ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
בית מוהיל

(הבדלים בין גרסאות)

גרסה מתאריך 09:01, 17 באוגוסט 2007 (עריכה)
Admin (שיחה | תרומות)

→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת
גרסה נוכחית (09:28, 10 ביולי 2009) (עריכה) (ביטול)
יגאל (שיחה | תרומות)

 
(2 גרסאות אמצעיות לא מוצגות.)
שורה 15: שורה 15:
יותר מאוחר סוניה החלה ללמד אנגלית במוסד החינוכי ובסמינר הקיבוצים. יותר מאוחר סוניה החלה ללמד אנגלית במוסד החינוכי ובסמינר הקיבוצים.
ליאון מוהיל נפטר ממחלה ב-1967 ונטמן באדמת עין השופט סוניה נפטרה ב-1982 ונטמנה לצד בעלה .<br /> ליאון מוהיל נפטר ממחלה ב-1967 ונטמן באדמת עין השופט סוניה נפטרה ב-1982 ונטמנה לצד בעלה .<br />
-בית מוהיל הגדול והיפה הפך במהלך השנים למוזיאון של הקיבוץ.שנים רבות טיפחו שמעון אבידן ושלמה קורץ את אוסף העתיקות המרשים שנמצא במוזיאון.את חניית הרכב הפכו לבית חולים לכדים- שם עסקו בריפוי כדים שחזורם על פי החרסים.<br />+בית מוהיל הגדול והיפה הפך במהלך השנים למוזיאון של הקיבוץ.שנים רבות טיפחו שמעון אבידן ושלמה קורץ את אוסף העתיקות המרשים שנמצא במוזיאון.את חניית הרכב הפכו לבית חולים לכדים- שם עסקו בריפוי כדים שחזורם על פי החרסים.<br /><br />
-'''''(מתוך העבודה של נמרוד מלץ –על בית מוהיל 2002)'''''+(מתוך העבודה של נמרוד מלץ –על בית מוהיל 2002)
שורה 27: שורה 27:
הבית שימש בתחילה כמועדון לחבר, אחר הוחלט להעביר אליו את המוזיאון הארכיאולוגי שעד אותו זמן שכן בבית לא מתאים. הבית שימש בתחילה כמועדון לחבר, אחר הוחלט להעביר אליו את המוזיאון הארכיאולוגי שעד אותו זמן שכן בבית לא מתאים.
מעניין לציין שאת הבית שליד בית מוהיל (איפה שגרים היום צעירים) תרמה אישה שהייתה ידידת נפש של משפחת מוהיל , גם היא אמידה, איזבל מפיטספיל. איזבל תרמה את הכסף לבנין הבית וביקשה שינתן לה שם חדר אחד כדי שתוכל לגור בו בקרבת ידידה הטובים. מעניין לציין שאת הבית שליד בית מוהיל (איפה שגרים היום צעירים) תרמה אישה שהייתה ידידת נפש של משפחת מוהיל , גם היא אמידה, איזבל מפיטספיל. איזבל תרמה את הכסף לבנין הבית וביקשה שינתן לה שם חדר אחד כדי שתוכל לגור בו בקרבת ידידה הטובים.
-לאחר תקופת זמן חזרה איזבל לארצות הברית.+לאחר תקופת זמן חזרה איזבל לארצות הברית.<br /><br />
 +ב- 5 ביולי 2009, ביום ההולדת ה- 72 לקיבוץ נפתח מחדש המוזיאון לעתיקות לאחר עבודת שיפוץ וחידוש יפה שנערכה ע"י צוות חברים בראשות רותי וינר שהקדישה לכך זמן ומרץ רב,נעזרה בחברים רבים וגם באחיה עודד עינב והביאה את המוזיאון למראה מחודש. בפתיחה החגיגית נוכחו רבים , בני ארבעה דורות בקיבוץ , בירכו נטע שפירא רכז התרבות הנמרץ ורותי וינר, כן הוצגה תערוכה של הקרמיקאי ובן הקיבוץ שי אבידן נכדו של שמעון אבידן שיחד עם שלמה קורץ עיצבו את המוזיאון בעבר והביאו אליו את רוב הממצאים.
[[Category:ב]] [[Category:ב]]

גרסה נוכחית

בית מוהיל היום
בית מוהיל היום
מאיר יערי נפגש עם משפחת מוהיל
מאיר יערי נפגש עם משפחת מוהיל
בנות מוהיל על עגלה - 1948
בנות מוהיל על עגלה - 1948
משפחת מוהיל: סוניה,ליאון,מלכה וליאורה - 1951
משפחת מוהיל: סוניה,ליאון,מלכה וליאורה - 1951

