הצגת מקור
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
מוסד הרי אפרים

גרסה מתאריך 12:43, 11 בספטמבר 2007 מאת Admin (שיחה | תרומות)

ילדי עופר ואילה מגיעים למוסד - 1950
ילדי עופר ואילה מגיעים למוסד - 1950
מחנכים במוסד (משמאל - יוסף וילפנד, יצחק ליכט, אלמוני, שמחה ברסקי, יהושע זקס, דב ורדי)
מחנכים במוסד (משמאל - יוסף וילפנד, יצחק ליכט, אלמוני, שמחה ברסקי, יהושע זקס, דב ורדי)
ארוחה בחדר האוכל הזמני עם יוסף וילפנד
ארוחה בחדר האוכל הזמני עם יוסף וילפנד
מכינים ארוחה במוסד - 1950
מכינים ארוחה במוסד - 1950
מתכוננים לפעולה שומרית - שנות החמישים
מתכוננים לפעולה שומרית - שנות החמישים
משיכת חבל בניצוחו של גיורא ינאי- שנות החמישים
משיכת חבל בניצוחו של גיורא ינאי- שנות החמישים
הבנות משקיעות בלימודים - 1969
הבנות משקיעות בלימודים - 1969
קבוצת שקד בהופעה - 1975
קבוצת שקד בהופעה - 1975
בית הכיתות - 1979
בית הכיתות - 1979
מהמוסד באהבה - מסיבה בעין השופט - 1978
מהמוסד באהבה - מסיבה בעין השופט - 1978
לילך, עדי, חגית, ליסה ואלון
לילך, עדי, חגית, ליסה ואלון
עמי פישביין, שחר ינאי ורועי פלבס במוסד (להלן מוסדניקים)
עמי פישביין, שחר ינאי ורועי פלבס במוסד (להלן מוסדניקים)

המוסד החינוכי "הרי אפרים" התחיל את פעילותו ב 1 באוקטובר 1950 , במתכונת ובמבנה של המוסדות החינוכיים של הקבה"א שקדמו לו (משמר העמק, מעברות, מרחביה, שריד). ראשון שבהם היה המוסד במשמר העמק שנוסד ב-1931, שהיה מהבולטים שבבתי החינוך הפרוגרסיביים שקמו בא"י בשנות השלושים.
לאחר 46 שנים, מאז נוסד מוסד הרי אפרים, בשנת 1996 , הוקם בקמפוס של מוסד הרי אפרים, בי"ס אזורי משותף בשם "מגידו", מאיחודם של המוסדות "הרי אפרים" ו"שומריה", ונוצרה הפרדה ניהולית, כלכלית, וארגונית בין ביה"ס החדש לבין פנימיית "הרי אפרים", שפעלה לצידו בתחום הבלתי פורמלי. בשנת 2003 הוחלף השם של הפנימייה "הרי אפרים" בשם "חברת הנעורים רעות" , כאשר היא נפתחה לכל ישובי האזור ועברה לבעלותה של המועצה האזורית מגידו. בשם "הרי אפרים" נעשה שימוש כיום כדי לציין את הקן השומרי שפועל באזור.

