גז הצאן, שהוא חלק מעבודת הנוקדים בתחילת הקיץ, הפך בעין - השופט, לאירוע חברתי ותרבותי מיוחד במינו, לא מעט בהשפעת ותיקי הקיבוץ, שחיפשו שורשים במסורת התנ"כית , ו"הדביקו" בכך גם את הדור הצעיר.
עבודת הגז נעשית בראשית הקיץ, במטרה לקרר קצת את גופן של הרחלות בחום הקיץ. הצמר שאיכותו הייתה ירודה, נמכר ל"תנובה" במחירים נמוכים.
הגז חייב גיוס של חברים רבים לביצועו וכן לטיפול בעדר באותם הימים. בשנים הראשונות "גייסו" לגז חברים מהקיבוצים בסביבה, כך גם נוקדי עין השופט "תרמו" ימי גז לעדרים האחרים. אני עוד הספקתי כילד מהמוסד החינוכי לגזוז כבשים במספרי פח, עבודה קשה ואיטית למדי. כשחזרתי מהצבא לעבודה בצאן כבר גזזו במכונות חשמליות, דבר שקיצר מאוד את ימי הגז והקל בהרבה את עבודת הגוזזים . כל ילדי הקיבוץ וחברים רבים הגיעו בימים של הגז לדיר הצאן, כך הפך הדבר לאירוע מיוחד בקיבוץ, שבסיומו נערך חג הגז, חג בו שולבו שירים וריקודי רועים, קומזיץ על האש, הופעות וקטעי הווי של צוות הענף, פרטים נוספים על עדר הצאן ראה ערך "עדר הצאן".
עמוס כרמל
