ערכו דף זה
שוחחו על דף זה
היסטוריית הדף
 
בגדים

מתוך עינהשופטופדיה

יפה קרן
יפה קרן
מנוחקה שטינמן גוזרת
מנוחקה שטינמן גוזרת
דגמי שרה בן-בג
דגמי שרה בן-בג

נושא הביגוד, כפריטי צריכה רבים אחרים בקיבוץ, טופל תמיד ביעילות, בחיסכון ובצניעות. עוד מראשית ימיו של הקיבוץ, כחברה נאורה ומתקדמת, היה מובן מאליו שמהותו של החבר, אופיו והתאמת פנימיותו לערכי הליבה של הקיבוץ חשובים לאין ערוך ממראהו החיצוני ומהמחלצות שהוא עוטה על גופו . בימים הראשונים לא הייתה קיימת כלל מלתחה פרטית ברשותו של החבר. הבגדים כולם היו משותפים, ועברו ב" תורנות" מגוף לגוף. שיטה זו , אגב , תרמה גם לגזרתם של החברים ולבריאותם, כיוון שהם נדרשו להתאים את עצמם לבגדים שסיפקה להם הקומונה . שני סוגי ביגוד עיקריים היו נהוגים בימיו הראשונים של הקיבוץ – בגדי בוקר ובגדי שבת. הם הבדילו בין קודש לחול וגיוונו במשהו את הופעת החברים, שזכו ללבוש למשל פעם חולצת בוקר (חולצת פלנל משובצת ישנה) ופעם חולצת שבת (חולצת פלנל משובצת ישנה פחות) . יש לציין שבעשור הראשון, היו שמורים בקומונה בגדים מיוחדים (בשפת אותם ימים:מגונדרים)לצרכי חברים שייצגו את הקיבוץ בחוץ, או לחברים שהיו זקוקים לבגדים יפים במיוחד כמו לחתונות, לאירועים ממלכתיים, ועוד.

הבגדים, רובם ככולם נתפרו במתפרה המקומית. על פי רוב הוגדרה תקופת שימוש של שבוע בכל בגד טרם שליחתו למכבסה. בגדי שבת היו הופכים עם הזמן לבגדי בוקר, רק לאחר שעין בוחנת של עובדות הקומונה אישרה בלאי מספיק , ומנעה בכך הוד והדר שאינם במקומם . איך התלבשו הילדים?
כותב עמוס כרמל: אנחנו, כילדים הראשונים בקיבוץ - "זכינו" תמיד בבגדים בצבע אחיד (יוניפורום): חולצות תכלת, מכנסיים חקי, דבר שהבליט ללא צל של ספק שיש כאן שוויון מוחלט, גם באשר לצבעי הבגדים. עד היום יש בינינו כאלה שלא יבחרו בצבע התכלת לבגדיהם. בשנת 1957 כותב אלמוני בעיתון המוסד החינוכי: "בעיית הלבוש במוסדנו, כן, יש לי למחסנאיות שלנו ולכל צורת הלבוש הקבוצתית. כאשר אתה בא לקיבוץ מיד אתה מבחין שלכולם אותו הלבוש. ממש כמו בבית יתומים. מן הגדולים ביותר ועד הקטנים לובשים אותה חולצה משובצת ואותם מכנסי גרנט דהויים...האם אין זה משעמם לעין? נוער תוסס צריך ללבוש בגדים ססגוניים יותר...והבנות, האם הבנות אצלנו לעולם לא ילכו בחצאיות? הרי זה טבע העולם שבנות הולכת בחצאיות. רק אצלנו הוחלט שלא. ואם כבר הולכים בחצאיות, אז הולכים בחצאיות השומריות המשעממות. מדוע שלא ילבשו חצאיות מודרניות??". (עד כאן דבריו של עמוס). החלוקה ההיסטורית לבגדי בוקר ובגדי שבת אינה קיימת כבר, אבל השלכותיה ניכרות אף היום. חבר שמסתובב בחצר המשק במשך היום בבגדים שאינם בגדי עבודה, טוב שיהיו בידו מספיק סיבות מוצדקות לכך . השנים שחלפו הביאו עמן מודעות הולכת וגוברת לצורכי הפרט - אפילו בקיבוץ השיתופי. גם הבגדים הפכו מנחלת הכלל לרכוש אישי ופרטי, וכיוון שהמכבסה והקומונה עדיין מתנהלות במשותף, קיבל כל חבר תא אישי בקומונה ומספר אישי שהוצמד לכל בגדיו – מספר אישי זה מהווה חלק בלתי נפרד מחייו ומאישיותו של החבר בקיבוץ. חדי עין יודעים לזהות בכל מקום בן-קיבוץ בעבר או בהווה לפי מספר זה המודבק על בגדיו. האנרכיסטים והמרדנים נוהגים ללבוש בגדיהם הפוך, כאשר המספר מופנה כלפי חוץ באופן מתריס; לעומת זאת, תלמידי האולפן לעברית והמתנדבים ששהו תקופה בקיבוץ נוהגים לשאתו בגאווה על בגדיהם בכל רחבי תבל . יש לציין שהכינוי "קומונה" דבק עד היום דווקא במחסן הבגדים ולא במוסדות שיתופיים אחרים בקיבוץ. עובדות המכבסה והקומונה המנוסות יודעות כמובן איזה חבר שייך לכל מספר, אולם עובדה זו, גם אם מקנה להן בסיס מידע רחב ומעניין, אינה עוזרת לכל בגד להגיע בהכרח לתא הנכון, כך שלמעשה השיתוף בביגוד ממשיך להתבצע ברמה מסוימת גם כיום, כאשר בגדיו של חברx (איקס) עשויים תמיד להיראות טוב יותר על חבר Y( ווי ) .

צור קרמר


מקור: http://wiki.keh.co.il/index.php/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D

דף זה נצפה 9,837 פעמים. שונה לאחרונה ב - 07/12/2007 16:06

קטגוריה: ב