות של יהודים וערבים, חלקם מפליטי הכפר באל-כפרין, כאשר מטרות העמותה להביא את אירועי הנכבה הפלסתינית לציבור הישראלי, לדבר ולכתוב עליה בעברית, כמו כן להכיר בעוול שישראל גרמה לפלסטינים ובלקיחת האחריות על הנכבה וחזרת הפליטים, כהכרח לפתרון אפשרי בין העמים.<br /> עפ&quot;י חוברת שהתפרסמה ע&quot;י העמותה לרגל האירוע, פליטי כפרין מפוזרים כיום במספר מקומות: מחנה הפליטים ג'נין, מחנה נור שמס, מחנה אל-פרעה, עמאן, אם-אל-פחם, מעאויה, עין אברהים ועכו.<br /> במפגש &quot;זוכרות&quot;, הגיעו למקום בו היה הכפר כפרין מספר כלי רכב של יהודים, (ביניהם כ- 8 חברים מעין השופט שבאו לתהות על כוונות הנאספים), וכן אוטובוס עם ערבים, ברובם מאום אל פחם. ליד המקום נשאו מספר נאומים של חברי העמותה ושל אנשים מהכפר ובני משפחותיהם, נקבעו שלטים המציינים את שם המקום, בית הקברות, המסגד, המעיין ועוד. לאחר מכן, הייתה התכנסות ליד המעיין, שם הוגש אוכל ונשאו נאומים בעברית ובערבית.(הכותב היה נוכח בהתכנסות של עמותת זוכרות בכפרין). <br /> לאחר מספר ימים התפרסמו כמה מאמרים בעיתון עין השופט ובעיתון &quot;הקיבוץ&quot; (16.2.07) בעקבות ההתכנסות הנ&quot;ל.<br /> <br /> אודי מנור כותב בדף הירוק ב-24.7.08 על &quot;עמותת זוכרות&quot;: בשל מדיניות סירוב שחצנית של ההנהגהה ערבית לסוגיה, מאז 1908 ועד 1948 הגיעו הדברים בארץ ישראל לכלל מלחמה בה הצד הפלסטיני הביא על עצמו את אסונו. נוצרה בעיית פליטים פלסטינאים ופליטים יהודים (70 אלף יהודים פונו מירושלים העתיקה, חברי קיבוץ ניצנים הפכו פליטים, גוש עציון ועוד. בצד הערבי לא נשאר בחיים ולו יהודי אחד ). את העובדות הללו העמותה של זוכרות אינה &quot;זוכרת&quot;. הבעיה היהודית נפתרה באמצעות מדינה משגשגת והבעיה הפלסטינאית ממשיכה להוות כלי שרת בידי גורמי הנהגה שונים ומשונים. הרעיון של &quot;זוכרות&quot; מוביל בעצם ל&quot;גטו יהודי&quot; ברחבי פלסטין במקרה הטוב, ובוסניה-לבנון במקרה הסביר יותר. <br /> <br /> == ספרים על כפרים ערביים שהתרוקנו ==<br /> מכָּתבה של שרה אוסצקי (רמות מנשה)בדף הירוק 13.11.08 לומדים אנו על ספר חדש: &quot;בצידי הדרך ובשולי התודעה&quot; שכתבה נגה קדמן, העוסק בדחיקת הכפרים הערביים שהתרוקנו ב-1948 מהשיח הישראלי. הכותבת שואלת בספרה מדוע וכיצד הועלמו הכפרים מן הנוף ומן התודעה הישראלית. אוסצקי מביאה כותרות מתוך הספר החשוב והאמיץ, כפי שהיא מכנה: &quot;להוציא מהארון את השלדים של הכפרים הערביים שהתרוקנו. הנכחת שרידי העבר יכולה לשפוך אור על שורשי הסכסוך של הווה. <br /> <br /> נזכיר כאן גם את ספרו של ד&quot;ר חגי רוגני (היה מורה ומחנך במוסד הרי אפרים) &quot;מול הכפר שחרב&quot; (2006), השירה העברית והסכסוך היהודי-ערבי 1929-1967 .<br /> <br /> <br /> == סיפור המטמון (חרוזים, מספר מחרוזות, כמה עדיים שהובאו ע&quot;י אנשי פלמ&quot;ח לקיבוץ עין השופט)== <br /> בשבועות שלאחר מלחמת השיחרור, עם שובם של הלוחמים מהקרבות באזור משמר העמק והכפרים בסביבה, כולל כפרין, קיבלו הילדים מידיהם חרוזים, ועדיים שנמצאו שם, כמזכרות. המחנכים לא ראו זאת בעין יפה והחליטו לנצל זאת כאקט חינוכי בחברת הילדים. הם כינסו שיחת חברה, בה הוסבר שאין זה הולם לקחת חפצים של ערבים כשלל לשימוש הילדים. התכשיטים נאספו בטכס מיוחד ונקברו באדמה ליד משק הילדים כמטמון. נאמר באותו מעמד, שבבוא השלום התכשיטים יוחזרו לבעליהם. <br /> לאחר כשלושים שנה, כאשר הועבר &quot;המשושה&quot; (חדר מוסיקה לילדים) למקום המטמון, הוא הוצא ממקומו (קופסת פח קטנה עם כמה עדיים וחרוזים) ונמסר לשמעון אבידן, שהיה אחראי על המוזיאון הארכיאולוגי בקיבוץ. עד היום (שנת ה-70 לקיבוץ)&quot;המטמון&quot; נמצא במוזיאון.<br /> <br /> בענין המטמון, היה חשוב להביא כאן את העובדות לאשורן, מאחר ובעקבות ההתכנסות של &quot;זוכרות&quot; בכפרין, התפרסמו בעיתונות הקיבוצית כתבות (של איתן ברונשטיין העומד בראש &quot;זוכרות&quot;) המציינות שקיבוץ עין השופט מחזיק ב&quot;מטמון&quot; רב ערך שמקורו בביזה של הכפרים באזור, והקיבוץ ממאן להחזירו.<br /> א. &quot;המטמון מכיל כמה מחרוזות ומספר חרוזים. ב. מזכיר עין השופט יניב שגיא כותב בעיתון &quot;הקיבוץ&quot; (16.2.2007): &quot;...נשמח מאוד להפקיד (את המטמון) בידי מי מתושביו המקוריים של הכפר (כפרין)...&quot; <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;עמוס כרמל.<br /> <br /> [[Category:כ]]<br /> <br /> ==&quot;יום הנכבה&quot; בכפרין / אחד במאי 2009==<br /> בעיתון עין השופט מה- 1.5.2009 התפרסמה כתבה של איציק שפרן המספרת על אירוע מרכזי של &quot;יום הנכבה&quot; (ביום העצמאות של ישראל)מול הכפר כפריין, שם נערכה תהלוכה רבת משתתפים עם דגלי אש&quot;ף, ועצרת בה השתתפו אלפים מתושבי ואדי ערה. בגבעה ממול התקיים אירוע מצומצם של ארגון &quot;השומר החדש&quot; המתיימר להמשיך את דרכו של אלכסנדר זייד, שפירושו הגנה ושמירה על אדמות חקלאיות ומרעה מפני עבריינות על רקע לאומני ומאבק בגורמים עוינים השוללים את זכות העם היהודי למדינה.<br /> כוחות גדולים של המשטרה והיס&quot;מ שמרו על הסדר. לא היו תקריות באירוע זה.