ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
כפריין

מתוך עינהשופטופדיה

חלק מהכפר כפריין
חלק מהכפר כפריין
פגישה בקיבוץ עם נכבדיי כפריין
פגישה בקיבוץ עם נכבדיי כפריין
ויצמן, יונה ינאי ואלתר יבלונקה עם תושבי מעוייה
ויצמן, יונה ינאי ואלתר יבלונקה עם תושבי מעוייה

תוכן עניינים

סיפורו של טוביה לישנסקי
חלקו הראשון של הערך נכתב ע"י עופרה בריל על בסיס מאמר של טוביה לישנסקי לעיתון ידיעות עין השופט. טוביה היה חבר עין השופט, איש הפלמ"ח, מפקד "שירות ידיעות", והקים את יחידת המיעוטים בצה"ל. טוביה כותב: השם אל-כפרין מציין שני כפרים שעל חורבותיהם הוא נבנה. חירבת אל מררת וחירבת אל בלאד.עד שנת 1835 בערך,עיבדו את אדמת הכפר ששטחה 11.000 דונם בקירוב, שני ראשי משפחות ממשפחת ג'ברין מאום-אל פאחם. באותה שנה נדדו ארבעה ראשי משפחות עם משפחותיהם הקטנות מהכפר חיריביה שעל יד עזה. תחילה התיישבו משפחות אלו זמנית בכפרים יאמון, אום אל זנת וסובארין. אז קנה חאדר בן עבד אל ג'אוואד את אדמת הכפר משני ראשי המשפחות אשר מאום-אל-פאחם.אתו עברו לגור למקום שבו נמצא הכפר כיום גם שלושת המשפחות האחרות . בהמשך השנים הצטרפו אליהם משפחות נוספות. חאדר אל עבד הוא אביו זקנו של שאקר שאנו מכירים אותו. גם כיום כאז, משפחה זו היא העשירה, החזקה ובעלת ההשפעה בכפר. סכסוכים תמידיים היו לחאדר אל עבד עם אנשי אום-אל-פאחם. הריב היה על קרקעות וכתוצאה מזה ירו בו בהיותו בשדה ופצעוהו.כעבור זמן מה חדרה אל ביתו כנופיה של 40 איש מאום-אל פאחם והרגוהו בנשק קר לעיני בנו הקטן-אסעד אל חאדר, שמת לפני כשנה בהיותו כבן תשעים ומעלה. בחייו נשא שמונה נשים שהעמידו לו 22 בנים ובנות , כיום (זמן כתיבת המאמר), בנו הבכור הוא בן 70 ומעלה ובן זקוניו כבן 5. בכפר כיום 5 משפחות בעלות קרקע והשפעה והן: בית עבד אל ג'אווד, בית סירחאן , בית חאג' יוסיף, בית חליפה ובית המצרווה (המצריים).נוסף להן עוד משפחות עניות חסרות קרקע . מספר תושבי הכפר כ - 700 נפש.מספר בתיו כ - 120.בשנים האחרונות החלו מחוסרי בית מתושבי הכפר לבנות על הגבעה השנייה מערבית לכפר. צפונית מזרחית לכפר,ישנו מספר רב של מערות החצובות לפי הסגנון של קברי היהודים, במערת שיך אבריק,לדוגמא.לפני מספר שנים הוצאו ממערה אחת שתי גלוסקמאות , סרקופגים חצובות מסלע ואלה עומדות בתור שקתות מים ליד מעין הכפר.כמו כן , נמצא כסף לא מעט וזהב במערות האלו.