תוכן עניינים

דגם המוסד החינוכי
דגם המוסד החינוכי בקבה"א עוצב בהשפעת תנועת הנוער "השומר הצעיר" ונגזר מתוך המודל של הקיבוץ השומרי. הקבה"א הקים את המוסדות החינוכיים כמגזר ייחודי ועצמאי, כביטוי לשאיפות החברתיות, הייחודיות שלו, ליָחָד, ולהשקפת העולם שטיפח. המוסדות החינוכיים בקבה"א הוקמו עפ"י דגם אחיד וזהה, בצמוד לקיבוצים, אך לא בתוכם (תסמונת "המחנה ביער"), במטרה ליצור קיבוץ של נוער המאפשר לו "...אוטונומיה כמסגרת לכל מגמותיו ושאיפותיו הפנימיות ובאפיק הרצוי לו...", כל זאת במגמה שהפעילות במוסד לא תופרע ע"י החברה הבוגרת (כולל ההורים) ולא ידבקו בו מגרעותיהם ומחדליהם של הקיבוץ והמשפחה. יחד עם זאת, המייסדים הבטיחו שתהיה השפעה מכרעת של הרעיונות, התפיסות והשקפת העולם של "הקבוץ הארצי", ושל דרכי החינוך והפדגוגיה של תנועת הנוער השוה"צ, על חניכי המוסד. זאת עשו בעיקר באמצעות "חבר העובדים" - מיטב המטפלות, המורים והמחנכים - אנשים שלמדו באוניברסיטאות בחו"ל ובארץ, אנשי אשכולות, חברים מרכזיים בקיבוציהם, שראו עצמם כ"שליחים" וכ"נושאי הדגל" של החברה הקיבוצית בשדה החינוך. מצב זה של ניתוק בני הנעורים מהחברה הבוגרת ומהמשפחה, הקנה ל"חבר העובדים" דומיננטיות רבה ויכולת השפעה בלעדית. השאיפה הייתה להעלות את הנוער במוסד לרמת חינוך ולימוד גבוהים ולגבש השקפת עולם ציונית-סוציאליסטית, שיוקרנו על החברה הקיבוצית, עם הצטרפותם של הבנים לקיבוציהם.

שמואל גולן - מאבות החינוך הקיבוצי ומייסדיו, שרטט בספרו על החינוך המשותף ( יצא לאור לאחר מותו בשנת 1961) את דמותו ואופיו של בוגר המוסד האידאלי: "איש קיבוץ, איש משק, לוחם אמיץ, משכיל, בעל רגש, איש תנועה ומפלגה, בעל מוסר אישי ומצפון קולקטיבי, פעיל בכל התחומים הנ"ל". המוסד היווה "...בית יוצר להווי ותרבות-נוער...כחברת ילדים ונעורים עצמאית...", כשבמרכזה הקבוצה החינוכית ובראשה מחנך. בהרי אפרים הייתה תלויה סיסמא בחדר האוכל: "כאן בית היוצר לדור מגשימים". הייתה זו מערכת הוליסטית, ששילבה בין מספר גורמים מרכזיים: חברת ילדים אוטונומית, חינוך ברוח ערכי תנועת הנוער, לימודים בשיטת הנושאים, עבודה במשק עצמי של חברת הילדים, מודרך ע"י קולקטיב- מחנכים . בשנת 1973 נמנו 21 מוסדות חינוכיים בקבה"א. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1984 פעלו 20 מוסדות, בהם התחנכו 6927 ילדי קיבוץ ו-282 ילדים מבחוץ, כולל חברות נוער. עם חלוף השנים התאגדו קיבוצים, (עפ"י אזורים גיאוגרפיים), איחדו את מערכות החינוך שלהם ויצרו מוסדות חינוך אזוריים משותפים.

מוסד "הרי אפרים" כונה כך בשל טעות בזיהוי האזור של מקימי הקבוצים הראשונים. עם הזמן הסתבר שהאזור הוא רמת מנשה, בו ישב שבט מנשה, והרי אפרים אותרו מדרום לואדי ערה. כל הניסיונות, בעבר, לשנות את השם לא התקבלו ע"י חניכי המוסד. הביתנים הראשונים במוסד נבנו במהלך שנת 1950 , כאשר בראשון לאוקטובר בשנה זו נפתח המוסד. התקופה הראשונה במוסד כונתה "תקופת ה-70", מאחר וייסדו אותו 70 ילדים משלושה קיבוצים יחדיו: מעין השופט – קבוצת "עופר" כיתה ח', וקבוצת "איילה" כיתה ו'. מדליה ורמת השופט - קבוצת "שחף" כיתה ז'. שנים לאחר מכן הצטרפו למוסד גם חניכי קיבוץ רמות מנשה.