</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D 2007-08-15T13:37:14Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:נעמי_ארז_עם_לאיקה.jpg|left|thumb|250px|נעמי ארז עם לאיקה]]<br /> [[תמונה:ערן_קולקבסקי_עם_טומי.jpg|left|thumb|250px|ערן קולקבסקי עם טומי]]<br /> [[תמונה:פסח_נרקיס_עם_בובי.jpg|left|thumb|250px|פסח נרקיס עם בובי]]<br /> [[תמונה:נטע_שפירא_עם_צח.jpg|left|thumb|250px|נטע שפירא עם צח]]<br /> <br /> הכלב הוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. לראשונה הוא מוזכר בתנ&quot;ך בספר שמות י&quot;א, ז' - שם נכתב: &quot;לא יחרץ כלב לשונו&quot;. הכלבים הם חיות חברתיות כמו בני האדם. בשל הקרבה השוררת זה אלפי שנים ביניהם, הכלב מכונה לעיתים קרובות&quot;ידידו הטוב ביותר של האדם&quot;...אך לא תמיד של שכנו.<br /> <br /> == קצת הסטוריה == <br /> משחר הקיבוץ גודלו בו כלבים. בתחילה היו אלה כלבים &quot;משותפים&quot; כמו הכלב &quot;גורי&quot; בעדר הצאן, הכלבה &quot;נבחנית&quot; וכלב לצייד דובים &quot;וויקי&quot; בחברת הילדים. זכורה הלוויתו רבת המשתתפים של הכלב ויקי, במוסד הרי אפרים, עפ&quot;י כל כללי הטכס. שבועות לאחר הקבורה כתב עמוס כרמל שיר ב&quot;ניב המוסד&quot; (1953)במחאה על הזנחתו של אתר הקבורה. הבית האחרון בשיר:<br /> &quot;אך לא עבר שבוע, נגוז הכל כבחלום / ומצבת הפלא ירדה כלתוך התהום / נשכח אותו עמית, נמוג כלא היה / ועל קברו נשאר רק גל קטן / ופרח בר - שושן / לא יד אדם שתלה אפילו פרח זה / לא ידידים שתלו אותו שושן אדום / הטבע הוא אשר תרם חלקו / פרח שושן אדום יזהר הוא כלפיד / בל יימחה כליל זכרו של הידיד.<br /> <br /> עם הזמן הופיעו כלבים &quot;פרטיים&quot; שגודלו ע&quot;י החברים. מאחר ומרחב המחייה של כלב מגיע תמיד גם לשכנים ולתחומו של הציבור, ונביחותיו אינן תחומות רק לביתו של בעליו, הביא הדבר להקמת עשרות &quot;ועדות כלבים&quot;, זו אחר זו, שתיקנו תקנונים, וניסו להתמודד עם הבעיות שהעלו שכנים נרגזים. בשנת 1984 הביאה ועדת כלבים לשיחת הקיבוץ הצעה להקמת כלביה ברפת א', במגמה לפתור את בעיית הכלבים המסתובבים והעושים צרות, אך לכלל ביצוע לא הגיע הדבר. באותה השנה התקיימה על הדשא הגדול תצוגת כלבים של חברים בקיבוץ, בה הוצגו כלבים מרשימים מגזעים וגדלים שונים, חלקם יצאו מאלמוניותם והתגלו לראשונה בפני הציבור הרחב.נראה לי שעדיין לא נחקר מספיק הדחף שמניע אנשים לגדל כלב במחיצתם, בתוך ביתם או לידו, לדאוג לכל צרכיו, להשקיע כספים רבים במזון, בטיפול וטרינרי, באביזרים ועוד.<br /> הפרטת המזון בעין השופט תיזכר בקרב עדת הכלבים המקומית כאירוע תראומטי ביותר, כי מאותה עת הכלבים בקיבוץ הפסיקו לקבל את מגשי הקציצות שנותרו לאחר ארוחת הצהרים, ונמנעו מהם נתחי הבשר, הבורקסים, הפשתידות ושאר מיני מזונות שהם היו רגילים לזכות בהם לאחר הארוחות. <br /> <br /> == ועדת כלבים ותקנונים == <br /> מאחר וגם בשנת ה-70 לקיבוץ נבחרה ועדת כלבים חדשה, לאחר דיון ערני למדי בשיחת הקיבוץ, אומר הדבר שהבעיות סביב גידול הכלבים עדיין לא באו על תיקונן. הבעיות שהועלו בשיחה היו: מספר לא קטן של כלבים אינם קשורים במשך היום והלילה, הם רובצים ליד חדר האוכל ובמקומות ציבוריים, ועושים את צרכיהם על הדשאים, נובחים בלילות, ואף נטפלים לחברים ולילדים עד כדי נשיכות. לא פעם מופיעים כלבים, שלא התבקשו לכך, על הבמה ובסביבתה באירועים חגיגיים של הקיבוץ, כמו גם באבלות ובימי זיכרון.<br /> מאחר והבעיות עם הכלבים הן נחלתם של מרבית הקיבוצים, וכולם מתלבטים כיצד לנהוג בכלבים שאינם קשורים ליד הבית של בעליהם, נקראה לכך המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית. עו&quot;ד מיכי דרורי, ראש המחלקה, אומר חד משמעית: &quot;כל הכללים של הקיבוץ הם במסגרת החלטות אגודה, ולכן ההמלצה היא להפסיק עם העיסוק הפנימי בכלבים ולפעול בעניין הזה בעיקר דרך המועצה האזורית...נושא הכלבים הוא מסוג הנושאים שאם אין להם פתרון פנימי - ניתן לפנות לגורמים המוניציפאליים במועצה &quot;.<br /> <br /> אחד המרצים בתחום הסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה (שהוא במקרה בן דודי) טען באחת מהרצאותיו, שאפשר לסווג את מצבם החברתי-ארגוני של ישובים עפ&quot;י אופן הטיפול שלהם בכלבים.<br /> אם נבחן עקרון זה על עין השופט, נמצא מייד סממני שותפות באופן גידול הכלבים: האוכל המיועד לכלבים - הבונזו למינהו, נקנה במרוכז במרכול ומשווק לכל דורש. פעם בשבוע, ביום שישי, בשעות הבוקר, סוזי מחלקת על הרמפה של המטבח, שווה בשווה, שקיות עם עצמות ושיירי עופות לכל בעלי הכלבים. חיסונים - נעשים במרוכז ע&quot;י הוטרינרית של המועצה. לגבי הטיפול הוטרינרי - סוזי שיף תולה פתק על לוח המודעות ובעלי הכלבים נרשמים וכלביהם מקבלים את הטיפול ליד משק הילדים. ( חלק מהחברים מעדיף להביא את כלבם דווקא ליוקנעם לטיפול אצל ד&quot;ר זיו). כמו כן ניכר בעין השופט שהיחס לבעלי הכלבים הוא ליברלי יחסית, מתחשב, אינו ממצה עימם את הדין, גם אם בשנת ה-70 לקיבוץ התחילו להטיל קנסות על מספר בעלי כלבים שלא עמדו בתקנון. עדיין מסתובבים לא מעט כלבים ליד חדר האוכל ובמדשאות, ונביחות נשמעות בלילות בשכונות המגורים. לאחרונה אף ננשכה חברת קיבוץ ברגלה. <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עמוס כרמל<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8 2007-08-15T12:44:22Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:לוגו_על_המשמר.png|center|thumb|250px|לוגו וסיסמת העיתון]]העיתון שליווה את הקיבוץ במשך רוב שנות חיינו עד שנפח נשמתו באפריל 1995 לאחר 52 שנים (נוסד באפריל 1943)&lt;br /&gt; <br /> כך כתבתי אודות העיתון במלאת עשר שנים לסגירתו:&lt;br /&gt;<br /> &quot;על-המשמר&quot; היה עיתון שליווה את חברי הקיבוץ הארצי 52 שנה, קודם כ&quot;משמר&quot; בימי