מסופר בין הערבים על אחד בשם שיך עווד אשר מת לפני שתים עשרה שנה ופרנסתו הייתה משוד הקברים ומכירת השלל בחיפה.מספר רב של מטבעות עתיקות מתגלה מזמן לזמן בכפר והוא מעיד על קדמונות הישוב. טוביה לישנסקי ממשיך ומספר על מצב הכפר בתקופתו: שני בוסתנים לכפר, האחד צפונית מערבית לכפר במרחק של שני קילומטר בערך,והוא שייך למוכתר הכפר.ישנם בו עצי פרי שונים וירקות בהשקאה.במרכז הבוסתן , באר בנויה ובריכה קטנה לידה. מי הבאר נשאבים על ידי גלגל וחגורת פחים והמניע , פרדה. בוסתן שני ויותר גדול נטוע דרומית מערבית לכפר ושייך למשפחת עבד אל ג'אוואד.הוא מצטיין בעצי תות גדולים וכמו כן בעץ אלון ענף ועתיק. על ידו נמצא מעין הנקרא עין אל באלד המספק מים לצורכי הכפר והעודף ממימיו זורם ומשקה את עצי הבוסתן והירקות הגדלים בין העצים. עוד מעין נגלה לפני כשלוש שנים דרומית לכפר. מי המעין זורמים בתעלה הבנויה מאבנים מסותתות ומכוסה למעלה כדוגמת התעלות מתקופת היהודים בארץ.תעלה זו מוליכה,לפי הנראה,ממרחק רב עד לקרבת הכפר והיא מכוסה שכבת אדמה בגובה של שלשה וארבעה מטרים. מחמת המריבות הבלתי פוסקות והחשש לעקירה,אין תושבי הכפר מוסיפים לנטוע עצים באדמתם. בכפר בית ספר ובו כחמישים תלמיד. הבניין נבנה בכספי הכפר. המורה צעיר כבן עשרים ומוצאו מחברון. בשכר נוסף של כמה גרושים,הוא נותן שעורים באנגלית למספר תלמידים. ישנו כאן הג'אמע ,מקום תפילה בכפר ומשולמת משכורת לחטיב (הקורא לתפילה והמורה לדת) המשכורת משולמת גם בחיטה וחלקת קרקע לעיבוד. שלוש חנויות קטנות בכפר מספקות צרכי מכולת שונים לאוכלוסייה. אין אטליז קבוע בכפר כדוגמת האטליזים בכפרים הגדולים,אולם ישנם קצבים השוחטים בהמה מפעם לפעם , בעיקר בהמה דלה , במרכז הכפר ובו במקום מוכרים מן הבשר לכפריים. המוכתר מוצאו מאיבלין , כפר ליד עכו ובצעירותו היה שוטר.אחרי סכסוכים תמידיים שהיו בכפר בין המשפחות והמוכתרים, מינתה אותו הממשלה למוכתר על המקום. זה היה לפני כשמונה שנים,יש לו קירבת דם למשפחות מיוחסות ואף אשתו ממשפחת אפנדי בעכו , אולם הוא מחוסר כל השפעה ממשית בכפר. קשרי משפחה ישנם לכפריין עם כמעט כל הכפרים החשובים בכפרי הרוחה(כפרים באזור שלנו).קיים ריב דמים בין תושבי כפריין עם אנשי ריחניה בשל מקרה רצח בזמן המאורעות. עד כאן הכתבה של טוביה לישנסקי בעיתון עין השופט.

זיכרונות
כותב עמוס כרמל (70): כילד בן 7-9 (1944-1946) לערך, אני זוכר תמונה פסטוראלית, כאשר עובדי אדמה מכפרין חורשים בסוסים עם מחרשות עץ קרוב לטרקטורים שלנו שחרשו את אדמות הקיבוץ. לעיתים, המחנכים שלנו יזמו טיולים לכפרין וביקורים בביה"ס שם. טיילנו בתוך הכפר, צפינו בעבודות הבית של הנשים, בעבודות השדה, בעדרי הצאן השבים מן המרעה, וטעמנו פיתות חמות מהטבון. במיוחד תפס את תשומת ליבנו הקיר עליו נזרקו גללי בהמות, ליבוש, כחומר לבעירה והסקה.

עמותת "זוכרות" בביקור בכפרין
כותב עמוס כרמל: בתאריך ה-10.2.07 קיימה עמותת "זוכרות" ובראשה איתן ברונשטיין (טל' 036953155 אבן גבירול 2/6 ת"א), התכנסות של יהודים וערבים, חלקם מפליטי הכפר באל-כפרין, כאשר מטרות העמותה להביא את אירועי הנכבה הפלסתינית לציבור הישראלי, לדבר ולכתוב עליה בעברית, כמו כן להכיר בעוול שישראל גרמה לפלסטינים ובלקיחת האחריות על הנכבה וחזרת הפליטים, כהכרח לפתרון אפשרי בין העמים. עפ"י חוברת שהתפרסמה ע"י העמותה לרגל האירוע, פליטי כפרין מפוזרים כיום במספר מקומות: מחנה הפליטים ג'נין, מחנה נור שמס, מחנה אל-פרעה, עמאן, אם-אל-פחם, מעאויה, עין אברהים ועכו. במפגש "זוכרות", הגיעו למקום בו היה הכפר כפרין מספר כלי רכב של יהודים, (ביניהם כ- 8 חברים מעין השופט שבאו לתהות על כוונות הנאספים), וכן אוטובוס עם ערבים, ברובם מאום אל פחם. ליד המקום נשאו מספר נאומים של חברי העמותה ושל אנשים מהכפר ובני משפחותיהם, נקבעו שלטים המציינים את שם המקום, בית הקברות, המסגד, המעיין ועוד. לאחר מכן, הייתה התכנסות ליד המעיין, שם הוגש אוכל ונשאו נאומים בעברית ובערבית.(הכותב היה נוכח בהתכנסות של עמותת זוכרות בכפרין). לאחר מספר ימים התפרסמו כמה מאמרים בעיתון עין השופט ובעיתון "הקיבוץ" (16.2.07) בעקבות ההתכנסות הנ"ל.

