ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
קבוצת חביבה רייק

מתוך עינהשופטופדיה

חברי הגרעין בפעילות צופית
חברי הגרעין בפעילות צופית
חוגגים במסיבה
חוגגים במסיבה
נבחרת הכדורגל של גרעין חביבה רייק
נבחרת הכדורגל של גרעין חביבה רייק
חברי הגרעין במפגש בקבוץ עין השופט
חברי הגרעין במפגש בקבוץ עין השופט
בתום מלחמת העולם השנייה התפזרנו על פני אירופה, צעירים יהודים, שארית הפליטה. חיפשנו בית וקרובי משפחה, אך עד מהרה התבררו לנו ממדי השואה. בפולין, בצ'כיה ובהונגריה לא מצאנו – לא בית ולא שרידי משפחה.

עם שנאה בלב חדלנו בחיפושים והחלטנו לעזוב אחת ולתמיד את ארץ מוצאנו ולנסות להקים בית ומשפחה חדשה.
לא היינו ציוניים ורובנו גם לא ידעו מה זו ציונות אך תחושה פנימית דרבנה את כולנו למצוא מולדת חדשה, תחת ה"מולדת" שהשמידה שישה מיליון יהודים.
כך נולדה קבוצת "חביבה רייק" בגרמניה. כ-70-60 בני נוער בגילאי 24-16 התוודעו ל"השומר הצעיר" (אחת התנועות החזקות באירופה באותם ימים) וחסו בצלו.
שליחים נקראו מארץ-ישראל, ביניהם חברי קיבוצנו: לאה אבידור, זלמן ליבנה, אהרון אלפר, שחורה ברקוביץ', שייקה ויינר ועוד.
בגרמניה עסקו האנשים בכל דבר לבד מעבודה.
מאות אלפי פליטי השואה חיפשו פתרון. יהודים היגרו לארצות-הברית, קנדה וגם לארץ-ישראל. המשותף לכל המדינות הללו, שבשום מקום לא רצו לקבל את היהודים, וזאת לאחר שנסתיימה השואה.
במצב זה, כשכל היהודים שהו במחנות פליטים ועסקו בעיקר בפיתוח השוק השחור בגרמניה, הקימו קבוצות נוער של "השומר הצעיר" קיבוצים והכשרות חקלאיות. ההנהגה הראשית בגרמניה תמכה בקיבוצים; אונר"א והג'וינט סייעו בבנייתם.
קבוצתנו, "חביבה רייק", הקימה הכשרה חקלאית בשטח שדה תעופה צבאי גרמני נטוש באשווגו, לא רחוק מהעיר קוסל.
היה זה, לכל הדעות, משק חקלאי לתפארת, שהצמיח ענפים כמו פלחה, גן-ירק, רפת, דיר חזירים, סוסים ומתפרה מקצועית. ענפים אלו היוו הבסיס הכלכלי לקיומנו.
מבחינה חברתית חיינו במשטר "שומרי" חמור. המדריכים הכינו אותנו לחיי קיבוץ, עבודה יוצרת וחברה שוויונית.
היינו מאורגנים היטב. הקמנו מזכירות, ועדת חברים, ועדת בריאות ואחת לשבוע קיימנו שיחת קיבוץ. לרוב דנו בבעיות חברתיות, כאשר לעתים פגענו בנפשם של זולתנו. כקבוצה היינו אכזריים וקיצוניים בתחומים רבים.
שאול זוהר ז"ל מרמת-השופט, המדריך שלנו, היה מבוגר מאתנו במעט, ניצול שואה כמונו, רכש את השפה העברית בפולין, לפני המלחמה. הוא ידע לכוון אותנו היטב והביא אותנו ארצה ב-1948.
לפני עלייתנו הספקנו לשהות בהכשרה נוספת, קטנה, ליד הנובר ועסקנו בגידול ירקות בחממה. הגענו להישגים רבים (גידול עגבניות באירופה בחודש פברואר נחשב להישג רב!). קיבלנו שיעורים בחקלאות ובנושאים אחרים תמורת קבלת מזון. בזמנים ההם, לכסף הגרמני לא היה כל ערך והתענגנו לראות כיצד העם הגרמני הגאה מוכן להשפיל את עצמו תמורת פרוסת לחם, וללמד נערים יהודיים.
במאי 1948 הגיע תורנו לעלות ארצה. הפרידה מגרמניה לא הייתה קשה. אני, אישית, נדרתי נדר שרגליי לא תדרוכנה על האדומה הארורה זו לעולם.
שמחנו לקראת העלייה, למרות שידענו שבארץ מתנהלת מלחמה ממושכת וקשה. לא חששנו. במשך שנתיים, הצליחו המדריכים והשליחים בהכשרה להחדיר בנו את הרגש הלאומי ציוני. היה לנו חשוב לדעת שאיננו סתם יהודונים, אלא אנשים בעלי מולדת.
