ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
אגד

(הבדלים בין גרסאות)

גרסה מתאריך 10:39, 26 ביולי 2007 (עריכה)
Admin (שיחה | תרומות)

→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת
גרסה מתאריך 10:40, 26 ביולי 2007 (עריכה) (ביטול)
Admin (שיחה | תרומות)

עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←
שורה 1: שורה 1:
-ההיסטוריה של התחבורה הציבורית בעין השופט מתחילה בשנות ה-40. בשנים אלו פעל קואופרטיב –הקשר- בקו אוטובוס מעין השופט לחיפה.במהלך השנים קנה הקיבוץ שלוש מניות בקואופרטיב "חבר". [[תמונה:אוטובוס_אגד_ליד_ג'וערה_בחורף_המושלג_1992.jpg|left|thumb|250px|כיתוב תמונה]]+ [[תמונה:אוטובוס_אגד_ליד_ג'וערה_בחורף_המושלג_1992.jpg|left|thumb|250px|אוטובוס אגד ליד ג'וערה בחורף המושלג של 1992]]
 +ההיסטוריה של התחבורה הציבורית בעין השופט מתחילה בשנות ה-40. בשנים אלו פעל קואופרטיב –הקשר- בקו אוטובוס מעין השופט לחיפה.במהלך השנים קנה הקיבוץ שלוש מניות בקואופרטיב "חבר".
בשנים 1947- התאחדו "חבר" ו"משמר המפרץ" לחברת "שחר". בשנים 1947- התאחדו "חבר" ו"משמר המפרץ" לחברת "שחר".
בשנות החמישים חל איחוד של כל הקואופרטיבים של הצפון לחברת אש"ד שמהר מאוד הפכה לאגד (אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית). בשנות החמישים חל איחוד של כל הקואופרטיבים של הצפון לחברת אש"ד שמהר מאוד הפכה לאגד (אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית).

גרסה מתאריך 10:40, 26 ביולי 2007

אוטובוס אגד ליד ג'וערה בחורף המושלג של 1992
אוטובוס אגד ליד ג'וערה בחורף המושלג של 1992

ההיסטוריה של התחבורה הציבורית בעין השופט מתחילה בשנות ה-40. בשנים אלו פעל קואופרטיב –הקשר- בקו אוטובוס מעין השופט לחיפה.במהלך השנים קנה הקיבוץ שלוש מניות בקואופרטיב "חבר". בשנים 1947- התאחדו "חבר" ו"משמר המפרץ" לחברת "שחר". בשנות החמישים חל איחוד של כל הקואופרטיבים של הצפון לחברת אש"ד שמהר מאוד הפכה לאגד (אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית). מעניין לספר שאת השם – אגד - נתן המשורר חיים נחמן ביאליק. ( ביאליק נפטר בשנת 1934 ואם השם ניתן לאחר מלמחת השחרור אז אין זה מתקבל על הדעת. י.ו)


על ראשית התחבורה הציבורית מספר נחמן שטינמן "הקיבוץ רכש אוטובוס ישן מתוצרת "ריאו" שמספר הרישוי שלו היה m3412 . בחלקו הקדמי של האוטובוס השארנו עשרה מקומות ישיבה ומאחור פירקנו את המושבים כדי להסיע את התוצרת החקלאית ואת כדי החלב ל"תנובה" בחיפה.לרבים מחברי הקיבוץ היו ספקות אם האוטובוס יכסה את הוצאות הדלק ואם יהיו לו נוסעים.נהגו של האוטובוס היה חברנו יעקב (יאנק) ברנשטיין.תחילה היה גובה מזומנים מהנוסעים שהצליח לאסוף בדרך.ללא כרטיסים ובערב היה נכנס למזכירות ושופך את המצלצלים על השולחן.בנסיעה מחיפה באוטובוס שלנו הייתה נערכת הפסקה ליד המאפיה של קרמר ביקנעם- שם היה ממש בילוי חברתי.ההפסקה הייתה כרבע שעה והנוסעים היו מתנפלים על הגזוז והסנדוויצים ומתכוננים לקראת העפלה לג'וערה.בהמשך הדרך החלו הנוסעים פוצחים בשירה,החל באריות פופולאריות ועד שלאגרים פולניים,כך שבבואנו לבסוף הביתה היינו צרודים.כל נסיעה במעלה הדרך מיקנעם לג'וערה הייתה בבחינת מבצע מיוחד.לקראת העלייה לרמת השניים היה חבר עומד במצב הכן וממלא מים ברדיאטור.מנוע האוטובוס רתח כמו קטר.בהמשך הזמן שכנינו הערבים החלו אף הם להשתמש בשרותינו. הוספנו מספר מקומות ישיבה באוטובוס והנהגנו מכירת כרטיסי נסיעה.דרישת הנהג לתשלום בעת הכניסה לאוטובוס לא הייתה קלה לשכנינו הערבים.הם ראו זאת כחוסר אמון ופגיעה ביושרם.רק לאחר שהגיע האוטובוס לג'למי דרשו הערבים לערוך הפסקה וירדו לקישון לעשות את צרכיהם ולהתרחץ.עם חזרתם לאוטובוס החלו להוציא את כספם. בדרך המובילה מיקנעם במעלה רמת השניים לכיוון ג'וערה נשארו קטעים לא סלולים.המומחים של אז הניחו,כי הדרך עוברת על גבי סלע טבעי ולאחר יישורו יהיה בסדר.אלא שבחורף הראשון התחלנו לשקוע דווקא בקטעים אלו.נאלצנו לדחוף את האוטובוס ושקענו עד הברכיים.במשך שנים לא פסקנו לחלום ולחפש תחליף לדרך הקיימת.רק באמצע שנות הארבעים הושלמה סלילת הדרך למשמר העמק.