אודי מנור כותב בדף הירוק ב-24.7.08 על "עמותת זוכרות": בשל מדיניות סירוב שחצנית של ההנהגהה ערבית לסוגיה, מאז 1908 ועד 1948 הגיעו הדברים בארץ ישראל לכלל מלחמה בה הצד הפלסטיני הביא על עצמו את אסונו. נוצרה בעיית פליטים פלסטינאים ופליטים יהודים (70 אלף יהודים פונו מירושלים העתיקה, חברי קיבוץ ניצנים הפכו פליטים, גוש עציון ועוד. בצד הערבי לא נשאר בחיים ולו יהודי אחד ). את העובדות הללו העמותה של זוכרות אינה "זוכרת". הבעיה היהודית נפתרה באמצעות מדינה משגשגת והבעיה הפלסטינאית ממשיכה להוות כלי שרת בידי גורמי הנהגה שונים ומשונים. הרעיון של "זוכרות" מוביל בעצם ל"גטו יהודי" ברחבי פלסטין במקרה הטוב, ובוסניה-לבנון במקרה הסביר יותר.

ספרים על כפרים ערביים שהתרוקנו
מכָּתבה של שרה אוסצקי (רמות מנשה)בדף הירוק 13.11.08 לומדים אנו על ספר חדש: "בצידי הדרך ובשולי התודעה" שכתבה נגה קדמן, העוסק בדחיקת הכפרים הערביים שהתרוקנו ב-1948 מהשיח הישראלי. הכותבת שואלת בספרה מדוע וכיצד הועלמו הכפרים מן הנוף ומן התודעה הישראלית. אוסצקי מביאה כותרות מתוך הספר החשוב והאמיץ, כפי שהיא מכנה: "להוציא מהארון את השלדים של הכפרים הערביים שהתרוקנו. הנכחת שרידי העבר יכולה לשפוך אור על שורשי הסכסוך של הווה.

נזכיר כאן גם את ספרו של ד"ר חגי רוגני (היה מורה ומחנך במוסד הרי אפרים) "מול הכפר שחרב" (2006), השירה העברית והסכסוך היהודי-ערבי 1929-1967 .


סיפור המטמון (חרוזים, מספר מחרוזות, כמה עדיים שהובאו ע"י אנשי פלמ"ח לקיבוץ עין השופט)
בשבועות שלאחר מלחמת השיחרור, עם שובם של הלוחמים מהקרבות באזור משמר העמק והכפרים בסביבה, כולל כפרין, קיבלו הילדים מידיהם חרוזים, ועדיים שנמצאו שם, כמזכרות. המחנכים לא ראו זאת בעין יפה והחליטו לנצל זאת כאקט חינוכי בחברת הילדים. הם כינסו שיחת חברה, בה הוסבר שאין זה הולם לקחת חפצים של ערבים כשלל לשימוש הילדים. התכשיטים נאספו בטכס מיוחד ונקברו באדמה ליד משק הילדים כמטמון. נאמר באותו מעמד, שבבוא השלום התכשיטים יוחזרו לבעליהם. לאחר כשלושים שנה, כאשר הועבר "המשושה" (חדר מוסיקה לילדים) למקום המטמון, הוא הוצא ממקומו (קופסת פח קטנה עם כמה עדיים וחרוזים) ונמסר לשמעון אבידן, שהיה אחראי על המוזיאון הארכיאולוגי בקיבוץ. עד היום (שנת ה-70 לקיבוץ)"המטמון" נמצא במוזיאון.

בענין המטמון, היה חשוב להביא כאן את העובדות לאשורן, מאחר ובעקבות ההתכנסות של "זוכרות" בכפרין, התפרסמו בעיתונות הקיבוצית כתבות (של איתן ברונשטיין העומד בראש "זוכרות") המציינות שקיבוץ עין השופט מחזיק ב"מטמון" רב ערך שמקורו בביזה של הכפרים באזור, והקיבוץ ממאן להחזירו. א. "המטמון מכיל כמה מחרוזות ומספר חרוזים. ב. מזכיר עין השופט יניב שגיא כותב בעיתון "הקיבוץ" (16.2.2007): "...נשמח מאוד להפקיד (את המטמון) בידי מי מתושביו המקוריים של הכפר (כפרין)..."

עמוס כרמל.

"יום הנכבה" בכפרין / אחד במאי 2009
בעיתון עין השופט מה- 1.5.2009 התפרסמה כתבה של איציק שפרן המספרת על אירוע מרכזי של "יום הנכבה" (ביום העצמאות של ישראל)מול הכפר כפריין, שם נערכה תהלוכה רבת משתתפים עם דגלי אש"ף, ועצרת בה השתתפו אלפים מתושבי ואדי ערה. בגבעה ממול התקיים אירוע מצומצם של ארגון "השומר החדש" המתיימר להמשיך את דרכו של אלכסנדר זייד, שפירושו הגנה ושמירה על אדמות חקלאיות ומרעה מפני עבריינות על רקע לאומני ומאבק בגורמים עוינים השוללים את זכות העם היהודי למדינה. כוחות גדולים של המשטרה והיס"מ שמרו על הסדר. לא היו תקריות באירוע זה.


מקור: http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9F

דף זה נצפה 20,681 פעמים. שונה לאחרונה ב - 01/05/2009 10:41

קטגוריה: כ