משחר הקיבוץ גודלו בו כלבים. בתחילה היו אלו כלבים "משותפים" ( הכלב גורי בצאן, הכלבים נבחנית וויקי בחברת הילדים). עם הזמן הופיעו כלבים "פרטיים" שגודלו ע"י החברים. מאחר ומרחב המחייה של כלב מגיע תמיד גם לשכנים ולתחומו של הציבור, ונביחותיו אינן תחומות רק לביתו של החבר, הביא הדבר להקמת עשרות "ועדות כלבים", זו אחרי זו, שתיקנו תקנונים, וניסו להתמודד עם הבעיה.
עמוס כרמל