מלחמת העולם השנייה ואחר-כך, מינואר 1948, כ&quot;על-המשמר&quot;, עיתונה של מפ&quot;ם שנוסדה אז. &lt;br /&gt;ב- 1954 עם פרישתה של &quot;אחדות-העבודה&quot; ממפ&quot;ם נולד &quot;למרחב&quot;, לתקופה של כחמש-עשרה שנה, ו&quot;על-המשמר&quot; המשיך להיות עיתונה של מפ&quot;ם עד סגירתו ב-1995. &lt;br /&gt;כילדים היה לנו &quot;משמר-לילדים&quot; ואחר-כך &quot;על-המשמר&quot;, העיתון שמוסר ידיעות אך גם מתיימר לחנך. &lt;br /&gt;היינו קוראים במדור הספורט של ישראל פז האגדי כקוראים בחסמב&quot;ה. זה לא אומר שלא ניסינו להשלים ידיעות מעיתון &quot;דבר&quot; היחידי שהגיע ל&quot;מפאיניק&quot; של הקיבוץ, משה אבינרי ב&quot;ספורט לעם&quot;. &lt;br /&gt;בגיל הנעורים היה עותק אחד מכל עיתון מגיע לכל קבוצה במוסד החינוכי הרי-אפרים, ובשיחת הקבוצה ובפעולות [[השומר הצעיר]] היו המחנכים והמורים מצטטים ממאמריהם של הגדולים, וגם משהו &quot;ממאיר&quot;, כך היו הוותיקים קוראים למאיר יערי.&lt;br /&gt; <br /> העזתי ברוב חוצפתי כצעיר לאחר הצבא, לשלוח מאמר לעיתון הקורא להחלפת &quot;ההנהגה ההיסטורית&quot;, ציטטתי מלשק קולקובסקי את ההגדרה על כת שרודפת את הקרובים לה בדעתם ולא פתוחה אל העולם החיצוני ולשינויים.&lt;br /&gt; לימים סיפר לי חיים שור, שהיה עורך העיתון יחד עם מארק גפן, שהוא רצה לפרסם את הרשימה אך הם, נשואי הכתבה, לא הסכימו.&lt;br /&gt;<br /> זמן מה אחר-כך, ב-1974, הגעתי לעבודה ב&quot;על-המשמר&quot; ככתב העיתון בחיפה וככותב ב&quot;חותם&quot;.&lt;br /&gt; את &quot;חותם&quot; ערך בתחילה בצלאל לב מגן- שמואל, בתקופתי ערך אותו ישראל זמיר מבית- אלפא ואחריו המשוררת מיכל סנונית, אז מעין-החורש. היינו אז שלושה כתבים בחיפה: יהושע סובול, גוגה קוגן ואנוכי. המקביל לנו בתל-אביב היה מוטי גילת.&lt;br /&gt; [[תמונה:מותו_של_סטאלין_בעל_המשמר.jpg|left|thumb|250px|העיתון מדווח על מותו של סטאלין]]<br /> משרד &quot;על-המשמר&quot; בחיפה היה ברחוב חיים 7, ליד בית-קפה עם אופי יקי. לא רחוק משם, ברחוב ירושלים, היה בית העיתונאים של חיפה, שם היו מתקיימות כמעט מדי יום מסיבות עיתונאים. אני זוכר את ה-17 במאי 1977, יום &quot;המהפך&quot; ( עליית הליכוד לשלטון). הרחובות היו שקטים, אווירת התבוסה של המערך הורגשה באוויר בעוד שד&quot;ש ( תנועה שהונהגה ע&quot;י יגאל ידין ועמו אנשים ליברליים כמו אמנון רובנישטיין והתעשיין סטף וורטהיימר) והליכוד היו פעילים הרבה יותר, אך לא ידענו עד כמה תהיה גדולה התבוסה ואיזה מהפך יהיה. בעשר בלילה הודיע חיים יבין: מהפך! ואחר-כך ראינו בטלוויזיה את בגין ומעריציו חוגגים את הניצחון. בסוף אותו שבוע כתבתי ב&quot;חותם&quot;: &quot;יום שחור. החזאי אמר שיהיה יום אפור, הוא טעה במקצת כי היה יום שחור. עכשיו באמת אפשר לבכות. מה שלא עשה הליכוד, עשתה העבודה לעצמה, לאחר שבמלחמת אחים הדדית שיתקה והרסה כל אמונה. מה שלא קרה לאחר יום הכיפורים מתוך תקווה שרעידת האדמה תזעזע ותשנה, קרה עכשיו בשעה הכי פחות מתאימה והוא עלול להוביל אותנו ליום כיפורים חדש...&quot; &lt;br /&gt;<br /> הסיסמה שליוותה את &quot;על-המשמר&quot; רוב ימיו הייתה &quot;לציונות סוציאליזם ואחוות עמים&quot;. הייתה זו סיסמה שביטאה נאמנה את הניסיון המתמיד של הקיבוץ הארצי ותנועתו הפוליטית מפלגת [[השומר הצעיר]] ואח&quot;כ מפ&quot;ם והמשכיה להגשים. במהלך ייסורי הגסיסה של העיתון הורדה הסיסמא לאחר כבוד מן העמוד הראשון והועברה למסגרת קטנה של כתובת המערכת בעמוד השני.&lt;br /&gt;<br /> ב-1992 החל תהליך הסגירה המכאיב והמתסכל שנמשך עד מרץ 1995...&lt;br /&gt;<br /> אני זוכר ימים של אווירת &quot;פחד וחשבון&quot;. מאבקים בתוך המערכת, חשש מפיטורים שעמדו כל הזמן על הפרק, האשמות הדדיות, הנהגת הקיבוץ הארצי נשארה בודדה במערכה על קיומו של העיתון מחד ומאידך הייתה לחוצה מאד מן הגירעונות שהצטברו, מהירידה במספר המנויים, והלך הרוח ששרר אז בקיבוצים – הדעה שמה שיציל את התנועה הוא חיסול נכסיה הרוחניים והפיזיים והתרכזות בהוויית הקיבוצים שהיו ביניהם אז, כמו עכשיו, כאלה שהיו בסכנת קיום. אכזבה ממרצ, מפ&quot;ם וכוחות השמאל שלא גייסו כוחות ולא הרימו את הכפפה למרות שהממשלה הייתה ממשלת רבין והיו כל-כך הרבה תקוות באוויר, והימים ימי אוסלו ובכל שוררת האמונה שיהיה אחרת... היו אז רעיונות שונים שהועלו על-ידינו, העיתונאים הקיבוציים, על מנת לשמור על &quot;על-המשמר&quot;. היו שחשבו על איחוד עם עיתון &quot;חדשות&quot;, אך סופו היה שנפל עוד לפני &quot;על-המשמר&quot;. היו שרצו לשמר אותו כמוסף של &quot;ידיעות-אחרונות&quot;, כצירוף ל&quot;דבר&quot;, כשבועון בצד &quot;הדף-הירוק&quot;. אחרים, ואני בתוכם, אף הצענו להפוך את &quot;על-המשמר&quot; לעיתון ערב אמיתי שייצא אחה&quot;צ (שלא כעיתוני הערב המדומים &quot;מעריב&quot; ו&quot;ידיעות אחרונות&quot; שמודפסים בשלוש לפנות בוקר). היה גם ניסיון נואש שהובילו צבי טימור ואבי בניהו לחגוג את יובל החמישים שנה לפני התאריך האמיתי( אפריל 1993) לקיים עצרת גדולה להחייאת העיתון בגן של בית סוקולוב. רבים אכן הגיעו – פוליטיקאים, אנשי ציבור ומשק, וכל השמנא וסלתא של העיתונות. הבאים חתמו על מגילה נרגשת, התחייבו לעזור, אך לא קרה דבר. תפקידי בעצרת היה להביא את יקירנו יצחק בן-אהרון מקיבוצו גבעת-חיים. הוא נשא שם נאום מרגש ועשה חשבון נוקב עם תנועת העבודה על שהיא מפקירה את נכסיה הרוחניים. נפילתו של &quot;על-המשמר&quot;, שהתרחשה, בסופו של דבר, על-פי כל