(הבדלים בין גרסאות)
| גרסה מתאריך 22:00, 13 באוקטובר 2007 (עריכה) עמוס כ (שיחה | תרומות) → עבור להשוואת הגרסאות הקודמת |
גרסה נוכחית (10:06, 20 בנובמבר 2007) (עריכה) (ביטול) עמוס כרמל (שיחה | תרומות) |
||
| (גרסה אמצעית אחת לא מוצגת.) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
| [[תמונה:גז_הצאן_1.jpg|left|thumb|250px|ועוד אחת, הגוזז אשר לביא ( האח של איסר)]] | [[תמונה:גז_הצאן_1.jpg|left|thumb|250px|ועוד אחת, הגוזז אשר לביא ( האח של איסר)]] | ||
| [[תמונה:גז_הצאן_3.jpg|left|thumb|250px|ו.. עוד אחת]] | [[תמונה:גז_הצאן_3.jpg|left|thumb|250px|ו.. עוד אחת]] | ||
| - | גז הצאן, שהוא חלק מעבודת הנוקדים בתחילת הקיץ, הפך בעין - השופט | + | ענף הצאן בעין השופט התקיים 32 שנים, בין השנים 1937- 1969 . עיקר ההכנסה מענף זה באה ממכירת החלב. הצמר של הכבשה האווסית (גזע מקומי של כבשים שטופח בארץ בשנות ה- 30-70) לא היה מן המשובחים וההכנסה ממנו היתה קטנה. יחד עם זאת גז הצאן, שהוא חלק מעבודת הנוקדים בתחילת הקיץ, הפך בעין - השופט לאירוע מיוחד במינו, חברתי ותרבותי, בהשפעת ותיקי הקיבוץ, שידעו ל"הדביק" בכך גם את הדור השני. המייסדים חיפשו שורשים במסורת התנ"כית בעת העתיקה, שם גז הכבשים צויין תמיד בחגיגות כפריות, על הפולקלור המיוחד המתלווה אליהן, ובכירות בשר על האש. <br /> |
| - | הגז חייב גיוס של חברים רבים לביצועו וכן לטיפול בעדר באותם הימים. בשנים הראשונות "גייסו" לגז חברים מהקיבוצים בסביבה, כך גם נוקדי עין השופט "תרמו" ימי גז לעדרים האחרים. אני עוד הספקתי כילד מהמוסד החינוכי לגזוז כבשים במספרי פח, עבודה קשה ואיטית למדי. | + | עבודת הגז נעשית בראשית הקיץ, במטרה לקרר קצת את גופן של הרחלות מחום היום. הצמר נמכר ל"תנובה" במחירים נמוכים בגלל איכותו הירודה. |
| + | הגז חייב גיוס של חברים רבים לביצועו וכן לטיפול בעדר באותם הימים. בשנים הראשונות "גייסו" לגז חברים מהקיבוצים בסביבה, כך גם נוקדי עין השופט "תרמו" ימי גז לעדרים האחרים. אני עוד הספקתי כילד מהמוסד החינוכי לגזוז כבשים במספרי פח, בשנות ה-50 , עבודה קשה ואיטית למדי. בשנת 1940 הוכנסו לראשונה בעין השופט מכונות גז חשמליות, ויש אומרים שהיו אלה המכונות הראשונות שהופעלו בכלל בארץ.אין ספק שהמיכון קיצר מאוד את ימי הגז והקל בהרבה את עבודת הגוזזים . כל ילדי הקיבוץ וחברים רבים הגיעו בימים של הגז לדיר הצאן וצפו בגוזזים המיוזעים העומלים בהסרת הצמר מהרחלות. משנת 1950 הפך הדבר לאירוע מיוחד בקיבוץ, שבסיומו נערך חג הגז, בו שולבו שירים וריקודי רועים, קומזיץ על האש, הופעות וקטעי הווי של צוות הענף, כדוגמת החג התנ"כי. פרטים נוספים על עדר הצאן ראה ערך "צאן".<br /><br />עמוס כרמל | ||
| [[Category:ג]] | [[Category:ג]] | ||
גרסה נוכחית
ענף הצאן בעין השופט התקיים 32 שנים, בין השנים 1937- 1969 . עיקר ההכנסה מענף זה באה ממכירת החלב. הצמר של הכבשה האווסית (גזע מקומי של כבשים שטופח בארץ בשנות ה- 30-70) לא היה מן המשובחים וההכנסה ממנו היתה קטנה. יחד עם זאת גז הצאן, שהוא חלק מעבודת הנוקדים בתחילת הקיץ, הפך בעין - השופט לאירוע מיוחד במינו, חברתי ותרבותי, בהשפעת ותיקי הקיבוץ, שידעו ל"הדביק" בכך גם את הדור השני. המייסדים חיפשו שורשים במסורת התנ"כית בעת העתיקה, שם גז הכבשים צויין תמיד בחגיגות כפריות, על הפולקלור המיוחד המתלווה אליהן, ובכירות בשר על האש.
עבודת הגז נעשית בראשית הקיץ, במטרה לקרר קצת את גופן של הרחלות מחום היום. הצמר נמכר ל"תנובה" במחירים נמוכים בגלל איכותו הירודה.
הגז חייב גיוס של חברים רבים לביצועו וכן לטיפול בעדר באותם הימים. בשנים הראשונות "גייסו" לגז חברים מהקיבוצים בסביבה, כך גם נוקדי עין השופט "תרמו" ימי גז לעדרים האחרים. אני עוד הספקתי כילד מהמוסד החינוכי לגזוז כבשים במספרי פח, בשנות ה-50 , עבודה קשה ואיטית למדי. בשנת 1940 הוכנסו לראשונה בעין השופט מכונות גז חשמליות, ויש אומרים שהיו אלה המכונות הראשונות שהופעלו בכלל בארץ.אין ספק שהמיכון קיצר מאוד את ימי הגז והקל בהרבה את עבודת הגוזזים . כל ילדי הקיבוץ וחברים רבים הגיעו בימים של הגז לדיר הצאן וצפו בגוזזים המיוזעים העומלים בהסרת הצמר מהרחלות. משנת 1950 הפך הדבר לאירוע מיוחד בקיבוץ, שבסיומו נערך חג הגז, בו שולבו שירים וריקודי רועים, קומזיץ על האש, הופעות וקטעי הווי של צוות הענף, כדוגמת החג התנ"כי. פרטים נוספים על עדר הצאן ראה ערך "צאן".
עמוס כרמל
