(הבדלים בין גרסאות)
| גרסה מתאריך 07:42, 11 בספטמבר 2007 (עריכה) Admin (שיחה | תרומות) → עבור להשוואת הגרסאות הקודמת |
גרסה מתאריך 07:43, 11 בספטמבר 2007 (עריכה) (ביטול) Admin (שיחה | תרומות) עבור להשוואת הגרסאות הבאה ← |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| - | [[תמונה: | + | [[תמונה:וי_זמיר_הכבשה_כרמלה_לא_חזרה_יחזקאל_שביט_במרעה.jpg|left|thumb|250px|ויי זמיר כולן הגיעו]] |
| - נאמר בעיתות מצוקה , עם בואה של בשורה קשה, או משהו שלא הצליח. לעיתים מלווה האמירה בתוספת של אוי וי ווי , בשימת ידיים על הראש ובזעקות שבר.. | - נאמר בעיתות מצוקה , עם בואה של בשורה קשה, או משהו שלא הצליח. לעיתים מלווה האמירה בתוספת של אוי וי ווי , בשימת ידיים על הראש ובזעקות שבר.. | ||
גרסה מתאריך 07:43, 11 בספטמבר 2007
תמונה:וי זמיר הכבשה כרמלה לא חזרה יחזקאל שביט במרעה.jpg
ויי זמיר כולן הגיעו
- נאמר בעיתות מצוקה , עם בואה של בשורה קשה, או משהו שלא הצליח. לעיתים מלווה האמירה בתוספת של אוי וי ווי , בשימת ידיים על הראש ובזעקות שבר..
שפת הידייש חדרה לילדותנו (הבנים הבוגרים) בכל מיני דרכים.הורינו ניהלו עדין דיאלוג עם ההורים שנשארו מעבר לים.האידיש הייתה מקף החיבור .לא כולם הצליחו לחבר את המילים למשפטים וללמוד את השפה –אבל היו משפטים שלא יכולנו לשכוח- "השיינה טוכטר" (ילדה יפה) "הגוריסה טוכטר"(ילדה גדולה) "גיי שלופן "(לך לישון).
כמה חבל שלא השכלנו ללמוד את השפה על בוריה...
עמוס כרמל