התחזיות, היתה עוד סמל בדרך העצובה של אובדן ההשפעה, המעורבות וההגמוניה של תנועת העבודה ככלל והקבוץ הארצי-השומר הצעיר בפרט. &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> <br /> בעל המשמר, חותם והדף הירוק כתבו ממיטב העיתונאים של ישראל וגם סופרים ומשוררים ידועים , ביניהם: &lt;br /&gt;סבר פלוצקר, מוטי גילת, יהושע סובול, סמדר פרי, יגאל גלאי, אמנון אברמוביץ, שלי יחמוביץ, ארנון לפיד, שאול קנז, שמואליק כץ, ארנון אבני , אבי בניהו, שבתאי טבת, אמנון קפליוק, יוסף ימבור, עמוס איילון, שלומית הר אבן, רומן פריסטר, ניבה לניר, רוביק רוזנטל, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אילן שיינפלד, עמוס לוויתן, אסף ענברי, דוד אבידן, דן אלמגור, אהרון בכר, יעקב לזר, נחמן גלבוע, עודד ליפשיץ, ישראל זמיר, שלמה גלזר, אריה פלגי, יעקב רבי, א.ב.יפה, מיכל סנונית, נתן שחם, נתן יונתן,חיים שור, מארק גפן,דורית גפן, עדה סער, קרן נויבך, יצחק רונקין, דב ברניר, צביה ואברהם בנשלום, לוי מורב, גבי זוהר,דוד אבידן, שמואליק כץ חיים גורי ואהרון מגד ( שניהם יותר בתקופה של מפ&quot;ם המאוחדת) משה שמיר, תום שגב,גבריאל שטרן, ישראל פז, וולף (זאב) בליצר ( מן הכוכבים הבולטים של ה- C.N.N שהיה הכתב של על-המשמר בארה&quot;ב בשנות השמונים של המאה הקודמת)ועוד..ועוד..&lt;br /&gt;<br /> העורך הראשון של על המשמר כשעוד נקרא משמר היה מרדכי בנטוב, אחריו במשך שנים ערכו אותו יעקב עמית מבית זרע ואליעזר פרי ממרחביה, אחריהם מארק גפן וכמה שנים ביחד עם חיים שור, אחריהם סבר פלוצקר ובעשר שנותיו האחרונות עד סגירתו( אפריל 1995) צבי טימור שנפטר לפני שבוע ( ראשית פברואר 2010).&lt;br /&gt; <br /> מעין-השופט היו כתבים בעל המשמר:&lt;br /&gt; סילביה בינדר פרי ז&quot;ל (הייתה חברה משנת 1938 עד שנות השישים ואז עברה למרחביה שם נישאה לעורך על-המשמר אליעזר פרי) שהייתה כתבת לענייני כלכלה של העיתון בסוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת ובשנות החמישים, ירמיהו חגי ז&quot;ל שהיה כתב ועורך בשנות החמישים, יוסף וילפנד ז&quot;ל שהיה הכתב הראשון של משמר בארה&quot;ב במלחמת העולם השניה, נאוה חולבסקי שהייתה עורכת לשונית בחותם כמה שנים וכך גם נאווה בנארי ( היום דורון בקיבוץ להב) , עופרה בריל שכתבה וכותבת לדף הירוק , אברהם שרון ( היום ברשפים) שכתב רבות בשבוע, בדף-הירוק ובעל-המשמר.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> [[Category:ע]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99 2007-08-15T12:11:20Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>במקור השיר מיוחס למשורר שלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים והפילוסופים של יהדות ספרד, אשר חי ופעל באנדלוסיה בראשית המאה ה-11. שירתו (דתית כחילונית) השפיעה רבות על תרבותה של יהדות ספרד ועל המקובלים שחיו באותה תקופה.<br /> <br /> סיפור עממי שעבר מדור לדור מספר כי השיר נולד במסיבה שערך אדם בשם משה, שהיה כנראה קמצן. במקום להשקות את אורחיו ביין טהור (בגימטריה 70), מהל אותו איש את היין במים (בגימטריה 90), עד שלבסוף נאלצו האורחים למלא את כוסותיהם במים בלבד, וכך ניצחו המים את היין (הסיפור מובא כאן תודות לגיל אלדמע ולד&quot;ר נתן שחר).<br /> <br /> בעין השופט השיר מושר עשרות שנים בסיום סדר הפסח ע&quot;י גדעון שפירא בהדגשה רבה ובליווי אהדה רבה של קהל המשתתפים בסדר. בשנים האחרונות מתלווים לביצוע השיר המתחיל במילים : &quot;אני רע לצפרדע&quot; גם בניו של גדעון : עידן , ולירון ובסדר האחרון אף הנכד גל<br /> <br /> <br /> &lt;mp3player&gt;Water_Song.mp3;http://www.nostalgia.org.il/amuta/freemp3/images/Ran_Eliran.jpg&lt;/mp3player&gt;<br /> [http://www.nostalgia.org.il/amuta/freemp3/Water_Song.html ככלות ייני באתר העמותה למורשת הזמר העברי]<br /> <br /> שיר המים<br /> ביצוע: רן אלירן<br /> מילים: שלמה אבן גבירול<br /> לחן: עממי<br /> <br /> ככלות ייני תרד עיני<br /> פלגי מים, פלגי מים.<br /> <br /> שבעים המה הגיבורים<br /> ויכחידום תשעים שרים<br /> שבתו שירים כי פי שרים<br /> מלא מים.<br /> <br /> ככלות...<br /> <br /> לחם לאוכל איך ינעם<br /> או איך מאכל אל חיך יטעם<br /> עת בגביעים לפני העם<br /> יותן מים.<br /> <br /> ככלות ייני...<br /> <br /> מי ים סוף בן עמרם הוביש<br /> ויאורי מצרים הבאיש.<br /> אכן פי זה משה האיש<br /> יזל מים.<br /> <br /> ככלות ייני...<br /> <br /> הנני רע לצפרדע<br /> עמו אזעק ואשווע<br /> כי כמוהו פי יודע<br /> שיר המים.<br /> <br /> ככלות ייני...<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D 2007-08-15T12:02:16Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:אברהם_פיין_דוציה_מן_שדל_ציפורה_גולן_צלה_שלמק.jpg|left|thumb|250px|אברהם פיין, דוציה מן, שדל, ציפורה גולן, צלה ושלמק]]<br /> [[תמונה:ליפק_וברכה_בג'וערה.jpg|left|thumb|250px|ליפק וברכה בג'וערה]]<br /> [[תמונה:שושנה_ודלילי_שנידר.jpg|left|thumb|250px|שושנה ודלילי שנידר]]<br /> [[תמונה:סיומקה_ויינר.jpg|left|thumb|250px|סיומקה ויינר]]<br /> [[תמונה:אמיר_ינאי_תמיר_מור_כרמל_ליפשיץ.jpg|left|thumb|250px|פורצ'יק ( אמיר ינאי ) ובני כיתה]]<br /> <br /> כמו בכל מקום וחברה אחרים , גם בקבוץ היו חברים רבים ידועים בכינוייהם , ובמקרים קיצוניים לעתים אף נשכח במרוצת השנים שמו האמיתי של החבר , והכינוי שלו היה מופיע גם בטפסים הרשמיים יותר .