ההוויה החינוכית במוסד
מספר עקרונות בסיסים עמדו במרכז ההוויה החינוכית במוסד:

  • אוטונומיה – עצמאות ניהולית-ארגונית של החניכים בתחומי החברה, התרבות, הספורט, השוה"צ, פעילות בחברה הישראלית ועוד.
  • דמוקרטיה - משמשת כמקור הסמכות לאוטונומיה של החניכים. ישנה חשיבות רבה להלימה בין אופן ההתנהלות של המדינה והקיבוץ לדרכי החיים של חברת הנעורים.
  • יחס בין-אישי (דיאלוגי) - היחסים בין המחנך לבין החניך מבוססים על קשר בין-אישי מתמשך -דיאלוגי, של דיבור והקשבה הדדיים, המהווים כר לצמיחה לשני הצדדים.
  • עשייה ויצירה משותפים - מהווים מנוף חינוכי בעל עוצמה, הן במישור החברתי והן בתחום האישי, הבאים לביטוי בכל היקף חיי חברת הנעורים – בעבודה, בפעילות חברתית, בלימוד, בספורט ועוד.
  • מגוון - פלורליזם תרבותי, המאפשר פעילויות במכלול רחב של תחומי החיים, ונותן ביטוי לכלל החניכים, השונים אחד מרעהו, בתחומי תרבות, עבודה, חברה, ספורט, הדרכה ועוד.
  • נוער מחנך נוער - נטילת אחריות של נוער בוגר על חניכים צעירים, תוך יצירת תכנית חינוכית- ערכית, מתמשכת. הדבר בא לביטוי בעיקר בפעילות של השוה"צ ובועדות המוסד.
  • תרבות-יצירה עצמית - חיי התרבות נעשים בעיקר ע"י החניכים עצמם, תוך שיקוף ומתן ביטוי לחיים בחברת הנעורים, ותוך הכרה ולימוד של מסורות ותכנים יהודיים וכלליים.
  • מחויבות ואחריות אישית - מחויבות הדדית בין החברה לבין החניך, ואחריות אישית של החניך למעשיו. הדבר בא לביטוי בחובת עבודה, ביצוע תורנויות, מלוי תפקידים, השתייכות לקבוצה ועוד.

מבחנים וציונים
מבחנים וציונים לא היו נהוגים בשנים הראשונות, מאחר והמורים גרסו שיש ללמוד מתוך "מוטיבציה פנימית". עם הזמן, כאשר בוגרי המוסד הגיעו לאוניברסיטאות, מחד, ומאידך היה קושי ליצור "מוטיבציה פנימית" ללימודים בגיל ההתבגרות, החלו לחלחל תפיסות ודעות באשר להכנסת בחינות בגרות לתכנית הלימודים. לאחר דיונים ארוכים ומתישים במחצית שנות ה-80, בהתלבטויות בחבר העובדים ובין ההורים, הוחלט ב- 1987 להכניס בחינות בגרות למוסד.

אי אפשר שלא להזכיר את אליעזר הנהג, דמות כמעט מיתולוגית, שהסיע את חניכי המוסד בימים, בערבים ובלילות לקיבוצים ובחזרה למוסד, ולטיולים בסביבה, במשך 40 שנה. החניכים באו , התבגרו והלכו , המחנכים והמורים התחלפו ברבות השנים, אך אליעזר המשיך בעבודתו והיה לדמות הותיקה ביותר במוסד. יש זוכרים שהוא אף התקלח עם החניכים במקלחת המשותפת בשנות המוסד הראשונות. החניכים כמו המחנכים, הרגישו את עצמם כיוצרים ומעצבים את חיי המוסד מבראשית. רבים מהמחנכים והמורים הצעירים, שהצטרפו ברבות השנים לדור המחנכים המייסד, התחנכו עצמם במוסד.