הגענו ארצה שבעה ימים לאחר הכרזת המדינה. הקרבות השתוללו בכל הארץ. המוסדות לא יכלו לעזור בקליטתנו. כולם היו עסוקים בדבר אחד – להתגונן מפני צבאות ערב.
כמו אחינו מארצות המזרח, גם אנו עברנו את החיטוי ב-די.די.טי.
בימים הראשונים הפרידו בין הבנים לבנות. את הבנים גייסו לצבא ואת הבנות פיזרו בפרדסי רעננה. התחושה הייתה קשה מאוד. לא יכולנו ברגעים אלו להשתחרר מאסוציאציות של ימי מלחמת העולם השנייה.
לאחר זמן-מה העבירו את הבנות לכפר-מסריק וחלק מהבנים השתחרר.
כאן נחלנו את אכזבתנו הראשונה: חברי הקיבוץ קיבלו אותנו בקרירות רבה. הם התקשו להבין את דרך התנהלותנו וציפו מאתנו להסתגל לחיי קיבוץ ביתר קלות.
כמובן שהדבר נתן את אותותיו ורבים עזבו את הקיבוץ עוד בימים הראשונים מבלי להתעמק בבעיה. פשוט החליטו "אם כך נראה הקיבוץ, אז זה לא בשבילי" . . .
האופטימיסטיים נשארו בעמדת המתנה. ידעו שנעבור לקיבוץ עין-השופט בקרוב. זכורה לי הדרך לעין-השופט. הגענו במשאית שנהג בה איסקה ז"ל. עם כניסתנו למנסורה התרשמנו מההרים הקרחים, שאין בהם ולו זכר לעצים וירק.
קשיים לא חסרו לנו גם בעין-השופט: עבודה פיזית קשה, ימי לימוד בודדים, שזיסקינד כרמל – המדריך שלנו – דאג לספקם. כולנו היינו מחוסרי השכלה, מעטים מאתנו הספיקו ללמוד שבע-שמונה שנים. אהרון אפרת עבד כרפתן ורצה לעזור לנו להיקלט בקיבוץ. הוא הקדיש שעות לימוד רבות לטובת חברינו כדי לעלות את רמת השכלתם.
בשנת 1950 גויסנו לצה"ל. שוב חווינו משבר ולא נמצא גוף כלשהו במדינה שיסייע לנו. רובנו נישאו ולחלק מאתנו נולדו ילדים.
כשהשתחררנו חשנו הקלה רבה מכל הבחינות. אך היה צורך להיקלט בקיבוץ מחדש, ושוב משברים רבים.
גם בעין השופט לא הבינו, כשם שגם כיום לא מבינים את השכבה שלנו (הדברים נכתבו בשנת 1988.) עוד פעם היו עזיבות, והפעם זה פגע בנו יותר קשה. הצטמצמנו לקבוצה, או להשלמה של הקיבוץ, כאשר משקלנו ביחס לכוחות המושקעים בעבודה ובחברה, היה קטן מאד.
אין אני רוצה להתעלם ולו לרגע מהיותנו קבוצה בלתי מגובשת, כשהניגוד בינינו רב יותר מן המשותף.
לא קל להיות בקיבוץ עם הרגשה שיש חובות החלות עליך, אך לא כבני הקיבוץ הראשונים, שבצידן היו להם גם הנאות.
בגלל היותנו קרובים אליהם בגיל, החובות חלו עלינו, אך בגלל השתייכותנו החברתית ל"וותיקים", לא נהנינו מן הזכויות.
היינו צעירים בגיל מוותיקי הקיבוץ, עד כדי כך שחלק מאתנו יכולים להיות אף בניהם, וזה מנע מאתנו את הזכויות של הוותיקים. לדוגמא: שיטת היד השנייה" כלומר, כל מה שאנחנו קיבלנו היה כבר בשימוש קודם אצל הוותיקים.
אנו נפלנו בין הכיסאות. והנפילה הזאת השפיעה רבות על התנהגותנו והרגשתנו בקיבוץ.
אין בקיבוץ בעיה שלא הוקדשו לה שיחות, וסימפוזיונים ואילו לנו אפילו ביום הכיפורים בדיונים השנתיים לא הוקדש מקום.
כך חווינו מחדש משברי קליטה בקיבוץ.
אינני חושב שקבוצה כלשהי צריכה להיות בעלת זכויות ייתר בקיבוץ, אפילו שישנן סיבות מיוחדות כמו שלנו, אך אין זה אומר שלא צריך להקדיש מחשבה לייחוד של שכבתנו ולכך שרובנו אם לא כולם באו מאירופה ומן החוויות הקשות מאד, מאד של השואה.
קיפוח הוא שאלה של החלטה וודאי שאין צורך לטפח הרגשת קיפוח אך יש ויש מקום לבדיקה ייחודית של צרכינו המיוחדים וכשם שלא פעם אומרים הוא מן הוותיקים ומתייחסים לייחוד של שכבה זו או לייחודם של בני הקיבוץ כך יש להתייחס לייחודם של החברים שעברו את השואה.