<br /> מובן שלעתים נרשמו גם כינויי גנאי , אולם בד&quot;כ מדובר בכינויים מכובדים ומכבדים , שהוענקו לחבר בעקבות אירוע מסוים , אופי ייחודי , מראה בלתי שגרתי , או סתם כינוי שדבק בו , ושאיש אינו יודע להסביר מדוע .<br /> <br /> כינויים שונים היו גם תמיד עניין שיש בו תועלת רבה , כאשר אפשרו להבדיל בין חברים בעלי שמות פרטיים זהים ולמנוע בלבול ומבוכה, למשל: אהרון הלבן(אלפר) להבדילו מאהרון אפרת ששערו היה שחור. – לעתים , לעומת-זאת , לא נמצאו כינויים הולמים מספיק במקרים כאלו , ואז פשוט התווספה לשם הפרטי אות ראשונה של <br /> שם-המשפחה או אות אחרת שעזרה לסדרם בצורה הגיונית לפי סדר הא&quot;ב ( ולא לפי דרגת חשיבותם , חלילה ) .<br /> באחד מקיבוצי הסביבה , למשל , חיו באותה העת בקבוץ אנקה א' , אנקה ב' , אנקה ג' ואנקה ד' , כאשר למעשה היה מדובר בשלוש חברות בשם אנקה , אבל כיוון שאנקה ג' הייתה נוהגת לדבר עם עצמה , היא נקראה גם אנקה ג' וגם אנקה ד' .<br /> רבים מכינוייהם של בני-הקבוץ נטבעו עם תחילת לימודיהם במוסד-החינוכי , עת הצטרפו לבני-שכבתם מהקיבוצים השכנים , כך שנוצרה כפילות רבה בשמות , והיה צורך בלתי נמנע להבדיל בין איש לרעהו .<br /> <br /> לא פחות מעניינים מהכינויים עצמם הם הסיפורים שמאחוריהם , וכרבים מסיפורי המקום , גם כאן נדרשת לעתים מידה רבה של דמיון ויצירתיות פרוזאית , כאשר גם בעל הכינוי עצמו אינו יודע להסביר כיצד ומדוע דבק בו כינוי זה .<br /> הסיפור המפורסם ביותר הוא זה של יעקב תור ז&quot;ל , שהכינוי שדל ( שד קטן ) הוקנה לו כאשר עוד בהיות הקבוץ בתחילת דרכו בחדרה התקיים משחק כדורגל חשוב , ושדל , עמוד תווך בקבוצה המקומית , התעכב עד מאוחר בעבודה , רץ כל הדרך ממקום עבודתו למגרש , הספיק להגיע לדקות המשחק האחרונות , נכנס למגרש , שיחק כמו שד , הבקיע שבעה גולים , והביא לקבוצתנו את הניצחון המיוחל .<br /> <br /> בין השמות שהוטבעו לחברים ולא נודע שמם האמיתי יש לציין את דלילי- אליעזר שניידר, ליפק- זאב לבנה, טיץ – זאב טל , סיומקה- שלמה וינר, ישנן &quot;ציפקה הקטנה&quot; – ציפקה גלצור ו&quot;ציפקה הגדולה&quot; ציפקה אפרת. <br /> בין בני הקיבוץ ידוע שמו של אנדרו הוא דן דקל, &quot; כסף&quot; הוא לייזר לביא , פלינגה- שאול ברעם,פורציק – אמיר ינאי ועוד... <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> צור קרמר<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%90 2007-08-15T11:46:32Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:הקהל_בערב_של_הטלביזיה.jpg|left|thumb|250px|הקהל בתכנית]]<br /> [[תמונה:אבנר_דיין_האחראי_על_האש.jpg|left|thumb|250px|אבנר דיין האחראי על האש]]<br /> [[תמונה:קבוצת_איליים_עם_פיגמות.jpg|left|thumb|250px|ילדי קבוצת איילים צופים לבושים בפיג'מות]]<br /> [[תמונה:יהודית_שביט_ציפקה_גלצור_דני_ורותי_דקל_סיד_חגי.jpg|left|thumb|250px|יהודית שביט, ציפקה גלצור, דני ורותי דקל, וסיד חגי נהנים]]<br /> <br /> תוכנית של הערוץ הראשון בטלוויזיה (היה אז רק ערוץ אחד) שנערכה בעין-השופט בשנת 1976 בהנחייתו של אליהו הכהן והוקדשה לשירי אביב.&lt;br /&gt;באותו הזמן הייתה התוכנית מן המובילות בטלוויזיה ובעלת רייטינג גבוה מאד.&lt;br /&gt; לקראת קיומה של התוכנית הייתה התרגשות גדולה והשתתפו בה כל מי שהיה מסוגל לזוז מילדי איילים בני השש ועד &quot;ההורים&quot; בני השמונים. &lt;br /&gt; התוכנית צולמה על [[הדשא הגדול]] בשעות החושך ובאמצע דלקה משהו מעין מדורה. &lt;br /&gt;לצד זמרים מבחוץ ליוותה את השירים מקהלת הקיבוץ, התקיימו שיחות קצרות עם יענקלה שגיא ויזהר ירון והושרו כמה משיריהם, &lt;br /&gt;פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן, לשעבר חבר ניר-דוד ומשמר-העמק, ניגן על אוקרינה תוצרת דוד מוריס וגין מאיר ובנות קשת אורית גינוסר וענת ינאי, בנות ה-12 שרו את פרחי אביב יפרחו.. &lt;br /&gt;התוכנית משודרת מדי פעם בשידור חוזר בשעות המאוחרות של הלילה בערוץ 33.&lt;br /&gt;בתוכניתו של יענקלה אגמון : &quot;שאלות אישיות&quot; שנערכה בשבת 15/12/07 בגלי צה&quot;ל ראויין אליהו הכהן מנחה תוכניות &quot;על הדשא&quot; שקיבל לאחרונה את פרס הרצל והוא ציין את תוכניות : &quot;על הדשא&quot; בהתיישבות כתוכניות האהובות עליו ביותר וכן סיפר שרק פעם אחת ניסה את כוחו בכתיבת מילים לשיר ואת ההלחנה נתן ליזהר ירון. <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> י.ו<br /> &lt;br /&gt;<br /> <br /> '''אורית וענת ב - &quot;שיר המשחק&quot;:'''<br /> &lt;mp3player&gt;Pirchei_Aviv.mp3&lt;/mp3player&gt;<br /> <br /> <br /> [[Category:ע]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A8%D7%92%D7%9C 2007-08-15T11:38:57Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:קבוצת_הכדורגל_אמריקה-בניר.jpg|left|thumb|250px|קבוצת הכדורגל אמריקה-בניר]]<br /> [[תמונה:מחכים_למשחק_כדורגל_בין_ברהמ_לישראל.jpg|left|thumb|250px|מחכים למשחק בין ברה&quot;מ לישראל ( 1956) שהסתיים בתוצאה 2:1 לרוסים כאשר סטלמך האגדי מכניע את יאשין וכובש את שער הכבוד בנגיחה. יושבים בשורה הראשונה משמאל: שרגא שזר ויעקב שרון, בשורה השנייה : מרכוס, לייבוש, טוביה שילוני, זאב רוזנטל. הסנדוויצים בתמונה נלקחו לאחר כבוד ממנות החוץ שלובה הייתה מכינה לעובדים בשדות ובחוץ.]]<br /> <br /> == כדורגל בשנות החמישים ==<br /> <br /> קבוצת הכדורגל הראשונה בעין-השופט (אם לא מחשיבים את תקופת חדרה) הוקמה בשנת 1952 ופעלה עד 1958. הקבוצה שיחקה בליגה אזורית שכללה את הקיבוצים: רמת-השופט, רמות-מנשה, דליה, גלעד, רגבים, עין-השופט.