ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
בית הדר

מתוך עינהשופטופדיה

הנחת אבן הפינה לחדרי-חולים 1964
הנחת אבן הפינה לחדרי-חולים 1964
גלעד שפרן בחדרי חולים, 1968, גלעד ממקימי קיבוץ שניר וחבר בו עד היום.
גלעד שפרן בחדרי חולים, 1968, גלעד ממקימי קיבוץ שניר וחבר בו עד היום.
ילדי הגן עם חברים בבית-הדר
ילדי הגן עם חברים בבית-הדר
יסמין שגיא נותנת שרקן לבלה וילפנד, על ידה יושבת דוציה מן
יסמין שגיא נותנת שרקן לבלה וילפנד, על ידה יושבת דוציה מן

בית הדר הנו מרכז לכלל האוכלוסייה המבוגרת , הוקם על ידי הקבוץ כדי לתת מענה רב תחומי ורחב טווח. הבית מהווה בית קבע לאותם החברים הזקוקים לטיפול סיעודי מלא, ואינם יכולים להישאר בביתם , או חברים המעוניינים במגורים במסגרת מוגנת. הבית נותן מענה למילוי שעות הפנאי בבוקר ואחר הצהרים על ידי מתן תעסוקה הולמת ופעילויות חברתיות ותרבותיות המשלבות משפחות וחברים נוספים. היום בבית הדר עובד צוות מסור ונאמן של חברות קבוץ , עובדים ועובדות מבחוץ (כולל אנשי מקצוע מתחומים שונים) העושים עבודת קודש של טיפול בחברים והורים.

היסטוריה

  • 1963 - הוחלט על הקמת חדרי-החולים .
  • 1965 - הוחלט שכל תרומה שתתקבל מעתה בקיבוץ תהייה קודש להקמת חדרי חולים.
  • 1966 - חדרי החולים נחנכו , בתחילה היו תשע מיטות.

בבניית הבית נעזרו גם בתרומה של יוסף כהן , אבא של חברנו חנן כהן.אימא של חנן פאולינה-זכתה לחנוך את הבית. במשך השנים נוספו ליד חדרי החולים 4 דירוניות סיעודיות וכן הוכשרו עוד כמה דירות של חברים כמקום מגורים לקשישים. הגדלה נוספת נעשתה בשנת 1993 , ובשנת 2000 נעשה שיפוץ גדול נוסף והוסיפו עוד תשע מיטות עד כדי 18 מיטות, המקום קיבל שם חדש והוא – בית הדר (וכן צורף לבית הדר הבית המוגן שהיה עד אז בלב הקיבוץ. )

בתקופה הראשונה של חדרי חולים, 1966 עבדו בו ירדנה הוכמן ושרה דקל במשך כחצי שנה ואח"כ במשך 17 שנה עד 1983 בלה וילפנד ויהודית שביט..כאשר יהודית ובלה עברו לקילופים במטבח נכנסו לרכז את העבודה סיגל תבור, חביבה לבנה, תמר להב ( שכירה), ומיכל רוזן שמכהנת עד עתה.
מיכל רוזן

"התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך?"
הוקרא בפתחו של בית-הדר המשופץ (2004)
"הדרך יפה עד מאד, אמר הנער/ הדרך קשה עד מאד, אמר העלם/ הדרך ארכה עד מאד, אמר הגבר./ ישב הזקן לנוח בצד הדרך/ צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם/ הדשא מבהיק לרגליו, בטל הערב/ צפור אחרונה של יום מעליו מזמרת/ התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך?"
כך כתבה המשוררת הנפלאה, ידידת ביתנו, לאה גולדברג ב"שירי סוף הדרך" ואתם יקירינו, ותיקי וותיקות הקיבוץ שזוכים היום לראות שדרוג נוסף בהתקדמות של בית הדר אין ראויים מכם לכך. זהו מקום שהתחיל לפעול ב-1966 עם ירדנה הוכמן ושרה דקל לתקופה קצרה ואח"כ 17 שנה עם בלה וילפנד ויהודית שביט ומאז זכה כל הזמן לשיפורים, עד ימינו אלו. אני יודע כי אין זה פשוט להיפרד מן ההדרן, מקום מוכר ובטוח, ומעבודתן המסורה והאוהבת של צביה מורן, שרה צור , יוכקה גינוסר ורותי לייבנר. זה לא פשוט לעשות בגילאים אלו שינויים אך זה התבקש ואנחנו בטוחים כי הצוות הנפלא של בית הדר בראשותן של מיכל רוזן ותמר להב ייתן תשובות טובות ונכונות. אנחנו מצטרפים לכל הברכות והתודות שמנתה מיכל ואסיים בבית האחרון משירי סוף הדרך:
"למדני אלוהי, ברך והתפלל/ על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל/ על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום/ לדעת, לייחל, להיכשל. // למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל/ בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל/ לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום/ לבל יהיה עלי יומי הרגל."

י.ו


מקור: http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8

דף זה נצפה 13,334 פעמים. שונה לאחרונה ב - 15/12/2007 15:24

קטגוריה: ב