ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
דואר

גרסה מתאריך 10:35, 4 בדצמבר 2007 מאת Admin (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה הנוכחית (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

תולדות הדואר בקיבוצנו:
בג'וערה בשנת העלייה ובעין השופט שנה לאחר מכן החל הדואר להגיע ל-ת.ד. 1346 מהסניף המרכזי של הדואר בחיפה והובא לקיבוץ ע"י נהגי מכונית המשא או האוטובוס של הקיבוץ. לאחר מכן חולק הדואר ע"י הנהלת החשבונות, סידור שהיה נהוג עד לשנת 1944.
להלן לוח האירועים משנת 1944:
1944- הנהלת הדואר מכירה בזכותנו להקים סניף דואר מקומי וצבי הוברמן יוצא להכשרה לסניף המרכזי בחיפה.
1947– צבי הוברמן יוצא לארה"ב ובמקומו מתמנה דוד ברגסון – הנהלת הדואר דורשת מדוד ברגסון אישור משטרתי על התנהגות אזרחית טובה.
1949- דוד ברגסון מפסיק את עבודתו ובמקומו מתמנה משה תבור כסוכן דואר.
1950- הנהלת הדואר מפעילה דואר נע ומכונית מיוחדת מביאה את הדואר לקיבוץ ובכך מתבטלת תיבת הדואר 1346 בחיפה.
1950- מגיע לקיבוץ אבא של מלכה אלפר סבא שנייר ומקבל את התפקיד של משה תבור.
1954- המשכורת החודשית של אבא שנייר מהדואר 25 ל"י.
1959- הנהלת המשק אינה משלימה עם מעמד סניף הדואר מסוג ג' וחותרת לקבלת תואר סוג ב' ולצורך זה יוצאים ברוך רקובסקי כמרכז משק וחנה לביא מהמזכירות הטכנית לבדוק את פעילות סניפי הדואר בקיבוצים יפעת ומשמר העמק בהם קיימת סוכנות דואר סוג ב'.
1963- הנהלת הדואר מסכימה לפתוח סוכנות דואר מסוג ב' ולקראת הפעלתה נכנסת לעבודה צפורה גולן לעזרת אבא שנייר. צפורה יוצאת למשרד בחיפה ומקבלת הכשרה.
1969- נפתחת סוכנות הדואר הרשמית מסוג ב' ומשכורתה של צפורה נקבעת בסך 295 ל"י.
1970- פסח נרקיס נקבע כעוזר ומחליף לצפורה בימי שבת וחופש.
1974- נפטר אבא שנייר שעבד בדואר במסירות במשך 20 שנה.
1983- צפורה גולן מסיימת עבודתה בדואר-לאחר 15 שנות עבודה. פסח נרקיס בא במקומה ועבד עד שנת 2000.
משנת 2002 חזרנו להיות סניף של דואר נע.
יחד עם פסח עבדה ג'וזיפין חולבסקי שהמשיכה אחריו ואח"כ דני כהנא ז"ל ומזה שלוש שנים רותי גיא.

במסיבת סיום העבודה של ציפורה גולן בשנת 1984 אבנר לושי מקריא את הוידוי הבא:
זיכרונות מעבודה בדואר:
למה,בעצם,הגעתי לדואר? אני באמת כבר לא זוכר. זה היה לפני כ-6 שנים, הייתי אז בסוף חברת הילדים. שמא היה זה בגלל עיתון הספורט "פנדל" שהייתי רץ לדואר לקבלתו, או שמא היה זה שעמום, או חיפוש מקום לברוח אליו-אולי שלוב של כל הסיבות הללו. מה שבטוח, הסיבה שנשארתי לעבוד בדואר תקופה ארוכה כל כך (הייתי מבקר שם כשנה, בעיקר בחופשים) היא ציפורה! ציפורה התייחסה אלי כל כך טוב, ממש בצורה סבתאית. תארו לכם-בא ילד קטן למקום העבודה שלך, שהוא די לחוץ, ומתחיל לטרטר לך את השכל. דרוש הרבה מאוד אורך רוח, סבלנות ורצון-ואלו היו לציפורה.
אני זוכר שהתקדמתי בסולם העבודה די מהר- מחותמות-לבולים-ואחר כך הוצאת מכתבים מהתיבה(שתמיד היו עפים ברוח). אחר כך חבילות ובסוף מכתבים רשומים ולחלוקת דואר. ציפורה ממש סמכה עלי והתחלתי(כך אני חושב) להיות לה לעזר.
לדבר אחד לא הייתה לי נגיעה כל נושא החשבונות ובנק הדואר. אני זוכר איזה מתח היה בכל פעם במשרד כאשר מציפורה הייתה מחשבת את העסקאות היומיות(אף פעם לא הבנתי בדיוק מה היא עושה)ואז היה יוצא לה סכום שהיה חייב להיות זהה לסכום שבקופה וכמובן, כל יומיים הוא לא היה יוצא בדיוק כך... ואז התחיל הלחץ-למצוא את הטעות לפני שיבוא הדואר-נע. נו, היו ספירות ולחצים וכו'.. ובסוף אני הייתי נשלח, דחוף, לקורא לפסח שיבוא לעשות סדר ואז הכל היה בא על מקומו בשלום.
זה מה שאני זוכר מהדואר. אני יודע וזוכר שבסוף חברת הילדים, זה היה מקום מרכזי ביותר בשבילי, וכפי שאמרתי כבר, ציפורה היא זאת שהקרינה על כך וטיפחה אותי.
לציפורה עוד הרבה שנים של שמחה והצלחה בעבודתה החדשה.

מערכת

קטגוריה: ד