<br /> שני נותני חסות פעלו למען הקבוצה:<br /> מפעל ההובלה תרם לקבוצה את מרבית שחקניה וארגן את ההסעות לאוהדים הרבים, בעיקר לילדי חברת הילדים והמוסד.<br /> נתן זמיר (נוניק), דאג לארגון, לתלבושות ולנעליים ולארוחות ארבע משותפות. נוניק הביא לשחקני הקבוצה תלבושות מיוחדות מארצות-הברית שקשה היה להשיגן באותם ימים.<br /> <br /> את מגרש הכדורגל הקמנו במקום שעומד כיום האולם אזורי. עשינו הכול במו ידינו, לרבות הקמת שערים, יישור האדמה, [[סיקול]] וזריעת דשא.<br /> לפני המשחקים ואחריהם נפגשנו לתדרוך בחדרו של נוניק, ששכן בעמדה הדרומית של הקיבוץ (כיום שוכנת בו הספרייה האנגלית).<br /> <br /> שחקני הכדורגל שהובילו לניצחון האזורי במשך שש שנים רצופות:<br /> שמשון רזניק ז&quot;ל, יהודה נדור ז&quot;ל – שחקן מהליגה ההונגרית וגם מאמן הקבוצה, ישראל קטינא ז&quot;ל, וייג מרטין, יצחק גולדשטיין (ג'יג'י) ז&quot;ל, ברוך רקובסקי, יושקו נינר, חיים יונג, מליק שוחט, מנפרד סיף, אבירם חגי ז&quot;ל, איתן שטיינמן, עמוס כרמל, וכותב שורות אלו ( מרדכי טייכנר) כקפטן הנבחרת.<br /> <br /> מי היה קהל האוהדים שלנו?<br /> חברת הילדים וילדי המוסד נסעו לכל משחקי-החוץ במשאית &quot;פרגו&quot;.<br /> אנו, השחקנים, נלחמנו כאריות במגרש. נלחמנו גם בממסד החינוכי של אותם ימים, בהנהגת דב ורדי. במגרשים תמיד ניצחנו, מול הממסד – הפסדנו. הוחלט בימים ההם, שספורט הכדור-רגל הוא בורגני ואינו בריא ולא יהיה בבית ספרנו.<br /> <br /> קדמה לנו קבוצת כדור עף בחדרה שעם שחקניה נמנו:<br /> משה בלומשטיין, שלמק בורנשטיין, יעקב תור (שדל), שרגא שזר, צבי הוכמן, נחמן שטיינמן, אליעזר שניידר (דלילי), זאב רוזנטל ועוד.<br /> חלק מן המוזכרים כאן שיחקו גם כדור-רגל.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> מרדכי טייכנר<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%A3 2007-08-15T11:29:07Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:הנבחרת_שלנו_1962.jpg|left|thumb|250px|הנבחרת שלנו - 1962]]<br /> [[תמונה:נבחרת_הכדורעף_1964.jpg|left|thumb|250px|נבחרת הכדורעף - 1964(עומדים משמאל - משה דנגור, בנימין רימון, רן קרייפין, גיורא ינאי, אחיעם שני, איתן רם כורעים משמאל - אבירם חגי, עמי הלוי, מאיר רזניק, אמציה דיין)]]<br /> [[תמונה:משחק_נגד_המעפיל1964.jpg|left|thumb|250px|משחק נגד המעפיל - 1964]]<br /> [[תמונה:עולים_לליגה_לאומית1964.jpg|left|thumb|250px|עולים לליגה לאומית - 1964]]<br /> [[תמונה:קבוצת_הבנות_בכדור_עף_עם_איתן_רם.jpg|left|thumb|250px|קבוצת הבנות בכדור עף עם איתן רם]]<br /> <br /> למשחק הכדורעף בעין-השופט שמור היה מקום מיוחד במרקם החיים החברתיים בשנות ה-60. שחקנים רבים מילאו באותם ימים תפקידים מרכזיים בקיבוץ וסביב הנבחרת התגבשה חבורה צעירה ותוססת.<br /> מעגל התומכים הרחב של נבחרת הכדורעף כלל את משפחות השחקנים, וכן חברי קיבוץ רבים כגון: ברוך רקובסקי, אליעזר לביא ואליעזר (דלילי) שניידר, שסייעו בניהול הקבוצה.&lt;br /&gt;<br /> ילדי חברת הילדים נכחו בכל המשחקים וקראו קריאות עידוד ותמיכה. ניצחון או הפסד, קבעו את מצב הרוח הקיבוצי באותו שבוע.<br /> מלבד קבוצת הבוגרים, ששיחקה בליגה הלאומית או הארצית, קמו שלוש קבוצות פעילות מאוד: קבוצת הנוער, נבחרת הנשים וקבוצת הילדים. לכל קבוצה הוקצב זמן למשחק במגרש הספורט הפתוח ליד בריכת השחייה והאימונים התקיימו כמעט בכל מזג אוויר.<br /> <br /> מי שנמנה עם אחת מהקבוצות המשחקות, זכה לכבוד גדול ולמעמד חשוב בקהילה.<br /> הקבוצות קיבלו את כל מה שהזדקקו לו: כדורים, נסיעות והוצאות קטנות. תקציב הספורט נשען על יכולת הקיבוץ אך מעולם לא הוגבל. לדוגמה: הנבחרת נסעה לתחרויות בטנדר בלבד, מלוויה נסעו במשאית מכוסה בברזנט.<br /> משחק הכדורעף בארץ נשלט על ידי התנועה הקיבוצית. כמעט וכל שחקני הקבוצות בליגות השונות (בנים ובנות) היו בני ההתיישבות העובדת.<br /> עם השנים נוצרו בין השחקנים גם קשרים חברתיים הנשמרים עד היום.<br /> כאשר שיחקה הנבחרת בקיבוץ דן, היא נסעה ערב קודם לכן, כי הקיבוץ היה רחוק מדי . . .<br /> נסיעה לנגבה חייבה התארגנות מיוחדת.<br /> כאשר שיחקה הנבחרת בקיבוץ סעד – משחק שחרץ גורל עלייתנו לליגה הלאומית – נרתם הקיבוץ כולו למבצע הליווי. לאחר הניצחון רקדנו (שחקנים וחברים) על המגרש ותמונותינו התפרסמו בעיתונים.<br /> <br /> קצת פחות באור הזרקורים נמצאה קבוצת הנשים שלנו. את הקבוצה הקים ואימן במשך שנים איתן רם.<br /> בשנת 1965 כיכבה לראשונה נבחרת עין-השופט בליגה א'.<br /> ב-1968 עלתה הקבוצה לליגה הלאומית ושיחקה בה עד 1980.<br /> הישגיה הבולטים של נבחרת הנשים: זכייתה באליפות המדינה לבתי הספר התיכוניים שלוש פעמים, בגינה נסעה לאירופה כמייצגת הכדורעף הנשי.<br /> השחקניות שנמנו עם סגל הנבחרת הישראלית היו: בתיה רזניק, אורנה רוזנבלום, אורנה מן.<br /> בין הגברים בלטו: אבירם חגי, מאיר רזניק ודודו תור, ששיחקו בנבחרת הבוגרים של ישראל. כמה שחקני נוער השתתפו בסגל הנוער של ישראל.<br /> המאמנים הטובים ביותר בארץ רצו לאמן קבוצות מההתיישבות העובדת, מאחר שלכדורעף בתנועה הקיבוצית כולה היה מעמד מיוחד והמאמן זכה לעידוד ולהערכה.<br /> המאמנים שעבדו עם נבחרת עין השופט – שמם נקשר לענף הכדורעף הארצי ולהיסטוריה שלו: <br /> * מיכאל אטקין – בונה קבוצת הכדורעף שלנו ב- 1960, תושב טבעון.