גרעין חביבה רייק
ורה דותן, מיקי דותן ז"ל, צבי רזלר, יוסף כץ, יהודה קרייטנברג, ורה איינהורן, נתן ניימן ז"ל, צבי ניימן, אסתר ניימן, חיים יונג, שמואל קרני ז"ל, לאה קורץ ז"ל, אברי לפידות, הניג מרכוס, מרטין ווג, יצחק מילר, תמר קורץ, שלמה קורץ ז"ל, נעמי קלסקי, אברהם קלסקי, ישעיהו גליק, משה הלפרט, שלמה פלדמן, יהודית שילה, אהרון שילה ז"ל, מרים קטינא, זאב קטינא ז"ל, חנה גרוס, בנימין גרוס ז"ל, פנינה וייס ז"ל, ליפא וייס, יהודית טייכנר, מרדכי טייכנר,

קבוצת הכובש:
רחל אברמוביץ', צבי אברמוביץ', עירית פישביין, משה פישביין, יפה קרן, חנה רוזנזפט, שמואל רוזנזפט ז"ל, חוה אדלר, יהודית אפרת, יואל ברנדוין, ישעיהו ברנדוין, חיים גבאי ז"ל, פנינה גבאי, שמחה גולדסברג, גרשון גלקופ, חנוך דיסטל ז"ל, אסתי הרשקוביץ, יהודית ירדן, צבי ירדן, חוה לוין, שמואל ליפשיץ, יוסף פיירמן, אריה פרלה, מנחם קולטון, פרץ קולטון ז"ל, שרה שטרנפלד, שלמה שטרנפלד, יעקב דרסלר ז"ל, אליעזר גולדמן ז"ל,



מרדכי טייכנר


מקור: http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%99%D7%91%D7%94_%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A7

דף זה נצפה 8,360 פעמים. שונה לאחרונה ב - 27/01/2008 19:57

קטגוריה: ק