ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
לינה משותפת

(הבדלים בין גרסאות)


Admin (שיחה | תרומות)
(דף חדש: "ביתו של אדם הוא מקום שם עומדת מיטתו" (מ. סגל) אני פותח ערך חדש בויקיפדיה - "לינה משותפת". אין ספק שזהו ער...)
עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←

גרסה מתאריך 05:34, 18 בספטמבר 2008

"ביתו של אדם הוא מקום שם עומדת מיטתו" (מ. סגל)

אני פותח ערך חדש בויקיפדיה - "לינה משותפת". אין ספק שזהו ערך בעל חשיבות רבה, הוא טעון לא מעט, ויכול לעורר התייחסויות של קשת דעות רחבה. בשלב הראשון אני מביא מספר מקורות מה"קיבוץ" בחדרה שם ישב הגרעין "אמריקה בניר", שנאחז ב"ג'וערה" בשנת 1936 ועבר לאחר מכן לישוב הקבע בגבעת עין השופט. אני מביא קטע מיומנה של חנה לביא (שנות ה- 50 , ארכיון הקיבוץ), וכן תמצית מאמר של גדעון לוין מ"אבות" מעצבי החינוך בקבה"א (1997). הערך פתוח לכל החברים, להוסיף ולהרחיב, כל אחד מזווית ראייתו הוא. (עמוס כרמל)

הלינה המשותפת שלנו החלה בחדרה בעיתון מס' 5 משנת תרצ"ו, 1936, בחדרה נכתב: " עם בוא אילנה אנו עומדים בסיום ה"פיאטילטקה" השנייה (הרכב קבוצה שנייה). ואלו הילדים משתי הקבוצות, לפי גילם: אורה בת שנתיים / נועם ורות בני שנה וחצי / אחישי בן שנה / דליה בת שבעה וחצי חודשים / יעל בת 5 חודשים / יורם בן 3 חודשים וחצי / איתן בן שנה וחצי / עודד בן שנה / אילנה בת 3 שבועות". מדווח מ"חדר הילדים" בחדרה אנו למדים שיש תחלופה רבה של העובדות, הילדים רובם חלו, ויום העבודה שם הוא ארוך וקשה. חלק מהעובדות לא קיבל שבת זה כמה שבועות. הצריף בו לנים הילדים איננו מותאם לתהפוכות מזג האויר.

בית הילדים ותפקידיו בעין השופט חנה לביא מביאה ביומנה משנות ה-50 בעין השופט קטע מתוך ההרצאה של חוה רצון על "היסודות הרעיוניים בחינוך המשותף": חוה מכירה בכך שמקום ההשפעה החשוב ביותר הוא בית ההורים. יחד עם זאת המרצה מבקרת את בית ההורים בעיר שאינו מאפשר לילדים בני שנה וחצי להיות כמה שעות ביום בחברת בני גילם. כך, בעיר הרחוב וה"סינימה" אט אט תופסים את מקומו של בית הספר. בעיר אין שום קשר – היא קובעת - בין בית ההורים, בית הספר והרחוב. ואילו אצלנו הסביבה החינוכית של הילדים הוא בית הילדים, שם הילד מקבל את כל החינוך המכוון. בית הילדים עונה על כל צרכיו של הילד, הוא לומד את התביעות של המבוגרים ממנו, מקבל אהבה מהמחנך כאדם אוביקטיבי, מקצועי בתחום הפסיכולוגיה של הילד, "...בית הילדים מפתח את הכוחות של האדם הקיבוצי, הממשיך, יוצר ומחדש".

מן המציאות אל התאוריה גדעון לוין כותב על "הלינה המשותפת" (מתוך חוברת : הרהורים על עברו של החינוך הקיבוצי, 1997 ). הלינה המשותפת – כותב לוין - הפכה בשנים עברו לסימן ההיכר המהותי והעיקרי של אופן החינוך המשותף הקיבוצי, אשר הבדילה חינוך זה מכל חינוך מוכר אחר בחברה המערבית הלא-קיבוצית, זאת לצד ניהול "חברת ילדים" דמוקרטית, והוראה בשיטת הנושאים. הלינה המשותפת היא תוצאה של שלושה גורמים: הראשון - תנאי המציאות הכלכלית, הביטחונית, הבריאותית והטיפולית. בבית משותף לילדים אפשר היה, באותן שנים, להבטיח את בריאותם של הילדים, לשמור על ביטחונם, להעניק להם טיפול מתאים, ולהבטיח להם מזון טוב, כל זאת בתנאים של "קומונה של עוני". הגורם השני – כותב לוין – היה אידיאולוגי, חברתי, ציבורי. תנאי החיים המעשיים קבעו בוודאי גם דעות של אנשים. עובדה היא שבדגניה הנהיגו לינה משפחתית. היה זה בעיקרו ויכוח חברתי-אידיאולוגי בין ה"גישה המשפחתית" לבין הגישה ה"חברתית" – ויכוח שהתפרש על כל תחומי החיים בקיבוץ, ובא לביטוי מובהק בגישה לאופן הלינה של הילדים. למחייבי הלינה המשותפת היו מספר נימוקים חברתיים: הבית המשותף של הילדים הוא ביתם הקיבוצי. הלינה המשותפת מאפשרת שמירה והגנה יעילים. הלינה יוצרת יחסי קירבה וחברות בין הילדים. הלינה המשותפת מאפשרת להורים ובעיקר לאמהות, לקחת חלק בפעילות החברתית בקיבוץ. הגורם השלישי היה פסיכולוגי-חינוכי. אין ספק – טוען לוין – שהגורם הפסיכולוגי חינוכי לא היה בין המניעים הראשוניים ללינה המשותפת, אלא הוא עלה מאוחר יותר על מנת לחזק גישה זו או אחרת לגבי הלינה. היה זה אחד האפיונים של החינוך הקיבוצי שניסה תמיד לבסס את עבודתו החינוכית על ממצאי המחקר הפסיכולוגי - פדגוגי החדשני , ככל האפשר. השפעה מכרעת על החינוך הקיבוצי ועל אופן הלינה, הייתה לתורות הפרוגרסיביות באירופה ובארה"ב מחד, שנציגיהם בארץ היו מ. סגל (הקבה"מ) וי. מסינגר ורון פולני (חבר הקבוצות), ומאידך לתורה הפסיכואנליטית שנציגה המובהק היה ש. גולן (הקבה"א). אותנו מעניינת במיוחד גישתו של שמואל גולן: הפסיכואנליזה גרסה שהמשפחה, במקרים רבים, מהווה גורם שלילי בהוויה החברתית, ובהשפעה על הילד. יש לזכור שבמשפחות רבות בקיבוץ הורה אחד היה בפעילות או בהשתלמות מחוץ לבית – מציין לוין. מכאן, תומכי הלינה המשותפת גרסו שלאור מצב זה (ובהשפעת הפסיכואנליזה) יש להטיל יתר אחריות חינוכית על מערכת החינוך, ולהקל בכך על המשפחה ועל הילד. (עד כאן אסף והביא עמוס כרמל)