<br /> * מיכה שמבן – מקים ענף הכדורעף בישראל, מאמן-על. אימן אצלנו שנה אחת בלבד.<br /> * אהוד דקל – שחקן כדורעף, מהטובים בישראל, בן קיבוץ עין-שמר. פיתח קבוצה מוצלחת מאוד בעין השופט.<br /> * יובל ראובני – בן קיבוץ שער העמקים, מאמן מעולה.<br /> * סמי פוטינטלו – עולה מרומניה, הביא אלינו שיטות אימון מתקדמות.<br /> * איתן רם – שחקן ומאמן, בין השנים 1990-1960. כיהן מזכיר הענף בהתאחדות לספורט בשנות ה-70.<br /> <br /> במשך השנים חלה נסיגה במעמד הכדורעף בעין-השופט. הצעירים בקיבוץ דבקו בתחומי עשייה אחרים, פנו ללימודים גבוהים, נסעו לחו&quot;ל לזמן ממושך – וחלקם עזבו את הקיבוץ.<br /> קבוצות כדורעף שקמו באזור – קרבתן לחברה הקיבוצית הלכה פחתה עם השנים. במקומן עלו ופרחו קבוצות עירוניות, שהעבירו אליהן את השחקנים המצטיינים מהקיבוצים ופיתו אותם בתנאים כספיים.<br /> משנת 1980 אין יותר קבוצת נשים בכדורעף בעין-השופט.<br /> נבחרת הגברים חדלה לשחק ב-1991.<br /> הספורט הפך להיות תחרותי, אישי. מקצועות כגון טניס ושחייה הפכו לפופולאריים, וניכרים בהם הישגים יפים.<br /> היום מספר רב מאוד של חברים עוסק בספורט העממי: הליכה, ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים. נבנה חדר כושר מפואר, הפעיל כמעט 24 שעות ביממה.<br /> ניתן לומר שבעין-השופט עברנו מספורט של אלופים לאלפים . . . ואולי יהיה זה רק לטובה.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> איתן רם<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94 2007-08-15T11:21:38Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:איציק_עם_עובדיה_בבוטיק_שלו.jpg|left|thumb|250px|איציק משלנו ומוסה השכיר מעין העמק]]מראשיתו התבסס הקיבוץ על עבודה עצמית וראה בעבודה השכירה דבר המנוגד לערכיו הבסיסיים . &lt;br /&gt;ניתן לומר שעד לראשית שנות החמישים לא הייתה כמעט עבודה שכירה בקיבוץ ובמידה והוא נזקק לכך קדמו לאישור כל עובד/ת שכיר דיון &quot;נוקב ורציני&quot; בוועדות המתאימות וגם בשיחת הקיבוץ.&lt;br /&gt; גם קריאתו של בן-גוריון לקיבוצים עם פרוץ העלייה הגדולה של שנות החמישים, לפתוח את שעריהם לעבודה השכירה ואח&quot;כ אמירתו: אני בוש ונכלם, לא שינתה את המגמה הכללית בעין-השופט בפרט ובקיבוצי הקבה&quot;א ככלל ואם היו שכירים הם הופנו לעבר המפעלים האזוריים.&lt;br /&gt; הנה בהחלטות שיחת הקיבוץ מיום 27/9/1952:&lt;br /&gt; נאמר כי הוחלט לאחר בירור שאין לקיים עבודה שכירה.&lt;br /&gt; וב-29/5/1956 אנחנו מוצאים כי:&lt;br /&gt; &quot;..לאחר דיון ממושך מאשרת שיחת הקיבוץ קבלת עובד שכיר ל[[מברג]] למשך חצי שנה...&quot; &lt;br /&gt;<br /> השינוי חל כמה שנים מאוחר יותר עם גידולו והתרחבותו של [[מברג]], ענף התחבורה וענפי עזר שבחלקם כבר היו עובדים וותיקים כמו: הנגריה, מסגריה, שרברבות, חשמלייה, מוסך ועוד..&lt;br /&gt;גידול נוסף נרשם בשנות השמונים והיום נמצאים במפעלי עין-השופט ושרותיו למעלה מ- 250 עובדים שכירים שהם חלק בסיסי, חשוב ומעורב בכל הנעשה.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> [[Category:ע]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D 2007-08-15T11:18:15Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:נעמי_ארז_במכבסה.jpg|left|thumb|250px|נעמי ארז במכבסה]]<br /> [[תמונה:רותי_סלע_תולה_כביסה.jpg|left|thumb|250px|רותי סלע תולה כביסה]]<br /> <br /> נוהג הקיים במשך שנים לכבס בשבת את הכביסה של החיילים הנמצאים בבית ולחלק אותה בשעת צהרים של שבת בקומונה לקראת החזרה לצבא ביום ראשון.<br /> <br /> [[Category:כ]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A9 2007-08-15T11:09:04Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>כאשר הורינו דברו לידינו יידיש, הבנו במשך הזמן שהעניין עסיסי (לא לילדים) בעיקר בתחומים שבינו לבינה, מוות, סכנה ועוד סודות למיניהם. וגם זה משפט באידיש : דער טיפול פון דה אחיות אין בית-החולים איז שלעכט - אשיינע מיידעלה – ילדה יפה, געפארליכה זאך- דבר מסוכן, מראד ומראד ומשוצקצעך – מדברים, מדברים ושוב חוזרים לאותו העניין. הוסט דו גיהרט אמאייסע- השמעת מה אומרים? <br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> עמוס כרמל<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A9 יידיש בויקיפדיה]<br /> <br /> <br /> [[Category:י]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%99%22%D7%92 2007-08-15T11:07:42Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:יגמלים_בשמש.jpg|left|thumb|250px|יגמלים בשמש]]<br /> <br /> בשנות החמישים הייתה כל קבוצה שולחת אחד מחבריה להדרכה בתנועת [[השומר-הצעיר]] בעיר, בתחילה נוהג זה התקיים בכיתת י&quot;ב ולאחר זמן עבר לשנת ה י&quot;ג. באותן שנים היה מדובר על חבר/ה אחד מכל קבוצה. בשנות השמונים והתשעים ( תוך הסדר עם הצבא ) יצאו מכל קבוצה כמה וכמה חברים והתווספו למשלחת של [[השומר-הצעיר]] י&quot;ג מן הקינים בעיר ומהקיבוץ. ובמקום משלחת של 30-40 חברים הגיע המספר ל-150 כך החלה תופעה חיובית של גרעינים של י&quot;ג שמתגייסים ביחד לנח&quot;ל וממשיכים לצד הפעילות הצבאית , גם בפעילות חינוכית ומשימות.<br /> עשרות רבות של בני עין-השופט עברו את שנת הי&quot;ג והיא תרמה רבות לא רק לתנועה - אלא לא פחות לחבר'ה עצמם.