מבנה חברתי
ילדי המוסד צמחו עם העצים הרכים שניטעו על גבעת הטרשים בשנותיו הראשונות, ילדי בר וטבע, דור שני למייסדים, במדינה שזה עתה נולדה, נערים המתחנכים הרחק מחברת המבוגרים ומהוריהם, חפים מכל פינוק ומחיבוק. המחנכים, - השאור שבעיסה, שליחים של "הקולקטיב", מקימים חברת ילדים פעילה ויוצרת, מהווים דוגמא אישית ומשען לילדים המחפשים זהות, קשר ושייכות. הקבוצה החינוכית ובראשה המחנך היוותה את המסגרת החשובה ביותר לפרט – אחים להתבגרות "קבוצת השווים" - התומכת אך גם המבקרת והשופטת. באותם ימים ראשונים, הלימודים – היו בדמותה של האחות הצנועה, הנחבאת אל הכלים למול האחות הבחירה - "החברה", שטיפחה את התרבות ואת החיים התוססים ומלאי התוכן: תזמורת כלי הפריטה, המקלחת המשותפת, המדורה השומרית, העבודה במשק הילדים, "המשפטים הספרותיים", ימי הספורט, הטיולים, שיחות החברה, "חבורת הזוגות", עיתון המוסד ועוד ועוד...

בעיית חלוקת התפקידים בין ה"קן" ל"חברה" במוסד ליוותה אותו בכל שנותיו. לכאורה ה"חברה" במוסד חינוכי של השוה"צ היא ה"קן" השומרי, אך למעשה נוצרו שתי רשויות נפרדות ש"התחרו" ביניהן על תחום התרבות ועל הפעילות החברתית. הכניסה לתנועת השוה"צ במוסד או בקיבוץ התבצעה באופן קבוצתי-קולקטיבי, ללא אפשרות של בחירה. היה זה נוהג שונה לחלוטין מעקרון הוולונטריות שהדריך את תנועת הנוער באשר היא. כמו כן הקבוצה הלימודית-חינוכית חפפה בדיוק את מסגרת הקבוצה התנועתית, דבר שלא אפשר הרחבת ההיכרויות, וגוון הקשרים החברתיים, כפי שהתרחש בתנועה בערים. לכן הטיולים לכל קצוות הארץ, עפ"י גדודים תנועתיים, המחנות הצופיים וה"שומריות", קיבלו משמעות מיוחדת לגבי חניכי המוסד "הסגור", כמו פתיחת צוהר אל "העולם הרחב" והמסקרן שלא הכירו.

קבוצות
הקבוצות שהיו במוסד עד שנת הפיכתו לבית ספר מגידו וחברת הנעורים הרי אפרים 1996: 1950 - עופר, שחף, אילה, ארז-חבצלת, שלהבת 1960 - שחר, אשל-סנונית, רימון, אייל-יסעור, עומר, סלע –שקמה, הדס-צאלים, לבנה-ערב, נירים-סער, דרור-רעים. 1970 - להב-צורים, אלון-עמירים, אורים-אלומה, גולן-תומר, אורן-אשחר, שחם-עופרים, ארז-גפן, רותם, עלומים,דגן. 1980 - שחר-כוורת, רעות-ארבל-גולן, יהב-אמיר, עיינות-שלהבת, להב-ירדן-כוכב, סלעית-אלומה, שקמה-ערבה, חמסין-תמוז, סער-עומרים. 1990 - פלג-נחשולים, חופים-מעין-שחף, כרמל-יעלים-להבה, שקמים-אמירים, חורש-ירדן,זריחת השמש, צוקים-צאלון.

משנת 1996 כאשר אוחדו הרי אפרים ושומריה, נפרדה הפנימייה מביה"ס, והמוסד החינוכי הרי אפרים במתכונתו המקורית, השלמה, ששילב חינוך פורמלי עם חינוך בלתי פורמלי,פסק להתקיים.

עמוס כרמל

קטגוריה: מ