עד גיל חמש גרתי כמה מטרים מאחורי בית שאף אחד לא גר בו והיה שונה משאר הבתים בקיבוץ.לבית מאפיינים לא כל כך רגילים כמו: ארובה מלבנים אדומות (אבני שמוט) ובחזית בנויה חנייה תת קרקעית.הבית משמש היום כמוזיאון לעתיקות שנמצאו באזורנו.החלטתי לחקור קצת את ההיסטוריה של הבית הזה ונתחיל בבעל הבית ליאון מוהיל.
ליאון מוהיל הגיע לארצות הברית בשנת 1920.הצטרף לאחיו לעבודה בסוכנות להפצת עיתונים.העסק שגשג וליאון צבר רכוש רב. ב-1933 פגש את סוניה לבית הלפרין ונשא אותה לאישה.השנים הקימו בית בעיר פיטספילד שליד ניו- יורק מקום שהפך למפגש לאנשי רוח יצירה ואמנות. ב-1946 הצטרף למשלחת המגבית למחנות הניצולים בגרמניה ובפולין וספג את כל הכאב והסבל.בעקבות הביקור הזה החליט לעבור דרך ארץ ישראל כדי לראות איך קולטים את הניצולים בארץ.מוהיל התרשם עמוקות ממה שראו עיניו באותן שנים קשות במדינת ישראל והוא החל לפעול ללא ליאות לעניין ההצלה והעלייה של יהודי אירופה. היכרותו עם השופט לואיס ברנדייס שהיה ממנהיגי היהדות באמריקה,השפיעה על החלטתו של ליאון מוהיל לעזור לביסוס הקיבוץ הראשון של יוצאי אמריקה בישראל שנקרא על שמו של ברנדייס.

לאחר תקופת קצרה, בשנת 1950 החליט מוהיל לקשור גורלו עם עין-השופט והוא הגיע לקיבוץ עם משפחתו ,סוניה ושלוש הבנות מלכה ליאורה ואביבה. משפחת מוהיל עזבה עולם מלא כל טוב והלכה בעקבות אמונתה לארץ קשה.ליאון מוהיל המשיך לחלק את זמנו בין עסקיו בארה"ב לביתו החדש והאהוב בעין השופט. סוניה מוהיל התנדבה לטפל בתושבי מעברת מנסי שהייתה ליד מושב היוגב. יותר מאוחר סוניה החלה ללמד אנגלית במוסד החינוכי ובסמינר הקיבוצים. ליאון מוהיל נפטר ממחלה ב-1967 ונטמן באדמת עין השופט סוניה נפטרה ב-1982 ונטמנה לצד בעלה .
בית מוהיל הגדול והיפה הפך במהלך השנים למוזיאון של הקיבוץ.שנים רבות טיפחו שמעון אבידן ושלמה קורץ את אוסף העתיקות המרשים שנמצא במוזיאון.את חניית הרכב הפכו לבית חולים לכדים- שם עסקו בריפוי כדים שחזורם על פי החרסים.

(מתוך העבודה של נמרוד מלץ –על בית מוהיל 2002)


יונה ינאי מספר על מוהיל:
ליאון מוהיל היה יהודי אמריקאי עשיר מאוד (מליונר בזמנו). עיסוקו כסוכן מכירות של עיתונות היה בקנה מידה גדול. (בשבילנו הילדים תמיד היה מוהיל מודל ליכולת ההצלחה- תראו אותו, התחיל כמוכר עיתונים ותראו לאן הגיע.. ע. ב.) ההיכרות הראשונה של מוהיל עם הקיבוץ הייתה בגלל פגישה מקרית עם יהושע ופנינה ליבנר שהיו בארצות הברית בשליחות והזמינו אותו לבקר בקיבוץ . ב - 1949 הגיע מוהיל לבקר עם משפחתו בארץ ובקיבוץ , הוא התאהב בקיבוץ והחליט לבנות לו בית בו. היה וויכוח עקרוני מאוד קשה בשיחת קיבוץ אם לאפשר לו לבנות בית אצלנו (במושגים של אז זו הייתה ממש וילה..) בקיבוץ הצעיר של אז זה לא היה דבר של מה בכך ...לבסוף "הכוח האמריקאי" בקיבוץ גבר והוחלט לאפשר למוהיל לבנות לעצמו ולמשפחתו בית.

בגמר בניית הבית בשנות החמישים מוהיל, אשתו סוניה ובנותיהם מלכה ליאורה ואביבה עברו לגור בעין השופט.הבנות התחנכו בקבוצות החינוכיות בחברת הילדים ואח"כ במוסד.רק כשהבנות בגרו וכל אחת מהן עברה למקום אחר ולאחר מותו של ליאון ב- 1967 עברה סוניה לדירה בתל אביב והשאירה את בית מוהיל כמתנה לקיבוץ. הבית שימש בתחילה כמועדון לחבר, אחר הוחלט להעביר אליו את המוזיאון הארכיאולוגי שעד אותו זמן שכן בבית לא מתאים. מעניין לציין שאת הבית שליד בית מוהיל (איפה שגרים היום צעירים) תרמה אישה שהייתה ידידת נפש של משפחת מוהיל , גם היא אמידה, איזבל מפיטספיל. איזבל תרמה את הכסף לבנין הבית וביקשה שינתן לה שם חדר אחד כדי שתוכל לגור בו בקרבת ידידה הטובים. לאחר תקופת זמן חזרה איזבל לארצות הברית.

ב- 5 ביולי 2009, ביום ההולדת ה- 72 לקיבוץ נפתח מחדש המוזיאון לעתיקות לאחר עבודת שיפוץ וחידוש יפה שנערכה ע"י צוות חברים בראשות רותי וינר שהקדישה לכך זמן ומרץ רב,נעזרה בחברים רבים וגם באחיה עודד עינב והביאה את המוזיאון למראה מחודש. בפתיחה החגיגית נוכחו רבים , בני ארבעה דורות בקיבוץ , בירכו נטע שפירא רכז התרבות הנמרץ ורותי וינר, כן הוצגה תערוכה של הקרמיקאי ובן הקיבוץ שי אבידן נכדו של שמעון אבידן שיחד עם שלמה קורץ עיצבו את המוזיאון בעבר והביאו אליו את רוב הממצאים.

קטגוריה: ב