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> יגאל וילפנד<br /> <br /> [[Category:י]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A2%D7%95%D7%A3_%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A1 2007-08-15T09:35:03Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:תרנגול.jpg|left|thumb|250px|עוף מכובד]]<br /> לעוף שהגיע לצלחתו של החבר, יש ביוגרפיה מענינת משנותיו הראשונות של הקיבוץ - כותב עמוס כרמל - ב&quot;קומונה של עוני&quot;, שאפיינה תקופה זו כמעט ולא הוגש בשר על הצלחת ועוף קיבלו רק במצב מיוחד: או שהחבר נטה למות או שהעוף נטה למות. (עד כאן ע.כ.)<br /> העוף המכובס- בהיותו פריט נצחי בתפריט ארוחות הצהריים, הפך ה&quot;עוף המכובס&quot; לנכס צאן ברזל קולינארי בהיסטוריה הקיבוצית והוא עומד בשורה אחת עם פריטי מזון חשובים אחרים שערבו במרוצת השנים לחיכם אנין הטעם של החברים, כגון &quot;משה בתיבה&quot;, &quot;קוקו בקן&quot;, ביציה מבולבלת, &quot;נשיקות&quot; של לחם וחביתת &quot;ברל&quot;.&lt;br /&gt;<br /> בסך הכל מדובר במנת עוף, כנף או רגל לפי העדפתו של החבר, שבשם הדיאטה בושלה במים ללא תבלינים, תוספות וטעמים, כך שנותרה חיוורת וחולנית למראה עם הגשתה, אולם נחשבה למזון בעל ערך בריאותי רב, במיוחד כאשר הוגשה לצד קערת מרק עוף צח, ממנו נשלתה רגע לפני ההגשה.&lt;br /&gt;<br /> הכינוי &quot;עוף מכובס&quot;, גם אם מעורר אסוציאציות לא נעימות בקרב בעלי הכנף, הסב תמיד גאווה רבה הן לעובדי המטבח, והן לעובדות המכבסה - רק ציניקנים ממורמרים וקטנוניים במיוחד ממשיכים עוד לקוות שהלבנים שהם שולחים למכבסה יחזרו משם לבנים וצחים כמו העוף בחדר-האוכל.&lt;br /&gt;<br /> ל&quot;עוף המכובס&quot; שמור עוד היום מקום של כבוד וקבע בעגלת המנות, אולם עם בואם לקיבוץ של אנשים הנמנים עם עדות שונות – הועשר התפריט, במגוון של עופות בטעמים ומטבלים שונים, על פי מאפייני העדות וטעמיהן. &lt;br /&gt;לוותיקי הקיבוץ קשה לעתים להסתגל לרוח החדשה – אחד מהם התקשר לא מכבר למרכז הלול דווקא, והתלונן באוזניו שהעוף שהוגש באותו יום בחדר-האוכל היה מעט מלוח.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> צור קרמר<br /> <br /> [[Category:ע]]</div>

Admin http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%A1 2007-08-15T08:32:17Z

<p>תקציר: </p> <hr /> <div>[[תמונה:מגרש_הטניס.jpg|left|thumb|250px|מגרש הטניס]]<br /> [[תמונה:נבחרת_הטניס_1998.jpg|left|thumb|250px|נבחרת הטניס - 1998]]<br /> קיצור תולדות הטניס בעין השופט: &lt;br /&gt;<br /> הכול החל בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת: עולה חדש מארצות-הברית, יעקב שיף, עבר קורס מדריכי טניס במכון וינגייט. בעיצומו של קורס המאמנים הצליח ליישם את לימודיו ולהדריך חבורת צעירים ונשים במגרשי הטניס במשמר-העמק. לאחר שנה הקים (בעזרת חגי נרקיס) רשת טניס במקום עמודי הכדורעף במגרש הכדורסל, נוספו קבוצות מבוגרים ובעזרתן נבנתה גדר לעצירת כדורי הטניס.<br /> <br /> באותה עת נבנו מתחת למגרש הכדורסל שני מגרשי טניס מפוארים וחבורת הטניסאים, שכללה את שחר ינאי, אבי רוזנפלד, אוהד מורן, ניסן רום, יוסי סולימני ומשה אביר – עברה לאימונים אינטנסיביים. בסך הכל כ-30 אוחזי מחבט פקדו את המגרשים לעתים קרובות והתחרו ביניהם. המנצחים דורגו במעלה הטבלה הפנימית המכונה &quot;סולם יעקב&quot; (אחדים הציעו להנהיג בקיבוץ טבלה מעין זו גם בעניינים אחרים כגון: כושר השתכרות, מידת התרומה לקהילה ולחברה, ערך הנכסים המכונה &quot;רכוש פרטי&quot; וכו').<br /> הנבחרת שיחקה בליגה ג' ו-ב' כ-15 שנה. המפנה חל עם הצטרפותו של ליאור לוי מקיבוץ רגבים: הנבחרת עלתה ב&quot;הליכה&quot; לליגה א', תוך שהיא &quot;דורסת את הליגה&quot; ו&quot;שורפת את האספלט&quot; (1997). לאחר שנה בליגה א' נמצאה הנבחרת במקום הרביעי, שהוא ההישג הטוב ביותר לקבוצת טניס מקיבוץ בודד בכל הזמנים.<br /> <br /> ב- 1998 זכתה הנבחרת בגביע המדינה לקבוצות ליגה א'. שחקניה הבולטים היו ליאור לוי ואבי רוזנפלד. <br /> גם בתחרויות אישיות זכו כוכבינו בעיטורים רבים. להלן רשימה חלקית:<br /> * אבי רוזנפלד זכה באליפויות ההתיישבות לנוער ולבוגרים (1993).<br /> * משה אביר זכה פעמיים באליפויות ההתיישבות ל&quot;מאסטרס&quot; בני גילו (1992, 1997) וכן בתחרויות ארציות בחיפה ( פעמיים-ב 1992, וב- 1994) , קרית-ביאליק (1994) ואילת (1995).<br /> לפני מספר שנים הצטרפו לסגל הקבוצה האחים לבית שביט: אייל ואיתי. איתי זכה באליפות ההתיישבות לגילאי 14; אייל, הנער, זכה באליפות ההתיישבות לבוגרים (2003) לאחר ניצחון מזהיר על נמרוד בן-צבי מקיבוץ עברון. הוא גם &quot;גרף&quot; גביעים בתחרויות ארציות לילדים ונוער.<br /> היכן הם אלופי המחבט בתחילת המילניום החדש?<br /> * ליאור לוי &quot;עשה עלייה&quot; ל . . . ניו ג'רסי. <br /> * שחר ינאי סיים לימודי פילוסופיה ועבר להתגורר במושב בן נון. עובד כיום במרכז היהודי ערבי בגבעת חביבה.<br /> * אבי רוזנפלד התגייס לצבא הקבע, לומד משפטים ולימודי ממשל ומתגורר בקיבוץ דליה.<br /> * אוהד מורן סיים את לימודיו בטכניון ומכהן בתפקיד בכיר במפעל &quot;מאג&quot;.<br /> נבחרת החלומות ירדה לליגה ב', מתרפקת על הישגי שנות התשעים.<br /> בעונת 2007 משחקת הנבחרת בליגה ב', מחוז הצפון.<br /> שחקניה הם: ג'רמי לוי (בעלה של אלה כהן), יוסי סולימני, משה אביר, איתי שביט, אייל שביט ושחקן רכש מעין חרוד - אבשלום מדינה, שהוא אלוף מאסטרס לבני גילו.<br /> &lt;br /&gt;&lt;br /&gt;<br /> משה אביר<br /> <br /> <br /> [[Category:ט]]</div>

Admin